תרומת הדשן/א/קצז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה קצז[עריכה]
יש מקומות שגוזרין רשעי האומות שלא יעבור בן ברית בהן ואשר ימצא דתו לתופשו על נפשו רשאי בן ברית להשתנות להתדמות בגדיו לנכרי ללכת בגלוי ראש כמו הנכרים כדי שלא יכירוהו או לאו:
תשובה יראה דצריך לדקדק בדבר בספר חסידים מצאתי וז"ל מי שצריך ללכת בדרך יכין מלבוש בחוטי קנבוס או משי שלא יהא שעטנז שיהא מזומן לו כשיוצא לדרך ע"כ וקאי אדלעיל מיניה דאחד רצה ללבוש בגדים להתדמות בהן לנכרי מדכתב יכין לו מלבוש משמע דאפילו שלא במקום סכנה שרי עוד שם בספר חסידים וז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך אע"פ שאמרה תורה לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה אם צרו אויבים על העיר או אם הולכין בדרך אם יראו שהן נשים ישכבון תלכנה במלבושי אנשים ואף בחרב כדי שיהיו סבורים שהן אנשים וכן אם אין עמהם אלא עשרה אנשים תחגורנה חרב כדי שיהיו סבורים שהן מן אנשים וייראו מפניהם ומייתי מעשה באשה יפה מאוד שהלכה עם בעלה בדרך ועשתה משער חבירתה זקן ושמו בפניה והיו סבורים שהיא איש וניצולה וכן הבחורים שאין להם זקן ילבשו בגדי נשים להנצל או לבוש נכרי להטעות אויבים כמו ר' מאיר שהכניס אצבעו האחד בדבר האיסור ואצבע אחר הכניס בפיו עכ"ל. עובדא דר"מ בפ"ק דע"ז גבי ברתי' דרבי חנינא בן תרדיון שרצו האויבים לתפוש את רבי מאיר וברח ונזדמן אל תבשיל של נבילה וטבל אצבעו. האחד ומצץ השני אמרו האויבים חס ושלום רבי מאיר שיאכל דבר האיסור ודאי אחרינא הוא וניצל שלא רדפו אחריו יותר לפי דעת ספר חסידים מוכח מהא דרבי מאיר דאפי' להתדמות לנכרי בדבר איסור גמור כההיא דנבילה שריא ונראה דאפילו בשעת השמד שרי כה"ג והא דאסור לשנות אפילו ערקתא דמסאנא היינו דווקא כשמכירים בו שהוא יהודי ורוצים לכופו שישנה מדתו מנהג יהודים חייב למסור את עצמו שלא יחלל השם אבל כשעושה את עצמו כנכרי כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי ליכא חילול ולא מידי. אמנם נראה דאין ראייה מהא דרבי מאיר דאיכא למימר דסברי הנכרים דישראל חשוד לאכול נבילות הוא ולהכי אמרו ח"ו שזהו ר"מ ולא אמרו ח"ו שזה יהודי וצ"ע באשירי בפ"ב דע"ז מהא דמייתי בירושלמי יכולה אשה להטמין א"ע ולומר נכרית היא ומפרש אשירי שם דאין ר"ל דמותר לה לומר הכי ע"ש ובפ' הגוזל כתב אשירי אהא דתניא לא ילבוש אדם כלאים אפי' י' בגדים זה ע"ג זה כדי להבריח בהן את המכס ופי' אשירי לפי שאין נותנים מכס מאותם שהוא לבוש אבל אין לפרש דלפי שהוא לבוש כלאים יסברו שהוא נכרי ולא יעלו ממנו מכה דהא ודאי אסור לפי שנראה ככופר בשביל להבריח המכס ע"כ. מכאן משמע דאסור להתדמות לנכרי כדי שלא יכירוהו ולאו דווקא ללבוש כלאים אלא אפי' בגדים העשויים מב' או מג' צבעונים או שהן עשויין בציצין וחתיכות בשוליהן ובקצוות כמו שרגילים הנכרים בהן וללכת בכל העיר בגילוי הראש כל אילו הצורות סוברים הנכרים באשכנז שהוא אסור גמור לבר ישראל כמו כלאים בבגדים והעושה אותו נראה ככופר כמו בגדים של שעטנז. אמנם י"ל דדוקא כדי להבריח המכס אסור אבל בשביל סכנה כההיא דס' חסידים וכמו שאלותינו שרי אמנם בנ"ד כדמבואר בשאלתינו צ"ע אי חשיב סכנה הואיל ומתחילה מכניס א"ע לכך לעבור דרך אותו מדינה ולא דמי לעובדא דרבי מאיר ולההוא דס' חסידים שבא הסכנה עליו שלא ברצונו ותו דיש לחוש בנ"ד אולי יכירוהו לאחר שעבר מפניהם וידעו שנתדמה לנכרי בשביל שלא יכירוהו ונמצא חלול השם למפרע כמו ערקתא דמסאנא דלא חלקנו לעיל אלא משום דהנכרים אינם יודעים שהוא משנה מן הדת. וא"ת אם יכירוהו לאחר שעבר לפניהם יאמר להם נכרי אני דהכי סבר ר' בון בירושלמי ובא"ז פ"ב דע"ז מייתי לה דמותר לומר נכרי אני מיראת מות וי"ל דלמא קי"ל כר' חגא דפליג אר' בון ואסר כדאיתא התם בא"ז ולכך צריך לדקדק יפה בדברים הללו שלא יהא נראה כמודה בע"ז שכל המודה בה כאלו כופר בכל התורה כולה. הנראה לע"ד כתבתי: