תרומת הדשן/א/לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תרומת הדשן · א · לז· >>

<< · תרומת הדשן · א · לז · >>

שאלה לז[עריכה]

אם ספק לאחד אם ספר לילה אחת או לאו, האיך יעשה מכאן ואילך? יספור בברכה או לאו?

ייראה דיספור בברכה מכאן והלאה. ולא מבעיא אם נזכר ספיקתו ביום ההוא, שאז ודאי צריך לספור ביום בלא ברכה, מתוך הספק, ושוב יספור בשאר הלילות בברכה. והכי נהגינן, אפילו בוודאי שכח בלילה לספור, וסופר ביום בלא ברכה, סופר שוב בברכה, דמיקרי שפיר תמימות, הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי. – אלא אפילו אם לא נזכר הספק עד לילה השנייה, אף על פי כן סופר בברכה מתוך הספק. ואף על גב דבוודאי שכח יום אחד כו' נהגינן כבה"ג, דכתב: שכח יום אחד – שוב אינו סופר, פירוש בברכה, דבלא ברכה מאי נפקא מינה? ודלא כתוספות במנחות פרק ר' ישמעאל דכתבו דאין נראה ולא יתכן פסק הלכות גדולות, ודלא כאשירי נמי דכתב שילהי פסחים בשם ר"י דכל לילה מצוה בפני עצמה, ואם לא ספר באחת – מצוה לספר באחרות. מכל מקום, אף על גב דלא נהגינן כוותייהו בוודאי לא ספר, כבה"ג, – בספק מצינו למיסמך עלייהו. דמצאתי בספר אור זרוע הגדול, דראבי"ה סבר דספירה בזמן הזה דאורייתא, ופסק מתוך כך דהבעיות דלא איפשיטא בתלמודא – אזלינן בה לחומרא לגבי ספירה, וצריך לחזור ולספור כמו גבי ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר, חוזר משום דאורייתא היא, כל זה כתב ראבי"ה. ואם כן, בנידון דידן נמי, מצוה הוא לספור מתוך הספק שלא סיפר הלילה שעבר. ואף על גב דהתוס' במנחות ואשירי בשם ר"י דלעיל פליגי בהדיא בהא, וסבירא להו דספירה בזמן הזה אינו אלא מדרבנן זכר למקדש, הא אינהו נמי סבירא דכל לילה מצוה בפני עצמה, ואם כן שפיר סופר בברכה; ומי מזקיקני דבהא ניזול בתרייהו ולא בהא, ולדקדק כולי האי? מאחר דכתבו הגאונים, דהזכרת השם בברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן: