ביאור:ישעיהו כט - שאלות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תגובה ל: ביאור:ישעיהו כט שנכתבה ב22:32:26 04.06.2005
קראתי בפרק כט בספר ישעיהו ונתקלתי בכמה וכמה שאלות:
- למי מכוונת נבואת הפורענות שבפרק - "לנו או לצרינו"? פסוק א אינו ברור; בפסוקים 2-3 יש נבואת פורענות ל"אריאל", שהוא כנראה הר ציון או המקדש - "
- "והציקותי לאריאל, והיתה תאניה ואניה... ושפלת מארץ תדברי, ומעפר תשח אמרתך..." "; בפסוקים 4-8 יש נבואת פורענות לאויבים של אריאל, הצובאים על הר ציון - "
- "והיה כאבק דק המון זרייך... והיה לפתע פתאום. מעם ה' צבאות תיפקד... והיה כחלום חזיון לילה המון כל הגויים הצובאים על אריאל... והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו, וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עייף ונפשו שוקקה, כן יהיה המון כל הגויים הצובאים על הר ציון " "; בפסוקים 9-14 יש נבואת פורענות למנהיגי ישראל - "
- "התמהמהו ותמהו, השתעשעו ושעו, שכרו ולא יין, נעו ולא שכר. כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה, ויעצם את עיניכם, את הנביאים ואת ראשיכם החוזים כיסה. ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום... ואבדה חכמת חכמיו, ובינת נבוניו תסתתר" ". ובפסוקים הבאים יש נבואת פורענות, אך אין זה ברור למי בדיוק היא מכוונת (15- ): "
- "הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה, והיה במחשך מעשיהם, ויאמרו מי רואנו ומי יודענו?..." ". אז האם הפרק הוא "איתנו או נגדנו"?
- בתיאור הצלתו של הר ציון מהאויבים, נאמר (כט 8) "
- "והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו, וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עייף ונפשו שוקקה, כן יהיה המון כל הגויים הצובאים על הר ציון" ". מדוע מפרט הכתוב את החלומות והרגשות של הגויים הצובאים על הר ציון, והרי הנבואה לא נאמרה להם? מבחינת השומעים - אנשי ירושלים - העיקר הוא שהם יינצלו, מה זה מעניין אותם לדעת מה ירגישו הגויים?!
- בנבואת הפורענות למנהיגי ישראל, נאמר (כט 9) "
- "התמהמהו ותמהו, השתעשעו ושעו, שכרו ולא יין , נעו ולא שכר " "; והרי רק פרק אחד לפני כן, אמר הנביא למנהיגי ישראל : "
- "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו, כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר..." " - איך הספיקו מנהיגי ישראל להיגמל מן היין כל כך מהר?!
- בהמשך נאמר (כט 10) "כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה, ויעצם את עיניכם..." - והרי על-פי הפסוקים הקודמים (כט 7-8), האויבים הם שחולמים!
- בהמשך נאמר (כט 15) "הוי, המעמיקים מה' לסתר עצה, והיה במחשׁך מעשׂיהם, ויאמרו 'מי ראנו ומי יודענו'" - והרי על-פי הפרק הבא, בני ישראל לא הסתירו את עצתם, אלא ביצעו אותה בגלוי (ל 1-2: "הוי בנים סוררים, נאם-ה'; לעשׂות עצה ולא מני, ולנסך מסכה ולא רוחי; למען ספות חטאת על-חטאת. ההלכים לרדת מצרים ופי לא שׁאלו; לעוז במעוז פרעה, ולחסות בצל מצרים")!
מכל השאלות האלו נראה, שהנבואה בפרק כט נאמרה כולה (או רובה) לא לישראל אלא לאויבי ישראל.
ראיה נוספת לטענה זו היא ההקבלה בין פרק כט לבין פרק י (פסוקים 5-33), שנאמר כתוכחה לאויבי ישראל האשורים;
השוואה בין הפרקים מלמדת, שבפרק י, הנביא מוכיח את האשורים על גאוותם, ובפרק כט, הנביא מוכיח את אויבי ישראל על צביעותם. הסבר מפורט ניתן למצוא כאן .
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-04.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-29