תרומת הדשן/א/דיני עבודה זרה
מתוך: תרומת הדשן/א/קצה (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קצה[עריכה]
בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה יש חשש זהירות בדבר או לאו:
תשובה יראה דיש ליזהר בזה שלא ישלחו ממש באותו יום אלא יום קודם או אחריו וכן העתיק אחד מן הגדולים מדרשות הר"ח א"ז שיש ליזהר בזה בקלנ"ד ופנקי"ש שלהם שלא ישלחו ממש באותו יום אמנם כמדומה לי שעכשיו מקפידין הם ביום שלאחריו דעיקר כוונתם מה שחפצים בדורונותם ביום שמיני דקלנ"ד היינו משום דסמנין להו מלתא לכל השנה כולה כמו שאנו מסמנין כמה מילי לסימן טוב ויפה בר"ה שלנו ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור ולכך ביום שלאחרי כן מאי דהוי הוי אבל ביום שלפניו כשמעריב היום קצת מתקבל להם ולכך נראה מי שרגיל לשלוח ביום שלפניו ואירע שחל בשבת שלא יוכל לשלוח בו נראה דא"צ ליזהר מלשלוח ביום עצמו דאי יאחר תהוי ליה איבה הואיל והרגיל כבר ואשכחן פ"ק דע"ז דר' יהודה לא חייש לאזיל ומודה משום איבה וכ"ש בזמן הזה דלא שכיחי כולי האי דאזלי ומודו. ואף דכתבינין לעיל דעיקר כוונתם למסימין מילתא ולא בשביל יראתם ביום הזה ואפילו אי לא הוי להו יום אד כל עיקר הוה מסמנא להו מילתא משום התחלת שנתם:
מתוך: תרומת הדשן/א/קצו (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קצו[עריכה]
כומר תקיף או שר שיש לו צלם או שתי וערב קבוע בבגדו או בכובע ובא יהודי כנגדו לכבדו להשתחות לו ולהסיר מצנפתו מפניו שרי או אסור:
תשובה יראה דטוב ליזהר ולמנוע בכל היכולת מלהשתחות נגדו בכה"ג דהשתחויה היא מן העבודה שחייב עליה כרת ומיתות ב"ד לכל ע"ז שבעולם אפי' אינה עבודתה בכך וכן זכורני בימי חורפי שהכומר מפראוסי"ן שהיה בווינ"א ממונה על כל הנכסים שהיו שם בפראוסי"ן וכל אותן הכומרים שתי וערב קבוע להם בסרבולים כשהיו היהודים באים אצלו בשביל עסקיהם ידע שלא יכבדוהו בעבור התועבה שכנגדו בפניו היה רגיל לכפול הסרבל ולכסותה כדי שיוכלו לכבדו. אמנם מצאתי ממש כנדון זה העתקה מתשובת מהר"ר יצחק מאופנהיים וז"ל על אודות הכומרים שיש להם צלם קבוע לפניהם בבגדיהם אם מותר לקום בפניהם ולהסיר הכובע. נראה לי שמותר להשתחות להם ולקום מפניהם ולהסיר הכובע נגדיהם מאחר שאין עושין עצמן ע"ז ואינם נעבדים אלא מפני גדולתן שהם שרים לא מפני שתי וערב שלהם וראי' מפ' ד' מיתות דקאמר להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך יכול אדם נעבד כהמן ת"ל לא תעבדם אלמא מותר להשתחות למי שאינו נעבד. אבל מ"מ יעצים עיניו בכל היכולת או יקום טרם בואם עכ"ל. והיינו ממש כמו שאלותינו ואעפ"י שנראה לחלק בראייתם ואיכא למימר דודאי שרי להשתחוות לאדם שאינו נעבד ובלבד שאין לו צלם בפניו שלא יהא נראה כמשתחווה לצלם והכי איתא בתוס' פ' כלל גדול לחד שינוי דלהכי לא השתחווה מרדכי להמן אליבא דרבא דפטר עובדי ע"ז מיראה אלא משום דשני צלמים היה לו להמן על לבו. ובא"ז בהל' ק"ש כתב דאסור להשתחוות במודים בתפלתו כשהנכרי בא כנגדו עם שתי וערב. וכה"ג אמרינן פ"ק דע"ז נתפזרו לו מעותיו לפני ע"ז לא ישחה ויטלם דנראה כמשתחווה לע"ז ואם אינו נראה מותר ומעין המושך מים לפני ע"ז לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחווה לע"ז ואם אינו נראה מותר ופירש"י אינו נראה מותר כגון שפונה לאחוריו או לצדדין או כה"ג ואע"פ דבשותה ומלקט מעות שנתפזרו לו שפיר יש לו לתלות שהוא שוחה ומשתחווה בשביל צרכיו ולא בשביל הע"ז אעפ"כ אסור אא"כ שיהא אינו נראה בגוף השתחוויה וה"ה בצלם בבגדו דאע"ג דיש לתלות דבשביל הגדולה משתחוה ולא בשביל הצלם לא שרי. ושמא י"ל דכשנתפזרו לו מעות. ובשותה הואיל ולא שכיחי כולי האי לשחות ולהשתחוות בענין זה ומאן דחזי ליה שוחה ומשתחווה לא מסיק אדעתיה דבשביל המעות או כדי לשתות שוחה אלא סבור ודאי שלע"ז היא משתחווה דשכיח טפי מן האומות לכך בעינן אינו נראה בגוף ההשתחוויה. אבל בנ"ד דרגילות הוא טובא להשתחוות לשרים ולשלטונים חשיב שפיר אינו נראה. וצ"ע גבי הא דכתב לעיל משתי וערב הקבוע בבגדי השרים מפראוסי"ן היה נראה להתיר בהן טפי מהא דכתב במרדכי ר"פ הצלמים בשם ראבי"ה דשתי וערב שנושאים לזכרון לא מחמירינן בהו וכן אלו השרים אין להם שתי וערב אלא להודיע שהם מאותה המדינה. אמנם ההוא דמרדכי בשם ראבי"ה לא קאי אלא דאין לאסור אותו שתי וערב כדאסרינן צלמים שנעבדו אבל לענין נראה כמשתחווה להם אפשר אין לחלק. הנראה לענ"ד כתבתי:
מתוך: תרומת הדשן/א/קצז (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קצז[עריכה]
יש מקומות שגוזרין רשעי האומות שלא יעבור בן ברית בהן ואשר ימצא דתו לתופשו על נפשו רשאי בן ברית להשתנות להתדמות בגדיו לנכרי ללכת בגלוי ראש כמו הנכרים כדי שלא יכירוהו או לאו:
תשובה יראה דצריך לדקדק בדבר בספר חסידים מצאתי וז"ל מי שצריך ללכת בדרך יכין מלבוש בחוטי קנבוס או משי שלא יהא שעטנז שיהא מזומן לו כשיוצא לדרך ע"כ וקאי אדלעיל מיניה דאחד רצה ללבוש בגדים להתדמות בהן לנכרי מדכתב יכין לו מלבוש משמע דאפילו שלא במקום סכנה שרי עוד שם בספר חסידים וז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך אע"פ שאמרה תורה לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה אם צרו אויבים על העיר או אם הולכין בדרך אם יראו שהן נשים ישכבון תלכנה במלבושי אנשים ואף בחרב כדי שיהיו סבורים שהן אנשים וכן אם אין עמהם אלא עשרה אנשים תחגורנה חרב כדי שיהיו סבורים שהן מן אנשים וייראו מפניהם ומייתי מעשה באשה יפה מאוד שהלכה עם בעלה בדרך ועשתה משער חבירתה זקן ושמו בפניה והיו סבורים שהיא איש וניצולה וכן הבחורים שאין להם זקן ילבשו בגדי נשים להנצל או לבוש נכרי להטעות אויבים כמו ר' מאיר שהכניס אצבעו האחד בדבר האיסור ואצבע אחר הכניס בפיו עכ"ל. עובדא דר"מ בפ"ק דע"ז גבי ברתי' דרבי חנינא בן תרדיון שרצו האויבים לתפוש את רבי מאיר וברח ונזדמן אל תבשיל של נבילה וטבל אצבעו. האחד ומצץ השני אמרו האויבים חס ושלום רבי מאיר שיאכל דבר האיסור ודאי אחרינא הוא וניצל שלא רדפו אחריו יותר לפי דעת ספר חסידים מוכח מהא דרבי מאיר דאפי' להתדמות לנכרי בדבר איסור גמור כההיא דנבילה שריא ונראה דאפילו בשעת השמד שרי כה"ג והא דאסור לשנות אפילו ערקתא דמסאנא היינו דווקא כשמכירים בו שהוא יהודי ורוצים לכופו שישנה מדתו מנהג יהודים חייב למסור את עצמו שלא יחלל השם אבל כשעושה את עצמו כנכרי כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי ליכא חילול ולא מידי. אמנם נראה דאין ראייה מהא דרבי מאיר דאיכא למימר דסברי הנכרים דישראל חשוד לאכול נבילות הוא ולהכי אמרו ח"ו שזהו ר"מ ולא אמרו ח"ו שזה יהודי וצ"ע באשירי בפ"ב דע"ז מהא דמייתי בירושלמי יכולה אשה להטמין א"ע ולומר נכרית היא ומפרש אשירי שם דאין ר"ל דמותר לה לומר הכי ע"ש ובפ' הגוזל כתב אשירי אהא דתניא לא ילבוש אדם כלאים אפי' י' בגדים זה ע"ג זה כדי להבריח בהן את המכס ופי' אשירי לפי שאין נותנים מכס מאותם שהוא לבוש אבל אין לפרש דלפי שהוא לבוש כלאים יסברו שהוא נכרי ולא יעלו ממנו מכה דהא ודאי אסור לפי שנראה ככופר בשביל להבריח המכס ע"כ. מכאן משמע דאסור להתדמות לנכרי כדי שלא יכירוהו ולאו דווקא ללבוש כלאים אלא אפי' בגדים העשויים מב' או מג' צבעונים או שהן עשויין בציצין וחתיכות בשוליהן ובקצוות כמו שרגילים הנכרים בהן וללכת בכל העיר בגילוי הראש כל אילו הצורות סוברים הנכרים באשכנז שהוא אסור גמור לבר ישראל כמו כלאים בבגדים והעושה אותו נראה ככופר כמו בגדים של שעטנז. אמנם י"ל דדוקא כדי להבריח המכס אסור אבל בשביל סכנה כההיא דס' חסידים וכמו שאלותינו שרי אמנם בנ"ד כדמבואר בשאלתינו צ"ע אי חשיב סכנה הואיל ומתחילה מכניס א"ע לכך לעבור דרך אותו מדינה ולא דמי לעובדא דרבי מאיר ולההוא דס' חסידים שבא הסכנה עליו שלא ברצונו ותו דיש לחוש בנ"ד אולי יכירוהו לאחר שעבר מפניהם וידעו שנתדמה לנכרי בשביל שלא יכירוהו ונמצא חלול השם למפרע כמו ערקתא דמסאנא דלא חלקנו לעיל אלא משום דהנכרים אינם יודעים שהוא משנה מן הדת. וא"ת אם יכירוהו לאחר שעבר לפניהם יאמר להם נכרי אני דהכי סבר ר' בון בירושלמי ובא"ז פ"ב דע"ז מייתי לה דמותר לומר נכרי אני מיראת מות וי"ל דלמא קי"ל כר' חגא דפליג אר' בון ואסר כדאיתא התם בא"ז ולכך צריך לדקדק יפה בדברים הללו שלא יהא נראה כמודה בע"ז שכל המודה בה כאלו כופר בכל התורה כולה. הנראה לע"ד כתבתי:
מתוך: תרומת הדשן/א/קצח (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קצח[עריכה]
מומר שיצא מן הכלל וחזר לדת האמת צריך להתכפר בסיגופים גדולים כפי מה שעבר על כל מצות שבתורה או לא צריך כולי האי:
תשובה יראה דאין להוסיף ולהרבות עליו יותר מדי מפני שסורו רע יותר מבעל שאר עבירות לפי שהורגל בין הנכרים בכל שרירות לבו ואיכא למיחש פן יבעט בתשובתו. וכן מצאתי בספר המצות וקוצ' באורך שנקרא ס"מ מצורך דאין) [קוצי באורך שנקרא סמ"ג דאין מצורך] להכביד עליו סיגופים כפי מה שהי' ראוי מטעם אחר לפי שאין לך סיגופים גדולים ורעים מאשר סובל בכל יום שמסתלק מכל הטובות וההנאות שהנכרים שרוים בהן והוא היה ג"כ כבר שרוי בהן עמהם ומקבל עליו תמיד פחדים ובהלות ורשעות וצרות שהאומות מצירים לישראל וקודם ששב לא היה לו דאגה בכל זאת ונמצא תשובתו גורמת לו כל סיגופים הללו ולא דמי לשב מן העריות או רציחות דברשעו נמי היה בכל צרות הללו ותשובתו לא גורמת לו צרות הללו וקל להבין. הנראה לע"ד כתבתי:
מתוך: תרומת הדשן/א/קצט (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קצט[עריכה]
כל העבירות שנאמרו בהן יעבור ואל יהרג כגון בשאר עבירות בר מע"ז וג"ע וש"ד אם יתרצה אחד ליהרג כדי שלא יעבור ובא לימלך האיך מורין לו:
תשובה יראה דהאי מילתא תליא בפלוגתא דרבוותא הרמב"ם כתב על כה"ג שאם ימסור עצמו ליהרג הרי זה מתחייב בנפשו. ובהגה"ה באשירי פ"ק דכתובות בשם מהרי"ח מסתפק בה אי שרי אי אסור ובאשירי ובהגה"ה באשירי בשם ר' יצחק בע"ז כתב דשרי ואינו מתחייב בנפשו ובס' מצות קטן כתב דמידת חסידות הוא ליהרג ולא יעבור כה"ג *) והיה נראה והואיל דפלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא באיסור בסכנת נפשות כדפסק תלמודא בפ' מפנין בפלוגתא דאמוראי דספק נפשות להקל וכן פסק אשירי במס' יומא בפלוגתא דרבוותא. אמנם י"ל הכא דלענין קידוש השם שלא הקפידה תורה על אבוד נפשות מישראל ואמרה מסור עצמך על קידוש השם לא ילפינן לה משאר ספיקא דלית בהו משום קידוש השם ונראה דלפי הענין ושרואין אנו כוונתו מורין לו:
מתוך: תרומת הדשן/א/ר (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה ר[עריכה]
נכרי רצה למשכן לישראל כותלי חזירים וללוות עליהם בריבית שרי להלוות בדרך זה או לאו:
תשובה יראה דאסור לישראל להלוות בענין זה כדתנן במס' שביעית זה הכלל כל דבר שאיסורו מדברי תורה אסור לעשות בו סחורה ותנן נמי התם ופ' כל שעה מייתי לה הצייד שנזדמן לו עופות או דגים טמאים מותר למוכרן אבל לכתחלה אסור ודרש התם מקרא דאסור לכתחילה הא קמן דאסור להרויח בדבר שהוא אסור מן התורה דבר שעומד לאכילה ואת"ל דיש לחלק מאחר דההיא דרשה דפ' כל שעה אינה אלא אסמכתא כדאיתא התם בגיליון דתוספות. י"ל דווקא סחורה אסמכוה אקרא משום דהאסור בא בקניין לרשותו של ישראל אבל במשכון דקי"ל ישראל מנכרי לא קני משכון איכא למימר דלא אסרו אמנם בהגה"ה במיימון משמע דאסור דכתב שאם גבה ישראל בחובו דברים האסורים מותרים למוכרן משום דדמו לצייד שנזדמן לו משמע דווקא היכא דגבה כבר ושהיה צריך לגבות כדי להציל מידם אבל לכתחילה אסור להלוות אמנם איכא למימר דאין לחלק הכי משום דשמא להלוות עליו לכתחילה שרי טפי דילמא לא אתי ברשותו בידי מכירה ובהא סברא פליגי ר"ת ורשב"ם בפ"ק דבכורות באשירי לענין לעשות שותפות עם הנכרי דלר"ת דדווקא לכתחילה אסור לעשות עמו שותפות שמא יתחייב לו שבועה ויעבור ישראל באזהרה לא ישמע על פיך אבל אם כבר נתחייב לו שבועה מותר לקבלו ממנו מפני שהיא כמציל מידם ורשב"ם סבר דאסור לקבלם ממנו וכתב במרדכי ר"פ הניזקין דסבר רשב"ם מדאסר תלמודא שותפות לכתחלה משום שמא יתחייב לו שבועה מכש"כ הוא דאסור לקבלה ומהשתא לנ"ד לדעת רשב"ם אין ראיה מההיא דהגה"ה במיימון דאיכא למימר אדרבה להלוות עליו בתחלה שרי טפי כדפרישנא אבל לדעת ר"ת הסברא הוא איפכא ובפי' משניות דרבינו שמשון במס' שביעית מצאתי דמפרש בירושלמי דחכמים סברי התם בברייתא דווקא בצייד שאומנתן בכך והמלכים נוטלים מהן מס בשביל אומנתו שרו להו רבנן אם נזדמנו להו דברים טמאים למוכרן אבל למי שאינו צייד לא התירו ונראה דאף לפי סברא זו שרי בנ"ד דהמלכים נוטלין עיקר המסים בשביל הלוואות בריבית אך מ"מ נראה דמכוער הדבר הוא לישראל להלוות אכתלי דחזירי אבל חלב משמע בהדיא מדברי מהר"ם דמותר לקנותן ולמוכרן לכתחילה אפי' אם עומד לאכילה ולא לתקן ממנו נרות להדלקה אבל בתוס' פ' מרובה לא שרי אם עומד לאכילם וע"ש. הנראה לעניות דעתי כתבתי: