ביאור:מ"ג בראשית ל ט

תוכן דף זה לקוח מאתר פ"ש, באדיבות מנהל האתר, להגדיל תורה ולהאדירה.

בראשית ל · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג

וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ

מדוע קראה הכתוב "שפחה"?

דעת זקנים מבעלי התוספות

את זלפה שפחתה. והלא בנות היו אלא כתיב בנימוסי הארץ בנותיו של אדם מפלגש קרויות שפחות:

וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה:

מדוע לאה עשתה זאת?

רמב"ן

ותרא לאה כי עמדה מלדת. לא ידעתי מה המעשה הזה ללאה, ולמה נתנה שפחתה לבעלה, והיא לא היתה עקרה שתבנה ממנה, ואין דרך הנשים להרבות נשים לבעליהן. אבל נצטרך לומר כי היו נביאות (ב"ר עב ו), יודעות שעתיד יעקב להעמיד י"ב שבטים, ורצתה שיהיו לו רוב הבנים ממנה או משפחתה שהיא ברשותה, ולא תתגבר אחותה עליה בבנים, ולכך אמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי (ראה זוהר ויצא קנז:), וכן יעקב בעבור זה שמע אליה, שיעמיד בנים רבים, כי ידע כן כדברי רבותינו (ב"ר סח יא): ויתכן כי מדעתם שנתנה הארץ לזרעם, ואברהם ויצחק לא הרבו בנים, היה חפץ יעקב בנשים רבות להרבות זרעו לנחול את הארץ, כי דור רביעי ישובו הנה, ולכן רצתה ליתן לו שפחתה שלא ישא נכרית: