ביאור:בראשית רבה טז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת בראשית

פרשה טז

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן

פרשה טז רמז א

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן

רבי סימון פתח:

אֲבָנִים (אפילו אבנים) - שָׁחֲקוּ מַיִם! תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ - עֲפַר אָרֶץ! וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ - הֶאֱבַדְתָּ! תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח - וַיַּהֲלֹךְ? מְשַׁנֶּה פָנָיו - וַתְּשַׁלְּחֵהוּ? (סוף תשובת איוב לצופר הנעמתי)

'תתקפהו לנצח - ויהלך, משנה פניו - ותשלחהו (תשובת איוב לצופר) -

תוקף שנתן הקב"ה לאדם הראשון - לנצח: לעולם היה.

'ויהלך' - כיון שהניח דעתו של הקדוש ברוך הוא,

והלך אחר דעתו של נחש - 'משנה פניו ותשלחהו'.

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

רבי סימון אמר (שם יב) 'עמו חכמה וגבורה'

בשעה שהיה מושלם לבוראו - ד' ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת:

ואלו הן ד' ראשי נהרות: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו':

פרשה טז רמז ב

להשלים ציטוט הפסוקים בבראשית.
זִכְרוּ זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ, הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים עַל לֵב. ט זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם, כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי. י מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ, אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. (ישעיהו - נבואת 'למי תדמיוני'

'שם האחד פישון' - שהוא מגדל פשתן, ומימיו מהלכין בשופי

'הוא הסובב את כל ארץ החוילה' - עדיין לא היתה חוילה, ואת אומר: 'הוא הסובב'? אתמהא!

אלא: מגיד מראשית אחרית אשר שם הזהב (ישעיהו: נבואת 'למי תדמיוני') זהב וודאי.

'וזהב הארץ ההיא טוב' - אמר רבי יצחק:

טובוי דהוא בביתיה

טובוי דהוא בלוויתי

א"ר אבהו:

טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו:

אדם פורט זהוב אחד - והוא מוציא ממנו כמה יציאות!

אמר ריש לקיש: לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב. ולמה נברא?

בשביל בית המקדש:

שנאמר: וזהב הארץ ההיא טוב!

היך?

מה דאת אמר: ההר הטוב הזה והלבנון (פרשת דברים).

'שם הבדולח ואבן השוהם'

אמר רבי איבו:

את סבור כבדולח הזה של פטמים?

יגיד עליו ריעו ועינו כעין הבדולח

מה זה אבן טובה אף זה אבן טובה: