ביאור:מ"ג שמות ב כד
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם[עריכה]
וישמע. טעם ויזכור שהגיע קץ:
נאקתם. צעקתם. וכן (איוב כד) מעיר מתים ינאקו:
וישמע אלהים את נאקתם. תפלת קצתם שהתפללו אז צדיקי הדור, כאמרו "ונצעק אל ה' וישמע קלנו" (במדבר כ, טז).
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:[עריכה]
ויזכור אלהים את בריתו. שנשבע לשלשתם לתת להם את ארץ כנען ועתה נתקרב הזמן של ד' מאות שנה שנאמר לאברהם:
ויזכר אלהים את בריתו. שאמר "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך" (בראשית יז, ז). וזה יעשה "בכל קראנו אליו" (ע"פ דברים ד, ז), כמו שהעיד אחר כך באמרו "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו' ואזכר את בריתי" (להלן ו, ה).
וישמע. טעם ויזכור שהגיע קץ:
את בריתו את אברהם. עם אברהם:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ה] והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז), כי אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח), אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו: