ביאור:מ"ג בראשית ל לג
וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ[עריכה]
וענתה בי וגו'. אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום תענה בי צדקתי כי תבוא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך שלא תמצא בעדרי כי אם נקודים וטלואים וכל שתמצא בהן שאינו נקוד או טלוא או חום בידוע שגנבתיו לך ובגניבה הוא שרוי אצלי:
וענתה בי צדקתי. מהיום ולהבא: לפניך. כשתבא לראות שכרי ולא תמצא בהם אלא נקודים ועקודים:
וענתה בי צדקתי. לפניך היא תעיד כאשר תבא ותראה שכרי. והוא העדר שאפריד לנפשי אם לא מצאת התישים והעזים עקודים נקודים וברודים והכבשים שחורים גנוב הוא אתי והנה אתה הסירות מן הצאן כל עקוד ונקוד וברוד בעזים וכל חום בכשבים:
וענתה בי צדקתי.. כי תבוא על שכרי לפניך. שכשתבוא צדקתי להראות הראוי לחלקי בנולדים, תעיד לפניך על שלמות עבודתי, אשר בשכרה ישנה האל יתברך בנולדים את החלק הראוי לך כדי שיהיה שלי.
[מובא בפירושו לפרק ל"ד פסוק א'] ותצא דינה בת לאה. נענש יעקב בענין דינה מכמה טעמים. האחד ממה שאמר ללבן (בראשית ל) וענתה בי צדקתי ביום מחר. והשני על שמנע דינה מעשו אחיו כי שמא תחזירנו למוטב. והשלישי על שנטל שררה לעצמו. והוא שאמרו בב"ר אמר לו הקב"ה (משלי כז) אל תתהלל ביום מחר, אתה אמרת וענתה בי צדקתי וגו', מחר בתך יוצאה ומתענה:
כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי:[עריכה]
אשר איננו נקוד וטלוא. נקוד ברוד ועקוד: בעזים. זכרים ונקבות:
חום בכשבים. אבל לא בעזים כי רובם חום הם: