ביאור:ישעיהו מוכיח את האשורים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תגובה ל: ביאור:ישעיהו כט שנכתבה ב00:03:42 17.06.2005
בתקופת ישעיהו, היתה ממלכת אשור המעצמה החזקה ביותר באיזור. האשורים כבשו עמים רבים, אך הם לא ייחסו את הצלחתם לה', אלא לכוח זרועם; ולכן חשבו שיצליחו לכבוש גם את ירושלים.
ישעיהו הוכיח את האשורים על גאוותם ועל צביעותם, והודיע להם, שכל כוחם וגבורתם לא יעזרו להם לכבוש את ירושלים.
"שתי נבואות מקבילות"
[עריכה]התוכחה הבולטת ביותר נגד גאוותם של האשורים היא בפרק י 5-33. הנבואה מתחילה כך: " " "הוֹי אַשּׁוּר, שֵׁבֶט אַפִּי; וּמַטֶּה-הוּא בְיָדָם, זַעְמִי. בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ, וְעַל-עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ--לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז... וְהוּא לֹא-כֵן יְדַמֶּה... כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ... 'הֲלֹא, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן - וְלֶאֱלִילֶיהָ: כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם, וְלַעֲצַבֶּיהָ'" " ...".
מעיון בפרק כט נראה , שגם פרק כט הוא בעיקרו תוכחה לאשורים. יש כמה הקבלות ענייניות ולשוניות בין הנבואות:
|
"הנושא" |
" ביאור:ישעיהו י " |
" ביאור:ישעיהו כט " |
|
"א" . האבסורד שבחטאי אשור - הכלי חושב שהוא חזק וחכם יותר מבעליו |
15 " "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל- מְנִיפוֹ ? כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת-מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה לֹא-עֵץ?!" " |
15-16 " "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה’, לַסְתִּר עֵצָה; וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ 'מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ?'." " " "הַפְכְּכֶם - אִם-כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר, יֵחָשֵׁב? כִּי-יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ 'לֹא עָשָׂנִי', וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ 'לֹא הֵבִין'?!" " |
|
ב. הצבא האשורי, שנמשל ליער הלבנון, ייפול. |
18-19 " "וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ , מִנֶּפֶשׁ וְעַד-בָּשָׂר יְכַלֶּה; וְהָיָה, כִּמְסֹס נֹסֵס. וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ , מִסְפָּר יִהְיוּ; וְנַעַר, יִכְתְּבֵם…" " 25- " "כִּי- עוֹד מְעַט מִזְעָר , וְכָלָה זַעַם, וְאַפִּי עַל-תַּבְלִיתָם." " 34 " "וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר , בַּבַּרְזֶל; וְהַלְּבָנוֹן , בְּאַדִּיר יִפּוֹל" " . |
17 " "הֲלוֹא- עוֹד מְעַט מִזְעָר , וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל; וְהַכַּרְמֶל, לַיַּעַר יֵחָשֵׁב" " . |
עם זאת, כל נבואה מדגישה צדדים אחרים בתוכחה על אשור ובפורענות שתבוא על אשור. מהשוואה בין הפסוקים המקבילים ניתן ללמוד, שבפרק י הדגש הוא על חטא הגאווה , ובפרק כט הדגש הוא על חטא הצביעות :
- בשורה "א" - בפרק י הגרזן מתגאה וחושב שהוא חזק יותר מהחוצב בו; ובפרק כט החומר הוא צבוע וחושב שיוכל להסתיר את מחשבותיו מהיוצר.
- בשורה "ב" - העונש הוא מידה כנגד מידה: בפרק י מתוארת רק הנפילה האדירה של עצי יער הלבנון, כמשל לנפילה של צבא-אשור המתגאה ; ובפרק כט מתואר חילוף התפקידים בין הלבנון לבין הכרמל, כמשל לחילופי המעמדות בין האשורים לבין עם-ישראל; האשורים הם צבועים ומציגים את עצמם כצדיקים כמו ישראל, וכעונש הם יפלו ויגיעו למצבם השפל של ישראל
הנבואה בפרק י היא מוכרת וידועה, ויש לה פירושים רבים, ולכן במאמר זה אתמקד בפרק כט.
"אריאל"
[עריכה]כט 1-2: " "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה דָוִד; סְפוּ שָׁנָה עַל-שָׁנָה, חַגִּים יִנְקֹפוּ. וַהֲצִיקוֹתִי, לַאֲרִיאֵל; וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה, וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל" " .
הנביא מכנה את ירושלים בכינוי ייחודי - "אריאל"; ייתכן שזה השם שבו מכנים האויבים את ירושלים; ומכיוון שהנבואה מכוונת בעיקרה לאויבי ישראל - הנביא משתמש דווקא בכינוי זה.
"מצור, השפלה, וישועה פתאומית"
[עריכה]כט3-4: " "וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ; וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב, וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת. וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ; וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ, וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף." " ירושלים תהיה במצור ובשפלות גדולה, אך לפתע פתאום -
כט5-6: " "וְהָיָה כְּאָבָק דַּק, הֲמוֹן זָרָיִךְ; וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים, וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם. מֵעִם ה’ צְבָאוֹת תִּפָּקֵד, בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל; סוּפָה, וּסְעָרָה, וְלַהַב, אֵשׁ אוֹכֵלָה" " . לפתע פתאום, ה' יפזר את אויביה של ירושלים, ויציל אותה בסערה.
קטע זה הוא הקטע היחיד הפונה לירושלים בגוף שני; ייתכן שזוהי צורה ספרותית, שמטרתה להסביר לאויבים, שכל הצרות שיבואו על ירושלים - יבואו בדבר ה', ולא בזכות כוחם הגדול של האויבים.
"החלום"
[עריכה]כט 7-8: " "וְהָיָה, כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה, הֲמוֹן כָּל-הַגּוֹיִם, הַצֹּבְאִים עַל-אֲרִיאֵל; וְכָל-צֹבֶיהָ, וּמְצֹדָתָהּ, וְהַמְּצִיקִים, לָהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל, וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה, וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה--כֵּן יִהְיֶה, הֲמוֹן כָּל-הַגּוֹיִם, הַצֹּבְאִים עַל-הַר צִיּוֹן" " : הנביא פונה אל האויבים, ומסביר להם איך ירגישו לאחר שה' יציל את ירושלים מפניהם: כמו אדם שחולם על אוכל ומתעורר רעֵב... האויבים יצליחו לכבוש את ירושלים בחלום בלבד.
"הבלבול והתרדמה"
[עריכה]כט 9: " "הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ; שָׁכְרוּ וְלֹא-יַיִן, נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:" " בניגוד למנהיגי יהודה, שהתמכרו ליין ולשכר (ע' פרק כח ), מנהיגי האויבים אינם שותים - אך למרות זאת הם יתנהגו כמו שיכורים, כי ה' יבלבל אותם ויכניס להם חלומות לראש:
כט 10: " "כִּי-נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה’ רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת-עֵינֵיכֶם: אֶת-הַנְּבִיאִים וְאֶת-רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים, כִּסָּה" " : הפסוק ממשיך את משל החלום מהפסוקים הקודמים - ה' יגרום לאויבים, ולמנהיגיהם הרוחניים, להירדם ולחלום חלומות מוזרים, וכך יגרום להם לעשות מעשים שיכשילו אותם ( פירושים שונים לפסוק ניתן למצוא כאן ).
כט 11-12: " "וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל, כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם, אֲשֶׁר-יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל-יוֹדֵעַ הספר (סֵפֶר) לֵאמֹר, קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא. וְנִתַּן הַסֵּפֶר, עַל אֲשֶׁר לֹא-יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר--קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר" " : החוזים והנביאים של האויבים לא יבינו את החזונות שיראו, ולא ינהגו בהיגיון ( פירושים שונים לפסוק ניתן למצוא כאן ).
"חטאם של האויבים - צביעות"
[עריכה]כט 13-14: " "וַיֹּאמֶר ד' 'יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי--וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה--הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר'" " : האויבים מכבדים את ה' בדיבור בלבד; מלך אשור מציג את עצמו כממלא את רצון ה' ( ביאור:מלכים ב יח כה , ישעיהו לו י): " " "עתה המבלעדי ה' עליתי על-המקום הזה להשחתו? ה' אמר אלי עלה על-הארץ הזאת והשחיתה" " "; אך אלה דיבורים ריקים בלבד - בליבו הוא מכבד את עצמו בלבד, כמו שאמר הנביא ישעיהו גם בפרק המקביל (י 7-13): " " "וְהוּא לֹא-כֵן יְדַמֶּה, וּלְבָבוֹ לֹא-כֵן יַחְשֹׁב: כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ , וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט. כִּי, יֹאמַר: הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו, מְלָכִים... וְהָיָה, כִּי-יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂהוּ, בְּהַר צִיּוֹן, וּבִירוּשָׁלִָם--אֶפְקֹד, עַל-פְּרִי-גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, וְעַל-תִּפְאֶרֶת, רוּם עֵינָיו. כִּי אָמַר, בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי, וּבְחָכְמָתִי, כִּי נְבֻנוֹתִי..." " "
כט 15-16: " "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה’, לַסְתִּר עֵצָה; וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ 'מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ?' הַפְכְּכֶם - אִם-כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר, יֵחָשֵׁב? כִּי-יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין?!" " : האשורים מתנהגים בצביעות גם בחיי היום-יום שלהם - הם נוהגים לעשות פשעים בסתר, וחושבים שה' לא רואה אותם; הנביא מוכיח אותם על חוסר-ההיגיון שבהתנהגות זו - הם אינם יכולים להסתיר את מחשבותם מה' שיצר אותם.
העונש על הצביעות הוא "מידה כנגד מידה" - הם מנסים להסתיר את מחשבותיהם מה', וה' יעשה להם את ההפך ("הפככם") - ה' יסתיר מהם את מחשבותיו, ויגרום להם לחלום חלומות שיובילו אותם לאבדון.
בפסוק המקביל - (י 15): " " " הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן, עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר, עַל-מְנִיפוֹ? כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת-מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה לֹא-עֵץ?! " " " - מוכיח הנביא את האשורים על חטא אחר - חטא הגאווה; וגם שם העונש הוא "מידה כנגד מידה" - השפלה במקום גאווה.
"עונשם של האויבים - החלפת תפקידים"
[עריכה]כט 17: " " "הֲלוֹא-עוֹד מְעַט מִזְעָר, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל; וְהַכַּרְמֶל, לַיַּעַר יֵחָשֵׁב" " ": האשורים, החזקים כיער הלבנון, ישפלו ויהיו נמוכים כמו השיחים והעשבים שבכרמל; ובני ישראל, השפלים, המשולים לכרמל, ייחשבו גבוהים וחזקים כעצי היער ( לפירוט ע' כאן ). ניתן לראות בכך עונש "מידה כנגד מידה" על חטא הצביעות - הם התחזו לצדיקים כעם-ישראל, וכעונש - הם יהיו שפלים וחלשים כעם ישראל.
הפסוקים המקבילים (י 33-34): " " הִנֵּה הָאָדוֹן ה’ צְבָאוֹת, מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה; וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים, וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ. " " " וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר , בַּבַּרְזֶל; וְהַלְּבָנוֹן , בְּאַדִּיר יִפּוֹל " " " - מדברים רק על הנפילה האדירה של הצבא האשורי הגאה - עונש "מידה כנגד מידה" על חטא הגאווה .
כט 18: " " "וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם-הַהוּא הַחֵרְשִׁים, דִּבְרֵי-סֵפֶר; וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ, עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה" " ": דווקא בני-ישראל, הנמשלים לעיוורים וחירשים, יבינו ויראו את משמעות האירועים, שהחוזים של אויביהם לא יכלו להבין ( לפירוט ע' כאן ).
וההמשך די ברור:
כט 19: " " "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה’, שִׂמְחָה; וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם, בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ." " "
כט 20-21: " " "כִּי-אָפֵס עָרִיץ, וְכָלָה לֵץ; וְנִכְרְתוּ כָּל-שֹׁקְדֵי אָוֶן." " " "מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן; וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק. {פ"} " "
כט 22-23: " "לָכֵן, כֹּה-אָמַר ה’ אֶל-בֵּית יַעֲקֹב, אֲשֶׁר פָּדָה אֶת-אַבְרָהָם: לֹא-עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ. " " "כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי, בְּקִרְבּוֹ - יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי; וְהִקְדִּישׁוּ אֶת-קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, וְאֶת-אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ" " ".
כט 24: " " "וְיָדְעוּ תֹעֵי-רוּחַ, בִּינָה; וְרוֹגְנִים, יִלְמְדוּ-לֶקַח. {ס"} " "
(הפסוקים המקבילים:
י20-23: " " "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, לֹא-יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית-יַעֲקֹב, לְהִשָּׁעֵן, עַל-מַכֵּהוּ; וְנִשְׁעַן, עַל-ה’ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--בֶּאֱמֶת. " "
" "שְׁאָר יָשׁוּב, שְׁאָר יַעֲקֹב--אֶל-אֵל, גִּבּוֹר. " "
" "כִּי אִם-יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם--שְׁאָר, יָשׁוּב בּוֹ; כִּלָּיוֹן חָרוּץ, שׁוֹטֵף צְדָקָה. " "
" "כִּי כָלָה, וְנֶחֱרָצָה--ד’ ה’ צְבָאוֹת, עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל-הָאָרֶץ. {פ"} " ").
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-04.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-1029