ביאור:שנינות - טוב או רע

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תגובה ל: ביאור:ישעיהו מט שנכתבה ב20:45:18  12.03.2005

מצד אחד - הנביא ישעיהו אומר על עצמו (ישעיהו מט ב): "וישׂם פי כחרב חדה בצל ידו החביאני, וישׂימני לחץ ברור באשׁפתו הסתירני", כלומר השנינות היא תכונה חיובית;

מצד שני - הנביא ירמיהו מאשים את אנשי דורו (ירמיהו ט ב-ז): "וידרכו את- לשׁונם קשׁתם שׁקר ולא לאמונה גברו בארץ, כי מרעה אל-רעה יצאו ואתי לא-ידעו נאם-ה'... חץ שׁוחט לשׁונם מרמה דבר בפיו שׁלום את-רעהו ידבר ובקרבו ישׂים ארבו", כלומר השנינות היא תכונה שלילית!

המשותף לשני הפסוקים הוא, ששניהם מתייחסים אל הדיבור כאל כלי נשק (חרב / חץ וקשת). כמו כל נשק, אפשר להשתמש בו למטרה חיובית או למטרה שלילית.

ישעיהו היה שנון, והוא השתמש בתכונה זו כדי להשיב לטענות שטענו הכופרים, בגויים ובעם ישראל, נגד ה'; טענות שנונות אלו מפורטות בפרקים הקודמים (ישעיהו מ-מח). ולכן ה' אמר לו (מט 3) "עבדי-אתה, ישׂראל אשׁר-בך אתפאר" - השנינות שלך מפארת את שם ה';

בימי ירמיהו, בני ישראל היו שנונים, והם השתמשו בתכונה זו כדי לדבר דברי שקר נגד ה', ולרמות את חבריהם; ולכן ה' אמר להם (ט 8): "העל-אלה לא-אפקד-בם נאם-ה'? אם בגוי אשׁר-כזה לא תתנקם נפשׁי?!".

[ מאמר נוסף על הדיבור שנמשל לנשק נמצא כאן ]

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-03-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim1/jninut