ביאור:תוכחות למנהיגים השיכורים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
המנהיגים בימי ישעיהו היו אלכוהוליסטים. בפרק כח מוכיח הנביא את המנהיגים השיכורים משני השבטים הגדולים - אפרים:
- (ישעיהו כח א): "הוי עטרת גאות שכרי אפרים , וציץ נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים הלומי יין"
וגם יהודה:
- (ישעיהו כח ז): "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו, כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו בראה פקו פליליה"
שיכורי אפרים[עריכה]
(ראו פירוש מלבי"ם על פסוקים 1-6)
בקטע קצר זה ישנם דימויים רבים ומגוונים: עטרת גאות, ציץ נובל, גיא שמנים, זרם ברד, זרם מים, ביכורה בטרם קיץ ועוד. כדי להבין את משמעות הדימויים ואת הקשר ביניהם, נסדר את הקטע בטבלה (המספרים הם מספרי הפסוקים):
" "
|
1 הוֹי! | |||
|
עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם, |
וְצִיץ נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ - אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ גֵּיא-שְׁמָנִים , | ||
|
הֲלוּמֵי יָיִן ! 2 הִנֵּה - | |||
|
חָזָק |
וְאַמִּץ |
4 וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ, גֵּיא שְׁמָנִים--כְּבִכּוּרָהּ, בְּטֶרֶם קַיִץ, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. | |
|
לד' , | |||
|
כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב; |
כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים, | ||
|
הִנִּיחַ לָאָרֶץ - בְּיָד . |
3 בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה | ||
|
עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם. | |||
|
5 בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת - לַעֲטֶרֶת צְבִי, וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה - לִשְׁאָר עַמּוֹ. | |||
|
6 וּלְרוּחַ, מִשְׁפָּט--לַיּוֹשֵׁב, עַל-הַמִּשְׁפָּט, |
וְלִגְבוּרָה, מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה. | ||
הקטע מתאר שני תחומים שבהם השיכרות מזיקה:
- כבודם של המנהיגים - "
- "עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם" ";
- הכלכלה בארץ ישראל - "
- וְצִיץ נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ - אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ גֵּיא-שְׁמָנִים " (גיא שמנים = גיא שבו צומחים פירות שמנים וטובים; במלכות אפרים היו גיאיות פוריים רבים - בעמק יזרעאל, ליד הכינרת וכו').
שני אלה הם " הֲלוּמֵי יָיִן " - מוכים ופגועים בגלל היין שמנהיגי ישראל התמכרו אליו.
שני אסונות יבואו על המנהיגים השיכורים: "הנה חזק ואמיץ לה'". ע"פ מלבי"ם, התואר "חזק" מציין כוח , והתואר "אמיץ" מציין התמדה = סיבולת (גם בימינו נהוג להבחין בין כוח לבין סיבולת, כפי שיודע כל מתאמן במכון כושר-גופני). אם כך, יהיה אסון אחד חזק ואסון אחד מתמיד:
- "חזק" כמו זרם ברד, וכמו סערה ששוברת הכל - "
- כזרם ברד שער קטב ";
- "אמיץ" ומתמיד כמו זרם מים רבים ששוטפים את השברים - "
- כזרם מים כבירים שוטפים "
וכך יקרה לכבודם וגאוותם של שיכורי אפרים:
- האויב ה "חזק" יניח לארץ את גאוותם - "
- הניח לארץ ביד ", כלומר - ישבית מהם את המלוכה ויהפוך אותם ממלכים לעבדים; כמו "זרם ברד" השובר את העצים הקשים.
- האויבים ה "אמיצים" ירמסו בהתמדה את שאריות כבודם של המנהיגים - "
- ברגליים תירמסנה ", כלומר - צבא האויב יבוא לארצם שוב ושוב, ובכל פעם ישפיל את כבודם של ה"מנהיגים" שאינם יכולים לעצרו; כמו "זרם מים" השוטף את השברים ואי אפשר לעצרו.
כל זה יקרה ל" עטרת גאות שיכורי אפריים ".
והתבואה של העמקים הפוריים במלכות שומרון - " וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל, צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים " - תהיה כמו תאנה שמבשילה לפני זמן הקטיף - " כביכורה בטרם קיץ ", כאשר בעל השדה אינו משגיח על שדהו, ולכן כל מי שמגיע לשדה ורואה אותה - קוטף ואוכל אותה בלי לחשוש שייתפס - " אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה ";
והנמשל - מנהיגי ישראל הם שיכורים, ואינם משגיחים על הנעשה בעמקים הפוריים במלכותם; המשטרה והצבא אינם מתפקדים, והאויבים מנצלים זאת כדי להיכנס לארץ ולשדוד את התבואה.
לעומת האסונות שיבואו על שיכורי אפרים, בארץ יהודה המצב יהיה הרבה יותר טוב, כי ה' ישגיח עליהם ויציל אותם: " בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת - לַעֲטֶרֶת צְבִי, וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה - לִשְׁאָר עַמּוֹ ":
- במקום המנהיגים השיכורים - ה' ייתן "רוח משפט" לשופטים, שישפטו בצדק ובפיכחות: "
- וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט - לַיּוֹשֵׁב עַל-הַמִּשְׁפָּט "
- במקום המשטרה והצבא שאינם מתפקדים - ה' ייתן "רוח גבורה" לצבא יהודה, שישמור על השדות ביהודה מהאויב: "
- וְלִגְבוּרָה, מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה ".
שיכורי יהודה[עריכה]
(ראו פירוש מלבי"ם על פסוקים 7-13) .
אך בהמשך אומר הנביא תוכחה מפתיעה - " וְגַם-אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ, וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ; כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן-הַיַּיִן, תָּעוּ מִן-הַשֵּׁכָר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה, פָּקוּ פְּלִילִיָּה. כִּי כָּל-שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי מָקוֹם "; גם בני יהודה נכשלו בשיכרות; אם כך, מדוע הוא ניבא להם הצלחה וישועה - במה הם טובים יותר מ"שיכורי אפרים"?!
1. אולי בארץ אפרים המנהיגים היו שיכורים כל הזמן - " שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם " , ובארץ יהודה הם רק " "בַּיַּיִן שָׁגוּ , וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ" " מדי פעם, לא תמיד;
- אך הפסוק החריף "
- כִּי כָּל-שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי מָקוֹם " מלמד שהשולחנות מלאים קיא של שיכורים כל הזמן, אין עליהם כל מקום פנוי, ולפי זה - גם מנהיגי יהודה היו שיכורים כל הזמן.
2. אולי בארץ יהודה רק חלק מהמנהיגים היו שיכורים - רק הכהנים והנביאים - " כ ֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר ", אך השופטים והמצביאים לא השתכרו, ולכן ה' הבטיח שיושיע דווקא אותם: " וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט - לַיּוֹשֵׁב עַל-הַמִּשְׁפָּט . וְלִגְבוּרָה, מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה' "
- אך הפסוק הנ"ל - "
- כִּי כָּל -שֻׁלְחָנוֹת, מָלְאוּ קִיא צֹאָה, בְּלִי מָקוֹם " - מלמד שבכל השולחנות ישבו שיכורים, ולפי זה - גם בארץ יהודה רוב המנהיגים היו שיכורים.
3. אולי ה' התכוון להושיע את יהודה, אך לאחר שראה שגם הם השתכרו - ביטל את תוכניתו (ראו מתי נבואה יכולה להשתנות? )
- אך אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי לכתוב משפט שאומר שה' שינה את תכניתו (למשל "אמרתי להיות להם לעטרת צבי ולצפירת תפארה, אך גם אלה ביין שגו...").
4. ואולי התוכחה הזאת קשורה לפסוק הבא (פסוק ט) - "אֶת-מִי יוֹרֶה דֵעָה, וְאֶת-מִי יָבִין שְׁמוּעָה - גְּמוּלֵי מֵחָלָב, עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם", כלומר - נבואת הישועה אינה מיועדת לבני יהודה המבוגרים, אלא לתינוקות - שעדיין לא הספיקו להתמכר לאלכוהול; ה' ילמד אותם תורה כבר מגיל צעיר, וכך כשיגדלו יהיו ראויים לישועה, ו"בַּיּוֹם הַהוּא" - בעתיד - "יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ" (פירוש דומה פירש רש"י על פסוק ה ועל פסוק ז).
לעיון נוסף[עריכה]
קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-28-0113
בזמן שאנחנו מתלוננים על המנהיגים שלנו, ראוי שנזכור שהמצב בימי ישעיהו היה הרבה יותר גרוע,
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-05-19.