תרומת הדשן/א/מב
שאלה מב
[עריכה]הא דאמרינן: שתה רביעית יין אל יורה, אי נוהג דין זה אף ביינות שלנו או לאו?
תשובה. ייראה דלפי משמעות התלמוד היה נראה דיש לחלק בין יינות שלנו ליינות שלהם, שהיו חזקים הרבה ומשכרין. דהא פרק הדר מחלק תלמודא בין יין ליין, דקאמר: שאני יין דאיטלקי דמשכר טפי; וכיון דמחלקינן לחומרא, איכא למימר דהוא הדין לקולא ביינות שלנו דלא משכרי כולי האי. והכי (מחלקות)[1] הגאונים בין יינות שלנו לשלהם לעניין מזיגת כוס של ברכה, וכן מהרי"ח פרק המוכר פירות מספקא ליה אי אמרינן ביינות שלנו דדרי אחד תלת, ואי מזיג ליה כך חי מברכים עליהן בורא פרי הגפן או לאו. אך קשה לי, דאם כן סמ"ג וסמ"ק ואשירי דכתבו פסק זה דשתה רביעית יין אל יורה בסתם, ולא חלקו ביינות, וכי לא כתבוהו לצורך זמנינו וארצותינו שאין בהם יינות חזקים כל כך? ואפשר דמשום הכי לא חלקו, לפי שלא ידעו שיעור בדבר ביינות שלנו; דהא פשיטא דאם ישתה ממנו הרבה דמשכר ליה, ולפי שלא ידעו לתת שיעור בדבר כמה ישתה ויהיה אסור להורות – סתמו דבריהם, אבל לעולם יש לומר דברביעית שהוא דבר מועט אין לאסור ביינות שלנו. מכל מקום נראה דצריך ליזהר מאד בדבר, דמשמע בפרק אמרו לו (כריתות דף יג:) דכל מידי דלאו זיל קרי בי רב הוא, כגון שרץ טמא וצפרדע טהור, שתויי יין אסורין להורות בו, ואם כן אפילו נותן טעם לפגם יבטל בס' דכתבו דמותר להורות בהן לפני רבו, שתויי יין אסורים בהן, דהא לאו זיל קרי בי רב הוא. וכן כתב הרמב"ם בספר עבודה דאסור להורות בשכרות אלא בדבר שהצדוקים מודים בו, והנה ודאי דצדוקים לא מודים בהו, וצריך עיון בפרק אמרו לו. אמנם כתבו התוס' משאנ"ץ סוף פרק היו בודקין בסנהדרין דשתויי יין מותרים לדון דיני ממונות, עיין שם. הנראה לע"ד כתבתי:
- ^ צ"ל מחלקים