ביאור:זכר ונקבה בספר משלי
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בספרי הדרכה מקובל לכתוב משפט כמו "הספר כתוב בלשון זכר אך מיועד לגברים ולנשים במידה שוה". בספר משלי לא מצאתי משפט מסוג זה, אולם, כבר בפתיחת הספר יש התייחסות לגברים ולנשים:
(משלי א ח): "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ"( פירוט )
הפנייה היא אמנם אל תלמיד-בן, אבל המורים הם האב והאם; המילה בני משמעה גם "תלמידי", ולכן אביך ו אמך הם המורים והמורות שלך, שיש ללמוד מהם במידה שווה.
בהמשך הפרק ישנם שני קטעים המתארים, כנראה, את מוסר האב ותורת האם:
- הקטע הבא (משלי א י-יט) מתאים לתיאור מוסר אביך: קטע מאד 'גברי', על שודדים ורוצחים שמנסים לפתות את הבן להצטרף אליהם, והאב מזהיר את בנו "בְּנִי! אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים - אַל תֹּבֵא!".
- והקטע שאחריו (משלי א כ-לג) מתאים לתיאור תורת אמך: קטע 'נשי', שהדמות הדוברת בו היא ממין נקבה - מורה חכמה המנסה לשכנע נערי רחוב לשוב לספסל הלימודים: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ. בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר: עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי...".
גברים ונשים נמצאים לא רק בצד החיובי של החכמה אלא גם בצד השלילי שלה - גם הפיתויים, שספר משלי מזהיר מפניהם, כוללים גברים מסוכנים ונשים מסוכנות באותה מידה.
כתוב ב (משלי ב יא): "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה", כלומר, המזימה והתבונה שומרות על האדם מפני סכנות ופיתויים ( פירוט ); בקטע הבא (משלי ב יב-יט) מפורטים שני סוגים של סכנות ופיתויים: גברים מסוכנים ונשים מסוכנות, והם מתוארים בשני קטעים מקבילים לגמרי:
|
גברים מסוכנים (יב-טו) |
נשים מסוכנות (טז-יט) |
|
12: "לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע, מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת" |
טז: "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" |
|
13: "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר, לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ" |
יז: "הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה" |
|
14: "הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע, יָגִילוּ בְּתַהְפֻּכוֹת רָע" |
יח: "כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ" |
|
15: "אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים, וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם" |
יט: "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים" |
בכל חלק ישנן שתי דמויות:
- בחלק ה'זכרי' מתוארים איש שהולך בדרך רע בגלוי, ואיש רמאי המדבר תהפוכות (= דברי צביעות, דעות המתהפכות תדיר בהתאם לאינטרסים משתנים) בחושך ובסתר ( פירוט );
- ובחלק ה'נקבי' מתוארות אישה זרה העוזבת אלוף נעוריה - אישה של איש זר הבוגדת בבעלה, ואישה נכריה אשר ברית אלהיה שכחה - אישה שעזבה את תורת ישראל, ומנסה לפתות אנשים מעם ישראל ללכת בעקבותיה ( פירוט ).
בהמשך הספר ישנן כמה עצות ספציפיות המיועדות להתמודדות עם גברים מסוכנים, למשל ב פרק א , פרק ד ו פרק ו ; וכן עצות להתמודדות עם נשים מסוכנות, למשל ב פרק ה , פרק ו ו פרק ז .
גם בסוף הספר ישנו קטע המדבר על סכנות מסוגים שונים, (משלי ל כא): "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ, וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת"( פירוט ). גם קטע זה הוא סימטרי ומתאר שני גברים ושתי נשים:
|
גברים (פסוק כב) |
נשים (פסוק כג) |
|
"תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ," |
"תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל, " |
|
"וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם." |
"וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ." |
ספר משלי משווה את אומנות הפיתוי לציד ציפורים - כמו הציפור, החושבת שמציעים לה אוכל בחינם ונכנסת למלכודת מוות, כך גם הפתיים:
- בין אם המפתים הם גברים, כמו ב (משלי א יז): "כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף; וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ, יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם"( פירוט ).
- ובין אם המפתה היא אשה, כמו ב (משלי ז כג): "עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ, כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא"( פירוט ).
ישנם פסוקים נוספים המתארים רעיון דומה, פעם לגבר ופעם לאישה - על חכמה בניהול משק הבית:
- (משלי יא כט): "עוֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב"( פירוט )
- (משלי יד א): "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ"( פירוט )
ועל כושר גופני:
- (משלי כ כט): "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה"( פירוט )
- (משלי לא יז): "חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ"( פירוט )
על התרחקות ממריבות וסכסוכים:
- משלי כו כא: "פֶּחָם לְגֶחָלִים, וְעֵצִים לְאֵשׁ, וְאִישׁ מדונים[מִדְיָנִים] לְחַרְחַר רִיב" ( פירוט ).
- משלי כה כד: "טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג מֵאֵשֶׁת מדונים[מִדְיָנִים] וּבֵית חָבֶר" ( פירוט ).
וכן על תכונות נדירות שקשה למצוא:
נסכם:
- יש ללמוד מהאב ומהאם, ממורים וממורות במידה שווה;
- יש להיזהר מגברים מסוכנים ומנשים מסוכנות במידה שווה;
- לנשים ולגברים במידה שווה ישנן מידות טובות ומידות רעות.
שני סוגי יצרים
[עריכה]כל פסוק בספר משלי מכיל, מלבד המשמעות הפשוטה, גם משלים ( פירוט ). לפיכך ניתן לפרש, שהגברים המסוכנים והנשים המסוכנות, שספר משלי מזהיר אותנו מפניהם, אינם רק גברים ונשים ממש, אלא גם משל לכוחות נפשיים מסויימים. על-פי הגר"א:
- הגברים מסמלים את היצר ה"כעסני" - יצר האלימות - הרע והמרמה;
- והנשים מסמלות את היצר ה"תאווני" - יצר המין - התאווה והחמדה.
לעיון נוסף
[עריכה]בתורת הסוד, שני סוגי היצרים הללו מכונים "שדים" ו"מזיקים": "הקליפות הם זכר ונקבה, ומהם נמשכים שתי בחינות: האחד, הם נקראים מזיקין. והב', נקראים שדים. ובזה יתבארו מאמרי הזוהר, שנראים כחולקים זה לזה, כי בספר הזוהר בפרשה ויצא בס"ת, משמע כי להט החרב המתהפכת, היא לילית נוקבא דסמא"ל, שהיא חרבו של מלאך המות. ובפרשת פקודי בהיכלות הטומאה, משמע להפך, כי הזכרים הם הרוצחים, והם בעלי החרב. אבל אותם שהם מצד הנקבה, הם מפתים בלשונם, כד"א וחלק משמן חכה, אבל אינם רוצחים, והכל אמת כפי מה שיתבאר: דע, כי בתחלה, הכחות הנמשכות מצד הנקבה, הם יורדות ומסיתות, ומפתות את האדם לחטא, כי אין כח הפיתוי נמצא, אלא בנקבות, שמצד לילית. כמש"ה, כי נפת תטפנה שפתי זרה וגו'. ואלו נקראים שדים, כי כונתם להדבק עם האדם, לפתותו ולהחטיאו, ואינם מזיקים אותו. ואחר שנתפתה האדם אחריהם, אז מתחברים כחות הזכרים הנקראים מזיקין, אשר בידם החרב להזיק, וממיתין את האדם. כי כן הוא טבע העולם, שהזכרים עושים המלחמה, ולא הנקבות. ונמצא, כי בבחינת הפיתוי, העיקר הם הנקבות, כמו שמצינו בעגלי ירבעם, שהנקבה הניחה בדן, וכל העם נטו אחריה יותר מעגל הזכר, שהיה בבית אל, כנזכר בזוהר" ( שער הפסוקים ).
ראו אב ואם בספר משלי .מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-15.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/2