ביאור:מ"ג שמות ז ה
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק
[עריכה]וידעו. כבר הזכיר ר' יהודה המדקדק הראשון ההפרש שיש בין ויָדעו ובין ויֵדעו. כי הקמוץ בקמץ גדול הוא פועל עבר. כמו שמעו. והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט. והקמוץ בקמץ קטן היו"ד סימן לעתיד כמו וישמרו. והנח הנעלם בין היו"ד והדל"ת תחת היו"ד שהוא שרש.
וידעו מצרים כי אני ה'. אדון ומושל שעד עתה אמרו לא ידעתי את ה':
והנה הזכיר למה הביא המכות על המצריים כדי שיודע שמו הנכבד בעולם:
[מובא בפירושו לפסוק ד'] ולא ישמע אלכם פרעה. לא קדם ההקשאה, גם לא אחרי כן, עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד ענש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו "בזאת תדע כי אני ה'" (להלן פסוק יז), "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (להלן ח, יח), "למען תדע כי לה' הארץ" (להלן ט, כט), "למען שתי אתתי אלה בקרבו, ולמען תספר. וידעתם" (להלן י, א ב) אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם כיון לעשות באפן שהנשארים במצרים יכירו וידעו, כאמרו "וידעו מצרים כי אני ה'" (ז, ה; יד, יח).
[מובא בפירושו לפרק י"ד פסוק כ"ה] והתברר דבר השם שאמר וידעו מצרים כי אני יי' לפני מותם:
בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם
[עריכה]את ידי. יד ממש להכות בהם:
את ידי. יד ממש להכות בהם: