ביאור:תוספתא/שביעית/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת שְׁבִיעִית פֶּרֶק א

המטע בשנה הששית

(א)

שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה, 2500 אמות מרובעות - הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין,

וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִשְׁבִילָן,

ראו משנה א, ב. הברייתא מצמצמת את ההגדרה של שדה האילן.
לגבי הרווח המינימלי בין האילנות – השוו שם ה.
הגבלה נוספת: אם המרחק בין שני האילנות לשלישי הוא בית חצי סאה – אין המטע נחשב שדה אילן.
אם המקום נחשב שדה אילן – ההיתר בתוקף אפילו אם לכל עץ בעלים שונה, ולשדה בעלים רביעי.

וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מַטַּעְתָּן מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה
רַבִּי יוֹסֵה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צָרְכָּן.
כַּמָּה רֶוַח יְהֵא בֵּינֵיהֶן?
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ הִתְקִינוּ
שֶׁיְּהוּ מֻתָּרִין בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, עַד רֹאשׁ שָׁנָה.
אֶחָד אִילָן הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ קַבַּיִם, וּשְׁנַיִם הָעוֹמְדִין בְּבֵית אַרְבָּעָה קַבִּין,
אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צָרְכָּן.
שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם, וְשָׂדֶה שֶׁלְּאֶחָד,
אַף עַל פִּי שֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה חוֹרֵשׁ מִפְּנֵי צֹרֶךְ שָׂדֵהוּ, מֻתָּר.

(ב)

זְקֵנָה וְנִרְאֵית כִּנְטִיעָה - הֲרֵי הִיא כִנְטִיעָה,

וּנְטִיעָה נִרְאֵית כִּזְקֵנָה - הֲרֵי הִיא כִזְקֵנָה.

השוו משנה א, ח, כדעת ר' עקיבא.
מעין שלושה – מודדים את גודל העצים לפי היבול שתאנים אמורות לתת. מעין עשרה – סופרים את מספר העצים.

מַה בֵּין זְקֵנָה לַנְּטִיעָה?
זְקֵנָה - עַד עֲצֶרֶת, נְטִיעָה - עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
זְקֵנָה - מֵעֵין שְׁלֹשָׁה, נְטִיעָה - מֵעֵין עֲשָׂרָה.
וּשְׂדֵה קָנִים נִדֹּנֶת כִּנְטִיעוֹת.

(ג)

שְׁלֹשָׁה קִשּׁוּאִין וּשְׁלֹשָׁה דִּלּוּעִין וְאַרְבַּע נְטִיעוֹת,

הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין,

השוו משנה א, ז-ח.
גם הנטיעות חייבות להיות מרוחקות זו מזו.
כאן נפסק כר' יהושע, ולא כר' עקיבא.

וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מַטַּעְתָּן מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה.
כַּמָּה רֶוַח יְהֵא בֵינֵיהֶן?
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁתַּחְתָּיו וְחוּצָה לוֹ מְלֹא צֶמֶד וְכֵלָיו.
אֵי זוֹ הִיא נְטִיעָה?
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בַּת חָמֵשׁ, בַּת שֵׁשׁ, בַּת שֶׁבַע.
אָמַר רַבִּי:
מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ "בַּת חָמֵשׁ, בַּת שֵׁשׁ, וּבַת שֶׁבַע"?
אֶלָּא אוֹמֵר אֲנִי: גְּפָנִים בְּנֵי חָמֵשׁ, תְּאֵנִים בְּנֵי שֵׁשׁ, וְזֵיתִים בְּנֵי שֶׁבַע.

(ד)

מוֹכְרִין וּמוֹצִיאִין זְבָלִים עֶרֶב שְׁבִיעִית

מִיִּשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד עַל השְׁבִיעִית.

השוו משנה ב, ג.

וּמִן הַגּוֹי, וּמִן הַכּוּתִי - אֲפִלּוּ בַּשְּׁבִיעִית מֻתָּר.
עַד מָתַי מֻתָּר לְזַבֵּל?
כָּל זְמַן שֶׁמֻּתָּר לַחֲרֹשׁ, מֻתָּר לְזַבֵּל.

(ה)
מַשְׁקִין אֶת הַנְּטִיעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

דברי ראב"צ במשנה ב, ד כדברי בית שמאי.

רַבִּי יוֹסֵה בֶּן כִּפֵּר אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי לִיעֶזֶר:
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מַשְׁקֶה עַל הַנּוֹף וְיוֹרֵד עַל הָעִקָּר.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַל הַנּוֹף וְעַל הָעִקָּר.
אָמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי: אִם אַתָּה מַתִּיר לוֹ מִקְצָת,
הַתֵּר לוֹ אֶת הַכֹּל!
אִם אֵין אַתְּ מַתִּיר לוֹ אֶת הַכֹּל - אַל תַּתִּיר לוֹ מִקְצָת!

(ו)
וּמְכַוְּנִין  מיישרים אֶת הַנְּטִיעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

מותר ליישר את הנטיעות עד ראש השנה ע"י קשירתן לעמוד, וכן מותר לפרק את העמוד שאליו הן היו קשורות במהלך שנת השביעית.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם הָיוּ מְכֹרָכוֹת קשורות לִפְנֵי שְׁבִיעִית,
נוֹטְלָן אַף בַּשְּׁבִיעִית.

(ז)
אֵלּוּ הֵן עוּגִיּוֹת?

ראו מו"ק א, א, שאין לעשות עוגיות בשביעית.
בגליל נהגו לבצור בסוכות או אחריו, ראו ירושלמי גיטין ג ח. תוך כדי הבציר היו חותכים את הזמורות של הגפן שהאריכו יותר מדי, ואת זה מתירה הברייתא לעשות.

אֵלּוּ בְּדִידִין  חפירות הנעשות בכלי הנקרא בדיד שֶׁבְּעִקָּרֵי אִילָנוֹת.
מְוַתְּרִין  חותכים את מותר הגפן וּמְשַׁמְּטִין בַּקָּנִים.
מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְוַתֵּר וּלְשַׁמֵּט לִפְנֵי הֶחָג, סוכות
מְוַתְּרִין וּמְשַׁמְּטִין לִפְנֵי הֶחָג;
לְאַחַר הֶחָג, מְוַתְּרִין וּמְשַׁמְּטִין לְאַחַר הֶחָג.

עבודות אחרות בששית

(ח)
פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית,

ראו משנה ב, ה.
לפי המשנה דבר ר' יהודה על יבול השביעית, והתיר לסוך אותו בשמינית אם אין זה המנהג במקום. אבל כאן נראה שהוא מדבר על יבול הששית. לגבי יבול זה הוא מסכים עם ר' שמעון שגם במקום שנהגו לסוך את הפגים, מותר לעשות כך אם קנה רק את הפרי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָסוּךְ - אֵין סָכִין,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה;
מָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לָסוּךְ - סָכִין.
וְשֶׁלַּשְּׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית –
הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵין סָכִין אוֹתָן, וְאֵין מְנַקְּבִין אוֹתָן.
וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
הַלּוֹקֵחַ פַּגָּה מֵחֲבֵרוֹ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ,
אַף בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָסוּךְ - סָכִין.
לֹא יְקַנֵּחַ שָׂרָף בָּעִקָּר, מִפְּנֵי שֶׁמַּתְרִיפוֹ, משמין אותו
אֲבָל מְקַנְּחוֹ בֶּעָלִין.

(ט)

תְּאֵנָה שֶׁנִּתְקַלְּפָה - אֵין טָחִין אוֹתָהּ בַּטִּיט,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְלַאכְתָּהּ.
אֵין תּוֹלִין תְּחוּבִין תובין, יחורי תאנה מדברית בַּתְּאֵנָה, וְאֵין מַרְכִּיבִין בַּתְּאֵנָה,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר אוֹמֵר:
בַּמּוֹעֵד - צוֹרֵר, וּבַשְּׁבִיעִית - חוֹתֵךְ.

(י)

סוֹקְרִין אֶת הָאִילָן בְּסִקְרָא, צובעים באדום במקום שנשבר ענף, שלא יתיבש

וְטוֹעִנִין אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים,

ראו משנה ד, ה. בהלכות ח-י מופיע הביטוי "שהיא עבודה", כאן או במשנה. ר' יהודה אוסר לעשות את העבודות המקובלות אפילו אם הן לטובת העץ ולא לפרי.

וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לֹא מִשֵּׁם שְׁבִיעִית,
וְלֹא מִשֵּׁם דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי.

(יא)
מְסַקְּלִין, מְקַוְּצִין, מוציאים קוצים

ראו משנה ב, ב-ג.
מותר לטול את הרואה הזחל עד ראש השנה, ולעוור את הגפן בכל השנה. משחק מילים.

מְקַטְּפִין וּמְסַתְּתִין, מעצבים את הנטיעות וּמְצַדְּדִין, מאלצים את הגפן לצמוח לצדדים וּמְגַמְּזִין, מוציאים את הגזם, ביצי התולעים
עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
וְנוֹטֵל אֶת הָרוֹאֶה. זחל שיש לו "עיניים" – אולי סס הנמר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לְעָזָר אוֹמֵר:
אַף סָמִין אֶת הַגְּפָנִים  סותמים את עיני הגפן בַּשְּׁבִיעִית.

(יב)

חוֹרְשִׁין שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין וּמַשְׁקִין אוֹתָן

שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

השוו משנה ב, ט, כדעת רבי.
בהכנות לזריעה של השמינית אין לבדוק בשביעית אם הזרעים חיוניים ע"י הנחתם בגללים, אלא אם הבדיקה נעשית בעציץ סגור.

רַבִּי אוֹמֵר: עַד לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם,
כְּדֵי שֶׁיִּטַּע וְיַשְׁרִישׁ, וְיִזְרַע אורז וְיַשְׁרִישׁ.
אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַזְּרָעִים בִּגְלָלִים,
אֲבָל בּוֹדְקִין אוֹתָן בַּאֲדָמָה – וּבֶעָצִיץ!
וּמְשַׁיְּרִין מִשְּׁבִיעִית לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
וּמְקַיְּמִין אֶת הָעַלְוָיִים  aloe: צמח ריחני שהיו מגדלים בעציץ שֶׁבַּגַּג,
אֲבָל אֵין מַשְׁקִין אוֹתָן.