ביאור:מ"ג שמות ב כה
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים:[עריכה]
וידע אלהים. נתן עליהם לב ולא העלים עיניו:
וירא. החמס שהיו המצרים עושים בגלוי. וידע. העשוי בסתר:
וירא אלהים את בני ישראל. פירש רבי אברהם כי ראה החמס שהיו מצרים עושים להם בגלוי, וידע אלהים העשוי להם בסתר. ורש"י פירש וידע אלהים, נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם. ונכון הוא על דרך הפשט, כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול, ועתה שמע אלהים נאקתם וראה אותם, לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם וידע את מכאובם וכל הנעשה להם ואת כל הצריך להם.
וירא וגו' וידע וגו'. פי' אחר שצעקו ועלתה צעקתם זכר ה' ברית האבות וזה היה סיבה לפנות להם ולראות אותם, כי ראית ה' במצטער תועיל להסרת הצער כי הוא רחמן מלא רחמים ורחמיו על כל מעשיו, והוא אומרו וידע וגו' בלע"ז אפיאד"ו. ותמצא כי בעת כעסו יסתיר פניו, והוא אומרו (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר וגו'. עוד ירצה באומרו וידע דברים נסתרים שהרעו:
וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. ע"ד הפשט מפני שהיו ישראל במצרים משועבדים בעבודת פרך מעונים בכל מיני צרות משונות זו מזו, והמצריים מערימים להצר להם ומתחכמים עליהם בזה, פעם בנגלה פעם בנסתר, על כן יאמר הכתוב וירא אלהים, על הצרות שהיו מצרים עושין להם בנגלה שהיו נראין לעין, וידע אלהים, על הצרות שהיו עושים להם בנסתר שלא היו נודעות לשום בריה כי אם לשם יתברך לבדו כי הוא היודע ועד: וע"ד הקבלה וידע אלהים וירא אלהים, כבר בארתיו והוא כענין (במדבר ו) יאר ה' פניו אליך, וידע אלהים הוא מענין עץ הדעת, כי נמשך שפע מן הרחמים אל הדעת לרחם על ישראל, וכן תמצא בספר הבהיר מאי וידע אלקים משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אשה והעמיד ממנו בנים חבבן וגדלן ויצאו לתרבות רעה, שנאם ושנא אמם, חזרה אמן עליהם בני למה אתם כך שאביכם שונא אותי ואתכם עד שחזרו לעשות רצון אביהם ראה אביהם כך אהבם כבתחלה וזכר את אמם, הה"ד וירא וידע, ע"כ. ועל זה נאמר (משלי י) ובן כסיל תוגת אמו, ולא אביו לפי שאמו מרוחקת מאביו בשבילו. ומכאן ראיה ברורה שכל זמן שישראל בגלות השפע והאצילות נפסק מן המרכבה ומאור הפנים רחוק מהדעת ואז הבנים גולים, וכשחוזרים בתשובה הוא ממשיך רחמיו אל הדעת ואוהב את הבנים כבתחלה ואז הבנים נגאלים וזהו שהזכיר כאן וירא וידע, ומזה נגאלו, וזה מבואר:
וירא אלהים את בני ישראל. השגיח עליהם ולא הסתיר עוד פניו מהם, כענין "כי ראיתי את עמי, כי באה צעקתו אלי" (שמואל א ט, טז), כמו שהעיד אחר כך באמרו "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים" (להלן ג, ז). וידע אלהים. ידע נגעי לבבם ושהיתה תפלתם וצעקתם בכל לב, כמו שספר אחר כך באמרו "כי ידעתי את מכאביו" (שם), על הפך "ויפתוהו בפיהם.. ולבם לא נכון עמו" (תהלים עח, לו לז).
[מובא בפירושו לדברים פרק ב' פסוק ז'] ידע לכתך. תקן אותו במצטרך. ולשון "ידע" כמו "וידע אלהים" (שמות ב, כה), "ידעתיך בשם" (שם לג, יב), "אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (להלן לד, י), "מה-אדם ותדעהו" (תהלים קמד, ג) ורבים כאלה. יאמר על האל יתעלה זה הלשון כי כל פעלתו יתברך בידיעת עצמו.
[מובא בפירושו לדברים פרק ל"ד פסוק י'] אשר ידעו ה'. הנה הנביא יקנה תוספת אור שכלי בלי ספק באור פני מלך בהיותו מתנבא, כאמרו "והתנבית עמם, ונהפכת לאיש אחר" (שמואל-א י, ו). ובהיות כל פעלת האל יתברך בידיעת עצמו בלבד, אמר "אשר ידעו" להורות שפעל בידיעתו לטוב, כמו "מה אדם ותדעהו" (תהלים קמד, ג), "ואדעך בשם" (שמות לג, יז), "וידע אלהים" (שם ב, כה), "יודע ה' דרך צדיקים" (תהלים א, ו), ורבים זולת אלה. פנים אל פנים. בעודו משתמש בחושיו.
והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם, וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו (להלן ג ז), כי אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ ח), אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו: