תרומת הדשן/א/ערה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה ערה
[עריכה]נדר להתענות שני וחמישי שנה תמימה ורצה ללוות אחד מן הימים ולפרוע בשאר ימי השבוע שרי למיעבד הכי או לאו:
תשובה יראה דהא מילתא צריך דקדוק בדברי הגאונים אחד מן הגדולים העתיק מתשובת הרא"ש וז"ל מי שנדר להתענות שני וחמישי ואירע תשעה באב ביום שלישי ישאל על נדרו או ילוה תעניתו ויפרענו ע"כ. ובא"ז גדול במס' תענית כתב וז"ל בנימוקי רב שרירא גאון זצ"ל כתוב פי' הגאונים יחיד שקיבל עליו תענית בשני וחמישי כל ימות השנה ואירע ערב תשעה באב בשני כיצד הוא עושה לסעוד שתי פעמים אי אפשר מפני נדרו אלא סועד פעם אחת טרם יבא השמש דקי"ל מתענין לשעות ומתפללין מנחה תפילת תענית וצריך להתפלל מנחה ואח"כ סועד והכי תירצו הגאונים עכ"ל ומההיא דלוה אדם ופורע כתב אשירי דפר"ח דווקא במצטער או ע"י אונס הא לאו הכי לא. אבל בא"ז כתב דאפילו בעבור שמחת מריעות יכול אדם ללוות תעניתו ולפרוע כל שכן בשביל סעודת מצוה ואפילו ביום זה ופי' דיום זה מפרש באשירי פ"ק דתענית וכן בהגה"ה באשירי בשם מהרי"ח פ"ק דשבת דהיינו יום קבוע לו כגון יום שמת בו אביו אבל אומר ביום פלוני אתענה לא חשיב יום זה אבל באשירי פ"ק דשבת לא משמע הכי לפי מאי דמייתי מן הירושלמי ואפילו ביום זה כה"ג יכול ללוותו ונראה מה דכתב א"ז דאפי' ביום זה יכול ללוותו רוצה לומר ביום זה כגון אתענה ביום פלוני אבל ביום קבוע מודה שאין יכולין ללות דמסתמא לא פליג אירושלמי. והשתא נראה לענין שאילתינו דהיכא דקבל עליו חמישי ושני כל השנה או חצי שנה נוכל לומר דדמיין ימים הללו קצת ליום קבוע הואיל ובירר ימים הללו משאר ימי השבוע משום ידומי דרחמי אינון ולא מצי ללוותן וכן משמע בא"ז הגדול דלעיל מנימוקי רב שרירא דכתב לסעוד שני פעמים אי אפשר מפני נדרו ואם אמרת דמצי ללוות אמאי אי אפשר ילוה ויפרע וכן משמע מדתניא פ"ק דתענית יחיד שקבל עליו להתענות בחמישי ושני כל השנה ופגעו בו יו"ט אם גזירתינו קודם לנדרו ידחה נדרו מפניהם ולא אמרינן דילוה נדרו ויפרע אפס יש לומר דכל זה איירי אם לא ירצה ללוות כההיא דתשובת אשירי דלעיל דכתב ישאל על נדרו או לוה תעניתו ויפרענו. ומ"מ הדעת נוטה בנ"ד דאין ללוות התענית אלא בשביל אונס או צער ממש או בשביל סעודת מצוה דשייך בגווייהו ואעפ"כ צריך להתענות מקצת היום זמן מועט יותר משהוא רגיל. הנלע"ד כתבתי: