ביאור:מ"ג דברים טו כב
בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו[עריכה]
בשעריך תאכלנו. יש אומרים הכהן יאכלנו חוץ למקדש. ויש אומרים אחר שיש בו מום הוא לישראל וזה רחוק בעיני: הטמא והטהור. שב אל תאכלנו והטעם כמו קריאה אתה הטמא או הטהור והטעם בין שיהיה טמא או טהור הוא מותר לאוכלו בעבור כי בשר קודש אם אכלו טמא הוא בכרת ובעבור שהזכיר שנה בשנה הזכיר שלש פעמים ועוד בעבור הבכור שיאכל במקדש וכן הפסח יאכל במקדש ולא חוץ ממנו:
בשעריך תאכלנו, הכהן חוץ למקדש. הטמא והטהור, לשון קריאה הוא, ויחזור אל תאכלנו, כלומר אתה הכהן בין טמא בין טהור. ואינו בבשר קדש, שאם אכלו טמא הרי הוא בכרת:
[מובא בפירושו לפרק כ"ו פסוק י"ד] ולא בערתי ממנו בטמא. בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן הוזהר על כך (לעיל יב) לא תוכל לאכול בשעריך (יבמות עד. מכות יט) זו אכילת טומאה כמ"ש בפסולי המוקדשים (לעיל טו) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור וגו' אבל זה לא תוכל לאכול דרך אכילת שעריך האמור במקום אחר:
כַּצְּבִי וְכָאַיָּל:[עריכה]
[מובא בפירושו לפרק י"ב פסוק כ"ב] אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו. הוא כמו שיפרש הטמא והטהור יחדו. כי מפני שצוה במדבר שלא יאכלו בקר וצאן רק בזבחי שלמים, ומוזהר בהם כי הנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה, אמר בכאן שיאכל בכל אות נפשו בחולין, ושיאכלנו עם הטמא בקערה אחת כאשר הם אוכלין במדבר הצבי והאיל שאינו קרב על המזבח. ואין הטעם ב"כצבי וכאיל" שיאכל חלב החולין כאשר יאכל חלב הצבי והאיל, כי לא יזכיר רק האיכות, כענין שאתם אוכלין הצבי והאיל תאכלו הבשר אשר תזבחו בכל מקום, ולא אמר כל אשר יאכל בצבי ובאיל יאכל בו. ולכך יפרש בכל מקום (להלן טו כב) הטמא והטהור יחדו (יאכלנו) כצבי וכאיל, ולא אמר בשום מקום "יאכלנו כצבי וכאיל" בלבד, כדי שלא יהא גם החלב בכלל: וטעם "אך" אזהרה, מפני כי מתחלה היה אסור לאכול רק השלמים השחוטין במשכן, ועתה כשהתיר לשחוט ולאכול בשעריך ובכל אות נפשך, יהיה במשמע שיאכל אפילו חולין וגם קדשים כאשר בראשונה, שיקריבם שם בבמה, ועל כן אמר והזהיר אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו, שלא תקריב ממנו לא חלב ולא דם ולא תנהג בהם דרך קדשים ולא תזהיר מהם הטמאים כלל: