ביאור:ישעיהו נז יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
איך לספר על מעשי הצדקה של הרשעים
[עריכה]יש אנשים, שכאשר הם מתנגדים למישהו (למשל מנהיג פוליטי מסויים), הם לא מסוגלים להגיד עליו שום מילה טובה. גם כאשר הוא עושה דברים טובים, שהם עצמם תמיד אמרו שצריך לעשות, הם לא מסוגלים לשבח אותו על כך, אלא הם טוענים שהוא עושה את זה מתוך אינטרסים אישיים, או שזה רק זמני ועוד מעט הוא יחזור לסורו, וכו'...
אנשים אלה מסתמכים, כנראה, על דבריו של רבינו יונה על הפסוק "עוזבי תורה יהללו רשע" ( פירוט ): " "וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים. על כן, לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם, כמו שנאמר (משלי י ז) ושם רשעים ירקב." ". הכוונה שלהם טובה, אולם הגישה שלהם יוצרת בעיות אחרות:
- בעיה עקרונית (ישעיהו ה כ): "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר"- כמו שצריך להימנע מלהגיד על מעשים רעים שהם טובים, כך צריך להימנע מלהגיד על מעשים טובים שהם רעים; שני הדברים יוצרים עיוות מחשבתי ופוגעים בהבחנה שבין רע לטוב.
- בעיה מעשית: כששומעים שמישהו יודע רק למתוח ביקורת על אדם מסויים, הביקורת שלו מאבדת מערכה, אנשים מתחילים להבין שהביקורת שלו לא נובעת מהעובדות, אלא מכך שהוא החליט מראש למתוח ביקורת על אותו אדם (ראו איש תוכחות מקשה עורף ).
הפתרון לבעיות אלו נמצא בפסוק אחר (ישעיהו נז יב): "אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ, וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ". לאחר כמה פסוקים שבהם הנביא מתאר חטאים של כנסת ישראל שלא כאן המקום לפרטם, הוא אומר:
- "אני אגיד צדקתך" : למרות כל פשעייך, אני אגיד ואגלה את המעשים הצודקים והטובים שעשית, אבל -
- "ואת מעשיך - ולא יועילוך" : אני אגיד, יחד איתם, את מעשיך הרעים, ולכן המעשים הטובים שעשית לא יועילו לך.
וכך פירש ר' יונה עצמו בהמשך הקטע (שערי תשובה ג קפט): " "לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעתם וכסלם... פירוש:" "לא יועילוך מעשייך הטובים להצילך מרעתך בקומי למשפט, בערכי לעומתם רוב פשעייך ומעשה תעתועייך, כי דברי עוונותייך גברו מהם. וכמו שאמרו רבותינו (ראש השנה טז:) כי מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו, נכתב ונחתם לאלתר למיתה" ".
כלומר, צריך להגיד את המעשים הטובים שעושים הרשעים, אבל יחד איתם, להזכיר את המעשים הרעים.
פירושים נוספים
[עריכה]על-פי ההקשר, ייתכן שהפירוש של הפסוק בישעיהו הוא שונה: נקרא את הפסוקים שלפניו ואחריו:
"וְאֶת-מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי, כִּי תְכַזֵּבִי, וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ, לֹא-שַׂמְתְּ עַל-לִבֵּךְ; הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם, וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי. אֲנִי אַגִּיד, צִדְקָתֵךְ; וְאֶת-מַעֲשַׂיִךְ, וְלֹא יוֹעִילוּךְ. בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ, וְאֶת-כֻּלָּם יִשָּׂא-רוּחַ יִקַּח-הָבֶל; וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל-אֶרֶץ, וְיִירַשׁ הַר-קָדְשִׁי."
הנביא מוכיח את כנסת ישראל שהיא לא זוכרת את ה' ולא שמה לב אליו כלל; כל מעשי הצדק שהיא עושה, אינם נעשים לשם ה', והיא עצמה לא מדברת עליהם ולא מייחסת להם חשיבות. ה' אומר לה אני אגיד צדקתך, כלומר, רק אני מדבר על מעשי הצדק שאת עושה, אותך זה לא מעניין. וזו הסיבה שמעשי הצדק הללו אינם מועילים לה. בנוסף לכך, כשמביאים בחשבון את המעשים הרעים שהאומה הישראלית עושה מתוך שלוה, יוצא שמעשי הצדק שלה, לא רק שאינם מועילים לה, הם גם מזיקים, כי בזכות מעשי הצדק שלה, ה' מוותר לה ונותן לה לחיות בשלוה, ובגלל השלוה, יש לה כוח לרדוף אחרי עבודות זרות חדשות ( פירוט )
מפרשים אחרים (רש"י, מצודות, מלבי"ם) פירשו ע"פ הפירוש צדקה = נקודות זכות : "אני אגיד לך מה את צריכה לעשות כדי שתחשבי לצודקת ושיהיו לך נקודות-זכות; אבל המעשים שאת עושה מדעתך - לא יועילו לך".
ולפי רד"ק (נדמה לי), הפסוק נאמר באירוניה: 'אני אגיד לך עד כמה את " צודקת" במעשייך', כלומר, עד כמה המעשים שלך לא צודקים.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:איך לספר על מעשי הצדקה של הרשעים
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-28.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-57-12