תרומת הדשן/א/מא
שאלה מא[עריכה]
הא דתניא בפרק אין עומדין דאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה, ופירש רש"י שאינו צריכה עיון, כדי שלא יהרהר בה בתפילה. ואם כן, לפי זה צריך נמי ליזהר שלא ליכנס לבית המרחץ ולבית הכסא מתוך הלכה שאינה פסוקה, שלא יהרהר בדברי תורה באותן מקומות, כדאמר בכמה דוכתין בתלמוד דאסור להרהר שם בדברי תורה? או שמא יש לחלק?
תשובה. ייראה דיש לחלק. וכן מצאתי כתוב דקמאי נמי הוו מספקי בהך מילתא, וכתב שם הכותב דיש ראייה להתיר מהא דאיתא פרק קמא דקידושין גבי בר קפרא ורבי שמעון, דפריך תלמודא: והאמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא, ודחי דילמא לאונסו שאני. ופירש רש"י: פעמים שהיה טרוד ומעיין בשמועתו לפני כניסתו, ועל כורחו הוא שמעיין וגורס בה בבית המרחץ, עכ"ל. הרי מוכח בהדיא מדברי רש"י דשרי, דאי לא כן לא הוי לאונסו, דפשע בתחילת כניסתו לבית המרחץ. וגם נראה מתוך הסברא דיש לחלק, דוודאי לעמוד ולהתפלל מתוך הלכה שאינה פסוקה אסור, משום דאי אפשר לו לכוין יפה ממה נפשך, דוודאי הרהורי הלכה ירחיקוהו למעיין בה, ואם כן על כרחו יהא לבו טרוד: אם יעיין הוא בהלכה לא יוכל לכוין תפילה, ואם יכריח מחשבת לבו לסלק עיון ההלכה, ההיא גופה טירדא היא לו שצריך להסיר מלבו מה שהוא חפץ לחשוב בו, ויפסיד על ידי כך כוונת התפילה. ועל טירדא מועטת הקפידו הראשונים לעניין תפילה, כדאמר פרק הדר: הבא מן הדרך לא יתפלל תוך ג' ימים, שמואל לא הוי מצלי בביתא דהוי ביה שיכרא. אבל בבית המרחץ איכא למימר דלא גזרינן שמא יהרהר שם, כיון דידע דעבירה היא יש בו כח להכריח את לבו שלא יהרהר שם, ואם היה לו טורח וטירדא על זה יהא כן, וק"ל. ותו יש לחלק, דדווקא גבי תפילה חיישינן פן יהרהר בה בדברי תורה, משום דתרווייהו דברים של קודש הם; אבל לא חיישינן שיהרהר במקום הטינופת כגון בבית המרחץ ובבית הכסא בדברי תורה, דהוי גנאי וזלזול לדברי תורה שהוא בא לעסוק בה. ודמי קצת להא דאמרינן פרק קמא דפסחים: הוא עצמו מחזר עליו לשורפו, מיכל קאכיל מיניה בתמיה? אמנם הדבר ידוע הוא שקשה מאד להסיר מלבו בהרהורי התורה אפילו במקום הטינופת, מי שלבו נבהל ולהוט לעיין בפלפול הלכה, ואף כי אמרינן פרק מי שמת: אמר רב הונא, תלמיד חכם אסור לעמוד במבואות המטונפות מפני שאי אפשר לו בלא הרהור תורה, אלמא דחיישינן להכי. צריך עיון: