תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (שיעורי פחת)

תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (שיעורי פחת) מתוך

תקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (שיעורי פחת), התשמ״ו–1986

---

ק״ת תשמ״ו, 1423; תשמ״ז, 216, 486; תשמ״ח, 1042; תשמ״ט, 1097; תשנ״א, 688; תשנ״ב, 823, 824, 1307; תשנ״ג, 270, 789; תשנ״ד, 595; תשנ״ה, 418; תשנ״ו, 426; תשנ״ז, 278; תשנ״ח, 554; תשנ״ט, 175; תש״ס, 366; תשס״א, 501; תשס״ב, 683; תשס״ג, 527; תשס״ד, 234; תשס״ה, 340; תשס״ו, 200; תשס״ז, 427; תש״ע, 268; תשע״ב, 418; תשע״ו, 635.

---

בתוקף סמכותי לפי סעיף 3(א) לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (הוראת שעה), התשמ״ה–1985 (להלן – החוק), ולענין תקנות 2(ב) ו־(ג), 4(ב) ו־6(ב) – גם בתוקף סמכותי לפי סעיפים 21 ו־243 לפקודת מס הכנסה, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

---

1.

הגדרות

בתקנות אלה –

”בית מלון“ – בית מלון של חברה שבשל הכנסתה ממנו חל עליה חוק עידוד התעשיה (מסים), התשכ״ט–1969 (להלן – חוק עידוד התעשיה), מכוח סעיף 49(3);

”מפעל תעשייתי“ ו”חברה תעשייתית“ – כהגדרתם בחוק עידוד התעשיה;

”משמרת“ – מכסת העבודה היומית המלאה המקובלת בענף שהנכס מופעל בו;

”ציוד לבניה“ – ציוד המשמש לעבודות בניה, לרבות ציוד לעבודות חפירה, ביוב, סלילת כבישים ודרכים, עבודות עפר ועבודות הקשורות בהכנה לבניה ובהשלמתה;

”תקנות הפחת“ – תקנות מס הכנסה (פחת), 1941.

2.

פחת בשל נכסים קבועים מסויימים [תיקון: תשמ״ז, תשמ״ז־2, תשמ״ט, תשנ״א, תשנ״ב, תשנ״ב־2, תשנ״ב־3, תשנ״ג, תשנ״ג־2, תשנ״ה, תשנ״ו, תשנ״ז, תשנ״ח, תשנ״ט, תש״ס, תשס״א, תשס״ב, תשס״ג, תשס״ד, תשס״ה, תשס״ו, תשס״ז, תש״ע, תשע״ב, תשע״ו]

(א)

שיעורי הפחת בשל הנכסים הקבועים שלהלן יהיו כמפורט לצידם באחוזים מן המחיר המקורי שלהם:

(לגבי נכסים שהשימוש בהם בישראל החל לראשונה בתקופה שמיום 1.6.1989 עד יום 31.12.2016):

(1)

בנין של חברה תעשייתית המשמש מפעל תעשייתי שבבעלותה 5

(2)

בית מלון 5

(3)

בנין שאינו כלול בפסקה (1) או (2) למעט מבנה המשמש בחקלאות 4

(4)

ציוד לבניה 20

(5)

כלי שיט 10

(6)

ציוד המשמש בבית מלון 20

(7)

ציוד בבעלותה של חברה תעשייתית, המשמש במפעל תעשייתי –

(א)

אם הציוד מופעל במשמרת אחת 20

(ב)

אם הציוד מופעל בשתי משמרות 30

(ג)

אם הציוד מופעל בשלוש משמרות 40

(8)

אוטובוס חדש שיובא בשנת המס 15

(9)

אוטובוס חדש המורכב בישראל, שהערך המוסף בייצורו הוא 20% לפחות, שנרכש בשנת המס 30

(לגבי שאר הנכסים):

(1)

בנין של חברה תעשייתית המשמש מפעל תעשייתי שבבעלותה 5

(2)

בית מלון 5

(3)

בנין שאינו כלול בפסקה (1) או (2) למעט מבנה המשמש בחקלאות 4

(4)

ציוד לבניה 20

(5)

כלי שיט 10

(6)

ציוד המשמש בבית מלון 15

(7)

ציוד בבעלותה של חברה תעשייתית, המשמש במפעל תעשייתי –

(א)

אם הציוד מופעל במשמרת אחת 15

(ב)

אם הציוד מופעל בשתי משמרות 18

(ג)

אם הציוד מופעל בשלוש משמרות 22

(8)

אוטובוס חדש שיובא בשנת המס 15

(9)

אוטובוס חדש המורכב בישראל, שהערך המוסף בייצורו הוא 20% לפחות, שנרכש בשנת המס 30

(ב)

(1)

על אף האמור בתקנת משנה (א), חברה תעשייתית שבבעלותה ציוד המשמש במפעל תעשייתי, והציוד נרכש על ידה בשנת המס 1986 או לאחר מכן, תהיה רשאית לבחור בשנת המס הראשונה שבה היא תובעת פחת בשל הציוד, בין חישוב הפחת בהתאם לאמור בתקנת משנה (א), לבין חישובו בהתאם לשיטת היתרה הפוחתת כאמור להלן; השיטה שבה תבחר כאמור, תחול בכל התקופה שבה היא תובעת פחת בשל הציוד, והחברה לא תוכל לחזור בה מבחירתה.

(2)

פחת בשיטת היתרה הפוחתת יחושב מדי שנת מס, בשיעור מיתרת המחיר המקורי של הציוד כפי שנקבע לתחילת אותה שנת מס או למועד רכישת הציוד – לפי המאוחר, כמפורט להלן:

(לגבי נכסים שהשימוש בהם בישראל החל לראשונה בתקופה שמיום 1.6.1989 עד יום 31.12.2016):

(א)

אם הציוד מופעל במשמרת אחת – 30% לשנה בכל אחת מ־4 השנים הראשונות וכל היתרה בשנה החמישית;

(ב)

אם הציוד מופעל בשתי משמרות – 40% לשנה בכל אחת מ־3 השנים הראשונות וכל היתרה בשנה הרביעית;

(ג)

אם הציוד מופעל בשלוש משמרות – 50% לשנה בכל אחת מ־2 השנים הראשונות וכל היתרה בשנה השלישית;

(לגבי שאר הנכסים):

(א)

אם הציוד מופעל במשמרת אחת – 20% לשנה בכל אחת מ־6 השנים הראשונות וכל היתרה בשנה השביעית;

(ב)

אם הציוד מופעל בשתי משמרות – 24% לשנה בכל אחת מ־5 השנים הראשונות וכל היתרה בשנה השישית;

(ג)

אם הציוד מופעל בשלוש משמרות – 30% לשנה בכל אחת מ־4 השנים הראשונות וכל היתרה בשנה החמישית;

לענין זה, ”יתרת מחיר מקורי“ – כמשמעותו בסעיף 88 לפקודה.

(ג)

(1)

על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), נישום שעיקר פעילותו היא פעילות מזכה, רשאי לבחור שהפחת בשל ציוד המשמש בידו לפעילות מזכה ואשר השימוש בו החל לראשונה בישראל בתקופה הקובעת, יהיה בשיעור שנתי של 100%, ואם השימוש כאמור החל בתקופה הנוספת, כי שיעור הפחת יהיה בשיעור שנתי של 150% משיעור הפחת שהוא זכאי לו לפי תקנות הפחת או לפי תקנות אלה (להלן – הפחת המוגדל), ובלבד שסך כל הפחת שניתן לציוד, לפי כל דין, לא יעלה על המחיר המקורי שלו; לענין זה –

”תקופה קובעת“ – התקופה שתחילתה ביום כ״ה בטבת התשנ״א (1 בינואר 1992) וסופה ביום כ״ט בסיון התשנ״ב (30 ביוני 1992);

”תקופה נוספת“ – שנות המס 1993 ו־1994;

”פעילות מזכה“ – פעילות בכל אחד מהתחומים הבאים: תעשיה, חקלאות, הפעלת בתי מלון, יצור תוכנות חדשות בבתי תוכנה, ויצירת תוכנה ובניה;

”ציוד“ – למעט כלי רכב שאינו טרקטור מנועי.

(2)

האמור בפסקה (1) יחול רק אם הציוד שימש בידי אותו נישום לפעילות מזכה בכל התקופה מהמועד שבו החל בשימוש בציוד לראשונה ועד תום שנת המס שבה היה זכאי לפחת לפי תקנת משנה זו לגבי אותו ציוד.

(3)

האמור בפסקה (1) לענין קבלת פחת בשיעור שנתי של 100%, לא יחול על נישום שפעילותו היא בתחום שלגביו קיבל זכיון או זכיון משנה מטעם המדינה, וכן לא יחול על נישום שהמדינה משתתפת, במישרין או בעקיפין, בתקציבו לשנות המס 1991 או 1992, בשיעור של 30% או יותר, ולענין הפחת המוגדל לא יחול על נישום שפעילותו היא בתחום שלגביו קיבל זכיון או זכיון משנה מטעם המדינה, או זכיון על פי חוק, וכן לא יחול על נישום שהמדינה משתתפת, במישרין או בעקיפין, בתקציבו לשנות המס 1993 או 1994, בשיעור של 30% או יותר; מענקים לפי חוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959, או לפי חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ״א–1980, לא יראו אותם כהשתתפות המדינה לענין פסקה זו.

(4)

החל הנישום בשימוש בציוד במהלך שנת מס פלונית, יחול האמור בפסקה (1) רק אם בשנת המס שבה החל השימוש בציוד וגם בשנת המס שלאחריה עיקר פעילותו היא פעילות מזכה.

(5)

בחר הנישום בקבלת פחת מוגדל בשל ציוד מסוים, לא יוכל עוד לבחור בתקופה הנוספת בפחת לפי תקנות הפחת או בפחת רגיל לפי תקנות אלה, לפי הענין (להלן – הפחת הרגיל), בשל אותו הציוד; בחר הנישום בפחת הרגיל בשל ציוד מסוים, לא יוכל עוד לבחור בשלו בתקופה הנוספת בפחת המוגדל.

3.

פחת בשל נכסים קבועים שרק חוקי העידוד חלים עליהם

שיעורי הפחת בשל נכס קבוע שחוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959, או חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ״א–1980 (להלן – חוקי העידוד) חל לגביו, ואשר תקנה 2 אינה חלה לגביו, יהיו השיעורים שנקבעו בחוקים האמורים, לפי הענין.

4.

זכות בחירה בין תקנות אלה לחוקי העידוד

(א)

שיעורי הפחת בשל נכס קבוע שחוק מחוקי העידוד חל לגביו והוא כלול בתקנה 2(א), יהיו השיעורים שנקבעו בחוקי העידוד, או השיעורים שנקבעו בתקנה 2(א) לפי בחירת הנישום.

(ב)

חברה תעשייתית שבבעלותה ציוד כאמור בתקנה 2(ב)(1) שחוק מחוקי העידוד חל לגביו, תהיה רשאית בנוסף על האמור בתקנת משנה (א), לבחור בשנת המס הראשונה שבה היא תובעת פחת בשל הציוד, לחשב את הפחת בהתאם לשיטת היתרה הפוחתת, כאמור בתקנה 2(ב)(2). בחרה כאמור – תחול שיטה זו בכל התקופה שבה היא תובעת פחת בשל הציוד, והיא לא תוכל לחזור בה מבחירתה ולא תהא רשאית לגבי אותו ציוד לתבוע פחת לפי השיעורים שנקבעו בחוקי העידוד או בתקנה 2(א).

5.

שיעור פחת בשל נכס שלא צויין במפורש

שיעורי הפחת בשל נכס קבוע שתקנות 2 עד 4 אינן חלות לגביו, יהיו שיעורי הפחת שנקבעו בתקנות הפחת.

6.

תחולה [תיקון: תשמ״ז־2, תשמ״ח]

(א)

תחולתן של תקנות אלה משנת המס 1986.

(ב)

ציוד שהפחת לגביו חושב לפי תקנה 2(ב) או 4(ב), יחולו לגביו הוראות תקנות אלה בכל התקופה שבה תובעת החברה התעשייתית פחת בשלו.

---

ז׳ באב התשמ״ו (12 באוגוסט 1986)

• משה נסים
  שר האוצר

  אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.