תנחומא על סדר הן האדם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



ז.    [ עריכה ]
ויאמר ה' אלהים הן האדם זה שאמר הכתוב לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר (קהלת, ז) לא בראו הקב"ה שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו, ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית, ח) אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה אותו רע למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים אלא מבן עשר ואילך ואז הוא מגדל יצר הרע, ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו, אמר הקב"ה אתה עשית אותו רע למה תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת, וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן, אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז"פ עד שהוא נעשה מתוק וכן חרדל וצלף ודברים הרבה, ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך עאכ"ו, וכן אתה מוצא בחירם מלך צור שבראתי אותו תם וישר שנאמר (יחזקאל, כח) תמים אתה בדרכך מיום הבראך, לסוף נמצא עולתה בו ונטרד, ובדור הפלגה כתיב בהן ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית, יא) ואחר כך בקשו לעלות לרקיע, שנאמר (שם) הבה נבנה לנו עיר, מה כתיב שם וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם, הדין ערקא מן הדין משכא משל למלך שעשה צלם זהב בדמותו והעמידו בפתח פלטרין שלו שכן עליו עוף וניולו, אף הקדוש ברוך הוא עשה את האדם ישר עמד יצר הרע ומנוולו, וכן הוא אומר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון (תהלים, פב) בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר אדני ה' יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי וגו' (יחזקאל, כח), זש"ה (קהלת, ה) אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו' וכן הוא אומר (משלי יז) אוהב פשע אוהב מצה וגו' לא היה צריך לומר אלא משפיל פתחו מבקש שכר שכל המשפיל פתחו בני אדם נכשלין בו ונשברין אלא מגביה פתחו מבקש שבר מהו, המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהוגן הקב"ה משברו ולכך נאמר אל תבהל את פיך וגו', בוא וראה חלש שבחלשין מלמעלה נוצח גבור מלמטה שכן כתיב (שופטים ט, נג): "ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו" כ"ש כי האלהים בשמים, אנדריאנוס מלך אדום כיון שכבש את העולם כולו הלך לו לרומי אמר לבני פלטרין שלו מבקש אני מכם שתעשו אותי אלוה שהרי כבשתי את כל העולם אמרו לו עדיין לא שלטת בעירו ובביתו, הלך והספיקו בידו והחריב ביה"מ והגלה את ישראל וחזר לרומי, אמר להם כבר החרבתי ביתו ושרפתי היכלו והגלי עמו עשו אותי אלוה, א"ר ברכיה שלשה פילוסופין היו לו הראשון א"ל אין אדם מורד במלך תוך פלטרין שלו אלא חוצה להן צא מפלטרין שלו ותעשה אלוה, השמים והארץ הוא בראן צא לך מהן ותעשה אלוה והשני אמר אין אתה יכול שכבר אמר לנביאיו כדנה תאמרון להון אלהיא די שמיא וארקא וגו', והשלישי א"ל בבקשה ממך עמוד לי בשעה זו א"ל מהו א"ל ספינה א' יש לי חוץ מג' מילין והיא מטורפת בים וכל אוריא שלי בתוכה א"ל אנדרינוס משלח אני לגיונותי וספינות לשם ויצילוה, א"ל מרי למה אתה מטריח לגיונות וספינות לשם, רוח קימעא שגר לשם ואתה מצילה א"ל ומנין יש לי רוח לשגר, א"ל לרוח אין אתה יכול לשגר והאיך תעשה אלוה וכתיב בו כה אמר ה' בורא שמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה (ישעיה, מב) נכנס לבית כשהוא זעוף א"ל אשתו הללו הטעו אותך שתוכל לעשות אלוה אתה מלך גדול וגבור והכל בידך אני אומרת לך דבר אחד תן לו פקדונו ותעשה אלוה, א"ל מהו פקדונו א"ל הנפש א"ל אם תצא נפשי מה אעשה, אמרה לו הנפש שבך אי אתה שולט בה וכתיב אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות (קהלת, ח), והאיך תעשה אלוה ואתם אדם ולא אל, אמר הקדוש ברוך הוא אני מחיה המתים ואליהו החיה מתים ולא אמר אל אני, אני מוריד הגשם ואליהו הוריד גשמים, אני עוצר גשמים ואליהו כן שנא' חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כ"א לפי דברי (מ"א יז) אני הורדתי אש וגפרית על סדום ואליהו הוריד כן שנא' אם איש האלהים אני תרד אש מן השמים (שם כא) ולא אמר אל אני, ואתה אומר אל אני מושב אלהים ישבתי, ואם תאמר מפני שחיית הרבה הוא חיה ויחיה עד תחיית המתים כתיב ביה (דניאל, ז) כרסיה שביבין די נור, וכתיב באליהו הנה רכב אש וסוסי אש (מ"ב ב) כתיב ביה ה' בסופה ובשערה דרכו (נחום, א) ובאליהו כתיב (מ"ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים ולסוף וישאל את נפשו למות (מ"א יט) ואתה אומר אל אני, יונה ירד לים דכתיב ותשליכני מצולה בלבב ימים (יונה, ב) ולבסוף שאל את נפשו למות וחזר ואמר ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי, ואתה אומר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים בוא וראה כל מי שבקש לעשות עצמו אלוה בונה לו פלטרין בתוך המים פרעה בנה לו פלטרין בתוך המים וסתם מי נילוס שלא ירדו לתוך הים והמים מתגברין ותולין הפלטרין והגביהו אותו ונשאוהו למעלה שנא' (יחזקאל, כט) דבר ואמרת כה אמר אדני ה' הנני אליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול וגו', א"ל הקב"ה רשע נתגאית במים במים אתה מת דכתיב ונער פרעה וחילו וגו' (תהלים, קלו) סנחריב עשה לו פלטרין לפני הלבנון במגנין ולמעלה בין שני הרים גבוהים והיו מעינות יוצאות מן ההרים ותולין פלטרין שלו למעלה שנא' (יחזקאל, לא) הנה אשור ארז בלבנון וגו' מים גדלוהו תהום רממתהו וכה"א (שם) וייף בגדלו באורך דליותיו כי היה שרשו אל מים רבים וכה"א אני קרתי ושתיתי מים (ישעיה, לז) ומה היה סופו כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה וגו' (יחזקאל, לא) חירם בנה לו פלטרין במגנין בין אדריאס לאוקיאנוס שנא' ונשאו אליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים (שם כו) התחיל לומר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים (שם כח) א"ל הקדוש ברוך הוא כה אמר אדני ה' בתתי אותך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים (שם כו) כדי שתלך אצל חבריך שנא' (שם) והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות ארץ תחתיות זו גיהנום וכה"א (שם כח) את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קודש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכתי וגו', אבל ישראל כי תעבור במים אתך וגו' (ישעיה, מג):



ח.    [ עריכה ]
"ויאמר ה' אלהים". ילמדנו רבינו: המספר לשון הרע מה עונשו? כך שנו רבותינו: המספר לה"ר חמור מן העושה מעשה, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר (במדבר יד, כב): "וינסו אותי זה עשר פעמים".

א"ר מנא דשאב בשם ר' יהושע בן לוי: אין אדם אומר לשון הרע עד שכופר בעיקר שנאמר, (תהלים יב, ה): "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו".

רבנן אמרי: קשה לשון הרע שהביא מיתה על אדם הראשון, שעמד נחש ואמר לאדם וחוה (בראשית ג, ה): "כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם", שמן האילן הזה אכל כשברא את עולמו, וכל אומן שונא בני אומנתו, (שם) "והייתם כאלהים", שמעו לו וגרמו מיתה להם ולתולדותיהם עד סוף כל הדורות, מנין? מן מה שקראו בענין: (שם, כב) "הן האדם", ואין הן אלא מיתה, שנאמר: (דברים לא, יד): "הן קרבו ימיך למות".




ט.    [ עריכה ]
ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו', יש מקץ שנה ויש שנתים ויש ימים ויש ארבעים שנה אמרו חז"ל בני ארבעים שנה היו קין והבל, ויבא קין מפרי האדמה מהו מן מותר מאכלו, ורבנן אמרו זרע פשתן היה, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן לפיכך נאסר צמר ופשתים שנא' (דברים, כב) לא תלבש שעטנז וגו' ואמר הקב"ה אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי לפיכך נאסר. ויאמר קין אל הבל אחיו. מה א"ל? נחלק העולם ואני בכור ואטול פי שנים, א"ל הבל איפשר, א"ל קין א"כ אני נוטל יתר חלק על חלקי מקום שנתקבל בו קרבנך, א"ל הבל לא תטול ועל דבר זה נפלה קטטה ביניהם שנאמר ויהי בהיותם בשדה ולהלן כתיב (ירמיה, כו) ציון שדה תחרש ויש אומרים שאמר קין להבל נחלק העולם, א"ל הן, נטל הבל צאנו וקין אדמה לעבוד, והתנו ביניהם שלא יהא לזה על זה כלום כשנטל הבל את צאנו התחיל לרעות את הצאן וקין רודף אחריו מהר לבקעה ומבקעה להר עד שנתאחזו זה בזה ונצח הבל אל קין ונפל תחתיו, וכשראה קין כך התחיל צווח הבל אחי אל תעשה בי רעה, ורחם עליו והניחו ועמד והרגו שנאמר ויקם קין מכלל שנפל, כיון שהרגו אמר אברח מפני אבי ואמי שאין מבקשין אותו אלא ממני שאין אחד בעולם אלא אני והוא מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא א"ל מפני אבותיך אתה יכול לברוח מפני אין אתה יכול לברוח שנאמר (שם כו) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, א"ל אי הבל אחיך, א"ל ווי לו שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו ואתה עמדת והרגת אותו והאיך הרגו עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידו וברגליו שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת עד שהגיע לצוארו כיון שאמר לו הקב"ה אי הבל אחיך א"ל לא ידעתי השומר אחי אנכי אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי, משל למה"ד לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש, לבקר תפשו השוער, א"ל למה גנבת את הכלים, א"ל אני גנב ולא הנחתי אומנתי אבל אתה אמונתך בשער לשמור למה הנחת אומנתך, ועכשיו אתה אומר לי כך, ואף קין כך אמר אני הרגתי אותו בראת בי יצה"ר, אתה שומר את הכל ולי הנחת אותו להרגו אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו. מיד השיבו מה עשית קול דמי אחיך צועקים מכאן אתה למד שעשה בו פציעות פציעות וחבורות חבורות. צועקים אלי צועקים עלי משל לשנים שעשו מריבה הרג אחד מהן את חבירו היה בהן שליש ולא הפריש ביניהם, על מי הכל משיחין לא על השליש, לכך כתיב צועקים אלי צועקים עלי. א"ל קין רבש"ע לא ידעתי ולא ראיתי הרוג מימי וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת והשיבו מיד ארור אתה מן האדמה וגו' כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך. אמר לפניו רבש"ע יש לפניך דלטורין שמלשינין את האדם לפניך, אבי ואמי הרי הן בארץ ואינן יודעין שאני הרגתיו, ואתה בשמים מנין אתה יודע. א"ל שוטה כל העולם כולו אני סובל שנאמר (ישעיה, מו) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט. א"ל כל העולם כולו אתה סובל ועוני אינך יכול לסבול גדול עוני מנשוא. א"ל הואיל ועשית תשובה צא וגלה מן המקום הזה שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד. כשיצא כל מקום שהיה הולך היתה הארץ מזדעזעות מתחתיו והיו חיות ובהמות מזדעזעות ואומרות מהו זה. אומרות זו לזו קין הרג את הבל אחיו גזר הקדוש ברוך הוא עליו נע ונד תהיה. והן אומרות נלך אצלו ונאכלנו והיו מתכנסות ובאות אצלו באותה שעה זלגו עיניו דמעות ואמר (תהלים, קלט) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך:



י.    [ עריכה ]
הן גרשת אותי וגו' ויאמר לו ה' לכן כל הורג אין וגו' יש אומרים שבת נעל בפניו כמ"ש (שמות, לא) ביני ובין ישראל אות היא לעולם כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון כך למד על קין. וי"א קרן קבע במצחו בשעה שהרג קין את הבל היה מושלך ולא היה יודע קין מה לעשות זימן לו הקב"ה שני עופות טהורים והרג אחד מהן את חבירו וחפר בידו וקברו וממנו למד קין וחפר וקבר את הבל לפיכך זכו העופות לכסות את דמן:



יא.    [ עריכה ]
ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין א"ל ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל ובטלת מן העולם כך תפתח הארץ את פיה ותבלע לך ארבע משפחות אלו הן חנוך עירד ומחויאל ומתושאל. וכיצד נהרג קין? נעשה מלאך המות ק"ל שנה והוא נע ונד בקללה. למך בן בנו היה שביעי לדורות וסומא, היה יוצא לצוד והיה בנו אוחזו בידו, כשהיה רואה אותו תינוק חיה היה אומר לו. א"ל כמין חיה אני רואה, מתח את הקשת כנגדו והרג את קין. ראה אותו תינוק מרחוק הרוג וקרן במצחו אמר לו ללמך אבי הרי דמות אדם הרוג וקרן במצחו. א"ל למך ווי לי זקני הוא. טפח שתי ידיו בחרטה ונגע בראש התינוק והרגו בשוגג שנאמר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי נשארו שלשתן במקום אחד. קין הרוג ואותו תינוק הרוג ולמך סומא. לערב יצאו נשיו אחריו מצאו זקינם הרוג ותובל קין בנם הרוג ולמך. באותה שעה פתחה הארץ פיה ובלעה ד' משפחות חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל ונעשה למך מלאך המות לקיים מה שנאמר כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה כיון שבאו לבית אמר להם למך לנשיו עלו למטה. א"ל הרגת את קין זקנינו ותובל קין בננו לא נעלה א"ל כבר נטלו חלקו קין שבעה דורות, אבל אני שבעים ושבעה. א"ל לא נשמע לך מה אנו מולידות למארה. א"ל נלך לב"ד. הלכו להם אצל אדם הראשון. א"ל עדה וצלה אדונינו למך זה בעלנו הרג את זקנינו. א"ל אי זקנינו לפי תומו הרגו. א"ל אדם נשי למך האזינה אמרתי למך אומר וכי איש הרגתי לפצעי בתמיה? אמר להן לכו תשמעו לבעליכן. א"ל אסיא אסא חגרתך, אתה פרשת ממטתך מאה ושלשים שנה ואתה מלמד אותנו? מה כתיב אחריו? ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו.

ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן שממנו נברא העולם. ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו. מנין היה יודע לומר זה ינחמנו ממעשינו וגו' וכי נביא היה, אר"ש בן יהוצדק למודין היו שבשעה שא"ל הקדוש ברוך הוא לאדם ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך אמר אדם רבש"ע עד מתי, א"ל עד שיולד אדם מהול. כיון שנולד נח מהול מיד ידע למך ואמר ודאי זה ינחמנו וגו'. ומהו ממעשינו ומעצבון ידינו קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים כיון שנולד נח חזר העולם לישובו. קצרו מה שזרעו זורעין חיטין וקוצרין חטים, שעורים וקוצרין שעורים, ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך כתיב ומעצבון ידינו. נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה: