ביאור:נדרים לז א - מעומד

עמוד קודם – תלמוד בבלי – מסכת נדרים – עמוד הבא

גמרא

הא קא משמע לן, דאפילו במקום שנוטלין שכר, על המקרא שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל.

מאי שנא מדרש דלא?

דכתיב (דברים ד, יד): "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם", וכתיב (דברים ד, ה): "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה'"; מה אני בחנם, אף אתם נמי בחנם.

מקרא נמי בחנם!

רב אמר: שכר שימור;

ורבי יוחנן אמר: שכר פיסוק טעמים.

תנן: לא ילמדנו מקרא.

בשלמא למאן דאמר: שכר פיסוק טעמים, היינו דלא ילמדנו;

אלא למאן דאמר: שכר שימור, גדול בר שימור הוא?!

בקטן קתני.

אי בקטן, אימא סיפא: אבל מלמד את בניו מקרא; קטן בר בנים הוא?!

חסורי מחסרא והכי קתני:

לא ילמדנו מקרא, בקטן;

אם היה גדול, מלמדו לו ולבניו מקרא.

מיתיבי: תינוקות לא קורין בתחילה בשבת, אלא שונין בראשון.

בשלמא למאן דאמר: שכר פיסוק טעמים, היינו דאין קורין בתחילה בשבת;

אלא למאן דאמר: שכר שימור, אמאי אין קורין בתחילה בשבת, ואמאי שונין בראשון? הא איכא שכר שימור דשבת!

וליטעמיך, שכר פיסוק בשבת מי אסור? הבלעה היא, והבלעה מישרא שרי!

דתניא:

השוכר את הפועל לשמור את התינוק, לשמור את הפרה, לשמור את הזרעים, אין נותנין לו שכר שבת;

לפיכך

רש"י

והא קא משמע לן - מתני' דאפי' במקום שנוטלין שכר וכו'. ולהכי לא ילמדנו מקרא דהואיל ושרי למשקל שכר אם מלמדו בחנם מהני ליה מן השכר שהיה לו ליתן:

רב אמר - מאי טעמא התירו למשקל שכר מן המקרא מפני שאין נוטלין שכר אלא על שכר שימור שמשמרין התינוקות שאין מניחין אותן לצאת ולעסוק בדברים בטלים ולא שכר לימוד המקרא וקטנים דצריכין שימור למדין מקרא ולא גדולים ולהכי לא ילמדנו מקרא לקטנים בחנם דהואיל ושרי למשקל עלייהו שכר קמהני השכר שהיה לו ליתן אבל מלמדו מדרש דקטנים אין לומדים מדרש אלא לגדולים וגדולים לית להו שכר שימור ולא קמהני להו כלל ולהכי שרי:

ורבי יוחנן אומר שכר פיסוק טעמים - שקיל מנייהו שמלמדם ניקוד וטעמים וההוא שכר מצי למשקל ופיסוק טעמים אינו אלא במקרא ולהכי לא ילמדנו מקרא:

בקטן - (משום דקא מהני ליה שמניח לו את השכר) תריץ מתני' דקתני לא ילמדנו מקרא בקטן משום דקא מהני ליה שמניח לו את השכר שהיה לו ליתן:

והכי קתני לא ילמדנו מקרא לקטן - בחנם משום דקא מהני ליה שכר השימור אבל אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא גדול משום דאיהו לא צריך שימור ולא קמהני ליה ולבניו נמי הואיל ואביהן עמהם הוא משמרם וליכא שכר שימור:

לא קורין בתחילה בשבת - אין מתחילין ללמדם בתחילה בשבת בדבר שלא למדו מעולם אבל שונין בראשון כלומר בדבר שלמדוהו כבר פעם ראשונה לומדים אותן פעם שניה בשבת ולהכי קתני בראשון דרבותא קמ"ל אע"פ שלא למדוהו התינוקות אלא פעם אחת שונין:

בשלמא למאן דיאמר שכר פיסוק טעמים - שרי למשקל:

הייינו דאין קורן בתחילה בשבת - דהואיל ומעולם לא למדו דבר זה אלא עכשיו אינו מלמדו אלא בשכר ואתי למשקל שכר בשבת אבל שונין דעביד ליה בלא שכר:

אמאי שונין בראשון - אפילו שונין לא דהא איכא שכר שימור דשבת ואתי למשקל שכר בשבת:

הבלעה היא - כדקתני ומישרי שרי:

דתניא השוכר את הפועל - שנותן לי שכרו של כל יום:

לשמור את התינוק - מטומאה:

לשמור את הזרעים - לצורך העומר:

ר"ן

אמר שמואל: במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש, על המדרש לא שרי ליה למשקל — נראה בעיני דהכי פירושו: מדינא מותר ליטול שכר על המקרא ולא על המדרש, כדמפרש ואזיל. מיהו יש מקומות שמחמירין על עצמם שלא ליטול שכר אפילו על המקרא, כדי שלא יבא ליטול מן המדרש. ובאותן מקומות, אפילו מקרא יכול ללמדו, שהרי מכיון שהחמירו על עצמן למצוה, אינן רשאין ליטול שכר, והוה ליה מקרא כמדרש לכל המקומות. אלא דמתניתין מתוקמא במקום שנוטלין שכר על המקרא, כלומר שלא החמירו על עצמן. ואפילו באותו מקום, על המקרא דווקא הוא דשרי למשקל, ומשום הכי לא ילמדנו, דכיון שנוטלין עליה שכר, אם מלמדו בחינם נמצא מהנהו. אבל על המדרש לא שרי למשקל, דמדינא אסור כדמפרש ואזיל; הלכך כי מלמדו מדרש בחינם, לא מהני ליה ולא מידי, דאגרא לא מחייב ביה, ולימוד גופיה נמי לאו הנאה הוא דמצוות לאו ליהנות נתנו:

ולענין הלכה קיימא לן הכי, דעל המדרש לא שרי למשקל. מיהו הני מילי שכר לימוד, אבל אגר בטלה שרי, והכי איתא בירושלמי, דגרסינן התם: יכול אף על מקרא ותרגום כן? תלמוד לומר "חוקים ומשפטים"; חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחינם, ואי אתם מלמדים בחינם מקרא ותרגום. וכן חמי מתניא נסבין אגריהון? אמר ר' יודן בר' ישמעאל: שכר בטלן הם נוטלין:

מאי שנא מדרש דלא דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא — האי קרא מייתי לאשמעינן דמשה נצטווה ללמוד תורה לישראל:

וכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' — כלומר, שציווני ללמוד בחינם; דאי לא, "כאשר צוני" אמאי קאי? דליכא למימר בשכר, דהיכי לימא "כאשר צוני"? וכי ציווהו בכך? לא סגיא דלא לישקול אגרא? וליכא למימר נמי ד"כאשר צוני" הכי קאמר: "כאשר צוני" ולא מעצמי אני אומר; דוודאי ישראל לא היו מפקפקין בכך, דהא כתיב: "בך יאמינו לעולם" (שמות יט, ט). אלא ודאי הכי קאמר: כאשר ציווני ללמד בחינם:

מקרא נמי בחנם — מהאי קרא גופיה:

רב אמר שכר שימור — דמסתמא לומדי מקרא קטנים וצריכין שימור; ומשום הכי, נהי דאגר לימוד אסור, שכר שימור שרי:

ורבי יוחנן אמר, שכר פיסוק טעמים — שמלמדין להם טעמים, דלאו מדאורייתא נינהו, הילכך לא הוו בכלל חוקים ומשפטים. ואיכא בין רב לרבי יוחנן ללמד מקרא לגדול דלא בעי שימור, דלרב אסור, דסבירא ליה דפיסוק טעמים דאורייתא, ולרבי יוחנן שרי משום שכר פיסוק טעמים. הלכך לעניין הלכה, כיון דקיימא לן דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, נקטינן דאפילו מגדול שרי ליטול שכר על המקרא; וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו מהלכות נדרים:

