תקנות מס הכנסה (ניכויים מיוחדים למשתמש בציוד בשכר מכר)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
תקנות מס הכנסה (ניכויים מיוחדים למשתמש בציוד בשכר מכר) מתוך ספר החוקים הפתוח

תקנות מס הכנסה (ניכויים מיוחדים למשתמש בציוד בשכר מכר), התשמ״ט–1989


ק״ת תשמ״ט, 1466; תשנ״ה, 1547; תשס״ח, 928.


בתוקף סמכותי לפי סעיפים 20(א)(4), 31 ו־98 לפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה), ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:


הגדרות [תיקון: תשס״ח]
בתקנות אלה –
(1)
תהיה לכל מונח המשמעות שיש לו בפקודה ובחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ״ה–1985 (להלן – חוק התיאומים), לפי הענין, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת.
(2)
”משתמש“ – כל אחד מאלה:
(א)
יחיד או שותפות שלא ניהלו פנקסים לפי שיטת החשבונאות הכפולה;
(ב)
חבר בני־אדם שאיננו שותפות וכן יחיד או שותפות שניהלו פנקסים לפי שיטת החשבונאו הכפולה;
(ג)
נישום המנהל פנקסיו במטבע חוץ לפי סעיף 130א לפקודה;
(ד)
חברה בהשקעת חוץ כהגדרתה בסעיף 53ח לחוק לעידוד השקעות הון, התשי״ט–1959, שבחרה בהטבות לפי פרק שביעי 3 לאותו חוק.
(3)
”חוזה שימוש“ – חוזה שימוש שאישר הנציב ובו נקבעים דמי השימוש בעד הציוד המוכר, תקופת השימוש בציוד המוכר (להלן – תקופת שימוש) וכל פרט אחר שיורה הנציב.
(4)
”דמי שימוש“ – סכומים המשתלמים עבור שימוש בציוד מוכר, מכוח חוזה שימוש, שמתקיימים לגביהם התנאים הבאים:
(א)
מועדי התשלומים נקבעו מראש;
(ב)
תקופת הזמן שבין תשלום לתשלום אינה עולה על שלושה חדשים, והתשלום האחרון לא יהיה מוקדם משלושה חדשים לפני תום תקופת השימוש;
(ג)
כל תשלום מחושב לפי שיעור קבוע מעלות הציוד המוכר, כאשר ניתן להוסיף לו סכום שאינו עולה על הפרשי הצמדה וריבית לגבי אותו תשלום מיום חתימת חוזה השימוש ועד ליום התשלום; לענין זה, ”ריבית“ – שיעור הריבית שהוסכם עליו בחוזה השימוש בתוספת הפרשים הנובעים כתוצאה משינוי תקופתי של שערי הריבית הנהוגים בארץ או בעולם, ובלבד שבכפוף לאמור לעיל, הנוסחה לחישוב הריבית תהיה שווה לגבי כל תשלום.
(5)
”ציוד מוכר“ – נכס, כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, אשר תקופת השימוש בו, לפי חוזה השימוש, הינה לפחות 75% מהתקופה לגביה היה בעל הנכס זכאי להפחית את מלוא המחיר המקורי של הנכס, על פי כל דין, ולגבי משתמש כהגדרתו בתקנה 1(2)(א) – לפחות 100% מהתקופה האמורה, ושלפי חוזה השימוש המשתמש רשאי בתום תקופת השימוש לרכוש אותו.
(6)
”מעביר“ – אדם המעביר ציוד מוכר לרשותו של משתמש, תמורת דמי שימוש.
ניכוי דמי שימוש
דמי שימוש ששילם משתמש בשל שימוש בציוד מוכר לייצור הכנסתו, יותרו בניכוי.
אי התרת דמי שימוש בתקופה בה הציוד המוכר אינו משמש בייצור הכנסה
בכפוף לאמור בתקנה 2, דמי שימוש עבור שימוש בציוד מוכר שטרם החל לשמש בייצור הכנסה, יותרו בניכוי החל מתחילת השימוש בציוד ועד תום תקופת השימוש, בחלקים שנתיים שווים.
חישוב ריווח הון
במכירת הציוד המוכר בידי המשתמש, תחשב כל התמורה כריווח הון ריאלי כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה.
אישור מאת המעביר
המעביר ימציא למשתמש מדי שנה אישור על דמי השימוש ששולמו לו, ועל מועדיהם, בטופס שפרטיו ומועדי מסירתו יקבעו בידי הנציב.
אי החלת התקנות במקרים מיוחדים [תיקון: תשנ״ה]
הוראות תקנות אלה לא יחולו –
(1)
(בוטלה);
(2)
לגבי נישום שפקיד השומה קבע שהפנקסים שנוהלו על ידו בשנת המס אינם קבילים.
בחירה בתקנות
(א)
משתמש המעונין כי תקנות אלה יחולו על ציוד מוכר שברשותו, יודיע על כך לפקיד השומה במועד שנקבע להגשת הדו״ח השנתי לשנת המס שבה הועבר הציוד לרשותו; לא הודיע כאמור – לא יחולו הוראות תקנות אלה לגבי הציוד.
(ב)
הודיע משתמש כאמור בתקנת משנה (א) – לא יוכל לחזור בו מבחירתו לגבי אותו ציוד.
אי התרת הוצאות אחרות
משתמש שבחר כי תקנות אלה יחולו על ציוד מוכר שברשותו, לא יהיה זכאי בשל הציוד המוכר לפחת, הפחתה או ניכוי אחר המחושבים באחוזים מהמחיר המקורי של הציוד המוכר.
תחולה
תחולת תקנות אלה משנת המס 1989 ואילך.


כ״ו באב התשמ״ט (27 באוגוסט 1989)
  • שמעון פרס
    שר האוצר
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.