ביאור:מ"ג בראשית ל כז
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ
[עריכה]אם נא מצאתי חן בעיניך. אם אותי אהבת, כמו שראוי מצד הקרבה, אין ראוי שתעזבני, וזה כי נחשתי, שבאה בביתי ברכה לרגלך, ברבות המקנה ובשאר נכסים, כאמרם זכרונם לברכה 'תכף לתלמיד חכם ברכה' (ברכות מד, א).
נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְקֹוָק בִּגְלָלֶךָ:
[עריכה]נחשתי. מנחש הייתי נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה.
נחשתי. כמו נסיתי כי הולך היה לקראת נחשים ויש לו תרפים:
ולשון נחשתי נסיתי, וכל נחש נסיון. ויש אומרים (ראב"ע) שהיה מנחש בתרפים. ויעקב אמר:
נחשתי ויברכני ה' בגללך. בעבורך ובזכותך כי איש צדיק אתה.
כשבאת לכאן לא היו לי בנים שנאמר והנה רחל בתו באה עם הצאן אפשר יש לו בנים והוא שולח בתו אצל הרועים ועכשיו היו לו בנים שנאמר וישמע את דברי בני לבן:
ויברכני ה' בגללך. וגם ראיתי שהוצאתי מן המקנה דמים מרבים ועשר יותר מן המרגל, וידעתי שזה היה בגללך, ואולי התרפים דברו זה.
ויברך ה' אותך לרגלי, לא רצה לומר "בגללי" דרך ענוה, ואמר לרגלי, כי מעת שבא רגלי בבית היית מתברך:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ה] שלחני ואלכה. שאף על פי שלא היה אז בידו מקנה, כי במקלו עבר, אמנם היה בידו די לחיות עם נשיו ובניו, לפחות די לקנות לחם ושמלה ומזון לדרך, כי באפן אחר לא היה ראוי לצדיק וחכם שיחפץ ללכת למות ולהמית ברעב, ולא יעלה על לב שיסכים על ידו לבן שהיה עשיר ונשוא פנים בעירו וישלחהו עם בנותיו ובני בנותיו להמית את כל הקהל ברעב ובצמא ובערם בדרך רחוקה. והנה לבן התחנן לו שישב עמו לתועלתו כאמרו "ויברכני ה' בגללך" (פסוק כז).