תנחומא על סדר ויהיו בני נח
» ויהיו בני נח «
דרשת "ילמדנו"
[עריכה]ילמדנו רבינו: מי הוא המצווה על פריה ורביה- האיש או האשה? כך שנו רבותינו (משנה, יבמות ו, ו): האיש מצווה ולא האשה, ר"י אמר על שניהם נאמר: "ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א, כח). וכבשה כתיב האיש כובש את הארץ ואין האשה כובשת. והאיש מצווה על פריה ורביה יותר מן האשה.
תדע שהרי דחק אברהם להשיא אשה ליצחק בנו ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו' וכתיב ואשביעך בה' אלהי השמים וגו', וכתיב כי אם אל ארצי וגו' (בראשית, כד) הרי אברהם דחק על פריה ורביה, וכן יצחק אמר ליעקב קום לך פדנה ארם וגו' (בראשית, כח) לישא אשה ההוגנת לו, ולא כדור המבול שהיו שטופין בזנות והולכין ונזקקין לשאינן מינן, ראה מה כתיב בהן "ויראו בני האלהים וגו'" ולכך אבדו מן העולם, ואף הבהמה קלקלו לשאינן מינן הסוס על החמור והחמור על הסוס והנחש על הצפור שנא' כי השחית כל בשר, כל אדם לא נאמר אלא כל בשר, לפיכך "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה וגו'".
ולא נכנסו לתיבה אלא אותן שלא קלקלו לשאינן מינן שנ': "מכל הבהמ' הטהור'", לפי שאין התיבה קולטות אלא כשרים, ומאליהן באו שנא': "שנים שנים באו אל נח".
ראה: מה כתיב ביציאתן מן התיבה? "כל החיה כל הרמש כל העוף כל רומש על הארץ למשפחותם יצאו מן התיבה"- וכי יש משפחה בבהמה?
-אלא: ממשפחה שלא נדבקת למין אחר. לכך יחסו הכתוב הם ובני נח:
דרשה שנייה
[עריכה]- "ויהיו בני נח"- שעשה להם הקב"ה הויה בעולם.
אבל, בעובדי עכו"ם כתיב: "בלהות בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי וגו'" (יחזקאל, כו):
ותבקשי- לעה"ב,
אבל שומרי תורה- חיו, ועתידין לחיות. ומניין?
דכתיב: "זכור עדתך קנית קדם" (תהלים עד); "קדם"- עד שלא נברא העולם.
והן עכשיו, שנאמר: "אתם נצבים היום" (דברים, כט), ואומר: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום" (דברים, ד)
ועתידים להיות לעתיד לבא, שנאמר: "והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העובד אותו" (מלאכי, ג).
- "היוצאים מן התבה שם חם ויפת"
וכי שם היה הגדול? והא כתיב "אחי יפת הגדול"? —ולמה הקדים שם? לפי שהיה כשר ושלם לבוראו.
| "וחם הוא אבי כנען" | זה אחד משלושה ששמשו בתיבה | ||
| אלה הם: | חם וכלב ועורב | ושלושתן לקו | |
| 1 חם לקה בעורו | |||
| 2 כלב נקשר | |||
| 3 עורב מזריע מן הפה | שלשה— "אלה בני נח" וסימן לזה שנסמך אליו פסוק זה: (בראשית א, כח) |
יג. [ עריכה ]
ויחל נח איש האדמה. כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין. א"ר יהודה ב"ר שלום בתחלה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה. "ויטע כרם"- משנטע כרם, נקרא איש האדמה.
שלשה נזקקו לאדמה ונעשו חולין, אלו הן: קין נח ועוזיה; קין דכתיב (בראשית, ד) וקין היה עובד אדמה, מה כתיב נע ונד תהיה בארץ, נח דכתיב ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ונתבזה, וישת מן היין אמרו חכמים בו ביום נטע בו ביום עשה פירות בו ביום בצר בו ביום דרך בו ביום שתה בו ביום נשתכר בו ביום נתגלה קלונו, ארז"ל כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב (תהלים, קד) ויין ישמח לבב אנוש, א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אח"כ הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואח"כ הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, ועוד שקילל זרעו ואמר ארור כנען וגו', וחם על שראה בעיניו ערות אביו נעשו עיניו אדומות, ועל שהגיד בפיו נעשו שפתותיו עקומות, ועל שחזר פניו נתחרך שער ראשו וזקנו, ועל שלא כסה הערוה הלך ערום ונמשכה לו ערלתו, לפי שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, ואעפ"כ חזר הקדוש ברוך הוא וריחם עליו שרחמיו על כל מעשיו, אמר הקב"ה הואיל ונמכר עצמו לעבדות יצא בעין שראה ובפה שהגיד בדין הוא שיצא לחרות בשן ובעין דכתיב (שמות, כא) כי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו תחת עינו וכתיב ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו, והלא דברים ק"ו ומה אם עבדו קנין כספו על שסימא עינו והפיל שינו יצא מעבדות לחרות, זרע ברוכי ה' שהן מטע ה' להתפאר כשהן מתין אינו דין שיצאו לחירות מן העונות במתים חפשי (תהלים, כח) לחרות ברמ"ח אברים, אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז ע"י יצה"ר רבו עונות אבל לע"ל והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל, לו), דכתיב (יחזקאל, כט) ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם, וכתיב (ירמיה, נ) בימים ההם ובעת ההוא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו. בעוזיה כתיב (דברי הימים ב, כו י) כי אוהב אדמה היה, שהיה מלך והפקיר עצמו לאדמה ולא נזקק לתורה. יום אחד נזקק לבית הועד, אמר להם במה אתם עוסקין אמרו לו בהזר הקרב יומת (במדבר, א), אמר להם עוזיה הקב"ה מלך ואני מלך נאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו, מיד (דברי הימים ב, כו טז) ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת, (דברי הימים ב, כו יז) ויבא אחריו עזריה הכהן ועמו כהנים לה' שמונים בני חיל, וכלם מפרחי כהונה, (דברי הימים ב, כו יח). ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרן המוקדשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת. ולזה יצא עליו קצף מלפני ה', מיד (דברי הימים ב, כו יט) ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו. באותה שעה נבקע ההיכל הילך והילך י"ב על י"ב מיל (דברי הימים ב, כו כ) "ויבהילוהו משם וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה'", מי גרם לו זו? שבטל מן התורה והפקיר עצמו לאדמה:
יד. [ עריכה ]
ויטע כרם זה אחד מארבעה שהתחילו בד' דברים, נח התחיל בנטיעה דכתיב ויטע כרם, ובארורה ארור כנען, ובעבדות עבד עבדים יהיה לאחיו, בשכרות וישת מן היין וישכר, ואברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא, התחיל בזקנה שהיו האב והבן נכנסים לעיר ולא היו מכירין הזקן לכבדו והיה אברהם מצטער אמר לפניו רבש"ע מה הפרש בין אב לבן, א"ל הקדוש ברוך הוא חייך אני מתחיל בך שנאמר (בראשית, כד) ואברהם זקן, וביסורים אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע אלולי נתת שלוה לדור המבול לא היו מכעיסין ומורדין ואומרים סור ממנו (איוב, כא), אמר לו ממך אני מתחיל לפיכך נתיסר בבנו שנא' (בראשית, כא ח) ויגדל הילד ויגמל, רבי אושעיא ור' אבין, חד אמר שנגמל מיצה"ט, וח"א שנגמל מיצה"ר, בפונדק שנא' (בראשית, כא לג) ויטע אשל, ר' נחמיה אומר אילן שא"ל הן האותיות שהיה אדם מיד נכנס אצלו והוא אומר לו מה אתה מבקש שאל ואני נותן לך, ועשה פונדק בפרשת דרכים, בליגטא שנא' (בראשית, כה) ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וגו', משה התחיל בכהונה ובדוכן וקרבנות ובתורה, בכהונה ששמש בכהונה גדולה בשבעת ימי המלואים, ובדוכן שהעמיד אלעזר בן אהרן על הדוכן שנא' (במדבר, ג) ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו', בקרבנות שנא' (ויקרא, ח) ויקטר משה את הראש וגו', בתורה שנא' (שמות, כד) ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה, בלעם התחיל בקוביא בבלורית ובקסמים ובזנות הוי נח אחד מארבעה שהתחילו בארבעה דברים אלו:
טו. [ עריכה ]
"ויטע כרם" מהיכן היו נטיעות? מחרצנים שהכניס בתבה.
"ויקח שם ויפת"- ויקחו לא נאמר, אלא ויקח, מלמד ששם נתחזק תחילה במצוות. "וילכו אחורנית" שהיו מהלכין לאחוריהן, "ויכסו את ערוות אביהם"- שהיה ביאתן כדרך הליכתן. מה פרע להם הקדוש ברוך הוא? לשם פרע לו שכרו מצוות תכלת תפילין שהיה מכסה בה, וליפת נתן לו קבורה בארץ ישראל.
"ויאמר ארור כנען וגו'"- חם ראהו לכנען נתקלל, רבי יהודה אומר אין הקללה שוכנת במקום הברכה שהרי ברך הקב"ה נח ובניו שנא' ויברך אלהים את נח ואת בניו וכנען נתעבר בתבה, ר' נחמיה אומר כנען ראה והגיד לחם אביו וחזרה קללה לעיקרה לפיכך ויאמר ארור כנען, ורבותינו אמרו: עד שהיה נח בתבה אמר בלבו הלואי שיהיו לבני אלו עבדים שיהיו בני יושבין ועבדים משמשין לפניהם אלא כשאצא מכאן מה שאני מוליד אעשה אותן עבדים להם מיד אמר לחם אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד לפיכך בן רביעי שאתה מוליד יהיה עבד, ויאמר ארור כנען, על דעתיה דמ"ד (בבלי, סנהדרין ע עא) שחם עמד וסרס את אביו, אר"ש בן לקיש והרי אף משל שם היו עבדים שנא' "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה" (דברים, טו), אילו בניו של שם יוצאין לחירות בשש שנא' "ובשביעית יצא", ושל חם אינן יוצאין לחירות שנא' "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך וגו' ולקחת את המרצע והיה לך עבד עולם", הוי עבד עבדים יהיה שאינו נוטל חירות ויוצא לעולם, ומי גרם לו כל הארירה הזאת? על שבזה את כבוד אביו. כך עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מבני בניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור שנא' (ישעיה, כ) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף וגו'. אבל, יפת שכבד אביו, מה פרע לו הקב"ה כשיבא גוג ומגוג על ישראל ומפילן שנא' (יחזקאל, לט) והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר וגו'. ולשם מה פרע לו? כשנכנסו בני אהרן להקריב ותצא אש מלפני ה' (ויקרא, י) ולא היו בגדיהם שרופים אלא שרופי הנשמה ולא הגוף שנאמר אותם ולא הגוף אותם ולא בגדיהם על שהיו מבני בניו של שם. הרי בצדיקים, ברשעים מנין? כשעלה סנחריב מירושלים וחיילותיו נשרפו גופן ולא בגדיהם. למה? על שהיו מבני בניו של שם בן נח, שנאמר: בני שם עילם ואשור וארפכשד וגו'" וכתיב: "יפת אלהים ליפת" ואף על פי כן "וישכן באהלי שם":