ביאור:תוספתא/יבמות/יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת יבמות פרק אחד עשר

בעיות בגבריות הבעל

(א)
טומטום שקידש - קדושיו קדושין; נתקדש - קדושיו קדושין

ראו משנה ח, ו, שם אוסר ר' יהודה את החליצה על טומטום שנמצא זכר. כאן מחמיר בנו ואוסר את החליצה גם על טומטום שהוא ספק זכר, שמא יתברר שהוא כזה.

חולץ וחולצין לאשתו. אם יש שם אחים - אין חולץ ואין מיבם, אבל מיבמין את אשתו
ר' יוסי בר' יהודה אומר: לא חולץ ולא חולצין לאשתו, לא ייבם ולא מייבמין את אשתו
שמא יקרע וימצא סריס חמה.

(ב)
סריס חמה ואנדרוגינוס, ואח מאם, וגר ועבד משוחרר - לא חולצין ולא מיבמין לא הם ולא את נשותיהם אם מתו

גר ועבד – אינם אחים, וכך גם אח מאם. לעניין אנדרוגינוס וטומטום ראו בכורים ד, ה. לעניין סריס חמה ראו משנה ח, ד, כר' עקיבא.
בכל מקרה אם בעלו, הם או את נשותיהם – פסלו את האשה מהכהונה כי הבעילה היא בעילת זנות, ומאותה סיבה חייבים בקרבן.

כיצד? - מתו והניחו נשים, ולהם אחים
באו אחים ועשו מאמר, נתנו גט וחלצו - לא עשו כלום
בעלו - פסלו מן הכהונה וחייבין בקרבן
מתו אחים והניחו נשים, ולהם אחים
באו הם ועשו מאמר, נתנו גט או חלצו - לא עשו כלום
ואם בעלו - פסלו מן הכהונה וחייבין בקרבן.

(ג)
פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם וזקן, או חולצין או מיבמין

אלו אסורים לבוא בקהל, אבל אם בעלו בדיעבד – קנו, וחייבים לגרש את יבמותיהם.

כיצד? מתו והניחו נשים, ולהם אחים
באו אחים ועשו מאמר, נתנו גט או חלצו - מה שעשו עשוי
אם בעלו - קנו ופטרו את הצרות
מתו אחים והניחו נשים, ולהם אחים
באו הם ועשו מאמר, נתנו גט או חלצו - מה שעשו עשוי
אם בעלו - קנו ופטרו את הצרות
ואסורים לקיים, שנא' (דברים כג ב) לא יבא פצוע דכא וגו'.

אשה שנבעלה לאחר בטעות

(ד)
וזה וזה אינו זכאי בירושתה

ראו משנה י, א. ר' אליעזר טוען שהבעל הראשון יורש אותה, כשם שהוא זכאי במציאתה ובמעשה ידיה.

ר"א אומר: הראשון זכאי בירושתה.

(ה)

האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך

והורוה ב"ד להנשא, הלכה ונשאת

ראו משנה י, ב. גם אם לא זינתה, אלא נישאה לכהן גדול (והרי היתה בחזקת אלמנה) – לא עשתה כהוראת בית הדין, ולכן חייבת.
ר' שמעון מחלק בין נישאת ע"פ עצמה – שאמרה "מת בעלי" - לבין נישאת על פי בי"ד. במקרה השני אינה חייבת בקרבן, כאמור שם, כשם שהמזיד פטור מקרבן; אבל שאר הסנקציות בתוקף.

אלמנה לכה"ג, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - חייבת קרבן על כל ביאה וביאה, דברי ר"א
וחכ"א קרבן אחד על הכל
מודים חכמים לר"א, שאם נשאת לחמשה בני אדם - שחייבת קרבן על כל אחד ואחד
ר' שמעון אומר: אם עשו ב"ד הורתן - כזדון האיש באשה
נשאת ע"פ עצמה - כשגגת איש באשה.

(ו)

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, באתה ואמרה מת בעלי - נשאת ע"פ עצמה

הלכה לה שוב למדינת הים, באה ואמרה מת בעלי - נשאת על פי עצמה

ראו משנה טו, א.
אם חשבה עצמה לאלמנה והתברר שהיתה נשואה – הנישואין לשני ולשלישי לא היו בתוקף. אם אכן נישאה לשני לאחר שהתאלמנה, ואחר כך חשבה שהתאלמנה ממנו – הנישואין לשני בתוקף, אבל לא לאלו שאחריו.

והרי כולן משמשין ובאין - תצא מכולן ומותרת לראשון
ביאתה וחליצתה מאחין של הראשון - פוטרת צרותיה
מן השני ומן השלישי אין פוטרת צרותיה
אם בא עליה שני לשם אישות לאחר מיתת הראשון
ביאתה או חליצתה מאחיו של שני פוטרת צרותיה
מן הג' מן הד' אין פוטרת צרותיה.

ממזרים ביבמה

(ז)

האשה שהלך בעלה ובנה למדה"י, באו ואמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך, ונתיבמה

ואח"כ אמרו לה חלוף היו דברים

ראו משנה י, ג. לדעת ר' עקיבא אם היתה אמורה להתיבם ונישאה – הולדות ממזרים, וחכמים מכשירים אותם. אבל במקרה ההפוך כולם מסכימים שהם ממזרים.

לא שהיתה ראויה להתייבם, אלא להנשא
כל ולדות שילדה הרי אלו ממזרים
אמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך, ונשאת, ואח"כ אמרו לה: חלוף היו דברים
לא שהיתה ראויה לינשא אלא להתיבם
כל ולדות שילדה בחיי יבמה - הרי אלו ממזרים, דברי ר' מאיר שאמר משם ר' עקיבה
וחכ"א אין ממזר ביבמה
אמרו לה מת בעלך, ונשאת, ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת
הרי זו יוצאת בגט. כל ולדות שילדה בחיי בעלה הרי אלו ממזרים. לאחר מיתת בעלה - כשרים
אמרו לה מת בעלך, ונתקדשה, ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת
הרי זו יוצאה בגט וחליצה, וכל ולדות שילדה בחיי בעלה - ממזרים, לאחר מיתת בעלה - כשרים
אמרו לה מת יבמיך, ונשאת, ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת
לא שהיתה ראויה להנשא אלא להתייבם
הרי זו יוצאה בגט, וכל ולדות שילדה בחיי יבמה ממזרים, דברי ר"מ שאמר משם ר' עקיבה
וחכ"א: אין ממזרים ביבמה.

(ח)
מי שהלכה אשתו למדה"י, באו ואמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה

ראו משנה י, ד-ה. כאן היו כל נשיו אחיות.
במקרה השלישי נשא אחיו את בתו, ואם האח מת לפניה צרת הבת אסורה עליו לדעת בית הלל (ראו משנה א, ב-ד,) ואילו אם היא מתה לפני אחיו – עליו ליבם את צרתה.

ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה - הרי זה יקיים
והולד הראשון שנולד בחיי אשתו ממזר, והאחרון אינו ממזר
ר' יוסי אומר: כל שפוסל ע"י אחרים - פוסל ע"י עצמו
וכל שאין פוסל ע"י אחרים - אין פוסל ע"י עצמו
אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה, והלכה למדינת הים
ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה, והלכה לה למדינת הים
ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה לה למדה"י
והרי כולן משמשות ובאות - הראשונה אשתו פוטרת צרותיה, והשאר כולן אינן נשיו
ואם בא על השניה לשם אישות לאחר מיתת הראשונה
שניה אשתו פוטרת צרותיה, והשאר כולן אין נשיו
אמרו לו בתך מתה תחלה, ואח"כ מת אחיך, עמד ויבם את צרתה
ואח"כ אמרו לו חלוף היו הדברים
לא שהיתה ראויה להתיבם
כל ולדות שילדה הרי אלו ממזרים
אמרו לו אחיך מת תחלה, ואח"כ מתה בתך
הלכה צרתה ונשאת לאחר, ואח"כ אמרו לו חלוף הדברים
לא שהיתה ראויה להנשא אלא להתיבם
כל ולדות שילדה בחיי יבמה - הרי אלו ממזרים, דברי ר' מאיר שאמר משם ר"ע
וחכ"א אין ממזרים ביבמה.

(ט)
חרש שנחלץ, וחרשת שחלצה, והחולצת מן השוטה, וכן שוטה שחלצה, וחולצת מן הקטן

ראו משנה יב, ד. כאן מדובר במצב שהיתה אמורה לחלוץ לאח אחר, ולמעשה חלצה לחש"ו ואחר כך נישאה לזר. והשוו להלכה ז-ח לעיל.

תצא היא ושלשה עשר דבר בה, דברי רבי מאיר שאמר משם ר"ע
וחכ"א: אין ממזרים ביבמה.

ביאת הקטן

(י)
בן תשע שנים ויום א' שבא על יבמתו ומת

ראו משנה י, ח. לדעת ר' שמעון השוו לעיל ז, א, שם דובר על מאמר וכאן על ביאת קטן.

חולצת ולא מתיבמת
שביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול
ר' שמעון אומר או חולצת או מתיבמת, שאם אין ביאתו ביאה – תתיבם, שהיא אשתו של ראשון
ביאתו ביאה – תתיבם, שהיא אשתו של שני.

(יא)

בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו - פוסל על ידי אחין בדבר אחד

והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים

ראו משנה י, ו-ז.

הוא פוסל ע"י אחין בביאה
והאחין פוסלין על ידו בביאה בגט במאמר ובחליצה
וכשם שהוא אין פוסל ע"י אחין במאמר בגט ובחליצה
כך האחין לא יפסלו זה ע"י זה בביאה ובגט ובמאמר ובחליצה
ב' אחים בני תשע שנים ויום אחד
בא זה ועשה מאמר ובא זה ועשה מאמר, בא זה ונתן גט בא זה ונתן גט
בא זה וחלץ בא זה וחלץ - לא עשה כלום
ר"מ אומר: חולצת מן הקטן - נפסלה מזה ומזה
בא זה ובעל בא זה ובעל - נפסלה משניהם
ר"ש אומר: הראשון יקיים והשני יוציא
אם ביאת הראשון ביאה - אין ביאת השני ביאה, שאין ביאה אחר ביאה
ואם אין ביאת הראשון ביאה - אין ביאת השני ביאה.

(יב)
בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו, וחזר ובא על צרתה - פוסל ע"י עצמו

ראו משנה י, ח.

ר"ש אומר: לא פסל, שאם ביאתו על הראשונה ביאה - אין ביאתו על השניה ביאה
שאין ביאה אחר ביאה
אין ביאתו על הראשונה ביאה - אין ביאתו על השניה ביאה
בד"א: בביאת בן ט' שנים ויום א', אבל חש"ו שבעלו - קנו ופטרו את הצרות.

(יג)
שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו - נשיהם פטורות מן החליצה

בניגוד לחרש, שנושא אשה, הקטן והשוטה אינם יכולים לעשות זאת; אבל יכול הקטן ליבם ולאסור את היבמה לאחיו.

זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת - אינה ביאה; שאין צריכה דעת - הרי זו ביאה.