ביאור:מ"ג שמות ב יג
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי[עריכה]
שני אנשים עברים. דתן ואבירם הם שהותירו מן המן:
שני אנשים עברים נצים. דתן ואבירם היו הם שאמרו (במדבר יד) נתנה ראש ונשובה מצרימה הם שכתוב עליהם (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף, הם שהותירו את המן הם שעמדו במחלוקתו של קרח:
נצים. מריבים:
נצים. שם התאר מבנין נפעל והשלם ננצים כמו נראים:
[מובא בפירושו לפסוק י"א] איש עברי מאחיו. דקדק לומר מאחיו, ירמוז כי הביט בו שהיה מהצדיקים שבישראל כי היו אז בישראל רשעים וצא ולמד מה שאמרו ז"ל (מכילתא י"ב כ"ט) בפסוק וחמשים עלו וגו' (לקמן י"ג י"ח) (שה') [שד'] חלקים ולמ"ד יותר מתו בימי החושך והשאר עלו לצד היותם רשעים, ותמצא שכאשר אמר בסמוך ב' אנשים עברים נצים לא אמר מאחיו לטעם שהיו רשעים כי הם דתן ואבירם (ש"ר):
וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:[עריכה]
למה תכה. אע"פ שלא הכהו נקרא רשע בהרמת יד:
לרשע. העושה חמס:
רעך. רשע כמותך:
ויאמר לרשע וגו'. פי' לרשע שהיה בהם, ואומרו רעך לו יהיה שיהיה רשע כמותך למה יהיה בולע צדיק ממנו. או ירצה כי הכיר שאחד רשע ואחד תם שלא הריעו, לזה אמר לרשע למה תכה אדם שלא נתחייב לך ולא בקש רעתך, והוא אומרו רעך. והגם שאמר בתחלה ב' אנשים נצים ימצא שאחד יריב חנם לצד רשעו ואידך יריב על ריבו חנם:
ויאמר לרשע. מפני היות כל אחד מהם אחיו לא התעורר להנקם, אבל הוכיח במישור.