ביאור:משלי יח ז
משלי יח ז: "פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ."
תרגום מצודות: פי כסיל מביא על עצמו מחיתה ושבר, ושפתיו מביאים מוקש לנפשו.
תרגום ויקיטקסט: - פיו של הכסיל, הקורא למהלומות, גורם לו מחיתה (שבירה) בעצמותיו; ושפתיו, הפותחות בריב, הן המוקש (המלכודת) של נפשו - הן מכניסות אותו למריבה שאינו יכול לצאת ממנה בשלום.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יח ז.
דקויות
[עריכה]פסוק 6 תיאר את אופיו של הכסיל ופסוק 7 מתאר את התוצאות של אופי זה. הפסוקים בנויים כתקבולת צולבת:
שפתי כסיל יבואו בריב,
- ופיו למהלומות יקרא;
- פי כסיל מחיתה לו,
ושפתיו מוקש נפשו.
הפתיחה בריב גורמת למוקש (מכשול), והקריאה לאלימות גורמת למחיתה (שבירה).
והמסקנות המעשיות משני הפסוקים:
- להיזהר משפתי כסיל כדי שלא להגיע למריבה: "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם" (אגרת הרמב"ן).
- להיזהר מפי כסיל, כדי שגם אם כבר הסתבכנו ונכנסנו למריבה, לא נגיע לאלימות: לנסות להקשיב וללמוד את נקודת המבט של הצד השני, גם תוך כדי המריבה, ולא לדבר דברים שיהפכו את המריבה לקרב אלים.
הקבלות
[עריכה]פתיחת השפתיים נמשלה למחיתה (- הריסת חומת-ההגנה) גם ב(משלי יג ג): "נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ"*וב(משלי י יד): "חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/18-07