עם טעמים:
סַפְּר֣וּ בַגּוֹיִ֣ם כְּבוֹד֑וֹ בְּכׇל־הָ֝עַמִּ֗ים נִפְלְאוֹתָֽיו׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ספרו", ונגד מ"ש שירו לה' כל הארץ מפרש "ספרו בגוים כבודו", כי עד עתה היו בין העכו"ם שתי כחות, שהם "גוים ועמים", (שמבואר אצלי שעמים הם חשובים יותר מן הגוים) שהגוים הפחותים לא ידעו מה' כלל, והעמים החשובים שידעו שיש ממציא ראשון וסבה ראשונה לא ידעו שהוא מושל ומשגיח ושהיכולת בידו לעשות בכל הבריאה כחפצו, ולפי דעתם ראוי לעשות לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא לברך אותו, ולא לספור נפלאותיו, כי לא האמינו שהוא מנהיג העולם ופועל ישועות וברכה, ושבכחו לעשות נפלאות ולשדד הטבע, ועתה גם גוים הפחותים יכירו כבודו, שהוא הסבה הראשונה, "והעמים" החשובים שהם הכירו כבודו גם עד עתה, יכירו עתה "נפלאותיו", וידעו שבידו לשנות ולהרוס את הטבע כחפצו:
ביאור המילות
"בגוים, עמים". התבאר בכ"מ שעם מעולה מן גוי שמציין אומה שיש לה מלך:
