ביאור:מ"ג דברים טו יט
כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ[עריכה]
כל הבכור וגו' תקדיש. ובמקום אחר הוא אומר לא יקדיש שנאמר (ויקרא כז) אך בכור אשר יבוכר לה' וגו' הא כיצד אינו מקדישו לקרבן אחר וכאן למד שמצוה לומר הרי אתה קדוש לבכורה. (ערכין כט) ד"א א"א לומר תקדיש שכבר נאמר לא יקדיש וא"א לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי ונותן להקדש כפי טובת הנאה שבו:
תקדיש לה' אלהיך. כלומר נהוג בו דין הקדש שלא תעבור בו ולא תגוז. ומ"ש לא יקדיש איש אותו כבר פירשתיו לא יקדיש איש אותו לקרבן אחר:
כל הבכור. הזכירו בעבור לא תעבוד בבכור שורך:
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך. אע"פ שהבכור הוא קדוש מעצמו שהרי בפטר רחם תלה רחמנא, אמר תקדיש בפה, ומצוה להקדישו בקריאת שם. והכתוב שאמר (ויקרא כז) אך בכור אשר יבכר לה' וגו' לא יקדיש איש אותו, טעמו שלא יקדישנו לקרבן אחר:
[מובא בפירושו לויקרא פרק כ"ז פסוק כ"ו] לא יקדיש איש אותו. לשם קרבן אחר, לפי שאינו שלו, לשון רש"י. והנכון, שיאמר אין צורך להקדיש אותו כי אם הוא שור או שה לה' הוא מעצמו, והנה הוא כמו שלילות. ובמשנה תורה אמר (דברים טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך, שיהא קדש ותנהוג בו קדושה, שלא תעבוד בו ולא תגוז אותו ותאכלנו לפני השם כאשר יפרש:
לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:[עריכה]
לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז וגו'. אף החלוף למדו רבותינו שאסור אלא שדבר הכתוב בהווה:
סמך כל הבכור לפרשת עבד לומר כשם שאני אוסר לך לעבוד בבכור כן לא תעבוד בעבד עברי עבודת עבד, וכשם שהמום פוסל בבכור כך המום פוסל ברציעה:
כל-הבכור. אחר שבאר מיני חסד בתבואה והוא מעשר עני, ובמעות והוא שמטת כספים (טו, א-ו) וצדקה (שם ז-יא), ובשאר הקנינים בהענקת עבד עברי (שם יב-יח), באר מצות אשר בהן הודאה לאל יתברך, והם מתן הבכורות, הראוי לבעלי המקנה להודות כי מידו המקנה לנו, וחג המצות להודות על החרות (טז, א) בזבח הפסח ובמצות (שם ב-ג), ועל האביב בעמר התנופה, וחג השבועות (שם י) להודות על "שבועות חקות קציר" ששמר לנו, וחג האסיף להודות על האסיף, ושבכל אחד מהם נביא איזה דורון לאדון, כאמרו "ולא יראה את-פני ה' ריקם" (טז, טז). ולזה לא הזכיר בהם באיזה חדש ובכמה בחדש יהיו, אבל הזכיר האביב והשבועות והאסיף.