תרומת הדשן/א/עו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה עו[עריכה]
ראובן הדר בעיר המוקפת חומה יחידי ושמעון עובר דרך אותו העיר עם בני ביתו ויש לו כעס עם ראובן שאינו רוצה ליכנס לביתו ונכנס בשבת לביתו של נכרים מותר שמעון להכניס ולהוציא ולטלטל באותו העיר או לאו:
תשובה יראה דצריך דקדוק יפה בדבר כמו שאבאר אחד מהגדולים העתיק משם מרדכי ר"פ הדר כמדומה לי שהוא במרדכי דבני רינוס וז"ל חצירו של נכרים דהיינו כדירה של בהמה וישראל המתארח שם מותר להכניס ולהוציא ואם יש שם ישראל אחר אסור לישראל האורח להוציא מבית לחצר אבל אותו ישראל מותר ואין הישראל האורח אוסר עליו עכ"ל והשתא לפי פסק זה בנ"ד היה הישראל שנכנס בביתו של נכרי אסור להוציא ולהכניס ולטלטל באותו העיר דהא דשרינן לישראל בעיר המוקפת חומה יחידי לטלטל בכל העיר היינו מטעם דחשבינן כל העיר כחצר גדולה ובחצר קי"ל דישראל הדר בחצר יחידי ובה כמה נכרים שרי לטלטל בכל החצר בלי שום תיקון ודוקא ששני ישראלים דרים עם הנכרי אוסר הנכרי עליהם כדמפרש טעמא בפ' הדר דגזרו רבנן שמא ילמוד הישראל ממעשיו של נכרי ובישראל אחד לא גזרו משום דלא שכיחי דדייר הנכרי יחידי א"כ הישראל הדר שם אוסר על המתארח שם בכה"ג אע"ג דחצר רה"י גמורה היא לכ"ע כ"ש ישראל הדר בעיר המוקפת חומה עם הנכרים דאיכא מרבוואתא במרדכי פ' מי שהוציאוהו דלא חשיב רה"י גמורה שאוסר בה על המתארח ושובת באותו העיר. אמנם במרדכי דבני אושטרי"ך לא נמצא פסק זה כלל ואי לא דמסתפינא ה"א דפסק תמוה מאוד הוא דנראה דשפיר מוכח בתלמודא דאין בעה"ב אוסר על האורח כלל אפי' אם מתארח בבית אחר דתנן בטל להן רשותו שלהן מותר לו ולהן ומפרש בגמרא משום דהוי כאורח גבייהו ואע"פ דהתם אינו מתארח בביתם אלא מפני שבטל רשותו חשיב כאורח ומותר הוא עצמו בשלהם ואינהו לא אסרי עליה משום דהוי כאורח לגבייהו כ"ש אורח ממש דלא הו"ל כח דירה מעולם בחצר שאין בעה"ב אוסר עליו. ותדע דכ"ש הוא דגבי ביטול רשות דחמשה שבטלו רשותן לאחד אינם מותרים לא בשלו ולא בשלהם ומפרש טעמא משום דחמשה לגבי חד לא הוי אורחים ואלו חמשה שנתארחו ממש אצל האחד ודאי כולהו שרי לטלטל בביתו ובחצירו כדמוכח התם גבי ה' חבורות ששבתו בטרקלין שכתבו שם תוספות ושאר החכמים דאם יש לאחד סופרים ומלמדים בביתו אפילו אם חלוקים הם בפתן גם יש לכל אחד חדר בפני עצמו לישן שם א"צ לערב ומפרש התם טעמא ולא איצטריך לההוא טעמא אלא משום דהנהו סופרים או מלמדים אינם דרך אכסנאי אלא דרך קבע יותר מל' יום אבל אם היו באין רק דרך אכסנאי אע"ג דהוו חמשה או עשרה פשיטא דהוו אפי' כולהו כאורחים ואין בזה ספק ואכתי יש לחלק ולומר דודאי בעה"ב אינו אוסר על האורח אפי' אם האורח בבית אחר בפני עצמו והנ"מ היכא דליכא תרי ישראל דאסרי אהדדי אבל בנ"ד ובההיא פסק דמרדכי דלעיל דאיתנהו נכרים דדיירי בדירת קבע אע"ג דרבנן שוינהו דירתם כדירת בהמה מ"מ היכא דדיירי בהדייהו תרי ישראלים דשכיחי דדיירי משום גזירה שמא ילמוד ממעשיו של נכרי אסרי רבנן דדירתו חשוב דירה וא"כ י"ל ה"נ איכא למיגזר על הישראל והאורח שיאסר עליו הנכרי דלא ליתי לדור בתדירות עם הנכרי בחצר וילמוד ממעשיו שהרי לא חייש לש"ד הואיל וישראל אחר ג"כ שרוי בקבע בחצר אבל ישראל הדר בקבע אין לגזור עליו דאיהו ודאי חייש לש"ד שאינו בוטח על האורח מפני שאינו קבוע לשם נראה להוכיח אפי' בכה"ג אין לאסור על האורח מההיא דלהמן בר ריסתקא דאמר אביי זילו בטילו רשותייכו גבי חד והו"ל במקום נכרי יחיד ופרש"י אע"ג דאינהו אסורים להוציא מחציריהם לתוך המבוי כדתנן נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורים עכ"ל ובלשון הזה מייתי התוס' והחבורים. והשתא אי ס"ד דכשיש ישראל שרוי עם הנכרי אוסר על הישראל האורח א"כ מה צריך רש"י לאתויי ראיה דאינהו אסורים מדתנן נתנו לו רשותם הוא מותר והם אסורים ומפרש הטעם בגמ' משום דאינהו לגבי חד לא הוי אורחים הא אפי' אי הוה אמרינן דהוו אורחים מ"מ אסורים משום דאותו שנעשה יחיד אצל הנכרי אוסר עליהם שהרי הוא קבוע עם הנכרי והם נעשה אורחים ותיפוק לי' מש"ה אינהו אסורים אע"כ מהא טעמא לא הוי אסורין אמנם קשה לסתור פסק ערוך הנמצא בחבור מדקדוק גאונים אך מ"מ גם האסור תמוה הוא מאד ובענין נ"ד אין להורות להתיר בפשיטות וגם אין למחות ביד הנוהגים היתר באין ולא ורפיא בידיה. הנראה לע"ד כתבתי: