אור חדש/פרק ד/פסוק ד

פרק ד/פסוק ד

ותבאנה נערות וגו' (אסתר ד, ד) מ"ש ותבאנה נערות אסתר וסריסה להודיע גדול הבהלה שהיה לו כאשר באו אלו בפעם אחת כ"כ הוא דבר חדוש ומפני כך ותתחלחל ואין להקשות כי למה לא ידעה אסתר קודם כי כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד) ומכ"ש המלכה אסתר שכל עניניה בצניעות ולא ידעה המלכה מן אלו דברים כלום ולכך ותתחלחל המלכה מאוד ומה שלא כתיב ותבהל המלכה מאוד דבר זה מורה על גודל הבהלה לכך ותתחלחל כפל לשון שכל כפל הוא לגודל הענין גם היה זה מן הש"י סבה כי כאשר נודע הדבר על ידי מרדכי שזעק זעקה גדולה ומרה ועל שלבש שק תהיה אסתר מתחלחל כמו שהיה זה ולכך תעשה אסתר כמו שאפשר לעשות וכמו שעשתה ואם לא היה כך אינו נודע לאסתר מעצמה, ובגמרא (מגילה דף טו.) ותבואנה נערות אסתר (אסתר ד, ד) וגו' מאי ותתחלחל אמר רב שפרסה נדה שמואל אמר שהוצרכה לנקביה, ויש לתמוה דמאי נפקא מיניה בזה אם פרסה או שהוצרכה לנקביה, וביאר דבר זה שר"ל כאשר שמעה אסתר דבר זה היו מושלים בה כחות זרות כי כאשר שמעה כי המן רוצה להיות גובר ושולט היה גורם כשנודע לאסתר שפרסה נדה שהיה שולט עליה כחות הטומאה כמו שהם באים לשלוט על ישראל ובזה ידעה כי כחות הטומאה גוברים בעולם וכל זה שתהיה זריזה אסתר לעשות מה שאפשר לעשות, ומאן דאמר שנצרכה לנקביה גם כן סבר שגברו כחות הטומאה רק שאמר כי מצד אחר היה זה מה שהיתה נצרכה לצרכיה (ספר אור חדש עמוד קמז) הוא המאוס ודבר זה מתיחס יותר לכוחות החצונים המאוס והשקוץ כדכתיב ותעב תתעבנו (דברים ז, כו) ואלו שני דברים בפרט מתיחסים לע"ז, הטומאה הוא דבר אחד והמאוס ג"כ מתיחס לכוחות הטומאה ואין צריך לדבר זה ראיה ומ"ד שנצרכה לצרכיה מייחס השקוץ והמאוס אל הע"ז יותר ולכך אמר כאשר גברו הכוחות האלו נצרכה לצרכיה שהיה הטינוף והמיאוס גובר עליה ולמ"ד שפרסה נדה כי כאשר גברו הכוחות היה הטומאה גוברת ופרסה נדה ואלו שני דברים הם מחולקים והוא ידוע לנבונים, ועוד פי' זה כי כאשר שמעה אסתר השמועה הזאת נבהלה והיה דבר זה פועל שנוי באסתר למ"ד כי פרסה נדה כבר אמרנו למעלה כי הדם הוא מן הנפש ור"ל דבהלה היה שנוי בכוחות נפשה ומ"ד שנצרכה לצרכיה סבר כי היה הבהלה פועל שנוי בגוף שלה וצרכיה שייכים לגוף יותר ומחלוקתם איזה יותר קודם לקבל שנוי אם הנפש או הגוף ולכל אחד יש טעם וסברא ודבר זה בארנו למעלה ג"כ אצל מה שפרחה בה צרעת והוא דומה לזה.

ובמדרש (אסתר רבה ח, ג) אמר ותתחלחל המלכה מעוברת היתה והפילה ושוב לא ילדה, ודעת המדרש הזה כיון דכתיב (אסתר ד, ד) ותתחלחל סתם וסתם חלחלה מביא הפלת הולד ודבר זה הגיע לה שכיון שאחשורוש עשה דבר זה להשמיד ולהרוג את ישראל לא היה ראוי שיהיה לו שם בישראל ויהיה לו תולדה ממנה ולפיכך הולד שהיתה מעוברת הפילה ושוב לא ילדה מטעם זה שאין ראוי שיהיה זרעו בישראל כי גוי ועבד הבא על ישראל הולד כשר (יבמות דף מה.) ואף שחזר בו והפך אותו על המן דבר זה לא היה מן אחשורוש עצמו רק מצד כי יד הש"י עשתה זאת אבל הוא ברשעו מתחלה ועד סוף אבל קודם שעשה אחשורוש רצון המן נתן הש"י לה ולד מן אחשורוש וכאשר עשה זה הפילה ושוב לא נתעברה אבל כאשר תבין אמיתת הדברים כי רב ושמואל פליגי שכאשר שמעה אסתר כי גברו כוחות הטומאה והכוחות המתועבים היה גוברת עליה לכל אחד כדאית ליה וי"א אשר זכר במדרש שאמר כי הפילה דעת הי"א כי ההעדר היה גובר ע"י זה ולכך הפילה ונעדר הולד לגמרי ובודאי כוחות אלו דבק בהם ההעדר וגורמים ההעדר והם סבה לו והבן הדברים.

ותשלת בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר את שקו (אסתר ד, ד) בודאי ידעה אסתר כי לא היה חסר בגדים ולמה שלחה לו להלביש אותו רק אמרה שיסיר את שקו וילבש בגדים ויבא אל שער המלך להגיד לה על מה הם הדברים האלו ולא אמרה שילך הוא לביתו וילבש בגדים אחרים כי לא רצתה אסתר להמתין כ"כ לגודל הבהלה ומרדכי לא קבל שא"כ יהיה נראה שלא לבש השק מתחלה רק כדי להודיע לאסתר את הצרה ולא בשביל אבל וצער עתה יהיה נראה כי לבישת השק הוא בשביל התשובה ועוד לכך לא קבל שלא רצה לחזור מן התשובה הזאת אף שעה אחת כי השק הזה הוא הדבק על בשרו וכאשר קבל עליו ללבוש השק ראוי שיהיה בו דבק לגמרי כמו שאמר במדרש (אסתר רבה ח, א) ולפי שתפס יעקב את השק שנאמר וישם שק במתניו (בראשית לז, לד) ולפיכך לא זז השק מזרעו וכל זה מפני כי השק דבק על בשרו של אדם ביותר ומורה זה כי הצרות לישראל הם תמיד כי הם רודפים אחריהם ודביקים כמו השק הזה שהוא דבק על בשרו ולכך ג"כ כאשר לבש מרדכי שק בשביל גזירת המלך אחשורוש על עמו לא היה מסלק השק ממנו עד שהש"י היה מסלק הגזירה וכן אמרו במדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל (אסתר ד, ד) אמר אין אני מזיז את השק עד שיעשה הקב"ה ניסים כמו שעשה לראשונים ביעקב כתיב (שם) וישם שק במתניו ובאחאב לא תלה לו ג' שנים וכן ביורם כלה שקו הרעב משומרון וכל זה כמו שאמרנו לפי שהוא דבק על בשרו ומורה זה על צרה הדבוקה בו ואם היה מסיר השק אשר היה ראוי להיות דבק (ספר אור חדש עמוד קמח) בבשרו היה נראה כי הוא סר מן התשובה לגמרי לכך לא היה רוצה להסיר שק.