תרומת הדשן/א/רעד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תרומת הדשן · א · רעד· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה רעד[עריכה]

חכם אחד שונא מאד לבעל הבית שכינו ונכשל אותו בעל הבית במלתא דחייב עליה נדוי כהלכה וקפץ עליו אותו חכם ונידה אותו כהלכה אבל הכל מכירין ומרגישין שלא נידה אותו רק מחמת השנאה כי היו אחרים שנכשלו ג"כ באותו ענין ולא אשגח לנדות אותן יש ממש בנידוי כה"ג או לאו:

תשובה יראה דיש להביא ראייה דאין ממש בנידוי כה"ג מהא דאמר בירושלמי ומייתי לה בהגה"ה במיימון וביורה דיעה תלמיד חכם שנידה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נידויו נידוי וכתב ביו"ד בשם אבי העזרי וז"ל לא ידעינן מה היא לצורך עצמו. ושמא הכי פירושו שנידה כהלכה ומיהו לא נתכוין אלא לצורך עצמו כדי שישתכר בהתרתו ולכך אין נידויו נידוי ע"כ ונראה דנ"ד להא דמיא דמה לי מכוון כדי להשתכר בהתרתו בממון ומ"ל אם מכוין כדי לנקום ממנו ולהכניע את שונאו גם זה שכרו לעשות נחת רוח ליצרו דנראה טעם הדבר שצריך המנדה שיתכוין לשם שמים כדי לעשות גדר לתורה ולכבוד לומדיה ולא יכוין כלל לעצמו לשום הנאה ותועלת ואל"כ אין ממש באותו נידוי. ואע"ג דבהגה"ה במיימון מפרש ההיא דירושלמי בענין אחר אדברי ראבי"ה יש לסמוך דכן כתב עליו א"ז דבעל הוראה הוא וראוי לסמוך עליו: