תפארת האדם/יא
יא[עריכה]
בראשית רבה פרשה ח: אמר ר׳ ירמיה בן אלעזר: בשעה שברא הקב״ה את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו; הדא הוא דכתיב: "זכר ונקבה בראם". אמר ר׳ שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב״ה את אדם הראשון, דו פרצופין בראו, ונסרו ועשאו גביים, גב לכאן וגב לכאן (רש״י: דו פרצופין. לשון יווני, שני פרצופין, אחד מלפניו ואחד לאחריו. ונסרו. גזרו לשני גזרים, שלאחריו דמות אשה, ולפניו דמות איש. גב לבאן וגב לכאן. לומר משני גופין עשאו). איתיבון ליה, והכתיב: "ויקח אחת מצלעותיו"? אמר להון: מתרין סטרוהי וכו׳ (והכתיב וכו׳. מכלל שלא בראה מפרצוף אלא מצלע לקחה. אמר ליה מצלע ולא צלע ממש, אלא מן סטרו היה. מצדו, כי מאחוריו גולם בראו מבלי יד ורגל, ואחר כך עשאו איברים. מתנות כהונה: מתרין סטרוהי. אחד משני צדדיו, כלומר חלקיו). בשעה שברא הקב״ה את אדם הראשון – גולם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו. הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, טז): "גלמי ראו עיניך" וגו׳ (גולם. כל דבר שלא נגמרה מלאכתו מקרי גולם).
זוהר תזריע מד, ב: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח). וכי לבדו הוה? והא כתיב (בראשית ה, ב): "זכר ונקבה בראם", ותנינן: אדם דו פרצופין אתברי, ואת אמרת לא טוב היות האדם לבדו? אלא דלא אשתדל בנוקביה ולא הות ליה סמך לקבליה, בגין דהות בסטרוי, והוו כחדא מאחורא, וכדין הוה האדם לבדו וכו׳. נסר ליה ונטיל נוקבא מניה, הדא הוא דכתיב: "ויקח אחת מצלעותיו", מהו אחת? דא נוקבא דיליה, כמה דאת אמר (שיר השירים ו, ט): "אחת היא יונתי תמתי". ויביאה אל האדם. אתקין לה ככלה, ואייתי לה למהוי לקביל אנפוי נהירין אנפין באנפין; ובעוד דהוה מתדבקא נוקבא בסטרוי הוה האדם לבדו.