ביאור:תוספתא/יבמות/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת יבמות פרק שביעי

טעויות בסדר היבום

(א)
העושה מאמר ביבמתו ומת - חולצת ולא מתיבמת

ראו משנה ג, ט, וראו גם משנה פרק ה. המשנה מסבירה בעיקר את דעת חכמים, והברייתא את רבן גמליאל.
ר' שמעון טוען שאפילו אם עשה מאמר ביבמה, ומת – היא יכולה להתיבם לאחיו, כי היא עדיין אשתו של האח הראשון.
הברייתא מוסיפה את הדרך התקינה ליבום: מאמר ואז כונס. אבל אם כנס בלי מאמר – קנה. האח שהקדים לעשות מעשה ביבמה פסל אותה לשאר האחים, ופטר את צרתה .
התיאור של גט אחרי גט מתיחס למשנה ד שם.
בסוף הברייתא מרחיבים בדברי ר' נחמיה, שהופיעו בקצרה במשנה ו שם.

רבי שמעון אומר: או חולצת או מתיבמת, שאם מאמרו מאמר – תתיבם, שהיא אשתו של ראשון.
כיצד מצות יבום? עושה בה מאמר, ואח"כ כונס
כנסה עד שלא עשה מאמר - קנה
העושה מאמר ביבמתו - קנאה לעצמו ופסלה ע"י אחים
באו עליה אחים ועשו בה מאמר, נתנו גט וחלצו אחת מארבע הפעולות הללו - פוסלים על ידו
העושה מאמר ביבמתו - נפטרה צרתה
הנותן גט ליבמתו - נפטרה היא וצרתה; חלץ לה - נפטרה צרתה
וחכ"א: יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר
מודה ר' גמליאל לחכמים, שיש גט אחר מאמר, ומאמר אחר גט
גט אחר ביאת מאמר, ומאמר אחר ביאת גט
כיצד היה ר"ג אומר "אין גט אחר גט"?
שתי יבמות ליבם אחד; נתן גט לזו וחזר ונתן גט לזו - ר"ג אומר: חולץ לראשונה ומותר בקרובות שניה
וחכ"א: אסור בקרובות שתיהן, וצריכות שני גיטין, וחליצה לאחת מהן
וכן שני יבמין ויבמה אחת
בעל את זו ובעל את זו, בעל את זו ועשה מאמר לזו, בעל את זו ונתן גט לזו
בעל את זו וחלץ לזו - אין אחר חליצה כלום
חלץ לזו וחלץ לזו, ועשה מאמר בזו, חלץ לזו ונתן גט לזו, חלץ לזו ובעל את זו - אין אחר בעילה כלום
אע"פ שאמרו "אין אחר בעילה כלום", חליצה אחר בעילה פוסלת בכהונה
כיצד? ג' יבמות ויבם אחד, עשה מאמר בזו ובעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו
רבי נחמיה אומר: ראשונה צריכה גט, ואין אחר בעילה כלום, מק"ו
ומה חליצה, שפוסלת בכהונה, חליצה אחר בעילה אין אחריה כלום
בעילה, שאין פוסלת בכהונה, בעילה אחר חליצה - אינו דין שלא יהא אחריה כלום?!
וחכ"א: צריכות שלשה גיטין וחליצה אחת מהן
אימתי אמרו "אין אחר בעילה כלום"? בזמן שהיא בתחלה
אינה בתחלה - הרי היא כמאמר.