ביאור:תוספתא/גיטין/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת גיטין פרק ששי

מסירת הגט

(א)
ר"א אומר: אפי' קרוב לה מלו, ובא כלב ונטלו - אינה מגורשת, ואם לאו - מגורשת

ראו משנה ח, א-ג. ר' אליעזר מגדיר את המרחק כמרחק שניתן לשמירה מפני כלב: אם היא אינה יכולה לשמור על הגט – הגט לא בתוקף.
ההמשך דומה למשנה ג, אבל עוסק בבית ובחצר.

היה הוא מבפנים והיא מבחוץ וזרקו לה, כיון שיצאה מאסקופה ולחוץ - ה"ז מגורשת
היה הוא מבחוץ והיא מבפנים וזרקו לה, כיון שנכנס מאסקופה ולפנים - ה"ז מגורשת.

(ב)

אמר לה 'כנסי שט"ח זה' או שמצאתו מאחריו, והרי הוא גיטה

ואח"כ אמר לה 'הא גיטך', רבי אומר: גט

ראו משנה ח, ב, כרבי.

ר"ש בן אלעזר אומר: אינו גט, עד שיאמר לה בשעת מתנה 'הא גיטך'
נתנו בידה והיא ישנה, ננערה, קוראה, והרי הוא גיטה,
ואח"כ אמר לה 'הא גיטך', רבי אומר: גט.
ר"ש בן אלעזר אומר: אינו גט, עד שיאמר בשעת מתנה 'הא גיטך'.

(ג)
היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה, כיון שהגיע לאויר הגג - ה"ז מגורשת

ראו משנה ח, ג, בניגוד לדברי ר' אליעזר בהלכה א.

הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף - ה"ז מגורשת.

(ד)
'הרי זה גיטך' ונטלתו מידו והטילתו לים או לנהר

השוו תוספתא קידושין ב, ט. גם אם לא רצתה לקבל את הגט היא מגורשת, מה שאין כן בקידושין.
אם הבעל מתחרט וטוען שנתן לה גט פסול – אין הוא נאמן, למרות שאי אפשר לבדוק את הגט.

חזר ואמר לה 'שטר פסול', 'נייר חלק הוא' - לא כל הימנו לאוסרה.

(ה)
ב"ה אומרים: אין אדם פוטר את אשתו בגט ישן, שלא יהא גיטה גדול מבנה.

ראו משנה ח, ד, בתוספת טעם.

כתיבת הגט

(ו)
כתב לשם הפרכין, לשם הורכינוס

ראו משנה ח, ה. היו כמה דרכים למניית השנים: לפי הקיסר, לפי הקונסולים או למניין האיפרכיה. היו מקרים שהמליכו קיסר בזמן שקודמו עדיין היה חי.
אם כתב בגט את שם סבו של המגרש – כשר, כי זה חלק מזיהוי המגרש; אבל אינו כותב את שם הסבא רבה, אלא אם המשפחה נקראת על שמו (כגון בית קתרוס וכדומה). וראו משנה ט, ח.

או שהיה שם שני מלכים עומדים, וכתב לשם אחד מהם - כשר
לשם אבי אביו – כשר. לשם אבי משפחה - פסול
אם היו נקראין על שמו - כשר
גר ששינה שמו כשם העובד כוכבים – כשר, וכן אתה אומר בגיורת
גיטין הבאין ממדה"י, אע"פ ששמותיהן כשמות הכותים - כשרין
מפני שישראל שבמדה"י - שמותיהן כשמות הכותים.

(ז)
יש לו שתי נשים, אחת ביהודה ואחת בגליל

ראו משנה ח, ה. והשוו גם משנה ד, ב, שמשנה זו השתנתה, ותיקנו לכתוב "וכל שם נוסף שיש לי" ודיו.

ולו שני שמות, אחד ביהודה ואחד בגליל
גירש אשתו שביהודה בשמו שבגליל, ואשתו שבגליל בשמו שביהודה - פסול
אם אמר: אני פלוני מיהודה, עם השם שיש לי בגליל, כתב את שני השמות ונשוי אני אשה מגליל
או שהיה במקום אחר וכתב לשם אחד מהם - כשר
רשב"ג אומר: אפילו כתב שמו שביהודה בגליל ושמו שבגליל ביהודה - כשר.

ממזרות וגיטין

(ח)
כל עריות שאמרו 'צרותיהן מותרות', הלכו צרות אלו ונישאו

ראו משנה ח, ו. רשימת שלושה עשר הדברים במשנה ה שם. כאן נוספה דעת חכמים שאין חובת היבום גורמת לממזרות של בני הצרה מגבר אחר, כאמור גם בתוספתא יבמות יא, ז-ט. וראו גם תוספתא קידושין ד, יב, שכינו את כל מי שהורתם באיסור "ממזרים".

ונמצאו אלו העריות איילונית – תצא, הצרה שנישאה ושלש עשרה דבר בה, דברי ר"מ שאמר משום ר"ע
וחכ"א: אין ממזרים ביבמה
הכונס את יבמתו, והלכה צרתה ונשאת לאחר, ונמצאת זו היבמה איילונית
תצא היא צרתה מזה ומזה, ושלשה עשר דבר בה, דברי ר"מ שאמר משם ר"ע
וחכ"א: אין ממזרים ביבמה.

(ט)
הנותן גט לאשתו ולא סיהדו, בש"א: פסלה מן הכהונה

ראו משנה ח, ח. כאן עוסקים במי שמסר לאשתו גט שאין עליו עדים.
לדברי ר' יוסי השוו מע"ש ד, ז.
לדברי רשב"א ראו משנה ח, ט.

הוליך אשתו אצל לבלר ונטל גיטה ונתנו לה, ולא אמר לה 'הא גיטך'
ר' יוסי אומר: אם עסוקין באותו ענין – מגורשת, ואם לאו - אין מגורשת
אמר ר"ש בן אלעזר: לא נחלקו ב"ש וב"ה על המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי
שאין צריכה הימנו גט שני. על מה נחלקו? על שבעל.

(י)

גט פשוט שכתוב בו ע"א, מקושר שכתוב בו שני עדים, עדיו מתוכו של הגט המקושר

תצא ושלש עשרה דבר בה, דברי ר"מ

ראו משנה ח, ט, על גט קרח. כאן מרחיב ר' מאיר את הסנקציות לכל גט שאינו חתום כתקנת חכמים, וחכמים חולקים עליו. כך גם בהלכה יא.

וחכ"א: אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם.

(יא)

איזהו 'גט קרח'? כל שיש בו שבעה קשרים וששה עדים, ששה קשרים וחמשה עדים
חמשה קשרים וארבעה עדים, ארבעה קשרים ושלשה עדים
שלשה קשרים ושני עדים.
פחות מכאן - אין משלימין עליו. גט מקושר עם שני קשרים או פחות – אין משלימים את עדיו אלא הוא פסול.