אגלי טל - מלאכת זורע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

א[עריכה]

הזורע כיצד?

  • אחד הזורע זרעים,
  • ואחד הנוטע אילנות,
  • ואחד המבריך אילנות,
  • ואחד המרכיב,
  • ואחד הזומר כדרך שבעלי הכרמים עושין.

כל אחד מאלו הוא אב מלאכת זורע.

ויש אומרים שהנוטע והמבריך והמרכיב אינן אלא תולדות זורע. וייראה לי, דאם נטע אילני סרק לצורך עצים, אף לדעת ה"יש אומרים" הוא אב מלאכה.

ב[עריכה]

ייראה לי, שאפילו לא חיפה הזרע בעפר, מאחר שהניחה בקרקע במקום הראוי שתצמח, חייב מייד.

ואפילו חזר וליקטן קודם שצמחו.

ושיעור הזורע בכל שהוא.

ג[עריכה]

אין הפרש בין זרע ונטע:

  • בקרקע, או
  • בעציץ נקוב בכדי שורש קטן.

ד[עריכה]

תולדות זורע:

עציץ נקוב שהיה מונח על גבי הספסל או על גבי שאר דברים שהפסיקו בין נקב העציץ להקרקע שתחתיו, ולקחו והניחו על גבי הקרקע או אפילו על גבי יתדות, והנקב פתוח לאויר הקרקע - הרי זה תולדת זורע, וחייב.

ה[עריכה]

המשקה מים לצמחים ואילנות הוא תולדת זורע וחייב. הילכך צריך אדם ליזהר, מקום שהעשבים והזרעים צריך למים, שלא ישפוך שם מים, ולא ייטול ידיו עליהם.

וראוי ליזהר אף בשאר משקין או מי רגליים.

ו[עריכה]

השורה חיטים ושעורים וכיוצא בהן במים כדי שיצמחו ויהיו טובים יותר לזריעה, וכגון שנתנם במים על דעת שישהו שם זמן מרובה עד שיצמחו, הרי זה תולדת זורע, וחייב תיכף.

וייראה לי, שאפילו נמלך והוציאם קודם שצמחו, חייב.

אבל מותר ליתן שעורים למים להאכיל לבהמות לאלתר. ואף אם יישאר במים מאכילתן, אין בכך כלום, לפי שבשעה שנתן למים, לאו פסיק רישא הוא שיצמיח, שאפשר שהבהמה תאכל את כולם.

ז[עריכה]

ובירושלמי חושב עוד תולדות לזורע (ירושלמי שבת פרק ז הלכה ב): "המזהם, המפסל, המעשן, המאבק, המפרק, המתליע, הקוטם, הסך, המנקב, העושה לו בתים".

ח[עריכה]

הזומר וצריך לעצים, וכן הקוצר לשחת - שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו, וכל כיוצא בהן בירקות שחוזרין וגדלין, חייב משום קוצר ומשום נוטע, אפילו אינו מכוין להצמיח, שהרי בוודאי יצמיח.

ט[עריכה]

ואלו הן התולדות שאיסורן רק מדרבנן:

עציץ נקוב, שהיה מונח על גבי יתדות, ולקחו והניחו על גבי הקרקע.

ייראה לי, שהזורע בעציץ שאינו נקוב הוא גם-כן תולדה שאין אסורה אלא מדבריהם.

וייראה לי עוד, דאם זרע או נטע בעציץ שאינו נקוב, באופן שהגידולין יתפשטו לרוחב, הלאה מדופני העציץ, עד נגד אויר הקרקע - אם הגידולין ייצאו חוץ לעציץ, נגד אויר הקרקע, גם-כן באחד משבתות השנה, אפילו שהיו ימים רבים בין השבת שזרע בו להשבת שבו התפשטו הגידולין וראו פני הקרקע, אם היה בשגגת שבת וזדון מלאכות או אפילו שגגת זה וזה, חייב חטאת.

י[עריכה]

ייזהר אדם שלא ישליך זרעים בחצר במקום ירידת הגשמים, שהרי סופן לצמוח.

ואם משליך לתרנגולים, ייזהר שלא ישליך אלא שיעור אכילתן לבו ביום או יומיים.

ואם הוא מקום דריסת רגלי בני אדם, שאין סופן לצמוח, מותר.

יא[עריכה]

ענפי אילנות שהוכנו לתשמיש מבעוד יום, באופן שמותרין בטלטול, מותר להעמידן במים בשבת, ובלבד שלא יהיו בהן פרחים ושושנים, שהם נפתחים מלחלוחית המים.

יב[עריכה]

אמרו חכמים שלא לשאוב מים בגלגל, דמתוך שממלאים בו בלא טורח, גזירה שמא ימלא וישקה מים לגינתו ולחורבתו הזרועה, או למשרה של פשתן וישרה בהן פשתן. לפיכך, אם לא היה שם לא גינה ולא חורבה ולא בריכה לשרות בה פשתן, הרי זה מותר.

יג[עריכה]

ייראה לי, שאם היה הבאר בחצר, ואף שבחצר עצמה לא נמצא בה אחד מכל אלו, אם נמצא אחד מכל אלה סמוך לחצר, נמי אסור.

וייראה לי עוד, דאפילו יש שם זרעים, אין איסור לשאוב בגלגל אלא בזמן גידול הזרעים, היינו במדינתנו בימות החמה; אבל לא בימות הגשמים.

ודעת התוספות והרא"ש, שלא אסרו אלא בגלגל גדול, שקבועין בו הרבה דליים סביב, ומוציא הרבה מים בפעם אחת בלי טורח; אבל גלגלים שלנו, שאין ממלאים בהן כל כך הרבה, מותר. ובשל סופרים, הלך אחר המיקל.

קישורים[עריכה]