תנחומא על סדר ויזכור אלקים את נח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



ו.    [ עריכה ]
"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ" ילמדנו רבינו: הרואה קשת בענן מה צריך לברך? כך שנו רבותינו: "הרואה קשת בענן מברך: ברוך אתה ה' אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". הרי מן המשנה אין לנו משנה זו! ראה: תוספתא מסכת ברכות, פרק ו הלכה ה', ירושלמי ברכות ט ב ו- ברכות נט א, מן התורה — מנין? דכתיב: "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית" (בראשית ט יג).

ואין מעשיו כמעשה בשר-ודם. בשר-ודם: כל זמן שאוהבו חי — אהבתו קיימת עמו; מת — בטלה האהבה. והקב"ה אינו כן; מת אברהם, היתה אהבתו קיימת ליצחק בנו, שנאמר: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים וגו'" (בראשית, כה)

בנוהג שבעולם: המלך מכבד אוהבו בכסף וזהב ובגדים ומעשרו, נכנס לספינה, עומד עליו סער גדול — מאבד את נפשו וממונו, לפי שאין יכול המלך לשמרו מן הים ומן הלסטין. והקדוש ברוך הוא נותן לאוהבו מתנה — ומשמרו, שנא' (במדבר, ו) "יברכך ה' וישמרך". ברך לאברהם ושמרו, שנאמר (בראשית, כד): "וה' ברך את אברהם בכל", וכן ליצחק וליעקב. אדם נכנס בספינה, עמד עליו סער: אם יש עמו בהמה וכלים — מזרקן לים ומקיימין את האדם, שאין מרחמין על הבהמה וכלים כשם שמרחמין על האדם. אבל הקב"ה: כשם שרחמיו על האדם, כך רחמיו על הבהמה, שנאמר (תהלים, קמה): "ורחמיו על כל מעשיו",

וכן הוא אומר "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ".




ז.    [ עריכה ]
ויזכור אלהים את נח. זש"ה יודע צדיק נפש בהמתו (משלי, יב). יודע צדיקו של עולם אפי' נפש בהמות אפי' בשעת כעסו שאין מדותיו כמדת ב"ו מדת ב"ו כשמרדה מדינ' למלך משלח לגיונותיו עליה והורג הטובים עם הרעים לפי שאינו יודע מי מרד ומי הוא כשר, והקדוש ברוך הוא אינו כן אלא אפילו כל הדור מכעיסו ויש בו צדיק אחד מצילו הוי אומר יודע צדיק נפש בהמתו, וכה"א טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום, א) ורחמי רשעים אכזרי אלו דור המבול שהיו אכזרים אמרו רז"ל בשעה שהעלה הקב"ה עליהן את התהומות והיו רואין את המעינות עולות עליהן מה היו עושין היו להן בנים הרבה כמ"ש (איוב, כא) זרעם נכון לפניהם עמם, שהיתה האשה מתעברת ויולדת כד"א והיה נכון לבקר (שמות, יט) וצאצאיהם בעיניהם שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים, היו בהם בני אדם שהיו נוטלין את בניהם ונותנין אותם על התהום וכובשין עליהם ואינן מרחמין עליהם, לכך נאמר ורחמי רשעים אכזרי ומנין שהיו עושין כן שכן איוב אומר ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה (איוב, כד) עוד לא יזכר הרחם שלו שהיו בניו, מה עשה להם הקדוש ברוך הוא הוריד עליהם מבול מלמעלה ושברן שנא' ותשבר כעץ עולה, א"ר ברכיה קשים היו מאוד ובעלי קומה שכך כתיב בהן (בראשית, ו) המה הגבורים, ואלולי שפרע מהם באש מלמעלן אין בריה יכולה להן שכך איוב אומר אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש (איוב, כב) כיון שראה הקב"ה שלא נשטפו קומתן בתהומות שלמטן הוריד עליהם אש מן השמים שנ' ויתרם אכלה אש, ולא עוד אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה והן גועו אותם שנאמר ויגוע כל בשר הרומש וגו' במה בעוף ובבהמה ובחיה, כיון שהיו רואין עצמן שהן אובדין היו מבקשין להפוך את התיבה, מה עשה הקדוש ברוך הוא הקיף את התיבה אריות שנאמר ויסגור ה' בעדו ואין ויסגור אלא אריות כד"א (דניאל, ו) שלח מלאכיה וסגר פום אריותא: