ביאור:בבלי מנחות פז א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תלמוד בבלי

<< · מנחות · פז א · >>

מידע על מהדורת ויקיטקסט • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפט | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

ראו דף זה במהדורה הרגילה

(קרבנות פסח ויום הביכורים, פרשת פנחס)
וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ: פֶּסַח לַה'.
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: חָג, שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַה': פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם, וְאַיִל אֶחָד, וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה - תְּמִימִם, יִהְיוּ לָכֶם.
וּמִנְחָתָם: סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן, שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים - לַפָּר, וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים - לָאַיִל, תַּעֲשׂוּ. עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.
וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד, תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה.
כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם - שִׁבְעַת יָמִים, לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ.

כה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה - לֹא תַעֲשׂוּ. {ס}
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה, בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם:
מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה - לֹא תַעֲשׂוּ.
וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה: פָּרִים בְּנֵי בָקָר - שְׁנַיִם, אַיִל אֶחָד, שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה.
וּמִנְחָתָם: סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן, שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים - לַפָּר הָאֶחָד, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים - לָאַיִל הָאֶחָד. עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן - לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.
שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד - לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם.
מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד - וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם {פ}

...הקמחין

ולא משוליה - מפני השמרים,

אלא מביא משלישה - מאמצעה.

כיצד הוא בודק?

הגזבר יושב, והקנה בידו: זרק הגיר, הקיש בקנה.

רבי יוסי בר' יהודה אומר:

שיש בו קמחין - פסול.

שנאמר: (במדבר, פרשת פנחס)

תמימים יהיו לכם. ומנחתם"...

תמימים יהיו לכם ונסכיהם.

גמרא

גמרא

אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן - ואם הביא פסול

והא - קתני רישא?

אין מביאין את הליסטיון - ואם הביא כשר.

אמר רבינא: כרוך - ותני!

רב אשי אמר: חוליא דשימשא לא מאיס, חוליא דפירא - מאיס.

אין מביאין ישן - דברי רבי, וחכמים מכשירין:

אמר חזקיה: מאי טעמא דרבי?

אמר קרא: (במדבר כח, יד) "...לכבש יין..."

מה כבש - בן שנתו? אף יין - בן שנתו.

אי: מה כבש בן שתי שנים - פסול,

אף יין בן שתי שנים - פסול?

וכי תימא: 'הכי נמי!'? והתניא:

יין בן שתי שנים - לא יביא,

ואם הביא - כשר.

מאן שמעת ליה דאמר 'לא יביא' - רבי,

וקאמר אם הביא כשר?!

אלא אמר רבא: היינו טעמא דרבי -

דכתיב (משלי כג, לא) אל תרא יין כי יתאדם:

אין מביאין לא מן הדליות כו':

תנא כרמים העבודים פעמים בשנה:

רב יוסף הוה ליה קרנא דפרדיסא דרפיק ביה טפי ריפקא ועבד חמרא דדרי מיא על חד תרין:

לא היו כונסין אותן בחצבין גדולים:

תנא חביות כדיות לודיות ובינוניות אין מניחין אותן שתים שתים אלא אחת אחת:

כיצד בודק גזבר יושב וקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה:

תנא זרק הגיר של שמרים גזבר הקיש בקנה ולימא ליה מימר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין:

רבי יוסי בר רבי יהודה אומר וכו':

בעי ר' יוחנן הקדישו מהו שילקה עליו משום בעל מום כיון דפסול כבעל מום דמי או דלמא אין בעל מום אלא בבהמה תיקו:

ת"ר אלים ממואב כבשים מחברון עגלים משרון גוזלות מהר המלך ר' יהודה אומר מביאין כבשים שגבהן כרחבן אמר רבא בר רב שילא מ"ט דר' יהודה דכתיב (ישעיהו ל, כג) ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב:

כתיב (ישעיהו סב, ו) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מאי אמרי הכי אמר רבא בר רב שילא (תהלים קב, יד) אתה תקום תרחם ציון רב נחמן בר יצחק אמר (תהלים קמז, ב) בונה ירושלים ה' ומעיקרא מאי הוו אמרי אמר רבא בר רב שילא (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:

פרק עשירי - שתי מדות

מתני' שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון רבי מאיר אומר עשרון עשרון וחצי עשרון עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשלשה לפר ולא בשל שנים לאיל אלא מודדן עשרונות חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כהן גדול מחצה בבקר ומחצה בין הערבים:

גמ' תניא היה ר' מאיר אומר מה תלמוד לומר (במדבר כח, כט) עשרון עשרון לכבש האחד מלמד ששתי עשרונות היו במקדש אחד גדוש ואחד מחוק גדוש שבו היה מודד לכל המנחות

רש"י

קמחים - שקויינ"ש:

כיצד בודק - לידע אם היין יפה:

גזבר יושב וקנה בידו - ורואה כשזה מוציא היין מן נקב החבית:

זרק הגיר - שהתחיל לצאת אותו לבן שתחת היין שצף על השמרים:

הקיש - הגזבר על גבי הכד וסותם זה מיד וזה היה סימנו שלא היה רוצה לדבר כל זמן שמוציאין היין:

שנאמר תמימים יהיו לכם - ואם היו בו קמחים הוי כבעל מום:

גמ' כרוך ותני - אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק וכו' ואם הביא פסול:

רב אשי אמר - לא תכרוך הליסטיון כשר דהויא חוליא דשמשא ולא מאיס אבל מתוק מחמת הפירי מאיס והיינו דקתני פסול:

מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי - דקתני במתניתין דברי רבי והא ברייתא דקתני לא יביא [ע"כ רבי] וקתני (בהא ברייתא) אם הביא כשר והיכי מ"ל ה"נ פסול:

היינו טעמא - שאין מביא ישן דכתיב אל תרא יין כי יתאדם דלא הוה חשוב יין אלא אדום ושנה ראשונה יש בו עיקר אדמומית טפי לא ולאו משום דלכבש דמי יין:

העבודים - חפורים פעמיים:

רפיק ליה טפי ריפקא - שחפרו פעמיים:

ודרי מיא על חד תרין - שהיה יכול למוזגו במים כפליים מיין אחר דיין דעלמא דרי על חד תלתא וזהו מקבל על חד ששה והיינו על חד תרין דיין אחר:

כדיות לודיות בינוניות - כדים בינונים של לוד:

אין מניחין את הכדים שתים - זו על גב זו:

שגובהן כרחבן - שהיו רחבים מרוב שמנות כמו שגבוהים והיינו כר נרחב:

שומרים - מלאכים:

תמיד לא יחשו - מאי אמרי הנך שומרים:

ומעיקרא - קודם שחרב:

הוו אמרי כי בחר ה' בציון - אף לעתיד לבא עתידים המלאכים להיות שומרים ולומר כי בחר ה' בציון:

רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

משלישה - [של חבית] שעושה [ברזא בדפנות] החבית:

והקנה - [אמת] המדה:

זרק הגיר - כשהגיר של שמרים יוצא מן היין:

והקיש בקנה - הקיש הגזבר [בקנה] את מוצא היין ורומז לו שיתן הברזא ולא היה מדבר לפי שהדבור רע ליין:

תמימים יהיו לכם ומנחתם - פרט לסולת שהתליעה ושעלה בו אבק:

והא אמרת רישא - בהליוסטין אם הביא כשר והדר תני במתוק אם הביא פסול:

כרוך ותני - הליוסטין ומתוק בהדדי ותנא בתרוייהו אם הביא פסול:

אף יין בו שתי שנים פסול - אף בדיעבד:

אל תרא יין כי יתאדם - אלמא בשעת אדמימות מובחר הוא וקים לן כשעברה שנתו עוברת אדמימות ואינו אדום כל כך כשנה ראשונה:

טפי ריפקא - חופרו פעם יתירא כלומר פעמיים בשנה:

ודרא מיא על חד תרין - ביין דהיינו על חד שיתא מיא:

כדיות - חבית קטנים ככדים:

לודיות - ובינוניות. שעושין בלוד:

איו מניחין אותן שתים שתים - זו בצד זו שמא יתקלקל אחת ותריח חברתה ותתקלקל גם היא:

כשם שהדיבור יפה לבשמים - דאמרינן בכריתות גבי פטום הקטורת כשהוא שוחק אומר הדק היטב:

אילים - בני שתי שנים:

כבשים - בני שנה:

גוזלות - תורים ובני יונה:

שגבהן כרחבן - שיהא רחבין מרוב שמנן ל"א [רחבים] גרסינן שיהא גביהם רחבין:

כר נרחב - כרים רחבים:

כר - כבש: מאי אמרי הנך שומרים דכתיב לא יחשו:

ומעיקרא - קודם החורבן:

מאי תוי אמרי - כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:

פרק עשירי - שתי מדות

מתני' שתי מדות - ר"מ אומר עשרון עשרון. דשני כלים היו שם כל אחד מחזיק עשרון:

ולא היה מודד - לפר בכלי שמחזיק שלש עשרונות אלא מודד שלש פעמים בעשרון:

גמ' אחד גדוש - שלא היה בו עשרון אא"כ גודשו:

ואחד מחוק - שהמחוק היה גדול כל כך שכשהיה מחוק היה בו עשרון:

רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

לא בשל שלשה לפר - למנחת נסכים של פר דכתיב ביה שלשה עשרונים לפר האחד לא היה מודד במדה אחת שתהא מחזקת שלשה עשרונים אלא היתה שם מדה מעשרון:

מדדו עשרונות - עשרון עשרון בפני עצמו ה"ג במתני' בו היו מודדין לחביתי כה"ג:

גמ' אחד גדוש - שהיה קטן ולא היה מחזיק כשהוא גדוש אלא כשיעור חבירו המחוק ולהכי אחד גדוש ואחד מחוק דר"מ ס"ל גמרא דשתי מדות של עשרונות היו בצבור ואי שניהם שוין הויא ליה מדה אחת:

תוספות

הליסטיון. יין ענבים שנתמתקו בשמש כדמוכח בגמ' דמוקי לה בחוליא דשמשא ומיהו לא כמו שפי' בקונט' שתולין הענבים לשמש דהא בפרק המוכר פירות (ב"ב צז:) קתני בברייתא יין הליסטיון ושל צמוקין אלא במחובר בעודן בגפן נמתקו בשמש:

מתוק. לשון אחר פי' בקונטרס תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום ולא יתכן דהא הכא קתני ואם הביא פסול ובפרק המוכר (גם זה שם.) תני רבי חייא יין מגיתו לא יביא ואם הביא כשר ונראה כלשון אחר שפי' מתוק היינו מאליו ולא מחמת השמש:

כרוך ותני. להכשיר קאמר כדמוכח סוגיא דהמוכר פירות (ג"ז שם.) דהליסטיון כשר ואע"ג דאיצטריך ליה לתנא למיתני הליסטיון ומתוק לא משמע ליה לרבינא לחלק בין זה לזה:

כשם שהדיבור יפה לבשמים כו'. בפרק קמא דכריתות (דף ו:) קאמר רבי יוחנן איפכא גבי קטורת דתני' כשהוא שוחק אומר היטב הדק וקאמר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר כשם שהדיבור רע ליין כך דיבור יפה לבשמים משום דכי קאמר רבי יוחנן בנסכים קאמר להו כי היכי דקים לן בקטורת שהדיבור יפה לבשמים כך הדיבור רע ליין וכי קאי בקטורת קאמר להו כי היכי דקים לן בנסכים שהדיבור רע ליין כך הדיבור יפה לבשמים: שגובהן רחבים גרסינן ולא שגובהן כרחבן כדאשכחן רוחבו מייתי קרא דכתיב כר נרחב ובבראשית רבה אמר דכבשים של תמיד דהיו כל כך גבוהים שאוכלים על גבי ארזים וכשהיו מרכיבין אותן על הגמלים רגלי הכבשים נגררין לארץ:

פרק עשירי - שתי מדות

מתני' שתי מדות. אחד גדוש ואחד מחוק. תימה גדול דר"מ דריש לה מקרא דכתיב עשרון עשרון לכבש האחד ובקונטרס פי' דר"מ ס"ל גמרא דשתי עשרונות בצבור:

גדוש שבו היה מודד לכל המנחות. איפכא לא רצו לעשות למדוד בגדוש לחביתי כ"ג שלא ישפוך הסלת לארץ כשחוצהו: