תרומת הדשן/א/עז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תרומת הדשן · א · עז· >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה עז[עריכה]

הא דפסקו הגאונים שאסור לערב ע"ת אלא לדבר מצוה אם יש לישראל פרדס יפה חוץ לתחום והיה חפץ ללכת שם ביו"ט ע"י עירוב כדי לטייל ולשחוק שם לשמח ביו"ט ע"י עירוב חשיב כה"ג לדבר מצוה או לאו:

תשובה יראה דשרי לערב כה"ג דהולך ביו"ט לטייל חשיב לדבר מצוה והכי איתא באשירי ובהגה"ה במיימון בשם ר"ת דמוציאין הקטן ביו"ט אם אביו רוצה ללכת לטייל בשמחת יו"ט ולא יוכל להניח הקטן יחידי בבית וחשיב הך הוצאה לצורך יו"ט כמו קטן למולו וס"ת לקרות בו ותו נראה דבכל דהו חשיב דבר מצוה לערב בשבילו דהרמב"ן כ' דאם רוצה לערב כדי להקביל פני רבו או חבירו הבא מן הדרך שרי ואלו לעבור במים עד צווארו ביוה"כ כתב הרמב"ם דההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו שרי וחבירו לא נקט התם וכ"כ באשירי בשם הרי"ץ גאות דדוקא ת"ח שגדול ממנו בחכמה שרי לעבור כדי להקביל פניו אבל השוה לו לא. אפס אין נראה להביא ראיה מהתם דהתם שרי להעביר אפי' כדי לשמור פירותיו דאינו דבר מצוה כלל ומ"מ הא חזינן דלהקביל פני חבירו לאו מידי חשיב ולענין עירוב שרי אלמא אזלינן בה לקולא: