באר היטב על חושן משפט רצ
סעיף א
[עריכה](א) יורשים: עיין בתשו' מהרי"ט סי' כ"ז וקכ"ז ועיין מדיני אפטרופוס בתשו' ר"מ אלשיך סי' ק"ל קל"א וקל"ב ובתשו' רמ"א סי' כ"ז.
(ב) שליט: עיין בתשו' מהר"מ מלובלין סי' י"ב ובתשו' רשד"ם סי' של"ט ותמ"ג.
(ג) היתומים: די"ל דאינו נאמן כ"כ אלא דידע ביה אביהן דבחייו לא הי' יכול להעיז נגדו לעשות לו עיוות. סמ"ע.
(ד) שמוחזק: פירוש שיש בידו נכסי אביהן המת ומוחזק בהן. שם.
סעיף ב
[עריכה](ה) אשה: עיין בתשו' ן' לב ס"ב סי' כ"ח.
סעיף ג
[עריכה](ו) ברי: אע"ג דכאן איירי דהב"ד מינוהו לאפוטרופוס והב"ד משביעין אפילו בטענת שמא כמ"ש בסי"ו צ"ל דמ"ה נקט טענת ברי דמשביעין עליה עכ"פ אפילו אין טוען עליו ב' כסף ופרוטה משא"כ בטענת שמא דבעינן כפירת ב' כסף והודאת פרוטה וכמ"ש בסי"ט עכ"ל הסמ"ע עיין בתשו' רשד"מ סי' מ"ט ותמ"ה ובס' באר שבע דף פ"א ע"ד.
סעיף ה
[עריכה](ז) היתומים: לאפוקי מפסיד נכסי עצמו ומבזבז דאין מסלקין אותו די"ל דנזהר בשל יתומים דבעי בר נש מיתן כמה ומתקרי מהימן כדאיתא בירושלמי כן הוא לשון הרשב"א. סמ"ע (אפוטרופוס שאינו נותן מעות יתומים לריוח אלא מניחם אחת אחת לאוכלם מסלקינן ליה מהר"מ מינץ סי' כ"ד וכת' בכנה"ג כ"י ופשיטא דאם עושה כן לתועלת היתומים שאינו מוצא במה להשתכר בהם וגם לא שכיח גברא שיטלו בריוח ואי שכיח לאו גברא מהימנא הוא לא מסלקינן ליה ע"כ דברי ריבות סי' ק"כ הרשד"ם סי' תל"ב. בני חיי).
סעיף ו
[עריכה](ח) טובה: עי' בתשו' רשד"ם סי' ש"ג ושע"ז.
סעיף ז
[עריכה](ט) נמכרו: כי יש מטלטלין שאינן נמכרין מפני שבח בית אביהן או שלא יכולין למכור ועל מטלטלין אלו כת' שיהיו ביד האפוטרופסים. סמ"ע.
סעיף ח
[עריכה](י) ישתדל: פירוש ישתדל לבקש אדם נאמן שראוי ליתנם לו אלא שאפוטרופוס זה יתנו להנאמן בב"ד כי יש כח להב"ד להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים להתנות עמו שיקבלם קרוב לשכר ורחוק להפסד כן הוא לשון רש"י וטור ע"ש ועיין בתשו' ן' לב ח"א סי' ס'.
(יא) מהפסד: פירוש דאם יהי' להמקבל הפסד לא יפסידו היתומים בקרנם כלום ואם יהי' שכר בהעסק אזי יטלו ממנו ריוח שליש או מחצה ובכה"ג אינו רבית דאורייתא אלא מדרבנן אסרו אותו עד שיקבל עליו הנותן פלגא בהפסד ויתן לו עוד שכר טירחא וביתומים לא אסרו זה וכל רבית דרבנן וכ"כ הטור ע"ש. סמ"ע.
(יב) לעצמו: ואע"ג דבריש סימן ע"ב כת' הט"ו במלוה על מרא וקרדום דדוקא לאחרים יכול להשכירם אבל לא לעצמו וכדרך שאמרו פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן (עמ"ש שם ס"ק ג' ובסי' רס"ז ס"ק י"ט) וכ"פ בסי' רצ"ב בשומר פקדון שאני יתומים דהב"ד הוא אביהן וכשמודיעים להם ה"ל כאלו הבעל בעצמו נתן לידו בתורת עיסקא משא"כ במשכון ופקדון הנ"ל דלא איירי מיתומים אלא בגדולים ואין הב"ד נזקקין לעניניהן ולא שייך בהו שיעשוהו בב"ד. שם.
סעיף ט
[עריכה](יג) ודוקא: עיין בתשו' רשד"ם סי' מ"ו פ"א רט"ו ש"ג שמ"ט תל"ד ותנ"ג ובספר באר שבע דף ק"ו ע"ב.
(יד) להוליכן: שם כתב שהמעשה הי' שכבר עברו ג' שנים להלואתן. סמ"ע.
(טו) היתומים: שם במרדכי כת' ז"ל ואף כי אמרו בהקדש דאין מעלין מרגליות לכרך משום דאין להקדש אלא מקומו ושעתו שאני הקדש דנלמד זה מקרא אבל ביתומים חוששין לתקנתן ומוכרין אותו ביותר ועוד דהכא פשע זה שהלוה מעותיהן לאלמים ולא נפדה הרי קנוי להן המשכון עכ"ל. שם.
(טז) למדינה: פירוש למקום זה שמטלטלים של יתומים מונחים שם. שם.
(יז) ויצטרפו: כת' הסמ"ע דזה קאי על כל מ"ש בסעיף זה וקאמר דימכר' המטלטלין במעות ואותן מעות יצטרפו עם שאר מעות היתומים ויתנם ביד נאמן לעסוק בהן לריוח ודלא כע"ש שמפרש בענין אחר כו' ע"ש.
(יח) בשלו: נרא' דוק' כאן דאיכא חשש הפסד משני הצדדים מש"ה התירו לו לעשות כבשלו אבל אם אין לפנינו כי אם חשש צד אחד בזה כת' הטור בסי"א דלא יאמר אעשה כבשלי אלא יעשה ע"פ ב"ד אם לא שהוא אפוטרופוס עכ"ל הסמ"ע ולי נרא' דהרא"ש חולק אהרמב"ם וס"ל דגם כאן שהוא הפסד מב' צדדים צריך רשות ב"ד וטעמו שגם רבינא נטל רשות מרב אשי וטעם הרמב"ם כיון דרב אשי התירו ש"מ דשפיר עבד ותו א"צ לשום אדם ליטול רשות וכן מצאתי להדי' בתשו' רשד"ם סי' מ"ו ע"ש ודו"ק. ש"ך.
סעיף י
[עריכה](יט) יש: עיין בתשו' ן' לב ח"א כלל י"ח סי' ק"ד וח"ד דף ע"ד וע"ה ובתשו' רשד"ם סי' ס"ח ותל"ד.
סעיף יא
[עריכה](כ) לעבדים: דבהמ' מצויה לקנות טפי מעבד. סמ"ע.
(כא) לבתים: דאחריות דבתים עדיף דעבד יש לחוש למיתה. שם.
(כב) ומניחים: דשמא יגנבו המעות א"נ משום שבח בית אביהן שהוא נוי וכבוד להן כ"כ רש"י ומ"ש שמא יגנבו ר"ל קודם שיתנום ביד נאמן לעסוק בהן דאילו אח"כ המקבל חייב בגניב' ואבידה דלא עדיף מש"ש. שם.
(כג) יצליח: או שמא יצא עליהן ערעור ויטרפו אותן מהן. שם.
(כד) שלשה: שם בת"ה מבואר טעמו דכיון דקנין מעמד שלשתן לית ביה טעם מספיק למה יועיל בו הקנין מש"ה אמרו הבו דלא לוסיף עלה דהיינו דוק' אדם בממון עצמו ולא שאפוטרופוס יפקיע עי"ז ממון יתומים ואע"פ שהאפטרופוס נתנו לזה לטובת היתומים כיון דסתם הפקעה רעה הוא לא חלקו ואוקמוה אדינא משא"כ כשאחרים מקנין ליתומים דזכות יתומים הוא בזה משום הכי מהני בהו זכיה ע"י אפטרופוס שלהן דידו כידן. שם.
סעיף יב
[עריכה](כה) תביעה: עיין בתו' וריטב"א פרק האיש מקדש ובתשו' ר"ל ן' חביב סי' צ"ה.
(כו) נאמן: ז"ל המרדכי אם הלוה מעות לאחר והלוה אומר פרעתי והאפטרופוס אומר שלא פרעו אם הלוה מודה שהמעות של יתומים נאמן האפטרופוס בלא שבועה אבל אם אינו מאמינו שהוא של יתומים ישבע דנהי דאין נשבעין על טענת שמא מ"מ נשבע על שלא פרע עכ"ל ונ"ל פשוט דזה איירי שהי' אפוטרופוס במשכון או בשום ד"א של הלוה וכן נרא' מלשון המרדכי דמדמה לשליש ע"ש ודו"ק. ולפ"ז כשאין לו משכון צריך הלוה לישבע ש"ד להכחישו וכמ"ש בסי' קכ"ג גבי מורשה ע"ש בב"י ועיין בס' א"א סל"ז בזה וע"ל סי' ק"ח ס"ו. ש"ך.
(כז) ידוע: כ"ה לשון המרדכי אם הלוה מודה כו' ור"ל דמוד' שהלוהו מעות יתומים נמצא שהלוה עצמו עשאו שליש דאל"ה אפי' ידוע שהמעות של יתומים מאן לימא לן שהאמין הלוה את האפטרופוס וכמ"ש בסי' נ"ו בשם מהר"מ דהיכא דאינו מודה שעשאו שליש אינו נאמן ולפ"ז ל' הרמ"א שכת' אם ידוע שהמעות של יתומים הוא מגומגם ואולי כונתו כמ"ש וצ"ע ועיין בס' א"א דף ע"ז ע"ג. שם.
(כח) טענה: וזהו א' מן הטעמים דמוקמינן אפטרופוס דבזה עדיף כח היחומים משום דרגיל לטעון כל טענות שמא דאפשר דאילו הי' אביהן חי הי' טוען שכך הי' ובלבד שלא יכוין לטעון טענה שיודע בודאי שלא כך הי' הענין. סמ"ע.
(כט) ע"פ טענותיו: ע"ל סי' ע"ב סל"ד מוכח דאף שהיורשים טוענין דבר מחשבין טענתן כטוען זכותו מספק אם לא שאומרים בהדיא ברי לנו שהי' כך. שם.
סעיף יג
[עריכה](ל) דמים: שנתנו לו אחרים ע"מ שלא יהא לרבו רשות בהן ואפי' א"ת שכסף גומר השחרור מ"מ יש לגזור שקצת בני אדם לא ידעו שקיבלו מעות ויסברו שמשחררין בלא כסף. שם.
(לא) מוכרים: פי' לצורך היתומים כגון להאכיל או לקנות בדמיהן בתים כו' כמ"ש בסי"א. שם.
(לב) לחירות: פי' אע"פ שאין אותן אחרים קונין אותן אלא כדי לשחררן וה"א דקבלת הדמים מהן ה"ל כאילו קבלוהו לשחררן קמ"ל דז"א כיון דהן אינן משחררין אותן אלא האחרים מש"ה הוי שחרורן שחרור. שם.
סעיף יד
[עריכה](לג) להניח: עיין בתשו' רש"ך ס"ב סי' ע"ז ובתשו' מהרי"ט סי' קכ"ז ובתשו' מהר"י מינץ סי' א' ובחשובות ן' לב ס"א ריש כלל י"ג סי' ע"ט ופ' ובס"ב סי' כ"ז ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' קכ"ב.
סעיף טו
[עריכה](לד) שבוים: לרבותא נקט פ"ש משום דאין מצוה גדולה כזו דכולהו איתנהו ביה כמ"ש הט"ו ביורה דעה סי' רנ"ב ע"ש. סמ"ע.
(לה) טוב: עיין בתשו' מהרי"ט סי' קכ"ז בדין יתום שחלה והקדיש האפטרופוס סך מסוים מנכסי היתום לצדק' ולעניי א"י ואח"כ מת היתום ובאו היורשים לערער על האפוטרופוס ולבטל מעש' הצדקה אשר עשה ע"ש הרבה חלוקי דינים בזה.
סעיף טז
[עריכה](לו) חשבונות: עיין בתשו' ר"י לבית לוי סי' ג' ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' שמ"ז.
(לז) ב"ד: דליכא למיחש שימנע מלהיות אפוטרופוס כשישביעוהו כיון דיש לו הנא' גדולה מזה שיצא עליו קול שהוא מהימן לב"ד משא"כ כשמינהו אבי יתומים כן הוא בש"ס. סמ"ע.
(לח) דהואיל: עיין בספר באר שבע דף ק"ה ע"ד ובתשובות ן' לב ס"א כלל י"ח סי' ק"ד ובתשו' מהר"מ פדואה סי' ל"ח.
(לט) לקצתן: ובמרדכי איתא ליתן לאחר כו' עיין בתשו' מהרי"ט סי' ל"ג דמגו דהחזרתי לאפטרופוס לא אמרי'. ש"ך.
(מ) ודאי: ז"ל הטור בשם הרי"ף דגדלי יתמי וטענו עליה בטענת ברי וכפר בהו כגון זה ודאי נשבע ע"כ והמחבר סתם כדי לכלול דה"ה אם טענו הב"ד טענת ודאי דאם הם ב' נאמנין נגדו אבל אם הוא אחד הוי כעד ונשבע נגדו. סמ"ע.
סעיף יט
[עריכה](מא) ופרוט': כדין שבועת התורה וע"ל ריש סימן פ"ח וצ"ג שם נתבארו דינים הללו וע"ש סס"א דכת' המחבר ז"ל ואין כל אחד מאלו נשבע בטענת ספק (וקאי גם על אפטרופוס) עד שיחשדם המשביע אותן בב' מעין כסף צ"ל דכונתו הוא שהחשד והכפירה יהיה ב' מעין כסף זולת ההודאה שתהיה לפחות פרוטה וכמ"ש הט"ו כאן עכ"ל הסמ"ע ובב"י בסי' צ"ג גם בכסף משנה פ"ט מהל' שלוחין לא משמע כן וא"כ צ"ע ועמ"ש בסי' צ"ג ס"ק ג'. ש"ך.
(מב) ומגלגל: פי' אם יש עליו טענת ודאי שתופס משלהן והוא כופר ומכח זה יש עליו שבועת היסת שתקנו בכופר הכל בטענת ברי אז מגלגל עליו גם שבועת אפטרופסים אפי' בפחות מטענת ב' כסף ופרוטה. סמ"ע.
סעיף כ
[עריכה](מג) בפשיעה: כת' הסמ"ע דהטור מסיק בשם הרא"ש ז"ל דמ"מ לא משבעינן ליה בלא טענ' והש"ך האריך להשיג בראיות הרבה על כל מ"ש המחבר בסעיף זה ע"ש שהניחו בצ"ע לדינא.
סעיף כא
[עריכה](מד) שור: עיין בתשובת מהרי"ט סי' ק"ה דף קכ"ה ע"ג ובתשובת מבי"ט ח"א סי' קי"ב וח"ב סי' קכ"ח.
סעיף כג
[עריכה](מה) העיר: דומה לזה כ' הט"ו בסי' רצ"ג ס"ג בשומר שרוצה ליסע ממקומו ז"ל שאין אוסרין לנפקד במדינ' משום פקדון של זה עכ"ל וה"נ דוגמתו באפטרופוס. סמ"ע.
סעיף כד
[עריכה](מו) קטנים: ע' בתשובת רש"ך ס"ב סי' ע"ז ובתשובת ר"י לבית לוי ס"ג דף י"ד ובתשובת ן' לב ס"ד דף ע"ז ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ק"ל ומבי"ט ח"א סי' ל' וברשד"ם סי' מ"ו ורס"ג.
סעיף כה
[עריכה](מז) שסמכו: ע"ל סי' קכ"ח בב"י ועבעה"ת שער ס"ה ח"ב ובספר ג"ת שם ודו"ק וע' באבן העזר סי' ע' ובמהרשד"ם סי' שי"ב ושמ"ה ובתשו' ר"מ אלשיך סי' ע'. ש"ך.
סעיף כו
[עריכה](מח) זמן: ואם העמיד אפוטרופוס לבן אחד שהיה לו והניח אשתו מעוברת וילדה בן אחר מיתתו ונפטר הבן ראשון אותו אפוטרופוס משתדל גם לאותו בן שנולד דדעת האב קרובה אצל בנו והוא ידע שהיא מעוברת ר"ן ד"מ כ"ג וע' בתשובת מבי"ט ח"ב סי' של"ה.
סעיף כח
[עריכה](מט) בכך: ע' בש"ך שהביא תשובת מהרשד"ם סי' קע"ב שכת' דאם היו הנכסים ביד בן האפוטרופוס נאמן להחזיק מה שבידו כפי מה שכתו' בפנקס כו' והוא השיג עליו דלא מהני תפיסה בזה ע"ש.