בבא מציעא ק א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' אהמחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו בהיו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן ב' שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:
גמ' אמאי יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה א"ר חייא בר אבין אמר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי דקיימא בסימטא גונוקמא אחזקת דמרא קמא וליהוי אידך המע"ה הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה אימור דאמר סומכוס בשמא ושמא בברי וברי מי אמר אמר רבה בר רב הונא אין אמר סומכוס אפילו בברי וברי רבא אמר לעולם כי אמר סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר ותני זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר שמא משלקחתי תנן זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו בשלמא לרבא מדסיפא שמא ושמא רישא נמי שמא ושמא אלא לרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי השתא ברי וברי אמר יחלוקו שמא ושמא מיבעיא אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא שמא ושמא אבל ברי וברי לא תנא סיפא שמא ושמא מכלל דרישא ברי וברי ואפ"ה יחלוקו תנן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שקטן מכר בשלמא לרבא דאמר כי אמר סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר מש"ה ישבע אלא לרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי אמאי ישבע מוכר יחלוקו מיבעי ליה מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא כדבעינן למימר לקמן:
היו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן [וכו']:
אמאי ישבע מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ועוד הילך הוא ועוד דאין נשבעין על העבדים אמר רב בטוענו דמי דמי עבד גדול דמי עבד קטן דמי שדה גדולה דמי שדה קטנה ושמואל אמר בטוענו כסות עבד גדול כסות עבד קטן עומרי שדה גדולה עומרי שדה קטנה
רש"י
[עריכה]מתני' המחליף פרה בחמור - להכי נקט המחליף ולא אמר המוכר פרתו וילדה דאילו מוכר במעות לא קני לוקח עד דמשיך וכיון דמשך מידע ידיע אי ילדה כבר אי לא ילדה כבר וליכא לספוקי בעד שלא מכרתי ומשלקחתי אבל מחליף פרה בחמור לא היה צריך למשוך הפרה או החמור דאחד מהן שמשך נקנין חליפין לחבירו במשיכתו של זה בכ"מ שהן כדאמרינן בהזהב (לעיל דף מו.) כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין לפי שכשמשך זה בעל הפרה את החמור נקנית הפרה לבעל החמור ואין ידוע אם ילדה או לא ילדה:
וכן המוכר שפחתו - דקי"ל עבד כנעני נקנה בכסף וכשנתן מעות ניקנית לו השפחה ואפילו היא בבית בעלים ואין ידוע אם עד שלא ילדה נתן הכסף והעובר שלו או לאחר שילדה והולד של בעלים זה אומר כן וזה אומר כן יחלוקו:
ישבע המוכר - בגמרא פריך עלה:
גמ' בסימטא - קרן זוית הסמוכה לרחבה מוכרין בה בהמות ועבדים:
אימור דאמר סומכוס שמא ושמא - בשור שנגח את הפרה (ב"ק דף מו.):
ברי וברי - כגון מתניתין דזה אומר כן הוא וזה אומר כן הוא מי אמר:
תנא סיפא - שמא ושמא מכלל דרישא ברי וברי דתרי בשמא ושמא למה לי מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא. דלקמן מוקמינן לה בדקטעה לידה דלאו הילך הוא האי דקא מודי ליה בגויה ואית ליה נשבעין על העבדים ואית ליה טענו בחטים והודה לו בשעורין חייב:
מה שטענו לא הודה לו - דלא דמי לטענו ק' והודה לו נ' דהתם מקצת טענה עצמה הודה לו אבל זה מודה לו בעבד אחר וע"ז שטענו א"ל להד"מ:
ועוד - אפילו אית ליה כמאן דאמר טענו חטים והודה לו בשעורים חייב:
הילך הוא - וזה שמודה עליו מוכן הוא ליטלו ואיכא למ"ד דהילך פטור בפ"ק (דף ד.):
דמי עבד גדול - מסרתי לך בידך שתקנהו לי ולא קנית ותובעו הדמים:
וזה אומר דמי עבד קטן - יש לך בידי:
עומרי שדה גדולה - מנין עומרים של שדה גדולה וזה אומר מנין עומרים של שדה קטנה מכרתי לך:
תוספות
[עריכה]וליחזי ברשותא דמאן קיימא. וא"ת וכי נמי הוי הולד ברשות לוקח אין זה הוכחה דקנאה דהא אמרינן בח"ה (ב"ב דף לו.) הגודרות אין להן חזקה משום דשמא מאליהן באו לרשותו או תפסן ברחוב כשהן הולכות לרעות וכי תימא הכא משפחה פריך דאמרינן התם קטן המוטל בעריסה יש לו חזקה דהא משני הכא בעומדת באגם שפחה נמי כו' משמע דמפרה נמי פריך ועוד דקטן נמי דיש לו חזקה מפרש התם טעמא משום דאימא לא מנשיא ברא אבל הכא שמכר האם למה אין לומר שהוליכה בנה עמה לבית לוקח במקום שיש לה להיות וי"ל כיון דאיכא דררא דממונא ויש ספק בדבר בלא טענותיהן וטוען ברי הלוקח אם הוא ברשותו אין להוציא מידו אבל אם היה טוען שמא סברא הוא שלא תועיל חזקתו מספק ולא דמי לאחד שהפקיד טלה חי אצל בעל הבית ויש לבעה"ב כמו כן טלה חי ומת אחד מהן דאמר בפ"ב דבכורות (דף יח: ושם) דהמפקיד הוי המע"ה ומועלת חזקת בעל הבית אע"פ שטוען ספק דהתם היה מוחזק בודאי בטלה חי מעיקרא אבל כאן לא הוחזק מעולם לוקח בולד זה בודאי אבל מוכר אם הוא מוחזק מועיל אפי' הוא טוען שמא שהיה מוחזק בודאי מתחילה קודם מכירה כשהיתה פרה מעוברת ואע"ג דלא דמי ממש לההיא דבכורות דהתם הוחזק בודאי בולד מתחילה אבל הכא לא הוחזק מעולם בודאי וולד אחר שנולד אלא בעובר ולפי מה שפי' שחזקת לוקח מועלת כשטוען ברי א"ש דמשני דקיימא באגם ולא משני דקיימא ברשות לוקח ומיהו ה"מ לשנויי דקיימא ברה"ר אלא אין דרך בהמה ושפחה להתעכב שם כמו באגם וסימטא וברשות בעלים:
הא מני סומכוס היא. נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא הדר ביה ממה דאוקמה בעומדת באגם ולא איירי סומכוס אלא בשאין מוחזק לא זה ולא זה אבל היכא דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך להביא ראיה וק' לר"י דלעיל (דף צז:) אמרינן דזה אומר איני יודע אם שאולה אם שכורה וזה אומר איני יודע יחלוקו ואוקימנא כסומכוס ואע"ג שהשוכר מוחזק במעותיו וי"ל התם שהמוחזק נמי טוען שמא אין חזקתו מועלת אבל הכא אוקימנא בעומדת באגם כדי לאוקמה אפילו בברי וברי דאי הוה מוחזק חד מינייהו היתה מועלת חזקתו ומיהו קשה דבשילהי המניח (ב"ק דף לה: ושם) אמתני' דזה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המע"ה וקאמרינן בגמ' זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על סומכוס דלסומכוס יחלוקו ומתניתין דהתם איירי בברי וברי מדקתני וזה אומר לא כי כדאמר התם והשתא הלא סומכוס מודה כשהמוחזק טוען ברי שחזקתו מועלת וליכא למימר דהתם ס"ד דמיירי באגם ובשור תם דמשלם מגופו מ"מ מנליה דסומכוס פליג אמתני' לוקמה כשעומדת בביתו דמודה סומכוס כיון דטעין ברי וא"ת ואמאי קאמר הא מני סומכוס היא לוקמה אפילו כרבנן והכא לית לן למיזל בתר מרא קמא דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמה בחזקת מעוברת והשתא היא דילדה וי"ל דחזקת מרא קמא חשיבא טפי ואם היה עם חזקת ממון חזקת מעוברת אפילו סומכוס מודה דהמע"ה כדאשכחן בריש שור שנגח את הפרה (ב"ק דף מו. ושם ד"ה שור) דאוקי רישא כסומכוס וקתני סיפא פרה שנגחה השור ואינו יודע אם הולד היה בשעת נגיחה ופרה דחד וולד דחד בעל הפרה משלם רביע נזק דאמר ידעינן דשותפות אית ליה ואינו משלם אלא כאילו ודאי וולד סייע דהמע"ה וה"ט דאיכא תרי חזקה לבעל הפרה חזקת מעוברת והשתא ילדה וחזקת ממון אבל מן הולד גובה שמינית שזהו חצי חלקו אע"ג שהוא מוחזק דחזקת מעוברת היא כנגדה וקשה דלעיל (דף צז:) תנן שאלה היום ושכרה למחר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ואמאי והאיכא תרי חזקה בחזקת קיימת והשתא היא דמתה בשעת שכירות וגם חזקת ממון וצ"ל דיחלוקו לא קאי אשאלה היום ושכרה למחר:
תנן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר. מרישא (דף צז:) דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע מצי למיפרך אלא דניחא ליה למיפרך ממתני' דקאי בה ולפירוש רבינו שמואל א"ש דהתם מודה סומכוס דלא אמר יחלוקו כיון שהוא מוחזק וטוען ברי:
דמי עבד גדול. פירש בקונטרס נתתי לך דמים לקנות עבד גדול וקשה דלא הוה ליה למינקט במתניתין לוקח ומוכר אלא שליח ומשלח אלא נראה לר"י דמיירי שמכר לו
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]נא א מיי' פ"ד מהל' מכירה הלכה י' ועי' במגיד משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ג סעיף א':
נב ב מיי' פ"ד מהל' מכירה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ג סעיף ד':
נג ג מיי' פ"ד מהל' מכירה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ג סעיף א' וסעיף ב:
נד ד מיי' פ"ה מהל' טוען ונטען הלכה א', סמ"ג עשין צה, טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ה סעיף א':
ראשונים נוספים
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/בבא מציעא (עריכה)
ומודה סומכוס היכא דאיכא שבוע' דאורייתא כדביע' למימר לקמן. פי' המור' כדלקמ' דאומינ' לה בדקטע' לידה דלאו הילך הוא דקא מודה לי' בגוי' ואית לי' נשבעין על העבדי' ואית לי' טענו חיטין והוד' לו בשעורין חייב ואינו נר' לי דתירוץ זה אמרי' לקמן אבריית' דתני זה אומר ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ילדה יחלוקו. שאין שם טענת שדה אבל מתני' בשיש שם טענת שדה הרי אין נשבעין על הקרקעות ולא מיתוקמ' שבועה דמתני' אלא כרב אושעיא. בטענו עבד בכסותו ושדה בעומרי' דאגב כסות ועומרים משתבע נמי אעבד ואשדה ע"י זוקקין:
מתניתין. המחליף פרה בחמור וכו'. ה"ר יהונתן מפרש ההלכות כתב המחליף פרה מעוברת בחמור וכיון שמשך הפרה קנה החמור בכל מקום שהיתה וטען בעל הפרה לא קנית כי אם הפרה כי לא נתכוונתי להחליף לך פרה וולדה בחמור כי הייתי יודע שלפרקה היתה עומדת ותלד קודם שתמשכנה והלוקח אומר הכל מכרת לי בחליפין אלו וכשמשכת החמור היתה הפרה מעוברת וזכיתי בה ובעוברה. ובדקיימי פרה וולדה בסימטא קמיירי או ברשות הרבים ולהכי נקט מחליף ולא נקט מוכר דהא לא קני לוקח אלא במשיכת הפרה. ע"כ דברי הרב.
ולפום האי פירושא טענתא דמוכר לאו כלום היא כיון דקא מודה דההיא פרה מעוברתא זבין ליה. הילכך ודאי מיחזי לאוקומה לטענתא דמוכר בכהאי גוונא דקטעין מוכר אין הכי נמי פרה מעוברת זבינית לך ולא הוה ידענא אי האי פרה ילדה או לא ולבסוף איגלאי לי דודאי ילדה מקמי דזבינתה ניהלך והשתא אי בעית יהיבנא לך פרה אחריתי מעוברתא ואי לא בעית ליבטיל המקח. ואידך קא טעין האי פרה ודאי מעברתא הות בעידן זביני וולדה דילידת דילי הוא וברשותא דידי ילדה ולא שקילנא מינך פרה אחריתי מעברתא דלא שוה העובר במעי אמו כמה דשוה כדמיתיליד. אבל היכא דאמר ליה פרה סתמא בההיא לית דינא ולית דיינא דלא קנה ולד כלל. ואפשר נמי לפרש המחליף פרה בחמור בדאמר ליה פרה שלי הידועה כמו שהיא עכשיו אני מחליף לך בחמורך וקטעין מוכר שבאותה שעה שמשך החמור כבר ילדה הפרה ומשום גכי נתרצה הוא באותן חליפין בלא תוספת דמים ואידך קא טעין כי בשעתא דאמשיך ליה חמור אכתי פרה מעברתא הות. וכן נראה לפרש וצריך עיון. הרמ"ך.
יש לדקדק למה אמרה המשנה מחליף בפרה ומוכר בשפחה ולא אמר מוכר בשתיהן. ויש לומר מפני שהשפחה נקנית בכסף ובחזקה והפרה אינה נקנית אלא במשיכה הילכך השפחה אף על פי שהיא ברשות המוכר יכול הלוקח לומר משלקחתיה ילדה כלומר משנתתי לך כספה ילדה ושלי הוא אבל הפרה שאינה נקנית בכסף אם היא ברשות המוכר היאך יכול הלוקח לומר משלקחתי ילדה ובמה קנאה אם לא בחליפין אלא כשהוא מחליף פרה בחמור ומשך בעל הפרה את החמור מיד הפרה נקנית ויכול הלוקח לומר משמשכת אתה את החמור ילדה הפרה והרי הולד שלי הוא ומשום הכי נקט מחליף בפרה משום דבמשיכת החמור נקנית הפרה ויכול לומר ברשותי ילדה ואף על פי שהפרה עדיין ברשות בעליה. והאי דמוקמינן בגמרא דקיימא באגם שפחה דקיימא בסימטא איבעית אימא בילוד קאמר ואפילו תימא בפרה ושפחה קאמר הכי קאמר השתא קיימי באגם וסימטא מיהו אורחא דמילתא נקט לפום טענתהון דמעיקרא נמי משלמי הכי זה אומר ברשותי ילדה ולא משכחת להו אלא במחליף בפרה ומוכר בשפחה. הראב"ד ז"ל.
המחליף פרה בחמור. פירוש שזה מוכר החמור ומחמת אותה משיכה בעל החמור קונה את הפרה. ואם תאמר אם כן הויא לה בכליו של קונה שבעל החמור מוכר חמורו דהיינו כליו כדי לקנות הפרה ואם כן תקשי ללוי דאמר בכליו של מקנה. ויש לומר דהכי פירושו המחליף פרה בחמור פירוש בהנאת. קבלת החמור דמיירי שהפרה והחמור הם של אחד ורוצה להקנות פרתו לאדם אחד ומוסר חמורו תחת סודרו כדי להקנות לו פרתו. והא דקאמר המחליף דמשמע שהאחד נותן לו שום דבר הכי פירושו המחליף פרה בהנאת קבלת החמור ובההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ומקני ליה. אי נמי לעולם כפירוש הראשון ולא קשיא למאן דאמר בכליו של מקנה דתנאי היא. ועוד יש לומר דהכא מיירי בחליפין דשוה בשוה וכולי עלמא מודו כדפירשתי לעיל. תלמיד הר"פ.
היו לו שני עבדים וכו'. וכתב ר"מ דאצטריכו כל הני בבי משום חידוש זה אומר איני יודע וכו' דאי משום רישא הוה אמינא התם הוא דיחלוקו ונפיק לפלגא דממונא מחזקיה משום דשואל יש לו לידע טפי ממשאיל אם שאולה מתה או שכורה מתה אבל בהמחליף פרה בחמור לרבא דמוקי לה בשמא ושמא סלקא דעתך אמינא כיון דלא היה להם לידע לא נפיק ממונא מחזקת מרא קמא. וסיפא דהיו לו שני עבדים איצטריך דאי מתרי בבי קמאי הוה אמינא התם הוא דמפקינן ממונא מחזקת מרא קמא בטענת שמא משום דלא היה לו לתובע לידע אבל בסיפא כיון דהיה לו ללוקח לידע נהי נמי דמוכר נמי היה לו לידע מכל מקום לא נפיק ממונא מחזקיה כיון דתובע יש לו לידע ולא ידע. ועוד דלוקח יש לו לידע טפי ממוכר שהמוכר הוא רגיל למכור ביום אחד לכמה לוקחין ואינו יכול לזכור הכל. הרא"ש.
המחליף פרה בחמור. צריך ליתן טעם למה הוצרכו כל הבבות הללו מפרה ושפחה ועבד ושדה מרבי. תוספות שאנץ. ואם ישאל שואל למה לא הקשו לרב נחמן מהא מתניתין דשני עבדים ושתי שדות כמו שהקשו לו למעלה כשהלוקח אמר גדול לקחתי והמוכר אומר איני יודע אמאי זכה בגדול נימא אף על גב דברי ושמא הוא אוקים ממונא בחזקת מריה ומאן ניהו מוכר. איבעית אימא הא אוקימנא בעומדת באגם ובסימטא ואף על גב דאיכא למימר אוקמינהו אחזקת דמרא קמא כיון דברי ושמא נינהו לא אמרינן ובין לרבא ובין לסומכוס לברי יהבינן ליה ולא לשמא. איבעית אימא סיפא הא איכא עסק שבועה ביניהם למאן דאמר עבד בכסותו ושדה בעומרים קא טעין ליה הא קא מודה ליה במקצת ועל אידך מקצת אמר איני יודע וכל שכן למאן דאמר דמי עבד גדול ודמי שדה גדולה קא טעין ליה דמודה מקצת ממש הוא ולמאן דמוקים לה נמי כרבי מאיר וסבר לה כרבן גמליאל נמי הא איכא עסק שבועה ביניהם דהא קא מודה ליה בקטן ובגדול אומר איני יודע. ובענין שפחה וולדה ופרה וולדה נמי הא איכא עסק שבועה דאיהו קטעין ליה פרה וולד שפחה וולד ואיהו לא מודה אלא בפרה ושפחה ובוולדות אמר איני יודע דהיינו עסק שבועה ומתניתין בשפחה ופרה דליכא עסק שבועה כגון דתפיס מרה לשפחה ופרה ולא קא תבע אלא לולד ומשום הכי יחלוקו לסומכוס. הראב"ד.
וזה לשון תלמיד הר"פ. ואם תאמר תיקשי לרב נחמן מהכא. ויש לומר דרב נחמן מוקי לה בשיש עסק שבועה כגון שהמוכר אומר יודע אני שדמי עבד קטן אני חייב לך אבל מן היתרון שאתה אומר איני יודע דהשתא הוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע דאמר איני יודע ומשלם ומוקי לה כהנך אמוראי דמוקמי להאי טענה במטלטלין לבד דאי כרבי אושעיא דמוקי לה גם בטענת קרקעות אם כן לענין קרקעות הוי עסק שבועה דגלגול והא פרישנא לעיל דבעסק שבועה דגלגול לא משלם כי אינו יכול לישבע. עד כאן.
גמרא: וליחזי ברשותא דמאן קיימא. פירוש ואם איתא ברשותא דחד מינייהו ואפילו דלוקח לוקמה בחזקתיה וליהוי מוכר מוציא מחברו ועליו הראיה אף על גב דקיימא לן בפרק חזקת הגודרות אין להם חזקה הני מילי היכא דידעינן ודאי דהוו לראובן דאף על גב דהשתא ברשות שמעון נינהו אין לו בהם חזקה אבל הכא דודאי האי קנויה ללוקח ולד נמי אפשר דדידיה הוי כיון דברשותיה נינהו דינא הוא דלוקמינהו בחזקתיה. הר"ן.
וזה לשון הריטב"א: וליחזי ברשותא דמאן קיימא וכו'. ולישנא משמע שאם נולד ברשות לוקח על המוכר להביא ראיה ואם תאמר והא קיימא לן הגודרות אין להם חזקה וכן העבדים. יש לומר דהכא עבד קטן המוטל בעריסה הוא שיש לו חזקה ופרה באתרא דמסירן לרועה שיש להם חזקה כדאיתא התם. אי נמי דהתם הוא דליכא אלא טענת חזקה בלחוד אבל הכא דאיכא מכר ודאי דפרה ושפחה גופייהו מהניא חזקה לגבי הולדות לענין זה. עד כאן. 1 כתוב בתוספות אבל מוכר הוא מוחזק מועיל אפילו הוא טוען שמא וכו'. וזה לשון תוספות שאנץ: ומיהו לגבי מוכר אם הולד ברשותו אפשר שיש לומר דבההיא דבכורות שתועיל לו חזקה שהוחזק בודאי ויכול להקשות נחזי ברשות דמאן קיימא אפילו בשמא ושמא דנחזי הולד אם הוא ברשות מוכר ונימא כיון שהוחזק המוכר בולד זה בעוד הפרה מעוברת קודם מכירה ועדיין עומד ברשותו תועיל לו חזקתו אפילו אחר שהוטל בספק כבההיא דבכורות אף על גב דלא הוי הכא לגמרי ממש כי התם דהתם הוחזק בעל הבית מתחלה בטלה חי שהוא שלו והכא לא הוחזק המוכר בודאי בולד אלא בעובר ואף על פי כן צריכין אנו לטעם שפירשתי דמשום שהוטל בספק וכל אחד טוען ברי לי פריך שפיר וניחזי ברשותא דמאן קיימא בין אי קיימא ברשות מוכר בין אי קיימת ברשות לוקח דאף ארשות לוקח קא קשיא ליה כדמשמע במאי דמשני דקיימא באגם ולא משני דקיימא ברשות לוקח. עד כאן. 11 ואם תאמר וכי נמי הוי הולד ברשות. לוקת וכו' ככתוב בתוספות עד סוף הדיבור. ולא דמי לתקפו כהן דמוציאין מידו דהתם כהן טוען שמא והכא טוען ברי המוחזק. הרא"ש. 12 הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. כך הלא גירסת הספרים ולא גרסי אלא. ומסקנא דאמר סומכוס אפילו ברי וברי. ואיכא מאן דדייק מדלא אמרינן אלא דאתירוצא קמא סמכינן דקיימא באגם ובסימטא הא אי קיימא ברשותא דחד מינייהו אפילו סומכוס מודה דהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה. ואם תאמר הא לעיל גבי מתניתין דשאולה מוקמינן הך בבא דזה אומר איני יודע כסומכוס דאמר חולקין והא התם ממונא ברשותא דשואל הוא ויש לומר דהתם כיון שהוא שמא ושמא אפילו מאן דתפיס ריע חזקתיה אבל בברי וברי דלא ריע לא אמר סומכוס אלא דקיימא באגם דוקא. ואיכא נוסחי דגרסי אלא ואמרי דהשתא דאוקימנא לה כסומכוס לא צריכי לאוקמה כלל באגם או בסימטא אלא אפילו ברשותא דחד ואפילו בברי חולקין ומייתי ראיה מדפרכינן בסמוך לרבה בר רב הונא מסיפא דקתני זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע מוכר ולרבה דאמר אמר סומכוס אפילו בברי וברי אמאי ישבע מוכר יחלוקו ואם איתא דמודה סומכוס דהיכא דאיתיה ברשותא דחד מינייהו דלא אמרינן יחלוקו מאי קושיא לוקמה למתניתין בהכי דקיימא ברשות דחד ומשום הכי ישבע. אלא ודאי לסומכוס אפילו איתיה ברשותא דחד מינייהו ואפילו ברי וברי יחלוקו. זה דעת הרשב"א. ואי מהא לא איריא דהא דלא דחי ליה למתניתין בהכי משום דמשמע להו דבכולהו גווני קתני ישבע ואפילו קיימא באגם דומיא דסיפא דזה אומר איני יודע דמוקמה כסומכוס ומתוקמה בכלהו גווני בין דקיימא באגם בין ברשותא דחד מינייהו דהא שמא ושמא הוא. ומיהו כי אמר סומכוס חולקין אף בברי ושמא הני מילי היכא דאיכא דררא דממונא אבל היכא דליכא לא כדאיתא בריש מכלתין. הר"ן. 1 וזה לשון הריטב"א: כך הגירסא בכל הספרים הא מני סומכוס היא. ומדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא מכלל דלסומכוס נמי בעינן דקיימא בסימטא. ואם תאמר והא לעיל גבי השואל את הפרה דאוקימנא כסומכוס ליכא למימר סימטא דהא בתשלומי פרה המתה הוא דפליגי וכן גבי שור שנגח את הפרה בבבא קמא ויש לומר דהתם כיון דהנתבע טוען שמא לא בעינן סימטא אבל בברי וברי בעינן סימטא וכן תירץ ר"י ז"ל. אבל יש שפירש דהכא אלא קאמרינן ולסומכוס לא בעינן סימטא כלל. והרבה יש בתלמוד דהוה צריך לומר אלא ולא אמר. עד כאן. 1 אלא לרבה בר רב הונא וכו'. אמאי ישבע מוכר יחלוקו. פירוש דמשמע לן דכיון דרישא סומכוס לא הויא סיפא דלא כסומכוס. ופרקינן מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא לא אפשר דלא לישתבע וכיון דמשתבע ליכא חלוקה שוה שזה יטול מחצה בלא שבועה וחברו יטול בשבועה הריטב"א. 1 מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא. דמודה מקצת הוא כדבעינן למימר קמן בטוענו עבד בכסותו ושדה בעמרים למאן דמוקי לה בזוקקין ולמאן דמתרץ לה בתירוצא אחרינא מוקי לה עבדא דקטע לידיה דלאו הילך הוא וכיון דאיכא שבועה דאורייתא דאפילו מודה מקצת נמי לא שבקינן ליה אלא בשבועה כיון דבעי אשתבועי שקיל לכוליה בשבועה דתרתי לא עבדינן ביה דמשתבע ומפסיד מחצה אלא נשבע ונוטל הכל כלומר שאינו משלם כלום ומשום הכי ישבע המוכר ופטור או נוטל הכל מן האגם או מן הסימטא. הראב"ד. 1 מה שטענו לא הודה לו וכו'. פירוש דהא גדול וקטן חטין ושעורים נמי הוא ולמה נשבע. ובודאי דרישא נמי דקתני זכה בגדול קשיא דהא למאן דאמר חטים ושעורים פטור הוא הדין שאם אמר איני יודע פטור כדאיתא בבבא קמא. אלא הכא ניחא ליה טפי למפרך מאידך בבא משום דבעי לאפושי פירכי דהוה ליה הילך ושאין נשבעין על העבדים כי מתרצא הא מיתרצא ממילא רישא דמיירי בשיש עסק שבועה וכדרבא. הריטב"א. 1 בטוענו דמים דמי עבד גדול ודמי עבד קטן. ואם תאמר וכיון שטוענו דמים מכלל שכבר פרע לו דמים ועבד כנעני נקנה בכסף ואם כן למה תובעו דמים. ותירץ רש"י דמתניתין מוקמינן לה השתא באדם שתובע לחברו נתתי לך דמים הראויין שתקנה לי עבד גדול והלה אומר לא לקחתי אלא דמי עבד קטן ולא נראה דמתניתין במוכר ולוקח איירי. אלא הכא במאי עסקינן כגון שלקח על תנאי ולא נתקיים התנאי וחייב מוכר להחזיר לו מעותיו. אי נמי במקום שכותבין את השטר שלא קנה עד שיכתוב לו את השטר. וכן פירש ר"י. הריטב"א 1 וזה לשון תלמיד הר"פ: בטוענו דמים. פירש הקונטרס דהכי פירושו שאומר לו מסרתי לך דמים וכו'. וקשה דאם כן הוה ליה למתני במתניתין שולח ומשלח. לכך נראה כמשמעו שהלוקח אומר למוכר מסרתי לך דמים בשביל גדול שמכרת לי והלה אומר דמי עבד קטן יש לך בידי שמכרתי לך עבד קטן. ואם תאמר אם כן הוי כל טענותיהן בגוף העבד כיון שהלוקח מסר לו דמים בשביל העבד שהוא מוכר לו אם כן קנה מיד העבד ועבד נקנה בכסף והא קיימא לן דאין נשבעין על העבדים. ויש לומר דנהי דמסר לו למוכר הדמים מכל מקום לא קנה העבד דמיירי במקום שכותבים את השטר ועדיין לא כתב את השטר וחוזר בו אתד מהן ותובע הלוקח למוכר הדמים שנתן לו. עד כאן. ולהאי אוקימתא רישא דקתני זכה בגדול לרב נחמן מיירי מפני שיש עסק שבועה ביניהם ואינו יכול לישבע שזה תובעו שנתן לו מנה לדמי עבד גדול והמוכר אומר שאיני יודע אם מנה אם חמשים של דמי עבד קטן הילכך זכה לוקח בדמי הגדול ואפילו בלא שבועה כלל וכדברירנא בפרק חזקת הבתים. הריטב"א. 1 ושמואל אמר בטוענו כסות. פירוש לא ניחא ליה לשמואל לאוקומי מתניתין בדמים כיון דקתני עבד גדול ועבד קטן וטפי ניחא ליה לאוקמה בכסות שהוא טפל לעבד. ואפילו הכי פרכה רבי אושעיא דמידי כסות קתני. הריטב"א.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה