אגרא דפרקא ו
<< · אגרא דפרקא · ו · >>
נאמר לי בשם קדוש ישראל הנ"ל, מה שאמרו רז"ל במדרש (במ"ר יג, ז) שבט' באב נולד משיח, הוא דהנה נשמת משיח הוא נשמה היותר גבוה וכוללת, וא"כ צריכין ללידת זאת הנשמה זיווג היותר עליון, והנה נראה מענין אהבה הגשמיית בענין אהבת חבירים ואהבת איש עם אשתו בהיותם ביחד לא תוכר כ"כ האהבה, משא"כ כשרוצים להפרד ולהרחיק נדוד זה מזה, אז יתפעלו הנפשות באהבה יתירה אהבה עזה מגודל הגעגועים, וע"כ חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך (יבמות סב, ב), וא"כ אז הוא הזווג באהבה יתירה אהבה עזה ונולד מזה הנשמה היותר גבוהה, ע"כ להיות ענין הפירוד בין הדבקים והיציאה לדרך היה בתשעה באב נולד מזה הזיווג משיח היא הנשמה היותר גבוה.
וז"ש בשם הקדוש מה"ר דב בער זצוק"ל, שע"כ מצאו האויבים אז את הכרובים כמער איש ולויות (מ"א ז, לו עי' יומא נד, ב), הגם שזה היה רק בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, (ובהיפך ח"ו הכרובים הופכים פניהם זמ"ז) אך להיות כי חייב אדם לפקוד וכו' והבן.
והנה ימי בין המצרים כ"ב (גי') יח"ד, ה' ד' הות (זוה"ק ח"ב קכ"ג ע"ב) ונמשך אליה היסוד (המכונה) ח"י ונעשין כאחד יח"ד, ב"ך יברך ישראל (בראשית מח, כ), ותבין ותתבונן מה טוב ומה נעים שבת אחים (שבת יצרה (ישעיה מה, יח)) גם יח"ד (תהלים קלג, ב), ר"ל גם אותו השבת אשר באותן הכ"ב ימים שהם יח"ד, וסיום המזמור כי שם צוה ד' את הברכה חיי"ם עד העול"ם (פי' שבאלו הכ"ב ימים, ח"י נמשך אל הד' ומגיע עד מלכות המכונה עולם), ובאלו הכ"ב ימים הם ד' בפני עצמו וח"י בפני עצמו היינו ד' ימים שבתות ור"ח, וח"י פשוטים, ותשכיל ותתבונן ותמצא מבוקשך סוד שאמרו רז"ל (שבועות יז, ב) יציאתו הנאה לו וכו' חיי"ם עד העולם. ותתבונן תיבת יחו"ד אשר נשתמשו בו כל בעלי הקבלה, היינו המשכת הו' אל הח"י להשפיע אל הד' היינו תיבת יחו"ד בשלימות.