תנן לא ילמדנו מקרא וכו' אלא למאן דאמר שכר שימור [גדול בר שימור] הוא — והא איהו נטר נפשיה:

בקטן — דהוי האי מודר קטן, דאף על גב דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, אפילו הכי לא ספינן ליה בידים, וכשמלמדו הרי הוא מהנהו:

ואם היה גדול מלמד לו ולבניו מקרא — לו, דלא בעי שימור; לבניו נמי, אף על גב דבעו שימור, לא מיתסר טפי מזן את בניו ואת בנותיו:

מיתיבי תינוקות לא קורין בתחילה בשבת — מה שלא קראו מימיהם. אלא שונין בראשון, אם קראו פעם ראשונה לפני השבת, שונין אותו בשבת, אף על פי שהיא חזרה ראשונה:

בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים היינו דאין קורין בתחילה בשבת — לפי שעיקר השכר אינו אלא על קריאה ראשונה שטרחה מרובה; ומשום הכי אין קורין בתחילה בשבת, דשכר שבת אסור. אבל שונין בראשון, משום דאחזרה לא שקלי אגרא:

אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי אין קורין וכו' — כלומר, מאי איכא בין פעם ראשונה לשניה? הרי השכר אינו אלא על השימור, וכי היכי דאיכא שימור בתחילה, הכי נמי איכא שימור כששונין:

הבלעה היא — שמבליע שכר יום השבת בכלל שכר שאר הימים:

לשמור את התינוק — שהיו מגדלין תינוקות בחצרות הבנויות על גבי הסלע, מפני קבר התהום, כדי שימלאו מים מן המעיין לקדש אפר הפרה:

לשמור הפרה — פרה אדומה:

את הזרעים — לצורך עומר הוו משמרין אותם קודם הבאת העומר, הכי מפרש לה רש"י ז"ל בפרק הזהב (בבא מציעא נח, א):

לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן —

תוספות

הא קמ"ל דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא וכו'. מפרש ואזיל טעמא דמה אני בחנם דכתיב ראה למדתי אתכם ומסתמא משה לא נטל שכר מישראל שעשיר היה:

שכר שימור. שמשמר מלמד תינוקות שלא ילכו אנה ואנה אבל מדרש אינו צריך ללמוד כ"א לגדול שאינו צריך שימור כבן עשר למשנה:

שכר. פיסוק טעמים. וסבר דפיסוק אינו צריך אלא מדרבנן ולא שייך לומר מה אני בחנם אף אתם בחנם:

גדול בר שימור הוא. משמע ליה דמתניתין מיירי אף בגדולים:

חסורי מיחסרא והכי קתני. וה"פ לא ילמדנו מקרא ברגיל ללמוד מקרא דהיינו קטן אבל מלמד הוא בניו מקרא אם ראוי לבנים:

אין קורין בתחלה בשבת. מפני עונג שבת:

אבל שונין בראשון. פירוש יכולין לחזור חזרה ראשונה בשבת:

היינו דאין קורין בתחילה. מפני שמשתכר בשבת ומחזי כמקח וממכר אבל שונין בראשון דכיון דלימדו זו מערב שבת יודעין אותו מערב שבת:

ואי משום שכר שימור אמאי שונין בראשון. הא איכא שכר שימור:

הבלעה היא. ששכר שבת נבלע ולא מיחזי כמקח וממכר שפוסק לו כך לחצי שנה:

לשמור את התינוק. לצורך מי חטאת:

לשמור הזרעים. לצורך עומר ושתי הלחם בשביעית אם שוכר ליומי אין נותנין לו שכר דמיחזי כמקח וממכר אם היה נוטל: