באר היטב על חושן משפט רסח
סעיף א
[עריכה](א) קנה: וכתב הש"ך דכן נרא' עיקר ודלא כהה"מ וכבר השיג עליו הכסף משנה ויפה כוון דא"כ ה"ל להרמב"ם לחלק לקמן גבי ד"א בין נפל עכ"ל.
סעיף ב
[עריכה](ב) בצדן: חז"ל נתנו לד"א הללו דין חצר שנתבאר בסמוך ס"ג ובטור כת' בשם הראב"ד שלא תקנו ד' אמות אלא בעומד אבל לא במהלך ושהרא"ש הי' אומר שאין חילוק עכ"ל ואף דכאן לא שייך לו' חצר המהלכת לא קני כמ"ש בסי' ר"ב דהא הקרקע שקונה אינה מהלכת ומה דבעינן עומד בצדה הוא שתהא כידו הסמוכה לו וא"כ מה לי עומד או מהלך מ"מ י"ל דס"ל דלא תקנו ד"א כשמהלך אנה ואנה אלא כשעומד במקום אחד. סמ"ע.
(ג) בסימטא: פרש"י קרן זוית הסמוכה לר"ה והוא הפקר לרבים למשוך לתוכה הצריכים לצאת מפני הדחק וכן צידי ר"ה והיינו מה שהוא כנגד הבתים. שם.
(ד) ברה"ר: דהרבה בני אדם רגילין לעמוד שם ואין לאדם שם ד"א מיוחדות. שם.
סעיף ג
[עריכה](ה) חצירו: פי' אפי' אינו עומד בצדה כיון שהיא משתמרת ויליף לה בש"ס מדין שליחות דיד שלוחו הוי כידו לקנות לו בדבר שהוא זכות לו כ"כ הסמ"ע ועיין בש"ך שהאריך להשיג על מהרש"ל בדין יאוש שלא מדעת בחצר ע"ש וכ"כ קצת מזה בסי' רס"ב ס"ק ג' ע"ש.
(ו) המשתמרת: משמע דבחצר המשתמרת לכ"ע א"צ שיאמר זכתה לי שדי דהא קונה שלא מדעתו ומ"ש הטור בסוף סימן זה בשם הרמב"ם דאפי' משתמר בתוכו צריך שיאמר זכתה כו' בע"כ ט"ס הוא דהא בש"ס מוכח בכמה דוכתי דא"צ שיאמר כלום וגם הרמב"ם לא קאי רק באינו משתמר ועומד בצדו וגם הב"ח כת' דט"ס הוא. ש"ך.
(ז) ביודע: וה"ה ידו אינו קונה לו שלא מדעת בכה"ג כן מוכח בפוסקים שמהם מקור דין זה וכן משמע לעיל סי' רל"ב סי"ח בהג"ה עיין בראב"ן ס"פ שנים אוחזין ד' צ"ג ע"ד ובתשו' מהרשד"ם סי' קמ"ח ובס' א"א דף ק"ב ע"א. שם.
(ח) לקנותה: ודלמא לא הוה מתרמי ליה זוזי למקניה כו' ומשום דינא דעני המהפך בחררה ליכ' במציאה אפי' אם אמר המוכר אי מזבנינא הסחורה לדידך מזבנינא ותקנה לא קנה הואיל ולא פסק עמו המעות וכיון דלא קנה הסחורה לא קנה הריוח כ"כ המרדכי בשם ראבי"ה וע"ל סי' ר"ס ס"ד. סמ"ע.
(ט) נפסק: זהו מתה"ד סי' ש"י שהבי' ראיה מפ' החולץ דף ל"ו ועיין בספרי תקפו כהן בסופו שהשגתי עליו בזה מן הסבר' ומן הש"ס ואדרבה הוכחתי מן הש"ס שם דאע"פ שנפסק הדין צריך ליתן לו סחורה א' ממ"נ ודוק' כששני המעשים אירעו באיש א' אבל מי שבא מכח איש אחר כיון דב' גברי נינהו אין אומרים ממ"נ ואין חילוק בין נפסק הדין או לא ע"ש שהארכתי בזה. ש"ך.
(י) אחת: דומה לזה כת' הטור בשם הרמ"ה בסי' ר' ס"ח בכליו של לוקח ברשות מוכר כו' אי מתרמי תרווייהו גבי חד מוכר ולוקח דאתא עליה הלוקח ממ"נ ומפקיד חד מינייהו כו' וע"ל בטור ריש סימן קצ"ז בגמל בהנהגה וחמור במשיכה כו' ובטור ריש סימן ש"צ בכשכשה בזנבה ובאמתה ומ"ש שם. סמ"ע.
סעיף ד
[עריכה](יא) ואמר: לפי הי"א שכת' הרמ"א לעיל גם כאן לא בעינן שיאמר זכתה כו'. וכ"כ הטור בהדי' מיהו בנ"י חילק בינייהו וכתב דבצבי שבור קי"ל כהרמב"ם דבעינן שיאמר זכתה כו' ובשאר מציאות פסק הרא"ש דא"צ לו' כן והביאו הד"מ ע"ש וי"ל דמה"ט לא כת' הרמ"א כאן דעת הי"א. שם.
(יב) ואחר: כיון דדעת הנותן רוצה להקנות לו אלים קנייתו וקנהו חצירו אע"פ שאינו יכול להגיעו. שם.
(יג) שדהו: ואם א' הפקיר דבר וזרק לתוך חצר חבירו דינו כמתנה וזכתה לו חצירו ואע"פ שרץ אחריו ואינו מגיעו עכ"ל ד"מ בשם נ"י וכ"כ הרא"ש וגרס בהאיבעי' ואפקריה ודלא כמ"ש התוס' שם ועיין בטור סוף סימן רמ"ג ובא"א דף ק"א ע"ד. ש"ך.
(יד) שדהו: בטור כת' שאם עמד בקרוב לו שיכול לתופסו שלא ירוץ מהשדה קנהו אע"פ שאינו שבור דמקרי לו משומר בזה. סמ"ע.
סעיף ה
[עריכה](טו) קטנה: ע"ל סוף סימן רמ"ג (ועמ"ש שם בשם הש"ך בס"ק כ"ב ע"ש).