תו"א על משלי ט יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(משלי ט יז): "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם" -

  • (ירושלמי סוטה פרק א הלכה ג): "תני, רבי יודה אומר: בעלה נאמן עליה מקל וחומר: ומה אם הנדה שחייבין עליה כרת הרי הוא נאמן עליה, זו שאין חייבין עליה כרת אינו דין שיהא נאמן עליה?! אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה שיש לה היתר לאחר איסורה, תאמר בזו שאין לה היתר לאחר איסורה?! ואומר מים גנובים ימתקו..."
  • (סוטה ז א): "מן התורה האיש מביא את אשתו, אבל אמרו חכמים: מוסרין לו שני תלמידי חכמים, שמא יבא עליה בדרך. רבי יוסי אומר: בעלה נאמן עליה מקל וחומר: ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה, סוטה שהיא בלאו לא כל שכן! אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר, תאמר בסוטה שאין לה היתר?! ואומר מים גנובים ימתקו..."
  • (סנהדרין כו ב): "אמר רב נחמן: החשוד על העריות כשר לעדות... ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול. אמר רבינא ואיתימא רב פפא: לא אמרן אלא לאפוקה, אבל לעיולה לית לן בה. פשיטא! מהו דתימא הא עדיפא ליה דכתיב מים גנובים ימתקו... - קא משמע לן דכמה דקיימא הכי שכיחא ליה."
  • (סנהדרין עה א): "- ולינסבה מינסב! - לא מייתבה דעתיה, כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה, שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם."