שער הכוונות דרושי ראש השנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שער הכוונות · דרושי ראש השנה · >>


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה הקדמה (עריכה)

שער הכוונות · דרושי ראש השנה · הקדמה · >>

שער הכוונות - דרושי ראש השנה הקדמה[עריכה]

סליחות חדש אלול[עריכה]

ענין הסליחות של בני ספרד באשמורת הבוקר ליל חדש אלול עד יוה"כ העיד לי כהר"י סאגי"ש ז"ל שהוא ראה למוז"ל שהיה אומר מלה במלה עם הצבור:


הוספות ימים נוראים בעמידה[עריכה]

ענין ר"ה ויוה"כ נתתי אל לבי לחקור ולתור בענין זה שתיקנו חז"ל בג"ר ובג' אחרו' והוקשה לי שינוי הלשונות כי בברכ' אבות תיקנו זכירה וכתיב' ובברכת גבורות זכירה לבד כמ"ש זוכר יצוריו כו' ובהודאה תיקנו כתיבה לבד וכמ"ש וכתוב לחיים טובי' כו' ובשים שלום זכירה וכתיבה. ועוד כי הזכירה שבאבו' היא זכירה בפני עצמה ואינה חוזרת על הספר ובשים שלום אומר ובספר חיים כו' נזכר ונכתב כו' ועוד כי בתחי' אנו מתפללים בעדינו ואומר' זכרנו לחיים ואח"כ אנו אומרים סתם זוכר יצוריו ובהודאה אנו אומרים כל בני בריתך ובשים שלום אנו אומרים וכל עמך ישראל כו' ועוד מה לנו לשאול על הזכירה אחר שאנו שואלים על הכתיבה שהיא העיקר ועוד מה ענין זכירה בתחיית המתים שאנו סומכים לה ונאמן אתה להחיות מתים ע"כ מצאתי עוד נמצא שנית קרוב אל האמור וז"ל:

ענין ר"ה ויוה"כ נתתי אל לבי לחקור ולתור בענין תפי' ר"ה ויוה"כ לעבוד את בוראי עבודה שבלב זו תפילה בימים נוראים אלו אשר המלך העליון יושב על כסא דין וראיתי כי הוסיפו בברכות מעין הימים כי באבות הוסיף זכרנו ובגבו' מי כמוך ובקדושת ה' במקום האל הקדוש המלך הקדוש ובהודאה וכתוב לחיים טובים ובשים שלום ובס' חיים ברכה ובעבודה לא הוסיפו כלום. וראיתי שינויים בענין תוס' אלו כי באבות תיקנו לומר זכירה וכתיב' ובגבורה זכיר' בלא כתיב' ובהודאה כתיב' לבד ובשים שלום זכירה וכתיב' ועוד כי באבות תיקנו זכירה לחיים וכתיב' בספר חיים ובגבורה זכירה לחיים ובהודאה כתיבה לחיים ובשים שלום זכירה וכתיב' בספר חיים. ועוד כי באבות אנו מתפללים עלינו ובגבו' על כל העו' סתם זוכר יצוריו ובהודאה על בני בריתנו. ובשים שלום אנו חוזרים ומתפללים עלינו נזכר ונכתב לפניך אנו כו':

ויראה לי כי בכל ר"ה חוזר האצילות העליונ' לכמות שהיה בתחילת בריאת העולם וכבר ידוע דנוק' דז"א נפקא מתדבקא באחו' ז"א לעומת החזה כנגד ת"ת שבו ובהיותם בסוד אחור שהם דין נפקא מסטר' דגבו' והמוח הקודם בראש היא גבו' שנעשה לה בינה ואח"כ חסד בסוד חכמה בסוד ה' על י' סוד ה"י מאלקים ולפי שהמוח הקודם בראשה הוא גבו' סוד הדין לכן נעשה הדין ביום זה ולכן נק' ר"ה כי גבו' היא ר"ה שהיא נוק' דז"א הנק' שנה וגבו' היא ראשה ונעשה בינה לה לנוק' דז"א ונמצא שר"ה הוא כנגד בינה דנוק' דז"א שהיא גבו' וכנגד' נאמר אני בינה לי גבו'. והנה בז"א יש זכירה מצד חסד שיש בו וכתיב' מצד גבו' שבו ע"י הבינה הנקר' כתיבה. וזכירה שמצד החס' היא ע"י היסוד ברית קדש שממנו יוצאים הנשמות ומתגלה חסד בפום אמה וממנו תוצאות חיים ואנו מתפללים לשי"ת שיהיה מתגלה חסד עליון לא לצורך נשמות כדרך הזווג אלא לצורך חיים כדרך זווג חו"ב לצורך המלאכים שהוא לצורך לתת להם חיים נצחיים לבד ולפי' נק' חו"ב חיים כי מהם תוצאו' חיים למלך ונקראים חיי המלך כנז' וזהו מלך חפץ בחיים. והכוונה הוא כמו שהמלך העליון שהוא ז"א חפץ בחיים ומושך משם משך החיים לצורך עצמו כך ימשיך משם חיים לנשמתינו ויתגלה חסד ביסוד שמשם נשמתינו להמשיך לנו משם חיים וזהו זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכל זה בסוד הנשמות אשר בנו ואח"כ אנו מתפללים להמשיך משם חיים לגופינו בסו' הכתיב' שהיא בינה גופא דחכמה עילאה. וזהו ענין הכתי' התעבות הדברים כדמיו' הכתי' להחיות הנפשות בגויתינו וגם זה יהיה ע"י היסוד הנק' ספר החיים כנודע אלא שזה בסוד פנימיות לחיי הנשמות, וזהו בסוד חיצוניותו להחיות הגוף, והנה חיות הנשמה נמשך מחכמה לבינה היורד לחסד ומתגלה ביסוד וחיו' הגו' נמשך מבינה ויורד לחסד ומתגלה ג"כ ביסוד ומפני שחיות הגוף נמשך מבינה אנו אומרים למענך אלקים חיים שהיא בינה כנודע:


ליל ר"ה. ד' בחינות שבמלכות[עריכה]

בליל ר"ה טוב לקרוא על השולחן קודם שיטול ידיו למים אחרונים שקודם ברהמ"ז מס' ר"ה שהם ד' פרקים של משנה. ותכוין כי הם ארבעה פרקים כנגד ד' אותיות הוי"ה, וכנגד ד' בחי' שיש אל המלכות. ועיין בברכת אבות דתפלת ר"ה לקמן וע"ש ושם יתבאר ד' בחינות המלכות הנ"ל.

ונלע"ד ששמעתי ממוז"ל פעם אחד שאלו ד' בחי' הם סוד ארבעה אותיות של שם אדנ"י, וכנגדם הם ד' פרקים דמסכת ר"ה הנז'. וכונה זו צריך לכוין בקריאתם בליל ר"ה על השלחן. וד' בחינות הנז' נרמזו במשנה ראשונה שהיא ארבעה ראשי שנים כו וזה פירושו. דע כי ד' בחינות יש אל המלכות, נוק' דז"א; כנודע אצלנו כי כל דבר של קדושה בכל מקום ששורה נשאר ממנה רושם שם קבוע תמידי, לא ימוש משם. ואלו הם ד' בחינותיה:

  1. הא' היא בהיותה בראש הבריאה, כנודע כי בימי החול בלילו' ההם יורדת היא למטה בהיכל ק"ק דבריאה בסוד מיעוט הירח ושם נשאר בחינה א' שלה תמיד.
  2. והב' הוא תחת היסוד דז"א
  3. והג' הוא כנגד הת"ת.
  4. והד' הוא כנגד הדעת דז"א

ואלו הם ד' שרשים שיש אליה ונקרא "ארבעה ראשי שנים", כי הם ארבעה ראשים שלה:


בליל הב' של ר"ה צריך לברך ברכת שהחיינו בקידוש של הלילה ואין צורך לחפש אחר פרי חדש כלל.

עשרת ימי תשובה[עריכה]

בכל עשרת י"ת טוב ונכון מאד לומר בין ישתבח ליוצר מזמור ממעמקי' קראתיך ה' כו' כי בכל יום מאלו העשרה ימים מתעורר א' מי' עומקי' הנז' בס' יצירה שהם עומק ראשית ועומק אחרית כו' כנודע כי כולם הם בחי' רי"ו שהם גבורות כי רי"ו הם בגימטרי' גבורה וכן עומ"ק בגימטרי' רי"ו:


בכל י' ימי תשו' צ"ל אחר העמידה עושה השלום במרומיו בה"א יתירה ולכוין כי השלום הוא בגי' ספריאל המלאך שהוא הסופר הכותב בספר החיים את כל בני אדם בי' ימי תשובה משא"כ בשאר תפלת השנה שאין אומר אלא עושה שלום במרומיו חסר ה'.


ענין אבינו מלכנו שאומרים בעשרת ימי תשו' אחר העמידה מוז"ל לא רצה שיאמרו בשבת שבין ר"ה ליום הכפורים ולא בב' ימים טובים של ר"ה א"מ חטאנו לפניך א"מ מחול וסלח לכל עונותינו וכיוצא בזה בשאר א"מ שנזכר בהם בחי' חטאות ועונות וודוים וכנראה מלשון ס"ה שאין להזכיר שום חטא ביום ר"ה. האמנם בענין הוידוי ביום ר"ה נמצאו בס"ה מאמרים חלוקים כי ממאמ' א' נראה דאסור לפרשא חטאוי בהאי יומא ובמ"א נראה להיפך. ומוז"ל היה נוהג להתודות על חטאיו בלחש שלא ישמעו הדברים לאזניו והיה אומר כי המאמר הא' שבס"ה לא אסר אלא בקול רם ולא בלחש. ואמנם אפילו בלחש לא היה נוהג להתודות אלא בעת תקיעת שופר דמיושב לפי שאז מתערבב השטן ואינו משגי' לקטרג ואז דברי הוידוי עולים למע' בהתחברות קול השופר העול' למעלה. גם היה נוהג מורי ז"ל לבכות הרבה בתפלת ר"ה אפילו שהוא יו"ט ומכ"ש בתפילת יוה"כ. והיה אומר מוז"ל כי מי שאין בכי' נופלת עליו בימים האלו הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלימה. גם היה אומר כי יש בנ"א נידוני' ביום ראשון ואז הם דינא קשיא ויש נידונים ביום ב' שהוא דינא רפיא ורוצה הב"ה לרחם עליהם ודן אותם ביום הב' ואמר כי האדם הנופלת עליו בכיה רבה מאליו בימים האלו בתפי' הוא הוראה שנידון באותה שעה למעל' אם ביום א' ואם ביום שני:


שינה ביום ר"ה[עריכה]

ענין השינה ביום ר"ה נלע"ד ששמעתי ממוז"ל שאין לישן ביום ר"ה לפי שז"א הוא ישן למע' עד שמתעורר ע"י תקיעת שופר כמבואר לקמן במקומו אשר ז"ס משז"ל כי תקיעת שופר הוא לומר עורו ישנים מתרדמתכם כו' וכבר יתבאר ג"כ לקמן כי עד יום ב' של ר"ה הוא ישן וכוונתינו הוא לעוררו ולכן אין ראוי לישן. האמנם נלע"ד ששמעתי ג"כ ממוז"ל שאין זה אלא עד חצי היום ומאז ואילך יכולים לישן כי כבר נתעורר ז"א על ידי התקיעות דמיושב ומוסף ואני זוכר שראיתי למוז"ל שאחר חצי היום שכב על מטתו וישן:


מנהג תשליך[עריכה]

ענין המנהג שנהגו האשכנזים לילך ביום ראשון דר"ה אחר תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה אצל הים הגדול או אצל מעיין או באר מים חיים וקורים אותו 'תשליך' הנה הוא מנהג יפה. ויותר טוב הוא אם יהיה חוץ לעיר ויעמוד על שפת הים או על שפת הבאר או המעיין ויקרא שם ג' פעמים של מי אל כמוך כו' תתן אמת ליעקב כו' שבסוף מיכה המורשתי (מיכה ז, יח-כ), שאלו הם בחי' י"ג תיקוני דיקנא עילאה דא"א.

וצריך שתכוין בפירוש המלות איך נרמזים בהם מספר הי"ג תיקוני דיקנא כנודע והיכן הוא מקום כל תיקון ותיקון באיזו מקום מן הפנים העליונים דאריך אנפין על דרך שנתבארו אצלינו בענין ויעבור וי"ג מידות דתפלת שחרית דחול ועיי"ש. ובאדרא רבא נתבאר על סדר ה' ה' אל רחום וחנון כו'. ואלו הם:

  • מי אל כמוך -- א'.
  • נושא עון -- ב'.
  • ועובר על פשע -- ג'.
  • לשארית נחלתו -- ד'.
  • לא החזיק לעד אפו -- ה'.
  • כי חפץ חסד הוא -- ו'.
  • ישוב ירחמנו -- ז'.
  • יכבוש עוונותינו -- ח'.
  • ותשליך במצולות ים כל חטאתם -- ט'.
  • תתן אמת ליעקב -- י'.
  • חסד לאברהם -- י"א.
  • אשר נשבעת לאבותינו -- י"ב.
  • מימי קדם -- י"ג.

וכשתאמר "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" תכוין שיושלכו כל חטאתיך ועונותיך וגם המקטרג העליון יושלך במצולות הים העליון כי לסיבה זו הוצרך לאומרו על הים או על המים חיים. אבל צריך שתכוין למה שביארנו בדרוש של י"ג מידות בתיקון הט' הנרמז במלת 'לאלפים' וביארתיו בענין היחודים. וזה היחוד הנזכר הנה כאשר מתגרה היצה"ר באדם ושולטין עליו סמאל ונחש הנקראים 'מצולות ים', כי מצולות הם אותיות צ"ל מו"ת -- דכורא ונוקבא כנזכר בספר הזהר. וצריך תמיד לכוין בזה השם שנכתוב ובפרט בעת שהאדם עוסק בתורה אל יליז מעיניו שם הזה ועי"כ לא ישלטו עליו מצולות ים הנזכר, ולא יתגרה בו היצה"ר.

וזה ענין השם הנזכר. דע כי שורש כל הדינים והגבורות הם ב' שמות אלהים אדני, כי גם הגבורות הם ב' בחינות -- זכרים ונקבות. והזכרים הם חמש ‏[1] אותיות מנצפ"ך והם שם 'אלהים', והנקבות הם שכ"ה דינים שהם בגי' נע"רה[2] והם שם 'אדני' כמבואר אצלינו ועיי"ש היטב.

והנה אלו הם השרשים של מצולות הדינין ואלו הם סוד התיקון הט' של י"ג תיקוני דיקנא הנרמז במלת 'לאלפים' כמבואר בכוונת ויעבור וי"ג מידות של רחמים. ושם ביארנו כי הם ענין אותם השערות דלא תליין והם עומדים באמצע בין התיקון הח' אל התיקון הי"ג (הנקראים 'מזלא עילאה ותתאה') והם נקראים 'מצולות ים העליונים' בסוד הי"ג מידות שהזכיר מיכה המורשתי באמרו מי אל כמוך כו' ותשליך במצולות ים כו'.

והנה ב' שמות אלו של שם אלהים ואדני הם בגי' קס"א, ומקורם ושרשם הוא שם אהי"ה במילוי ההין שעולה בגי' קנ"א, ועם י' אותיותיה הם קס"א כמנין ב' שמות הנזכר. גם מלת אלפים הוא בגי' קס"א. גם נק' זה התיקון הט' 'לאלפים' על שם ג' שמות הנזכרים המתחילין באות אל"ף והם אהיה אלהים אדני וזהו מלת 'לאלפים'.

וענין מה שצריך לכוין הוא להמשיך מן המזל העליון תיקון הח' הנקרא 'נוצר חסד' (שהוא שם הויה במילוי יודין שהוא בגי' חסד כמנין ע"ב) וממנו תמשיך ותשפיע הארה אל התיקון הט' הנקרא 'לאלפים' (שהוא שם אהי"ה במילוי ההין אשר הוא בגי' קנ"א ועם י' אותיו' הוא קס"א כמנין לאלפים). ואז תכוין להמתיק עם זה את ב' שמות אלהים אדנ"י הנקראים 'מצולות ים' כנזכר והם ג"כ בגי' לאלפים ועי"כ ותשליך במצולות ים כל חטאתם שהוא התיקון הט' ג"כ של מי אל כמוך כנ"ל. ואז אותם החטאות שחטא האדם ועשה אותם מעשה ממש כנודע משז"ל כל העובר עבירה אחת קנה לו קטיגר אחד כי ממש נבראים מלאכים רעים וקטיגורים ע"י אותם החטאות כנודע ואלו הקטיגורים הנקראים 'חטאתם' יורדים ונשלכים במצולות ים דסמאל ונחש ואינם עולים משם לפי שכבר נמתק שרשם שהם ב' שמות אלהים ואדני ואינם משפיעים בהם.

ונודע כי מוכרח הוא שבאותם הקטיגורים יתערבו עמהם נצוצות הקדושה בסוד טוב ברע בכח החטא שחוטא האדם, ולכן בהגיעך אל תיקון הי"ג שהוא 'ונקה' (אשר הוא שם של אהי"ה במילוי יודין כנ"ל בסוד י"ג מידות של ויעבור וגם הוא עול' קס"א) -- אז תכוין להעלות אותם הניצוצות של קדושה ולבררם ולנקותם משם ולהוציאם ע"י שם זה של אהיה דיודין. וזהו מלת 'ונקה' -- לשון ניקוי.

ותמיד יהיו בין עיניך סדר השמות האלו ובפרט בעת שתעסוק בתורה תכוונם תמיד במחשבתך אם תראה שהיצה"ר מתגרה בך ובפרט אם האדם עושה תיקון שכבת זרע לבטלה שהוא תיקון טיפות ניצוצות הקדושה שנשפעו ונתערבו בקליפות כי אז החיצונים מתגרים באדם מאד:


עוד יחוד ב' על הנ"ל וז"ל: {ש}}תיקון אחר כתבנו למי שמתגרה בו היצה"ר ובפרט בעת שעוסק בתורה שיכוין ב'נוצר חסד לאלפים' לשם אדני ואלהים ששניהם מתחילים באלף וזהו לאלפים. גם יכוין ששניהם עולים בחשבון לאלפים.

ודע כי מי שהוא משורש קין צריך שיכוין שם אלהים הנז' במילוי אלפין שהוא בגי' אר"ץ כזה אלף למד הא יוד מם. וסוד הענין הוא לפי שקין הביא מנחה זרע פשתן שמכחיש את הארץ כמבואר אצלנו במקומו וגרם שהמלכות הנקראת 'ארץ' תחזור להיות יבשה ולכן נתקלל נע ונד תהיה בארץ. והנה המלכות בהיותה נקראת 'ארץ' יש בה שם 'אלהים' דמילוי אלפין (העולה בגי' ארץ) ולכן תכוין תמיד כל היום בשם הזה שעולה ארץ ותכוין לתקן פגם קין שהחזירה יבשה ע"י הפשתן ואתה מתקנה ע"י השם הנזכר ונעשית ארץ.

ודע כי כל החיצונים נדבקין בקלי' רע שנדבק בקין וכולם רוצים וחושקים לאחוז ולינק מן אות אלף שבמילוי הה"א של 'אלהים' דמילוי אלפין הנזכר ואינן יכולין להשיגה.


תעניות שונות[עריכה]

עוד יחוד ג' והוא בעשרת ימי תשובה אמר לי ה"ר משה גאלאנטי ששמע ממורי ז"ל שאם האדם יתענה בז' ימים שבין ר"ה ליוה"כ ויעשה בהם תשובה גמורה -- כל יום מהם מכפר על כל העונות שחטא כל ימיו ביום שכיוצא בו. כיצד? הרי שחל יום א' של ז' ימי תשובה הנזכר ביום א' של השבוע והתענה בו ועשה תשובה בו -- הנה הוא מכפר על כל עבירות שעשה האיש ההוא בכל ימיו ביום א' שבכל שבוע מכל ימי חייו. ואם התענה ועשה תשובה בכל ז' הימים ההם יתכפרו לו כל עונותיו שעשה כל ימיו.

גם נלע"ד אני חיים כי גם אני שמעתי ממורי ז"ל כי העושים ד' פעמים בכל שנה ג' ימים רצופים הם ולילותיהן -- שהם קודם ר"ה, וקודם יוה"כ, וקודם עשרה בטבת, וקודם י"ז בתמוז -- אף אם לא עשאה רק פ"א בשנה בכל ימיו יספיק ואין צריך לעשותה בכל שנה ושנה. אבל אינו מספיק רק לבטל מעליו מה שנגזר עליו לבא בעוה"ז לסיבת עונותיו אבל עונש עוה"ב אינו נמחל בזה.


מה שכתוב בס' התשובה שחיבר הרב ר' אליעזר מגרמיזא ז"ל הנקרא מורה חטאים -- המתענה ד' פעמים בכל שנה בד' זמני התקופות ג' ימים רצופים בכל פעם מהם מתכפרים כל עונותיו -- כך הוא האמת. אמנם דברים אלו צריכים ביאור והוא כי אין זה מספיק רק למחול ולכפר להעביר מעליו היסורים שהם עתידים לבא עליו בעוה"ז לסיבת עונותיו אבל עיקר עונש עונותיו והוא מה שעתיד ליענש בגיהנם אחר פטירתו אין זה נמחל ע"י התעניות הנז' אמנם צריך לתיקונים אחרים כאשר ביארנו בספרינו אלה.


  1. ^ (נ"א ארבעה)
  2. ^ כאן הגיה הר' שמואל ויטאל. ובמקור היה כתוב נע"ר -- ויקיעורך


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש א (עריכה)

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש א · >>

דרוש א':[עריכה]

כולל בענין ר"ה. הנה נודע כי ביום ר"ה הא' נברא אדה"ר ויום ר"ה של בריאה העולם היה ביום ו' כנודע והנה אם אדה"ר היה נמנע מן הזווג ביום ההוא וגם מן החטא והיה ממתין עד ליל שבת היו כל העולמות כתקנם כמבואר ענין זה בדרושינו אצלנו בחטא אדה"ר אבל יען חטא בעצת הנחש הוא ואשתו והנחש בא על חוה והטיל בה זוהמ' קודם שנזדווגו אדם וחוה ומחמת כן יצאו קין והבל אחר הזווג דאדם וחוה מעורבים טו"ר מפני הזוהמא שקדם הנחש להטיל בחוה כנראה מדברי רז"ל ומקצת מאמרי הזוהר אע"פ שיש מאמרי הזוהר אחרים דמשמע שבתחי' היו אדם וחוה עסוקים בתשמיש וראה אותם הנחש ונתאוה להם ואח"כ הטיל הזוהמא בחוה עכ"ז הסברא נוטה כדברי המאמרים הנ"ל. ולפי שחטא ואכל מעץ הדעת טו"ר עבירה גוררת עבירה וגרמה לו להזדווג ביום הו' עם אשתו שעדיין היה חול ולא המתין עד ליל שבת שהוא קדש וז"ס אכילת עץ הדעת טו"ר כי דעת הוא מלשון זווג כמו וידע אדם את חוה אשתו ואיש לא ידעה וכאלה רבים. הנה מה שגרם אדה"ר ע"י חטאו שנדזווג ביום החול הוא כי הנה יום ר"ה הוא דינא קשיא כנודע ואם היה ממתין עד ליל שבת הוא דינא רפיא והיה הזווג ההוא כתיקונו והיו זו"ן מזדווגים באותו יום שבת בבחי' פני' בפנים אבל ע"י שאדה"ר הקדים זווגו ביום החול שאז היה יום ר"ה דינא קשיא ותקיפא לכן גרם אל זו"ן שיתאחר זווגם עד יום ח' עצרת כדי שבהמשך הימים אשר בינתיים יתמתקו הדינין הקשים אשר בו ובנוק' כנז' בפ' פנחס בתחילת' כי ר"ה הוא בחי' שמאלו תחת לראשי עד יוה"כ וביוה"כ האירו ונתמתקו הדינים ההם ע"י אימא עילאה ובחג הסוכות בחי' וימינו תחבקני וביום ח' עצרת אז הוא זווג ממש ואלו הם פשטן של דברים:

ורצוני להרחיב הביאור בזה הענין. דע כי בחי' כל החדשים הם במלכות אבל נחלקים לב' בחי' הא' הוא בהיותה מצד עצמה והב' הוא מצד הזכר וכמ"ש בע"ה. ודע כי כל החדשים נק' ראשי חדשים לפי שכולם הם בחי' ראש כמ"ש:

ונתחיל בו' חדשי הקיץ כי הם בנוקב' והתחלתם מניסן כי לכן כל חדש וחדש יש בו מספר ימים רבים שהם ל' יום בכל חדש להורות כי הם בחי' ראשים שכל ראש מהם כולל בחינ' ימים רבים והנה ניסן הוא גולגולת הנקבה. אייר וסיון תרין אודנין דילה תמוז ואב תרין עיינין דילה. ולכן נחרב הבית בב' חדשים אלו בסוד עיני עיני יורדה מים כי הם תרין עיינין כחות הדין וכבר נתבאר אצלנו בהקדמת ביאור אדרת האזינו כי העינים הם נצח והוד ולכן נחרב הבית עיקר חורבנו בחודש אב שהוא עין שמאל שהוא ההוד בסוד כל היום דוה שהוא היפוך אותיות הוד. אלול הוא בחוטם. והנה נשאר בחי' הפה שלה שאין לו רמז בחדשים. והנה גם ו' חדשי החורף הם בדכורא ע"ד הזה. תשרי הוא גולגולת הזכר. חשון וכסליו תרין אודנין. טבת ושבט תרין עיינין. אדר הוא החוטם נשאר הפה של הזכר שאין לו רמז בחדשים. ולסיבה זו נצטוו הסנהדרין לקדש את החדש מצות עשה ויוציאו הדבר מפיהם ויאמרו מקודש מקודש וכמ"ש הכתוב אשר תקראו אתם במועדם אתם כתיב כי לסיבה שבחי' הפה של הזכר והנקבה אין לו רמז בחדשי השנה צריך לרמוז אותו ע"י הסנהדרין המקדשין אותם בפיהם. ובזה תבין טעם נכון למה אין מעברין את השנה אלא בחדש האחרון לו' חדשי החורף ולמה אין מעברים את אלול שהוא בסוף חדשי הקיץ. גם תבין טעם למה טעה חזקיה שעיבר ניסן בניסן ולמה לא הודו לו. אבל הטעם הוא לפי שאדר הוא החדש הזכר וחסר ממנו בחי' הפה ולכן נשלם במה שמעברין החדש ההוא האחרון הסמוך אל בחי' הפה הזכר ובאדר הב' נשלם בחי' הפה שלו אבל ניסן הוא מן השנה האחרת הבאה. ועוד כי ניסן הוא מחדשי הנקבה ואין בו תשלום לבחי' הפה של הזכר. ודע כי פ"א שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר בענין זה ואעפ"י שנראין היפוך ממ"ש למעלה עכ"ז הדברים הולכים אל מקום אחד למי שיסביר' וזה עניינו דע כי חשבון השנים מתחילין מתשרי וחשבון החדשים מניסן כנז' במס' ר"ה. והענין הוא כי ו' חדשי החורף מתשרי ועד אדר הם סוד ו"ק הת"ת מחסד ועד יסוד שבז"א ולכן הם בסוד שנה ולא בסוד חדש ואחר חדש אדר שהוא היסוד של ז"א כנז' אז למטה ממנו מתחי' ענין הנקבה מלכות וששה קצוותיה הם ו' חדשי הקיץ מניסן ועד אלול ונמצא כפ"ז כי חדש אב הוא בהוד של הנקבה ונהפך לדוה ולכן נחרב בו ב"ה:

וגם בזה תבין מאחז"ל וז"ל אר"י לא היה צריך התורה להתחיל אלא מהחדש הזה כו' והטעם הוא לפי שניסן הוא ראש חדשי הנקבה הנקרא זה השער לה' ולכן היה ראוי להתחיל בו התורה. ונחזור לענין א' ולהבין הדרוש ההוא הראשון צריכים אנו לבאר ענין מחלוקת ב' תנאים ר"א ור' יהושע במס' ר"ה וז"ל תניא ר"א אומר בתשרי נברא כו' רי"א מנין שבניסן נברא העולם שנאמר ותוצא הארץ דשא כו' הוי אומר זה ניסן וקשה שנראה כחולקין במציאות ח"ו וח"ו דברי א' מהם אינו אמת וזה תימא גדולה. אבל האמת הוא כי אלו ואלו דברי אלקים חיים אלא שזה מדבר בדרוש א' וזה מדבר בדרוש א'. והענין הוא זה דע כי בעת ירידת המוחין ליכנס בז"א הנה ז"א מתחיל מחצי ת"ת דאי' ולמטה ובתחלה נכנסו אלו המו' תוך חצי הת"ת דאי' התחתון ומן חצי הת"ת התחתון הזה נעשה ממנו כתר דז"א כנודע והניחו שם הרושם שלהם תמיד כנודע כי כל דבר שבקדושה אין מסתלק הרושם שלו ובכל מקום ומקום שהיה שם מניח רשימו ואח"כ ירדו עו' אלו המוחי' ירידה ב' בנה"י דאי' ושם נתהוו לד' מוחין ברישא דז"א בחב"ד שלו ואח"כ מהם נעש' כל ז"א מן מקו' חצי הת"ת דאי' עד הסו'. והנה בסדר כניסת אלו המוחי' בכלי של חצי התחתון דת"ת דאי' להעשות כתר ברישא דז"א בזה הוא תלוי מחלוקת ר"א ור"י. כי ר"א סבר כי תחילה נכנס מוח חכמה הנקרא אוירא דכיא ואח"כ נכנס מוח הבינה הנק' אשיא דכיא ועד"ז ג"כ בתרין עטרין דדעת כי תחי' נכנס עטרא דחסד דכורא ואח"כ נכנס עטרא דגבו' נוק' ונמצא כי התחלת כניסת המוחין הית' בתחלה בחי' הזכר ואח"כ בחי' הנקבה. ור"י סבר היפך מכל זה כי בחי' הנקבה נכנס תחילה. ולהבין זה צריך שנודיעך מהיכן נתפשטו הדינין בזו"ן והענין הוא כי עיקר תחלת בנינם הוא מן הנצח והוד ויסוד של אי' והנה כל בחי' אימא בעצמה היא דינין כי ממנה הדינין מתערין ובה נמצא מקור הדיני' ונוסף ע"ז היו' הנצח והוד שבה שהם עיקרי ושרשי הדינים ולכן מכאן נתפשטו הדינים בזו"ן. והנה לסברת ר"א שאמר שבתשרי נברא העולם והנה תשרי הוא ר"ה והוא ראש ז"א דכורא. ונמצא כי הוא התחיל בתחלה לכנס ונשלם שיעור קומתו ואח"כ נכנס בחי' הנקבה ונשלם שיעור קומתה גם היא אלא שהוא ע"י ז"א שקדם אליה בתחי' וכיון שאין לה שלמות אלא ע"י נמצא כי הוא נותן בה כל הדינין כדי להשלים שיעור קומתה ונוסף ע"ז כי גם אח"כ בעת הנסירה כשננסרת מאחוריו הנה כל הדינים אשר באחוריים דז"א מבחי' אחורי הכתר שלו וע"ס קומתו כולם ניתנים בה ונמצא כי הדינים שבנקבה רבו במאד מאד כי ניתנו לה ע"י הזכר שקדם אליה כי הרי בתשרי נברא העולם שהוא ר"ה שהוא ראש דז"א הנקרא שנה. ולסברת ר"י כי בניסן נברא העולם והנה ניסן הוא ראש החדשים שהוא מלכות ונמצא כי בחי' הנקבה התחילה להכנס בתחלה בחצי הת"ת התחתו' דאי' ואח"כ בנה"י שבה והנה בתחי' נשלם שיעור קומתה שלא ע"י ז"א וא"כ לא קבלה הדינין בה של חלק הזכר רק הדינין הנוגעים לחלקה בלבד. ואז הדינין דנוקב' נייחין ברישא ואין בה כ"כ דינין ואח"כ בעת הנסירה אינה לוקחת כל הדינים שמן כתר ע"ם רק האחוריים אשר כנגד שיעור חצי התחתון דת"ת ונה"י דז"א בלבד:

גם בזה תבין מ"ש בפ' תצוה ובספרא דצניעותא וז"ל דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופה והנוק' איפכא והענין הוא כי ו' חדשי הקיץ הם בנקבה והחדשים הראשונים ניסן ואייר נייחין והאחרות שהם תמוז ואב הם תקיפין אבל ו' חדשי החורף הנרמזים בדכורא החדשים הא' שהוא טבת ושבט הם תקיפין והאחרון שהוא חדש אדר הוא נייחין ורצוני עתה להרחיב הביאור בענין המאמר הנז' הנה בפ' תצוה ד' קפ"ז וז"ל כתיב יהי שם ה' מבורך מאי מבורך שירותיה קשה וסופיה רך מ"ב קשה ודינא איהו ודאי ולבתר רך כגונא דא יומא דר"ה מ"ב דהא במ"ב אתוון אתברי עלמא ועל דא אתברי בדינא ולבתר איהו רך כו':

ולבאר המאמר הזה צריך שנבאר ענין הנקבה בכל פרטיה ובפרט בענין הנסירה הנה בהתחלת האצילות היה ז"א בבחי' ו"ק לבד והנקבה היתה בחי' עשירית בסוד נקודה קטנה כלולה מי' ולא היה בה פר' שלם והנה זו הנקו' אשר עליה אנו אומרים ומאיר לאישון בת עין כמבואר באורך בברכת המפיל חבלי שינה כו' וע"ש היטב כי שם נתבאר כל זה הדרוש וזאת הנקודה היתה בה כח לעמוד עמו פב"פ כנז' שם וטעם הדבר נתבאר היטב בדרוש ה' דתפילין למה נוהגים ביום ולא בלילה והוא כי הנקו' הזו היא בחי' הכתר שבה עתה. ודי בזה ולהיות כי הנקב' הית' בתחלת' מקבלת הארתה ע"י ז"א לכן היתה גרועה ממנו ולא היתה יכולה להתקן בבחי' פר' שלם ואז הוצרך המאציל העליון להפיל תרדמה על האדם דא ז"א ואז ז"א לבדו בבחינ' נשמתו המסתלקת ממנו בעת התרדמה והשינה עולה למעל' בסו' מ"ן אל אימא עילאה כדרך האדם המפקיד נשמתו ביד המל' לצורך מ"ן שבה כמבואר לעיל בפ' בידך אפקיד רוחי הנאמר בלילה כשהאדם ישן על מטתו ואע"פ שכל העלאת מ"ן צריך שזו"ן יעלו ב' זה באבא וזה באימ' עכ"ז עתה שכל צורך זווג הזה דאו"א אינו אלא לצורך בנין המל' שהיא נקבה לבדה לכן מספיק בהעלאת מ"ן ע"י ז"א לבדו וע"י העלאת מ"ן אלו מזדווגים או"א ומן הארת הזווג ההוא בונים ומתקנים את הנקבה ומורידין בה מוחין אחרים באותה הנקודה שבה ונגדלת וניתוספין בה ט' נקודות אחרות ונעשה פר' שלם די"ס ועומדת עמו אב"א מן החזה שבו ולמטה והבנין הזה נעשה ע"י הפלת דורמיטה על ז"א. והנה סבת התדבקותם עתה בבחי' אב"א מה שלא היה כן בתחילה בהיותה בסוד נקודה כנ"ל כי היתה עמו פב"פ בסוף היסוד שבו הטעם הוא כי הנה כל בחינ' אחוריים הם דינים והם שמות אלקים כנודע והקלי' נאחזות באותם האחוריים שהם שם אלקים כנודע בסוד מלך אלקים על גוים כנז' בסבא דמשפטים. והנה אם קודם יצירת אדה"ר היו זו"ן בבחי' פב"פ היו אחוריהם מגולים והיו הקלי' נאחזות בהם מאד ולכן כדי שלא יתאחזו הקלי' באחוריה' הוצרכו להדבק אב"א דיבוק ממש גמור מן החזה דז"א ולמטה כנודע. ואז עי"כ אין הקלי' יכולים ליכנס בינתים כדי להתאחז שם באחוריים שלהם והרי כל אחורי הנקבה מכוסים אבל אחורי הזכר מן החזה ולמעל' היו מגולים ואמנם ההוא קוצא דשערי דז"א נמשך מאחורי רישי' דז"א עד מקום ראש הנקב' אשר בחזה דז"א והיו גם אחוריו העליונים דז"א מתכסים תוך ההוא קוצא דשערי הנמשך וחופף ומכסה עליהם. ואח"כ נברא אדה"ר ועשה מצוה והתפלל תפיל' וע"י מעשיו היה כורת הקלי' בסוד האדם העובד את האדמה ומכלה קוצים מן הכרם וכמש"ה ואדם אין לעבוד את האדמה. וז"ס מ"ש רז"ל על פ' וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ כי כל הצמחים והעשבים עמדו בפתח הקרקע ביום הג' שנאמר בו ותוצא הארץ דשא כו' והיו שם עד שנברא אדם כו' והתפלל עליהם וצמחו ויצאו מפתח הקרקע לחוץ והבן זה ואז כיון שאדה"ר היה כורת הקלי' אין עתה יראה ופחד מן הקלי' כי בודאי עתה לא יוכלו להתאחז באחוריים הנז' ואז היה בא ענין הנסירה וחזרת פב"פ כמ"ש בע"ה. והענין הוא כמש"ל בתחל' הדרוש שאם אדה"ר לא היה חוטא בעץ הדעת ביום הו' כשנבר' שהוא יום ר"ה וגם היה מתאחר וממתין זווגו עד ליל שבת היה גם זווג זו"ן דבחי' פב"פ נעשה ביום ש"ק והיו העולמות נשארים בתיקונם ובמקומם ובמציאותם הא' קיימים תמיד וכאשר חטא בען הדעת ומזה נמשך ג"כ שנזדווג בו ביום שהיה חול והנה נמצאו עתה ב' הפכיים הא' הוא מה שחטא כנז' והב' הוא המצו' מה שעש' והתפלות שהתפלל כנז' ולכן מצד המצוה ותפלה גרם תיקון בכל העולמות וגרם זווג זו"ן ביום ההוא ומצד החטא שחט' כנז' גרם קלקול בעולם וגם בזווג זו"ן והוא כי לא נתקיי' התיקו' והזווג ההוא אלא לפי שעה כשהתפלל אמנם אח"כ נתקלקלו העולמות ונתבטל זווג העליון ואפי' ביום שבת בראשית שלאחר יום הו' שהוא ר"ה לא נעשה זווג ונתאחר זווגם עד יום שמיני עצרת כמש"ל בתחלת הדרוש:

ונחזור לבאר ענין הנסירה הנה אחר שנברא אדם הראשון והתפלל ועשה מצות והיה כורת הקלי' ולא היה יכולת להם להתאחז באותם האחוריים אז בא ענין הנסירה. וענינה הוא כי כל אותם האחוריים והדינים שהיו בזכר כולם ננסרו ונתפרדו מן הזכר וניתנו כולם באחוריים שלה ועי"כ נתפרדה ונתרחקה ממנו ואז הז"א נשאר כולו בבחי' חסד והיא בבחי' דינין וגבו' שלה ושלו. ואמנם ענין נסירת ודחיית דינין אלו מאחורי ז"א ליתנם באחוריים דנקבה הוא נעשה ע"י החסד העליון של אימא עילאה. וז"ס פ' ואיש כי יקח את אחותו כו' חסד הוא כו' כי בכח החסד ננסרו זו"ן הנקר' איש ואחותו ואתפרשו גזעין מתתא לעילא שהם האחוריים שלהם שנפרדו ועי"כ לקחה לו לאשה ונזדווגה עמו פב"פ. ופי' הענין הוא כי נודע הוא שבהיו' האדם ישן בלילה נשמתו עולה ושואבת לו חיים מלמעלה כנז' בפרקי ר"א. וכן הענין בז"א כי בהיותו ישן נשאר בו ההוא קיסט' דחיותא כנז' אצלנו בברכ' המפיל חבלי ונשמתו שנסתלקה למעלה היתה מושכת לו חיים מבחי' אותו החסד של אימ' והיה מתפשט בו בכולו ואז הדינין אשר באחוריו היו נפרדים וננסרין מאליהן ונמשכין ונדבקין באחורי הנקבה וז"ס מ"ש באדרת נשא דקמ"ב ע"ב ע"פ ויסגור בשר תחתינ' ובאתרא' שקיע רחמי וחסד כו' פי' כי בהיות הדינין ננסרין מאחוריו אל אחורי הנקבה היה לסבת התפשטות בחי' החסד בתוכו וכל מה שהיה מתפשט ויורד החסד היו הדינין מסתל' מאחוריו ונשאר החסד והרחמי' שקועי' במקום שהיו שם הדינין בתחלה. ועוד נרחיב ביאור בענין הנסירה לקמן בדרוש של הנסירה הננסרת בעשרת ימי תשובה וגם בדרוש השופר וע"ש:

ועתה נבאר מה שיעדנו לעיל בענין המאמר של פ' תצוה במש"ה יהי שם ה' מבורך כו' כי הנה בי' י"ת נגמרת מלאכת הנסירה אשר התחלתה היא מן האחוריים דכתר דז"א וניתנין בכתר דנוק' ובחי' זו של נסירת הכתר נעשית ביום א' של ר"ה וביום הזה כל הדינין שבכתר הזכר ניתנין בכתר הנקב' וז"ס יהי שם ה' מבורך שהיא המלכות הנקראת שם ה' יהי מבורך מ"ב ברישי' כנודע כי שם בן מ"ב הוא בראש כנז' בס' התי' תי' ע' והוא ענין הדינין הניתנין ברישא דנוקבא ביום הזה הנק' שם בן מ"ב שהוא גבורה כנודע. אמנם סיפי' רך כי כשנשלמת לקחת אותם הדינין הננסרין מן הזכר כולם אין בו עוד מה ליתן והיתה בנוק' דתקיפי חילהא בקדמיתא כל זמן שלוקחת דינין מן הזכר וכשהשלימה לפעול את הדינין שקבל' ממנו אין בה עוד מה ליתן וחליש חילהא והרי רך אבל הזכר אינו כן כי הוא אינו צריך לזולתו וכל מה שהולך מתגבר והולך ואדרבה רישי' רך וסיפי' קשה. ובזה יתורץ ענין המאמר הזה החולק עם ספרא דצניעותא כי שם נאמר להיפך הדינין דנוק' נייחין ברישא ותקיפין בסיפא וההיפך בדכורא. אבל הענין הוא כי בספרא דצניעותא מדבר בבחי' הדינים בעצמם אשר הם בחי' נה"י דז"א שבהם סוד הדינין כמבואר לעיל והנה הם נכנסין ונעשים בחי' מוחין ברישא דנוק' אבל נה"י של הנוק' אין עוד פר' אחר באצילות תחתיה להעשות בו בסוד מוחין ונמצא כי דינין דילה שהם הנה"י שבה תקיפין בסופא. אבל בפ' תצוה אינו מדבר בבחי' הדינין בעצמן אלא בבחי' מה שלוקחת הנוק' מן הדכורא כי בתחיל' בעודה מקבלת ממנו הם דינין קשים ובסופה שכבר אין לה מה לקבל אינון נייחין ולא איירי הכא אלא בבחי' הנקב' בעצמה המקבל' הדינין ולא בבחי' הדינים בעצמם:

ונחזור לענין א' לבאר ענין מחלוקת ר"א ור"י שנחלקו אם בניסן נברא העולם או אם בתשרי נברא העולם וכבר נתבאר לעיל ביאור מחלוקתם מה עניינו אבל עדיין נשאר לנו לבאר איך ב' הסברות הם אמיתיות דברי אלקים חיים ולא פליגי וזה יובן במ"ש בדרוש אחר ביאור הקדמת אדרת האזינו וע"ש איך כשנאצל ז"א היו לו ג' זמנים: זמן עיבור א' ואז היה בבחינ' ג' כלילן בג', זמן היניקה ואז מתפשט לו"ק, זמן עיבור ב' לצורך המוחין דגדלות כמו שהודעתיך בדרוש התפילין. והנה ב' בחי' יש בז"א הא' הוא בחי' חיצוניותו שהוא כלל מציאות העולמות והב' הוא פנימיותו שהוא סוד הנשמות והנה בכל בחינ' מאלו הב' עברו ג' זמנים הנז' כי בתחי' היו לז"א ג' הזמנים הנז' של עיבור א' ושל יניקה ושל עיבור ב' דמוחי' דגדלות וכ"ז בבחי' החיצוניות ואח"כ היה לז"א עוד פעם אחרת ג' הזמנים הנז' בבחי' הפנימיות ועד"ז היה בכל העולמות כולם כי יש בהם חיצוניות ופנימיות והנה ר"א ור"י מר איירי בבחי' החיצוניות שהוא כללות העולמות בעצמם ומר איירי בבחינ' הפנימיות שהוא ענין הנשמות ולא פליגי כי בבחינ' זו נכנסת בחי' הנוק' בתחילה ובבחי' זו נכנס הזכר בתחילה ולא קבלתי ממורז"ל פרטן אמיתי באיזו בחי' מהם נכנסה הנקב' בתחילה ובאיזה בחי' נכנס הזכר בתחלה:


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ב (עריכה)

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש ב · >>

דרוש ב':[עריכה]

יבאר בו למה הם ב' ימים דר"ה מקושר עם האמור וז"ל ואחר שנתבאר ענין זה נבאר ענין ב' ימים דר"ה מה עניינם כי הרי נוהגים לעשות ב' ימים דר"ה גם עתה בא"י משא"כ בשאר הי"ט אבל הענין מובן עם הנז' כי ב' בחי' יש בז"א והם חיצוניות ופנימיות וכנגדם הם ב' ימים טובים דר"ה. והענין הוא במה שהודעתיך בתפילת שחרית דחול כי כל התפי' שאנו מתפללים בזמן הגלות והחורבן אין בהם כח רק להעלות בחי' פנימיות העולמות בלבד ולכלול פנימיות דעשיה ביצירה וזה בזה וזה בזה עד האצילות וזה בכח נשמותינו הנמשכות מבחינת הפנימיות אבל בחי' החיצוניות שהם העולמות בעצמם והמלאכים אינם יכולים לעלות וז"ס הן אראלם צעקו חוצה ר"ל כי המלאכים צועקים לסיבת היותם חוצה ואינם פנימיות כמו נשמת ב"א. והנה קודם החורבן היה כח ויכולת בתפלתינו להעלות הפנימיות והחיצוניות ביום א' בלבד ולא היו עושי' רק יום א' בלבד זולתי כשלא באו העדים אלא מן המנחה ולמעל' אבל אחר החורבן הוא בהכרח לעשות ב' ימים של ר"ה וכנז' בדברי רשב"י בס"ה ובס"ה וביום הא' עולה בחי' הפנימיות והנשמות. וביום הב' עולה אף בחינת החיצו'. וזהו הטעם שאמרו בס"ה בפ' פנחס בד' רל"א ע"ב דיום הא' הוא דינא קשיא והב' הוא דינא רפיא והטעם הוא כי ביום הא' עדיין לא נתבסמו העולמות ואינם יכולין להתעלות ליכלל זה בזה אמנם הפנימיות לבדו הוא העולה ונכלל כנז' ולכן הוא דינ' קשיא אך ביום הב' שכבר נכללת בחי' הפנימיות ביום הא' מכח זה גם העולמות שהם בחי' החיצוניות עולין ונכללין ביום הב' גם הם ואף גם אז אינם עולי' ונכללין מעצמם רק ע"י הפנימיות של הנשמות וכיון שעולים העולמות עצמן ביום הב' לכן נקרא דינא רפיא ולטעם זה ביום א' עולה הפנימיות כדי שיהיה כח ביום ב' לעלות גם החיצוניות משא"כ אם היה הדבר בהיפך כי ביום א' א"א אל החיצוניות לעלות וכל בחי' הנסירה הנעשי' ביום א' בענין הפנימיות בזכרינו לחיים בברכת אבות חוזרת להיות ביום ב' להיות בבחי' החיצו' ולכן הם ב' ימים:


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ג (עריכה)

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש ג · >>

בענין הנסירה ובו נשלים לבאר ענין הנסירה שנתבאר בדרוש שקדם לזה ולכן נבאר כל ענין עשרת ימי תשובה שמן ראש השנה ליום הכפורים כי הנה ענין הנסירה נמשכת בעשרה ימים אלו. הנה נתבאר בדרוש שקדם כי ענין הנסירה היא להסיר כל בחי' הדינין אשר באחורי ז"א אל הנקבה וישאר ז"א בבחי' חסדים ונוק' בבחי' דינין ואח"כ אנו ממתקים ומבסמים את הדינין אשר בה. ודע כי בדרוש השופר יתבאר ענין הנסירה בתכלית הביאור אבל בדרוש הג' של חג הסוכות שם נתבאר בדרך קצרה כל בחי' הדורמיטא והחיבוק בשמאל בסוד שמאלו תחת ראשי והנסירה וחיבוק הימין באר היטב אלא שהוא דרך קצרה ולכן צריך שתעיין שם היטב והנה בכל עשרה הימים אלו זו"ן עומדים אב"א מן החזה שלו ולמטה לפי שלא נגמרה מלאכת הנסירה עד יוה"כ כמו שיתבאר. והנה בענין נסירת הדינין האלו יש ב' בחי' הא' הוא להמשיך כל הדינין שיש בכתר שבו וליתנם בכתר שבה ושל חכמה שבו בחכמה שבה וכעד"ז עד תשלו' י"ס שבו בי"ס שבה. בחי' הב' היא כי הנה בחי' הי"ס שבה הם עומדים מן החזה שלו ולמטה וא"כ צריך שהדינין שבחצי התחתון דת"ת שבו ינתנו בכתר שבה והדינין שבפ' א' דנצח שבו בחכמה בה וכעד"ז עד תשלום הנה"י שלו בכל שיעור קומת שלה. ונבאר ענין ב' בחי' אלו איך נעשות בי' ימים אלו גם יתבאר היטב מפו' אופן מלאכת הנסירה הנה ביום א' דר"ה שהוא יום ו' שנברא בו אדה"ר אז הפיל ה' תרדמה על ז"א כדי לנסור את הנוק' העומד' באחוריו וזה ענין אופן נסירת' כי בתחי' היו הדינין האלו באות לה ע"י ז"א שנותן לה בחי' הגבו' אשר בדעת שלו יען כי אימא עילאה היתה מתפשטת בו אבל עתה שנפלה עליו תרדמה ונסתלקו ממנו אימא עילאה וגם נסתלקו ממנו המוחין שלו שהיו בתוכ' בתוך התפשטות נה"י דאימא עילאה בו כנודע ואז גם עטרא דגבו' שבדעת נסתלק' ממנו ואחר הסתלקותו מתוכו מתפשטת אי' עילאה בבחי' הנה"י שבה תוך הנקבה עצמה ואותם הגבורו' דעטרא דגבו' נמשכין אליה ע"י הבינה שלא ע"י ז"א וכמ"ש זה היטב בברכת המפיל חבלי שינה כו' וע"ש היטב גם יתבאר לקמן בענין כוונת השופר כי שם נתבאר ענין מה שנסתלק מן ז"א שהם בינה ועטרא דגבורה להכנס ברישא דנוק' אבל מוח חכמה ועטרא דחסד נשארו בסוד א"מ על רישא דז"א והרי איך נסתלקו הדינין והגבורות מז"א שהיו הולכות לצד אחוריו להכנס ולהתפש' בנקב' ועי"כ היו מחוברין אב"א ועתה בהסתלקם מתוכו ונכנסו בה שלא ע"י ז"א נפרד' וננסר' מאתו וניתנו בה כל הגבו' ההם נמצא כי נתינת הדינין והגבו' בה שלא ע"י ז"א היא גורמת אל הנסירה שתפרד ממנו כי אינה מקבלת ממנו דבר וב' דברים אלו שהם נתינת הגבו' בה והנסירה נעשו' כא' והנה ביום א' דר"ה כל הגבו' שהם בכתר שלו עד סיום כל הת"ת שבו ננסרו וניתנו אליה בכתר שבה העומד באחורי חצי התחתון דת"ת שבו באופן כי הוא ננסר כחב"ד וחג"ת שבו והיא לא ננסר ממנו רק הכתר שבה וכל הגבו' ההם נתקבצו בכתר שבה. ובזה תבין מה שנתבאר בדרוש שקדם לזה כי ר"ה הוא ראש וכתר דז"א עם היות שכל החדשים הם בנקב' כנודע. אבל ביאור הדבר הוא כי אין ננסר ביום א' אלא בחי' הדיני' שבכתר הזכר לתתם בכת' שבה מראשו לראשה ונמצא כי סוד ר"ה הוא ראש הזכר וגם הוא ראש הנקבה זה נותן וזו מקבלת ושניהם אמת והנה להיות כי הגבו' האלו ניתנין בה שלא ע"י ז"א הם דינין תקיפין בלי התבסמות ומיתוק ואח"כ ע"י השופר שתוקעין ביום ר"ה חוזרין נה"י דאי' עם המוחין שבתוכם לחזור ולכנס תוך ז"א כמש"ל ענין תקיעת שופר וכבר הקיץ ז"א מתרדמתו ואז בהכרח הוא שחוזרת הגבו' להמשך בנקבה ע"י ז"א ונותן בה בחי' גבו' כיוצא בהם כנגד הא' בנוק' אבל אלו הגבו' הם מתוקות ומבוסמות יותר מאותם הגבו' שניתנו בה בהתפשט' אי' עילא' בתוכה בעת תרדמת ז"א כנז' בסוד הנסירה והטעם הוא כי בעת תרדמת ז"א עלתה נשמתו שהן המוחין שבו למעל' באו"א בבחי' מ"ן וגרם זווג עליון בהם וע"י הזווג ההוא נתמתקו ונתבסמו אלו הגבו' יותר ממה שהיו בתחי' ונותנם עתה בנוק' ע"י תקיעת השופר ונמצאו בה ב' בחי' גבורה. הא' שקבל' מאי' בעת הנסירה היו גבו' חזקות ודינין תקיפין והב' שקבל' מז"א אחר שהקיץ משנתו ע"י תקיעת שופר הם גבו' ממותקו' ומבוס' יותר. גם נמצא כי מה שננסר ממנו ביום א' דר"ה הוא מן הכתר עד סיום הת"ת שבו ומה שננסר ממנה הוא הכתר שבה בלבד וכבר נודע כי לאה עומדת למעלה מכתר רחל ונמצא כי פרצו' דלאה כולו וגם הכתר דרחל ננסרו ביום זה וגם לסיבה זו נקרא יום זה דינא קשיא כנודע כי בחי' לאה הם דינין תקיפין ודרחל דינא רפיא:

וביום ב' דר"ה כל חלק הגבו' של הכתר שלו נשאר בכתר שלה ושאר הגבו' שנסתל' ביום א' מן החכמה ובינה ודעת וחג"ת שבו יורדות ועומדות בחכמה שבה ואז ננסר פרק א' דנצח דז"א וגם החכמה שבנקב' העומדת כנגדו וכל הגבו' שבחכמ' שלו ולמטה יורדין בחכמה שלה שננסרה ביום זה. והנה בעת הורדת אלו הגבו' בחכמ' שבה הם מתמתקות יותר פעם ב' כי הלא יום ב' דר"ה נקרא דינא רפיא. וביאור הענין הוא במה שנבאר טעם למה הם ב' ימים ר"ה ומה חילוק יש ביניהם ומה טעם תקיעת שופר גם ביום הב' דר"ה אבל הענין הוא כי אעפ"י שז"א נתעור' והקיץ משנתו ביום א' ע"י תקיעת השופר עכ"ז כיון שלא ננסר מוח החכמה שבה רק הכתר שבה בלבד כנ"ל לכן עדיין אין זה התעררו' גמור ועדיין חוזר וישן עד יום הב' שננסרה החכמה שבה כנז' וירדו שם גבו' דחכמה שבו וכיון שירדו שם הגבורו' דחכמה שבו אז חוזרין לתקוע שופר ביום ב' ומתעוררין המוחין וא"צ ז"א לחזור ולישן עוד כי כיון שנתעורר המוח ההוא הנק' חכמה אין עוד שינה ואין צורך לתקוע שופר בשאר עשרת הימי'. גם צריך שתדע כי ביום הא' בלבד קודם תקיעת שופר ננסרו הגבו' וניתנו בנוק' ע"י אימא שלא ע"י ז"א אבל אחר תקיעת שופר ביום א' כל בחי' נסירת הגבו' ונתינתם בנוק' הוא ע"י ז"א עצמו שלא ע"י אי' כי אחר התקיעה ההיא חזר' אי' ונתפש' בז"א ואף אם אנו תוקעים פ"ב ביום ב' הוא לטעם הנ"ל אבל אין הדינין ננסרין אתר תקיעת שופר דיום הא' אלא ע"י ז"א וממנו ניתנין אליה. ועתה עדיין צריך לבאר ההפרש שיש בין יום הא' ליום ב' והוא כי הנה נודע שעד מקום החזה דז"א אורות המוחין נסתרים ואינם מתגלים להיותם תוך הכלי דיסוד דאימא הנשלם במקום החזה ולכן כל הגבו' אשר שם למע' בז"א נקרא דינא קשיא שהם אותם הגבו' שאמרנו שננסרו ביום א' מן הכתר שלו עד סיום הת"ת שלו והם נקרא' דינא קשיא כי גם זהו הטעם למ"ש בפ' תצוה בדף קפ"ז ע"א דדינין דדכורא תקיפין ברישא והבן זה. גם זהו טעם למ"ש בס"ה בפ' פנחס די"ט דיו"ט הראשון דר"ה נקרא דינא קשיא ויום ב' דינא רפיא לפי שביום ב' הנסיר' היא מן הת"ת ולמטה שהוא הפרק העליון דנצח שבו ושם הוא מקום האורות המגולים כנז' ולכן הדינין והגבו' אשר במקום הזה ומשם והלאה נקרא דינא רפיא כי האורות המגולי' מאירי' בהם וממתקים אותם. עוד יש בזה טעם ב' והוא במש"ל כי אחר תקיעת שופר דיום א' הגבו' נמשכו' בנוק' ע"י ז"א ולא ע"י אי' עילאה כי כבר ע"י תקיעת שופר נתמתקו ונתבסמו הדינין:

ונחזור לענין א' כי הגבורו' היורדות בחכמה שבה ביום ב' דר"ה קודם תקיעת שופר גם הם מתוקות ומבוסמות לסיבה הנז' לפי שנמשכין ע"י ז"א כנז' ואח"כ ע"י תקיעת שופר ביום ב' חוזרות להתמתק פ"ג נמצא כי בשני ימים דר"ה היו גבורות קשות פ"א ואח"כ נתמתקו ג"פ אבל כיון שהמיתוק הב' הנעשה ביום שני קודם תקיעת שופר אינו נעשה ע"י אלא מאליו לכן אין אנו מכניסין אותו בכלל חשבון המיתוק רק בכלל הורדת הדינין והגבו' וא"כ כפ"ז נמצא שביום א' היה גבורו' ומיתוק וכן ביום ב' והרי בשני הימים האלו היה שתי בחי' גבו' ושתי' מיתוקי' והם ד' בחי'. ביום ג' ננסר פרק א' דהוד דז"א והבינה שבנוק' ואז כל הגבו' שהם מן הבינה שלו ולמטה כולם יורדות בבינה שבה. ביום ד' ננסר פרק א' דיסוד דז"א והדעת שבנוקבא ואז כל הגבו' שהם מן הדעת שבו ולמטה כולם יורדות בדעת שבה. ביום ה' ננסר פרק ב' דנצח שבו והחסד שבנוק' ואז הגבו' שהיו בחסד שלו הם לבדם יורדות בחסד שבה אבל הגבו' שבגבורה ושבת"ת שבו נשארין למע' עדיין בדעת שבה. ולהבין טעם אל השינוי הזה צריך שנבאר חילוק א' שיש באלו הספירות כי הם מתחלקות לג' בחי' הבחי' הא' היא כתר וחכמה והבחי' הב' היא בינה ודעת והבחי' הג' היא שאר הספי' התחתונות. והענין הוא כי הנה נודע שבחי' הכתר והחכמה בלבד נקרא ראשים כנז' אצלנו באדרת האזינו בענין הנהו תלת ראשין דמתגלפין כו' ולכן אלו הם בבחי' שני ימים דר"ה כי כל א' מהם נקרא ראש וכ"א מהם ננס' ביום א' מהם כנ"ל אבל משם ואילך אינם בכלל ימי ר"ה כו' ולכן שני ימים אלו הם שוים בבחי' א' והוא כי כאשר אנו אומרים שביום א' דר"ה מתקבצים כל הגבו' ויורדות בכתר של הנקבה הענין הוא שהם מושרשות שם בכח ומתערבים שם וכעד"ז בירידתם בחכמה שבה ביום ב' של ר"ה אבל כשיורדות הגבו' ביום ג' בבינה שבה וביום ד' בדעת שבה אז הם באופן אחר והוא כי אמת הוא שכל הגבו' יורדות שם בבינה או בדעת שלה ובערך זה הם דומות אל הכתר והחכמה אבל אין הבינ' או הדעת שבה לוקחים רק הגבורות שבחלקם לבד אבל שאר הגבו' אעפ"י שיורדות שם אינם שם רק בתורת פקדון בלבד ואינם מתגלות שם וכשיורדות בז' הספירו' התחתו' שבנוק' אז הוא בחי' ג' משוני' מב' בחי' הא' והוא כי הגבו' שאינם מחלק' אינם יורדות שם כלל אפי' בתור' פקדון רק הגבו' שהם חלקם. והמשל בזה כי ביום ה' ננסר פ"ב דנצח שלו והחסד שבה כנ"ל ואז יורדין הגבו' של החסד שלו בחסד שבה אבל הגבור' דגבו' הת"ת שבו נשארים למע' בדעת שבה וכעד"ז ביום ו' כי אז נכנס פרק ב' דהוד שלו והגבו' שבה ואז יורדין הגבו' של הגבורה שלו בגבו' שבה והגבו' של הת"ת שבו נשארין בדעת שבה עד יום הז' כמ"ש בע"ה. ובזה יתבאר לך ענין צום הריגת גדליהו בן אחיקם ביום הג' כי הנה יש אל הבינה והדעת שבה יתרון בבחי' א' על שאר הז' ספי' תחתו' שבה והוא מה שנתבאר כי כל הגבו' אע"פ שאינם מחלקם מתקבצות כל הגבו' שם ויורדת שם אלא שהם שם בתורת פקדון בלבד ונמצא כי ביום הג' מתקבצות כל הגבו' שם בבינה שלה והדינים גוברים ותקיעת שופר כדי למתקן אין בו כשני ימים הא' ולכן בו ביום נהרג גדליה בן אחיקם ולהיות כי גם בדעת שבה יש בה ג"כ קיבוץ הגבו' והתגברותם שם לכן כשחל יום שלישי בשבת נדחה תענית צום גדליה ליום רביעי:

ונחזור לענין א' כי בב' ימים דר"ה היו בהם ב' בחינות גבו' וב' בחי' מתוקים כנ"ל וביום הג' יש בו ד' בחינ' האלו ועוד כי ניתוסף בו בחי' ה' והוא כי הנה אז יורדין הגבו' דבינה דז"א בבינה שבה אחר שכבר היה בהם ד' בחי' הנז' שנמשכו בב' הימים הא' ועוד נתוסף עתה בחי' ה' כי ננסר מחדש פ' א' דהוד של ז"א וכן כיוצא בזה יש ה' בחי' ביום ד' והה' וו' עד הגיענו ליום הז' כי אז אין בו רק נסירה מחדש פרק ב' דיסוד דז"א והת"ת שבנקבה ואז יורדין הגבו' של הת"ת שבו בת"ת שבה אבל אותם הד' בחי' של שני גבו' ושני מתוקי' שהיו בכל יום ויום מן ו' ימים הא' אינם עתה ביום הז' לפי שד' בחי' אלו לא היו רק במה שננסר ביום א' של ר"ה שהוא מתחלת הכתר שבו עד שליש הת"ת שבו שהוא מקום החזה ושם היו הגבורות והמיתוקים הנז' אבל מה שננסר מן החזה ולמטה מיום הו' ואילך. לא היו בו ד' בחי' הנז' רק בחי' א' בלבד שהיא הנסירה פ"א בלתי מתוקים. והנה כדי להשלים אותם הד' בחי' בשאר הימים מיום הז' ואילך היה עניינו באופן זה כי הנה נודע כי הג' מוחין חב"ד דז"א דבחי' א"פ הנה הם מתפשטי' בכל ז"א בטי' ספירותיו והוא כי כל מוח מהם מתחלק לג' פרקי'. והנה ג' פרקים הראשונים של המו' מתפשטים בג' ספי' הראשוני' חב"ד של ז"א וג' פרקי' אמצעיים בחג"ת שלו וג' פרקים התחתו' בנה"י שלו ונמצא כי גם ג' בחי' הגבו' והדינים אשר באלו המוחין גם הם ננסרין ומתפשטים בנקבה בג' מוחין שבה אשר גם הם מתפשטיים בט"ס שבה ע"ד הנז' והרי זה בחי' א' של גבורות הננסרות ומתפשטות בה. עוד יש בחי' גבורות אחרות שמתפשטות וניתנות אליה בסוד הנסירה והוא כי במוח הדעת של ז"א יש בה עטרא דגבורה הכוללת ה"ג ואלו הה"ג יורדים ומתקבלים בדעת של הנקבה כנודע ואח"כ מתפשטות מחסד עד הוד שבה אעפ"י שאמרנו כי ג' מוחין שבה מתפשטות בט"ס שבה אין זה מעלה ומוריד לפי שהענין הוא באופן זה כי מוח חכמה שבה נחלק לג' חלקים הנק' תלת פרקין ומתפשטים בקו ימין שבה שהם חח"ן וכן מוח בינה שבה עד"ז בג"ס קו שמאל בג"ה וכעד"ז מוח דעת שבה מתפשט בקו אמצעי שבה בג"ס דת"י שבה ומלבד התפשטות הזה עוד יש התפשטות אחר של ה"ג מחסד עד הוד שבה ועד"ז הוא בז"א בבחי' ה' חסדים המתפשטים בו והוא זולת התפשטו' ג' מוחין שבו בט"ס שבג' הקוים שבו וזכור זה והרי זה בחינת אחרת של נסירת והורדת הגבורות בנקבה:

ונבאר עתה סדר נסירת והורדת הגבורות של המוחין דז"א במוחין של הנקבה כמו שזכרנו עתה בבחי' הא' כי כל הגבו' אשר היו בז"א בסוד המוחין כנז' מן החכמה שבו עד החזה שהוא שליש עליון דת"ת שבו ברדתם בנקבה להתפשט מחכמה שבה עד החזה שבה ודאי שאינם באים בלתי לבוש וכמו שבהיותם למע' בז"א היו מלובשים תוך הנה"י דאי' גם עתה ברדתם אל הנקבה ירדו עם לבושיהם שהם נה"י דאי' ויתפשטו בה עד החזה שבה. האמנם צריך שתדע כי מה שיורד מן המוחין דז"א אל נוק' אינו אלא חצי מוח הדעת שבו שהיא עטרא דגבורה ובה מתלבש ג"כ תוך חצי השמאלי דיסוד דאי' וזו הבחי' היא המתפשטת בנקבה עד החזה שלה כנז' והנה אלו הגבו' הם סתומות ע"י הלבוש דיסוד דאי' המתפשט עד החזה שבה ואורותיהם סתומים ואינם מגולי' ואינם מאירים ע"ד מה שנתבאר בז"א ואלו הגבורות הם הם ב' גבורות החסד והגבו' שבה ושליש גבו' הת"ת שבה אבל ב' שלישי הגבו' הת"ת שבה וכל גבו' דנצח וגבורת ההוד שבה הם אורו' מגולים כי כבר נפסק ונגמר לבוש היסוד דאימא בחזה שבה ולכן הם מאירות בה אור גדול בגילוי ובכח ההארה הגדולה הזאת נעשה היסוד והמל' של הנקבה לפי שהתפשטות הגבו' הוא עד הוד שבה ולא היה עדיין מציאות יסוד ומל' בה אלא על ידי ההארה הנז' וגם נעשו בה יסוד ומל' מכח ההארה אחרת והוא כי הנה ב' שלישי הגבו' שבת"ת שבה הוצרכו שם לצורך ב' שלישי הת"ת שבה שאין שם שום בחי' מוח אבל ב' הגבו' דנצח והוד שבה אין בהם צורך שם לפי שכבר שני פרקין תתאין דמוח חו"ב שלה נתפשטו בתוכם כנז"ל. ונמצאו ב' גבו' אלו עומדות שם שלא לצורך ולא עוד אלא שאורם גדול מאד בגילוי רב ולכן היה בהן כח לעשות בנקבה בחי' יסוד ומלכות שבה כדמיון ז"א אשר בתחי' לא היה מצד עצמו רק ו"ק חג"ת נה"י וכשהגדיל נתעלו חג"ת ונעשו חב"ד והנה"י נתעלו ונעשו חג"ת והיו חסרים בו נה"י ומכח האורות של ב' חסדים דנצח והוד הנגלים גילוי גמור הוציאו נה"י חדשים בז"א כי גם בנ"ה שבו מלובשין ב' פרקין תתאין דמוח חו"ב שבו ואין צורך בב' חסדים המגו' אשר שם ושמשו להגדיל ולהוסיף בו נה"י חדשים אחרים. ונמצא כי ביום הט' שהוא כנגד ההוד שבנקבה שננסרה אז ביום הזה עם הפרק תחתו' דהוד דז"א והנה בהוד הזה של הנקבה כלולים יסוד ומל' מן הגבו' המתפשט' בו יצאו שניהם כנז'. והנה לפי שהיסוד והמלכות שבה נעשו כא' ברגע א' לכן שניהם נכללים יחד ביום העשירי של יוה"כ ואמנם לפי ששניהם יצאו מכח ההארת ההוד שבה ושם היו כלולי' ביום הט' לכן ארז"ל כל האוכל ושותה ביום הט' מעלין עליו כאלו התענה תשיעי ועשירי. ולהבין מאמר זה צריך שתדע תחילה ענין תענית יוה"כ בה' העינויים אשר בו כמו שנבאר לקמן בע"ה במקומו וקיצור הדבר הוא זה כי הנה בדרוש ה' עינוי יוה"כ יתבאר לקמן כי ביום הכפורים עולה הנקבה אצל אי' עילאה לאכול ולשתות אכילה ושתיה פנימית הנקרא ה' קולות וה' תפלות היוצאות בסוד הבל הפה כנז' שם. ונודע כי אימא נקרא שם אהי"ה גם נודע כי המלכות נקרא גן נעול כו' מעין חתום כי החותם והיסוד שבה הוא בגי' חותם שהוא שם אהי"ה בג' מילוייו שהם יודין ואלפין וההין שהם בגי' תנ"ה כמנין חותם עם הכללו' שהם קס"א וקמ"ג וקנ"א וחותם הוא אותיות חומת כי בחי' זו נקרא חומת ירושלים גם הוא אותיות תחום כי עד שם הו' גבול המל' ותחום שלה כי הנה ג' אהי"ה הם ושלשתם מתחלי' באות אלף והם סוד ג' אלפים אמה והא' האחד שנרמז באהי"ה דיודין הוא רה"י בחי' מציאות עצמה וב' אהי"ה האחרים דאלפין ודההין הם סוד אלפים אמה תחום שבת משם ואילך נקרא רה"ר אשר שם מקום החיצו' כנודע. והנה ביוה"כ אז נעשה מעין חתום כי מעין הנחתם אז בסוד ג' אהיה אלו אשר הם בגי' חותם וע"י היא עולה למעלה באי' עילאה הנקרא שם אהי"ה כנודע. כי ביום הכפורים סלקא ברתא לגבי אי' וכבר נתבאר מלת חתום. ונבאר מלת מעיין כי הנה הוא בחי' ארבעה הויות במילוייהם עסמ"ב ואם תקח מילוייהם בלבד שהם מ"ו ל"ז י"ט כ"ו כנודע והם בגי' קכ"ח ועוד תוסיף עליהם הויה שלימה דב"ן לפי שהנה היא בחינת מ"ן שבמלכות ואז יהיה הכל בגי' מעיין ונמצא כי ההויות נקראי' מעיין ושמות אהי"ה נקרא חתום. גם תי' מעיין הוא סוד ג' אותיות מנ"צ מן מנצפך שהם ביסוד מלכות גם הוא בגי' ב"פ מ"ן והוא מ"ש לקמן בענין ה' עינויים דיוה"כ אכילה ושתיה ושם נתבאר כי האכילה היא ב' אותיות מ"ן ואח"כ ע"י הטחינה בשיניים יש שם מ"ן שני ונמצא כי האכילה היא ב"פ מ"ן כמנין מעיין אבל השתיה נרמזה במלת חתו"ם כמבואר שם כי השתיה היא בחינת ג' אהי"ה במילואם שהם בגי' חתו"ם ונמצא כי מעיין חתום הוא רמז האכילה ושתי' אשר על ידיהם היא עולה למעלה באי' עילאה כיון שיש אכילה שהיא המ"ן ושתיה שהיא ג' אהי"ה ואחר שהיא עולה למעלה באי' ביוה"כ איננה אוכלת ושותה אכילה ושתיה זו החיצוניו' אלא הפנימיות בסוד ה' עינויין וה' תפלות שהם הבל הפה היוצא מן אי' כנז' לקמן. ונמצא כי האוכל ושותה בט' גורם לה לעלות ע"י אכילה ושתיה זו למע' בבינה ביוה"כ והוי כאלו התענה בט' ובי' כי התענית ענינו הוא ע"כ איננו זוכר עוד תשלום הדרוש הזה:


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ד (עריכה)

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש ד · >>

דרוש ד':[עריכה]

בענין ר"ה כבר נתבאר אצלנו עניינו ושם ביארנו בענין י"ב חדשי השנה כי מן תשרי עד ניסן הם ו"ק של הזכר ונמצא כי אדר הוא החוט' שלו וניסן הוא מחובר כי הוא בחי' פה של הזכר ובחי' גולגולת של הנקבה והוא כי מן הבל היוצא מפיו של הזכר נעשית הגולגול' של הנקבה נמצא כי ניסן מועיל לב' לו ולה ולכן מעברין חדש אדר ולא חדש אחר לפי שאנו צריכין שיהיה החדש ההוא בסוד פה של הזכר ולכן צריך לקדש החדש בפה ולומר מקודש מקודש כמ"ש ז"ל ע"פ אשר תקראו אותם במועדם אתם כתיב והטעם. כי ע"י הבל פיו נעשה גולגולת שלה ואמנם ו' חדשים מניסן ועד תשרי הם ו"ק הנקבה ונמצא כי אלול הוא חוטמא של הנקבה ותשרי הוא פה של הנקבה וגולגולת הזכר ואמנם נודע כי ר"ה אז הוא זמן שמאלו תחת לראשי בתוס' ל' כנז' בס"ה והענין הוא כי יש ב' פסו' בשיר השירים הא' הוא שמאלו תחת ראשי והב' הוא שמאלו תחת לראשי. והנה פ' הא' נאמר על זמן ר"ה כי הנה אז הוא הענין החיבוק ואמנם בימי החול עומדים איהו יעקב בנצח דז"א ואיהי רחל בהוד דז"א ונמצא כי שמאלו של ז"א שהיא גבו' שבו עומדת למעלה מראשה של רחל העומדת בהוד אבל בר"ה עולים ב' יעקב ורחל ועומדים בגבו' דז"א שהוא שמאלו כמבואר אצלנו בסוד תפלת ר"ה בעליתה וא"כ עתה יכול ז"א לחבק לרחל ולהשי' שמאלו תחת ראשה ממש כי עד שם עלתה ראשה ולא גופא ואינו יכול לחבק גופא ועל זה נאמר שמאלו תחת ראשי ממש אבל הפ' הב' נאמר על החיבוק הנעש' בשבת וי"ט כי אז זו"ן הם שווים בקומתם ממש וראשם שוים ואז הוא חיבוק יותר שלם כי שמאלו מחבק את השמאל שבה ממש ולא ראשה כמו ביום ר"ה וזמ"ש תחת לראשי כלומר תחת שמאלי אשר שם היה בר"ה בחי' ראשי עצמה אבל עתה אינו מקום ראשי אלא מקום שמאלי וזמ"ש לראשי בתוס' ל' כלומר תחת המקום שהיה שם ראשי תחילה בזמן הבריאה שאז יצא ראש הנקב' כנגד החזה של הזכר בין חסד לגבורו' ב' זרועות גם אותיות לראשי הם ישראל לרמוז כי החיבוק הזה אינו מיעקב אלא מז"א עצמו הנקרא ישראל:


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ה (עריכה)

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש ה · >>

דרוש ה':[עריכה]

בענין השבת ויו"ט ור"ה וכבר ביארנו למעל' בענין השינוי והחילוק שיש בין השבת ליו"ט ולר"ה וע"ש ונבאר כאן עניינם בקיצור הנה שם נתבאר כי בבחי' היות שנוק' דז"א עולה ביום שבת בתפלת חזרת המוסף עד הכתר של או"א והיא שוה אליו עתה ממש בכל שיעור קומתו לכן קדושת השבת היא יותר גדולה מקדושת יו"ט אבל בבחי' כי ביום השבת היא מקבלת ההארה שלה ע"י ז"א לכן אין זה שלימות אלי' משא"כ בר"ח ויו"ט שהיא והוא שוין ויונקין מכתר א' ואינה מקבלת הארת' ע"י. אבל להבין זה צריכין אנו להודיעך ענין זה דע כי כל הזווגים שיש בזו"ן שכולם צריך שזו"ן יקבלו שפע והארה מן ט"ס דא"א ובכח זה יוכלו להזדווג אבל אין כל הזווגים שוים כי הנה בימי החול אז הז"א מקבל הארתו מן הנצח דא"א וכל בחינותיו של ז"א נכללין בקו הימין בנצ' דא"א ומלכות מקבלת הארת' מן ההוד דא"א וכל בתי' נכללות בקו שמאלי הוד דא"א ועי"כ אין זו"ן שוים כא' ובר"ח אז זו"ן משתמשין בכתר א' ר"ל ב' נכללים בנצח דא"א וכולם מקבלים הארת' בהשואה א' ואין יתרון לזכר על הנקבה ובשבתות אז עולין זו"ן עד הכתר דאו"א וזה נכלל באבא וזו נכללת באי' ואין ב' שוים בהשואה א' ולכן היא מקבל' הארת' ע"י וזהו הטעם שהשבת נקרא קדש ממש כמש"ה ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם אבל הי"ט נקרא מקראי קדש לפי שביו' שבת ז"א מקבל מן הקדש דאו"א ונותן ע"י חלקה אל נוק' ונמצ' כי ז"א עצמו שהוא בחי' יום השבת נקרא קדש ממש אבל שאר הי"ט אינם עולים עד המקום שעלו ביום השבת אבל בכל יו"ט עולים כפי בחינתו כמ"ש ונמצא כי זו"ן שניהם אינם מקבלי' משם כמו בשבת ולכן הם מקראי קדש מזומנים מן הקדש אבל אינם קדש ממש לא היא ולא הוא ובי"ט אינם עולים זו"ן כמו בשבת עד כתר או"א אלא כל יו"ט הוא משונה ומובדל מחבירו לפי בחי' בענין עליית זו"ן כמ"ש בסוף הדרוש של יום שבת בענין השינוי שיש בין שבת ליו"ט ובין יו"ט לחבירו. ודע כי כפי בחי' עליית זו"ן באופן ההוא נכללין העולמות והענין הוא כי הנה ביו"ט של ר"ה עולין זו"ן יחד ב' בגבו' דא"א וב' נכללין שם ואפי' כל שאר הספי' אשר בא"א מגבו' שלו ולמטה כולם נעשין בחי' גבו' ועד"ז בשאר היו"ט כל א' כפי בחי'. ונבאר עתה עליית זו"ן ביום ר"ה הנה בליל ר"ה הראשונה נוק' דז"א היא בהיכל ק"ק דבריאה ובתפלת ערבית עול' עד מקום ספי' הגבו' שלה עצמה אשר בעו' האצילות ואז גם ז"א הוא עמה שם משתמשין בכתר א'. ובשחרית בתפילת לחש עולים הזכר והנקבה בספי' הגבורה של הזכר עצמו ובחזרה עולים שניהם בעטרא דגבו' אשר בדעת של הזכר עצמו. ודע כי לעולם כל בחי' חזרת תפילה היא בסוד חג"ת והם עולים למעלה בבינה ובמוחין. ובתפלת מוסף בלחש עולים שניהם בספי' הגבור' של אי'. ובחזרה עולים שניהם בספי' הבינ' של אי' אבל אינם עולים בדעת שלה ע"ד מ"ש בחזרת דתפילת שחרית והטעם הוא לפי שדעתן של נשים קלה ואין בהם בחי' דעת ולכן אינם עולים אלא בבינה שבאי' כי הנה היא נמשכת מספיר' הגבו' דא"א כנודע. ובמנחה בלחש שניהם הם למטה בספי' הגבו' של נוקבא דז"א כמו שהיו בתפי' ערבית. ובחזרה עולים שניהם בבינה של הנקבה עצמה אשר היא ג"כ נמשכת מצד עטרא דגבו' כנודע וגם בזה שייך טעמא דלעיל שמה שאינם עולים בדעת שלה הוא כי אין לה דעת כי נשים דעתן קלה:

בליל ב' דר"ה הנה נתבאר למעלה כי ביום א' דר"ה ננסרין כל הגבו' שיש מן הכתר דז"א עד החזה שבו וכולם ניתנו בכתר שלה כי שם הוא מקומה כנגד אחורי הת"ת והנה כבר הה' חסדים נתפשטו בז"א וכח הה"ג אשר מצד עטרא דגבו' שבה כבר הם מזומנים שם להכלל בה כי אז מתחיל ענינם ומציאותם והם שם עדיין בכח בראשה. והנה בתפי' ערבית דליל ב' עולים ב' בדעת שלה בגבו' הב' דעטרא דגבו' שבה והיא אותה אשר אח"כ עתידה להתפשט בספי' הגבו' סבה:

ופעם אחת שמעתי ממוז"ל דרוש זה הנז' ויש בו קצת שינויים ואמרתי לכתבם. בליל א' של ר"ה בתפילת ערבית אז זו"ן עומדים בספי' ההוד של ז"א עצמו האמנם להיות שאימ' מסתלקת מעל ז"א ונשאר ישן בסוד הדורמיטא כנ"ל בדרוש שקדם ולכן אין הנקבה מקבלת הארתה ע"י ז"א אלא מאימא עילאה בהיותה מחוץ דז"א ואמנם היא עומדת אז בהוד שלו והיא מקבל' שלא ע"י ואח"כ היא לוקח' ומקבל' ממנו בהיותו עומד בהוד שלו כנז'. ובשחר בתפילה דלחש שניהם בספירת הגבור' שלו. ובחזה שניהם בעטרא דגבורה שבדעת שלו. ובתפלת המוסף בלחש שניהם בספיר' ההוד דאימא. ובחזרה שניהם בספיר' הגבור' דאימא:


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ו (עריכה)

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש ו · >>

דרוש ו':[עריכה]

מדבר בענין כונת העמידה בקיצור ואח"כ אחזור לבארם באורך בע"ה. וז"ל:

ברוך:    הנה בתפילת יוצר עד גאל ישראל העלינו את המלכות עד היכל ק"ק דבריאה, והנה היא בבחי' נקודה א' כלולה מי', ואינה עדיין בבחי' פרצוף כי היא בסוד לכי ומעטי את עצמך מבלי היות בה בחי' פרצוף. ועדיין אף בהיותה בסוד נקודה היתה חסרה ממנה בחי' הדעת שלה (שהוא סוד ע"ב ק"ל כנודע). ולכן עתה אנו רוצים לתתו לה עתה במלת "ברוך", וזה כונתו,    כי עתה ע"י ריבויא דברכאן דאית בה בנקודא זו שנכללה בכל היכלותי' (כנז' בס"ה בפ' פקודי) אשר לסיבה זו נק' ברוך. הנה גם אנו רומזים במלת "ברוך" אל יסוד דז"א הנקרא ברוך לפי שיורד בריבוייא דברכאן עילאין ונותן לה בחי' הדעת הנז' אשר הוא שם הויה (שהוא בגי' כ"ו) ובריבועו הפשוט (שהוא בגי' ע"ב) ובריבועו המלא במילוי אלפין כזה יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא (העולה בגי' ק"ל) אשר ג' בחי' אלו הם הדעת שבה, והם בגימ' כמנין ברוך שהם כ"ו ע"ב ק"ל.


אתה:    הנה עתה ניתן בה כח הכ"ב אתוון שיש ביסוד כנודע כדי שבכח הזה תוכל להעשות אח"כ בחינת פרצוף שלם וזהו תיבת אתה -- א"ת ה' -- כי היא סוד אות ה' תתאה, ונמשכין בה כ"ב אותיות שיש מן אלף ועד תיו שהם א"ת.   גם תכוין באות ה' של "אתה" אל ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות.


ידוד:    עתה תכוין להעלות זאת הנקודה של המלכות עד מקום החזה דז"א באחוריו במקום שהיתה שם תחילה אצילותה:


אלקינו:    עתה אנו ממשיכין כח בזו"ן כדי שעי"כ יחזרו אח"כ פב"פ וזה נרמז במלת "אל" של "אלקינו" כו' זה בקיצור [??? חסר כאן?? - ויקיעורך]


עוד ירצה באורך הדרוש הזה וכונתו היא מה שראוי לכוין בה ביום ר"ה בתפי' שחרית לבד והנה בתחל' נקדים לה הקדמה א' והיא כי אין שינוי וחילוק בין כונת ברכת אבות שבימי החול לימי ר"ה אלא בענין כונת הרי"ו שאנו מוסיפין לכוין ביום ר"ה בכל בחי' ובחי' בברכת אבות כמו שיתבאר אבל בכל שאר הכונות הם שוים, וטעם הדבר הוא לפי שעתה הם ימי הדין והגבו' ורי"ו הוא בגי' גבורה וכונתינו עתה אינה לבטל מציאותם אלא להמתיק ולבסם את הגבו' והרי"ו האלו.


ונתחיל בביאר הברכה.
ברוך:    תכוין בזה כי נודע הוא במשז"ל שבברכו' יוצר אור עד סוף גאל ישראל העלינו את המלכות עד היכל ק"ק דבריאה הנה היא בבחי' נקו' א' כלולה מי' ואינה עדיין בבחי' פרצוף כי היא בסוד לכי ומעטי את עצמך וכונתינו עתה להעלותה עד מקום אצילותה שהוא כנגד החזה דז"א בסוד אב"א. ואח"כ נעשה אותה פרצוף שלם ונחזירנה פב"פ.


והענין הוא כי ד' בחינות יש אל המלכות כנ"ל בביאור משנת ד' ראשי שנים הם כו'.

  1. הא' היא בחינתה בסוד קשר של תפילין של ראש תחת ג"ר שהם חב"ד דז"א ושם הניח' שורש א',
  2. עוד יש לה שורש ב' תחת חג"ת דז"א ושם הוא מקום החזה.
  3. עוד יש לה שורש ג' תחת נה"י דז"א תחת היסוד ושם הוא נקרא בסוד ה' אחרונה של הוי"ה,
  4. עוד יש לה שורש ד' למטה בהיכל ק"ק דבריאה ושם היא בסוד נקודה א' כלולה מי’, אבל אין בה בחי' פרצוף ואז נקרא שם אדנ"י.
    ועיין (בפ' חיי שרה) בענין מערת המכפלה ותבין מה ענין ד' בחי' אלו היטב. והנה כונתינו עתה היא להעלותה ולהמשיכה אל שרשיה העליונים, הד' אלו הנז':


ונחזור לבאר מלת ברוך. הנה כונתינו להמשיך בה בתחיל' בחי' דעת ק"ל בבחי' היותה עדיין נקודה כלולה מי’ כי עדיין היתה חסרה מן הדעת ק"ל, והמשכה זו אנו ממשיכין אלי' מן היסוד דז"א הנק' "ברוך". ונודע כי הדעת-ק"ל שבה היא בחינת עטרא דגבורה מב' עטרין אשר בדעת דז"א כי עטרא דחסד נחלקת לה' חסדים המתפשטים בה' קצוות דז"א מחסד עד הוד שבו ועיטרא דגבורה הנחלקת לה' גבו' המתפשטות בה"ק שבנקבה מחסד עד הוד שבה. ואמנם עתה עדיין הם עומדות ביסוד דז"א ומשם נמשכת וניתנים בדעת שבה ולכן צריך שתכוין במלת ברוך כי היא זו הנקו' של המלכות הנק' ברוך בכל הנהו ריבויין דברכאן שהם ההיכלות שלה שנכללו בה' וגם תכוין אל היסוד דז"א כי גם הוא נק' "ברוך" ומשם יורדת ההיא עטרא דגבו' בנקודה הזו הנקראת "ברוך" כנזכר, ועי"כ יש בה דעת ק"ל.

  • וצריך שתכוין כי הנה בתחי' ההיא עטרא דגבורה היא הוי"ה אחד פשוטה (שהיא בגי' כ"ו);
  • וכשניתנה בדעת של הנקבה מתחלקת לה' הויות שהם ה' גבורות והם בגי' ק"ל -- הרי עתה בחי' כ"ו ק"ל, וחסר ע"ב לתשלום ברו"ך.
  • וזה ענינם.
    • הנה תכוין אח"כ כי המלכות בהיותה בסוד נקודה א' אין בה רק ג' קוים והיא ג' כלילן בג' (כי חב"ד שלה נכללת בחג"ת שבה, וגם נה"י שבה נכללת בחג"ת שלה ונמצא שאין בה רק הוראת ג' קוים). ולכן אע"פ שאלו הה"ג (שהם ה' הויות אשר בדעת שבה) הם עתידות להתפשט בה אחר היותה בחי' פרצוף בה' קצוותיה שהם מחסד עד הוד שבה, עם כל זה כיון שעתה היא נקודה א' בלבד (אשר לכן אין בה רק הוראת גילוי ג' קוים בלבד כנזכר) לכן אין מתפשטות בה רק ג' ההויו"ת מן הה"ג בחג"ת שלה, וב' הויות האחרות אינם מתפשטות עדיין.
    • והנה ענין התפשטות הזה הוא כי מה שהיה עד עתה בדעת שבה (בבחי' ד' אותיות הויה) הם עתה בדרך התפשטות הזה -- י' י"ה יה"ו יהו"ה שהוא ענין ריבוע ההויה שהוא בגי' ע"ב. והרי עתה הם ג' בחינות -- כ"ו ע"ב ק"ל שהם בגי' ברוך.

וכבר ביארנו לעיל כי בכל בחי' ובחי' צריך לכוין בחי' רי"ו. והנה הרי"ו שצריך לכוין בכאן הוא בסוד ג' הויות הנז' המתפשטות בחג"ת שלה כנודע אשר כל א' מהם היא בגי' ע"ב כנז' והנה ג"פ ע"ב הם רי"ו גם תכוין אל רי"ו ב' באופן אחר. והוא כי תכוין במלת ברוך שהוא בגי' רי"ו ועוד י"ב והנה הרי"ו הם ג"פ ע"ב הנז' והי"ב הם י"ב אותיות שבמילוי אדנ"י במילואו כזה אלף דלת נון יוד. והנה הרי"ו הזה נמשך במל' הנק' אדנ"י כי כבר נודע לעיל כי שורש המל' היא תחת היסוד ושם עומד' בסוד ה' אחרו' של הויה אבל בהיותה בבריאה בבחי' נקו' נקר' שם אדנ"י והרי נתבאר ב' בחי' רי"ו. והנה עד עתה נתבאר הבחי' המתפשטת בנקו' ההיא ועתה צריך לכוין ע"י מי נמשכין אלו ההארו' וענין כונה זו היא בסוד ב' הכריעו' שצריך לכרוע במלת ברוך אתה כמבואר באורך בברכת אבות דתפי' שחרית. והנה הכריע' הא' היא לכרוע הגוף לבדו במלת ברוך והכריעה הב' היא לכרוע במלת אתה הראש כנז' בזוהר דבאתה גחין רישא וכונת אלו הכריעות הוא. דע כי ז"א יש בו הוי"ה א' שלימה הכולל את כולו והנה במלת ברוך תכוין בכריעה ההיא של גופך להוריד הב' בתחלה ו' לגבי ה' תתאה להאירה ולתת בה כח שתוכל המל' הנקרא אדנ"י בהיותה בסוד נקו' בבריאה להעלות למע' וזו הה' שאנו מורידין אות ו' לגבה היא שורש הג' של המלכות אותה הנק' ה' תתאה של הויה העומדת תחת היסוד דז"א. והנה בחי' הרי"ו שצריך לכוין בזה הוא זה כי ב' אותיות ו"ה הנז' נעשים רי"ו באופן זה כי ציור אות ה' ר"י ועם אות הו' הרי רי"ו. וענין רי"ו הזה הם ג' הויות דמלוי ס"ג ועם י' אותיות המילוי הרי ע"ג והנה ג"פ ע"ג הם רי"ו כי הא' המותרת בכל הויה מהם הוא בחי' הכללות שבה ותכוין כי ג' הויות אלו נמשכות מאות א' מאהיה דמילוי ההין שבבינה ותכוון כי גם א' ציורה הוא יו"ד כזה א' הרי רי"ו והרי ב"פ רי"ו אחרות:


אתה:    עתה צריך לכוין כי אחר שכבר נמשך בה בחי' דעת ק"ל בהיותו עדיין בסוד נקוד' אנו צריכין לתת בה כח לעשות פר' שלם אח"כ והנה אין הפר' נעשה אלא ע"י האותיו' כנודע ולכן תכוין בכריע' הראש אשר במלת אתה להוריד לה כ"ז אותיו' שהם כ"ב דא"ב וה' היתירות של מנצפ"ך מן היסוד דז"א כנודע כי כל האותיו' הם ביסוד הנק' ברוך בסוד נגילה ונשמח' בך וזהו ענין מלת אתה א"ת ה' כי א"ת הם כ"ב אתוון שיש מן א' עד תי"ו בא"ב ואות ה' הם ה' אותיות מנצפ"ך היתירים וענין הרי"ו שיש עתה הם ג"פ רי"ו כמ"ש. הא' הוא כי תכוין כי אתה הוא בגי' ת"ו כמנין רי"ו צפ"ך והענין הוא כי כונתינו הוא להמתיק את המנצפ"ך של המל' ע"י הורדת זה המנצפ"ך הרמוז בה' של אתה כנז' ואמנם ב' הגבו' הנרמזות בב' אותיות מ"ן שבמנצפ"ך דמל' כבר נתמתקו במלת ופי יגיד תהלתך כנ"ל בתפלת שחרית דחול כי פי הוא בגי' מ"ן ולכן א"צ עתה להמתיק ולבסם אלא ג' גבו' צפ"ך. והנה בארנו כי אתה הוא בחי' רי"ו צפ"ך והנה הרי"ו הם בחי' הכ"ב אתוון הנרמזים בא"ת מן אתה והצפ"ך הם רמוזים בה' של אתה. וענין היות הכ"ב אתוון בחי' רי"ו הוא באופן זה כי הנה כל אות מהכ"ב אתוון כלולה מי"ס והם עשר פעמים כ"ב הם ר"ך ולהיות כי מספר ר"ך הוא ענין רכות ורחמים ולא קושי הדין לכן צריך לסלק מהם ד' אותיו' וישארו רי"ו שהוא כמנין גבו' והד' אותיות האלו שנסיר הם ד' אותיות גיכ"ק השרשיו' בלבד פי' כי כבר נת"ל כי כל אות כלולה מי"ס והנה הם מ' אותיות ואין אנו מסירין רק ד' אותיו' גיכ"ק השרשיות בלבד וטעם למה אנו מסירים ד' אותיו' אלו ולא אחרות וגם איך אלו הם ר"ך ורחמים יותר מן האחרו' הענין הוא זה כי הנה כ"ב אותיו' נמשכות מן חמש מוצאות הפה כנודע והנה הם נוצרים מן חיבור החיך והגרון שהם בחי' חו"ב והנה אותיו' גיכ"ק הם אותיות החיך שהם חכמה ומשם נתפשטו כל שאר האותיו' וניתנו בגרון שהוא בינ' ולפי שחכמ' הוא רחמים גמורים אין להכניס אותיותי' שהם גיכ"ק במנין לפי שיתבטלו הדינין לגמרי ואין כונתינו לבטלם אלא להמתיקם ולבסמם בלבד ואמנם ענין אותיו' צפ"ך אם תחבר עמהם הויה אחת פשוטה העולה בגי' כ"ו יהיה הכל רי"ו אחד באות ה' של אתה. אמנם שני רי"ו הנזכר הם רמוזים בשתי אותיות א"ת של אתה בבחי' ציורם והנה הם ב' רי"ו אחד באות א' של אתה בבחינ' ציור' כי א' היא ציורה יוד וא"ו ריש גם ת' היא ציור רו"י כזה ת' הרי הם ב' רי"ו הא' הוא כנגד כ"ב אותיות א"ב והא' כנגד אותיות צפ"ך. והרי"ו הג' הוא בהתחברות הכ"ב אתוון וה' אותיות מנצפ"ך בחיבור א' ולכן צריך לצייר מלת אתה בציור אהיה בזה האופן א"ה של אתה הם א"ה של אהי"ה אבל אות ת' של אתה ציורה הוא רי"ו כנ"ל והנה הר' והואו של הת' הנז' הם ציור ה' והיא ה' א' ועם אות יוד של התי"ו שבסופה הרי י"ה של אהי"ה ותכוין כי ת' זו של אתה היא רי"ו א' ותכוין כי זה הרי"ו הוא בחי' שם אהי"ה אשר הוא בגי' כ"א וכל א' כלול מי' הרי י"פ כ"א הרי ר"י ועם ו' אותיות שבמילוי אהי"ה זולת ד' אותיותי' הפשוטות הרי רי"ו והרי נתבארו ג"פ רי"ו במלת אתה.

ועתה נכוין ע"י מי נמשך כל הנז' והוא כי עת' בכריע' ב' שבמלת אתה שהיא כריעת הראש צריך לכרוע י' לגבי ה' א' אשר ב' אותיות י"ה האלו הם בחי' חו"ב דז"א עצמו כנודע. והנה ב' אותיות של י"ה הם סוד רי"ו אם תצייר אות ה' בציור כזה ר"ו ועם הי' הרי רי"ו. ותכוין בענין זה הרי"ו הנז' שהם ג' הויות דע"ב דיודין והנה ג"פ ע"ב הם רי"ו ואמנם ג' הויות אלו נמשכות מן אות א' של אהיה במילוי יודין שבבינה ותכוין כי גם א' היא ציורה רי"ו כזה א'. והנה ביארנו כי צריך לכוין בה"פ רי"ו בזה האופן ב' רי"ו במלת ברו"ך לפי שהב' האחרים שרמזנו בענין הכריע' הם הם הב' רי"ו שרמזנו במלת ברו"ך וג' רי"ו במלת אתה כנ"ל הרי הם ה"פ רי"ו. והכונ' היא שתכוין כי ע"י הה' הרי"ו האלו יש כח במל' לעלות אח"כ ע"י ב' זקיפות ה' עליות בה' מקומות אשר כ"א מהם הוא סוד שם יאהדונהי הנז' בס' התי' ד' ל' ע"ב ואלו הם יאהדונה"י א' במל' שתחת היסוד. יאהדונה"י ב' ביסוד עצמו. יאהדונה"י ג' בנצח והוד יהו"ה בנצח ואדנ"י בהוד. יאהדונה"י ד' בת"ת. יאהדונה"י ה' בחו"ג יהו"ה בחסד אדנ"י בגבו' והרי הם ה' מקומות בז"א שבהם עולה הנוק' ה' עליות. הד' מהן הם מן החזה ולמטה בז"א ע"י זקיפה א' ה' לגבי ו' ועליה הה' בחו"ג על ידי זקיפה ב' ה' לגבי י' כמו שיתבאר למטה שאינ' עול' אלא ע"י הזקיפות וכל זאת הכונה אשר בכריעו' אינה רק הכנה לתת בה כח שתעלה עליו' אלו אח"כ ע"י הזקיפ' וע"ש למטה וכל עליות אלו הם בסוד אב"א ובבחי' היותה עדיין נקו' קטנה בלי פרצוף:

ועתה צריך לבאר איך נרמזים ה"פ רי"ו הנז' בה' שמות יאהדונה"י הנז' הנה מקום הא' שהוא המל' שתחת היסוד דז"א יש שם יאהדונה"י שהיא בגי' צ"א גם יש בה שם אדנ"י בריבוע כזה א' אד אדנ אדני שהוא בגי' קכ"ו והנה צ"א וקכ"ו הם רי"ו ע"ה. אח"כ עולה ביסוד והנה נודע כי ן' שערי בינה הם והם נחלקים כ"ה בז"א וכ"ה בנוק' והביאור הוא כי בז"א ניתנים ה"ח וכל חסד כלול מכל הה' הרי הם כ"ה חסדים ובנוק' ניתנים ה"ג וכל גבורה כלולה מכל הה' הרי הם כ"ה גבור' הרי הם נ' ש"ב גם צריך שתדע כי בכל בחי' דז"א מז"ת יש כ"ה חוץ מן הת"ת והוא כי בדעת יש כ"ה ובחסד יש כ"ה וגבו' כ"ה ובנצח כ"ה ובהוד כ"ה וביסוד כ"ה ובמל' שביסוד כ"ה אבל בת"ת לא יש כ"ה לפי ששם נשלם היסוד של אי' כנודע ולכן הם למע' בדעת שלו. עוד טעם אחר והוא לפי שבתחי' היה ז"א מן ו"ק בלבד וכ"א מהם היה כלול מנו"ן ש"ב ואח"כ נתחלק כ"א מהם לב' ונעשו כ"ה וכ"ה כיצד החסד נחלק חציו לחכמה וחציו לחסד והרי כ"ה כ"ה וכן הגבו' נחלק' לבינה וגבו' הרי כ"ה כ"ה וכן הת"ת נתחלק לדעת ולת"ת הרי כ"ה כ"ה:

ונחזור לענין א' כי הנה יש בו ביסוד שם יאהדונה"י שהוא בגי' צ"א ונודע כי הוא כולל את ה"ק ולוקח ה"פ כ"ה של החו"ג והנה"י הם קכ"ה הרי רי"ו, ואח"כ עולה בנצח הוד ויש בו הוי"ה בנצח ואדנ"י בהוד ולוקח ה"פ כ"ה של הדעת חו"ג נ"ה הם קכ"ה ועם יאהדונה"י הרי רי"ו. אח"כ עולה בת"ת ויש בו שם יאהדונה"י שהוא בגי' צ"א עו' יש בו ג' הויות דע"ב ס"ג מ"ה הכלולות בו ובכל הויה מהם יש מ"ב אותיות בפשו' ובמילוי ובמילוי המילוי והנה ג"פ מ"ב הם קכ"ו ועם צ"א הנז' הרי רי"ו ע"ה. אח"כ עולה בחו"ג ויש בהם שם יאהדונה"י שהוא צ"א לוקחים ה"פ כ"ה שהם חו"ב ודח"ג שהם בגי' קכ"ה ועם צ"א הרי רי"ו ונמצא כי בג' מקומות בלבד לקחנו בחי' ה"פ כ"ה והם א' ביסוד והב' בנצח והג' בחו"ג אבל בעלות' בב' מקומות הת"ת והמל' שביסוד לא לקחנום שבת"ת ובמל' שביסו' אין הרי"ו שלהם נעשה ע"י בחי' הכ"ה הנז' ונמצא כי ג"פ קכ"ה שיש בג' מקומו' הנז' הם בגי' שע"ה והוא בחי' המלכו' העולה שם הנק' שע"ה כנודע בס"ה תי' ס"ט בסוד מזל שע"ה גורם גם תמצא כי בשעה יש תתר"פ חלקים כנודע והם ה"פ רי"ו הנז' שלוקחתם המל' והם בגי' תתר"פ:

ביאור ענין הכריעות[עריכה]

ונחזור עתה לבאר ענין הכריעות של י' לגבי ה' וו' לגבי ה' מה ענינה דע כי הכתר יש בו תר"ך אורות כמנין כת"ר ונחלקים לחצאין חציין נשארין לעצמו וחציין ניתנין באו"א והם ש"י אורות קנ"ה אורות לאבא וקנ"ה לאי' וז"ס קנה חכמה קנה בינה כו' האמנם אעפ"י שחלקה הם קנ"ה אורות צריך להוסיף לה ו' אורות אחרים כדי שיהיה בה כח להאציל את ז"א הכולל ו"ק ונמצא כי יש בה קס"א אורות וז"ס שם [ש' מאמרי רשב"י דף כ"א ע"ב] אהיה במילוי יודין אשר באי' העולה קס"א. והנה אלו הי"ש אורות שנותן הכתר לאו"א הם הם הש"ך ניצוצין דבוצינא דקרדינותא והם הם ג"כ ענין ל"ב אלקים דמעש' בראשי' כי להיותם בחי' דין וניצוצין נקראים אלקים והם הם ל"ב נתי' חכמה הנקרא ל"ב אלקים כי הנה כל נתיב מאלו כלול מי"ס הרי עשרה פעמים ל"ב הם ש"ך כמנין ש"ך ניצוצין הנז' ונמצא כי הם מתחלקים י"ו נתיבות באבא וי"ו נתי' באי':

והנה גם בזו"ן יש ל"ב נתי' נחלקים י"ו בז"א וי"ו בנוק' ובזה נבוא אל ביאור י' לגבי ה' ו' לגבי ה', ונתחיל מן ו' לגבי ה' שהיא כריעה א' כי הנה ה' תתאה ציורה הוא כך כי בתחלה נעשה בה קו א' והוא או' ו' א' משוכה ברוחב וממנה מתפשט ו' אחרת זקופה מעומד וב' ווין אלו מתחברים ונעשים אות ד' שבציור ה' וענין ב' ווין אלו הם סוד י"ב נתי' ואות ו' אחרת התלויה תחת אות ד' של הה'. ואמנם היא ו' זעירא בלי ראש וציורה אות י' א' נמצא שהרי הם כ"ב נתיבות י"ו של חלקה ועוד ו' היתירים שניתוספו בה כדי לתת בה כח ולהאציל את שית היכלין אשר למטה ממנה ולכן אנו מורידין ואו לגבי ה"א תתאה והכונה היא לתת בה כח ע"י אות ואו זה להוציא את שית היכלין דתחותה והנה גם ה' עילאה היא כך. ולהבין זה צריך שתדע מ"ש בס"ה בפ' ויקרא בד' י"א ע"ב בענין ס' כתיבת שם ההויה וע"ש איך בתחי' צריך לצייר בה' אות י' א' והוא סוד העוקץ שבאחורי הה"א ואח"כ ממנה מתפשטין ב' ווין שהם ו' משוכה ברוחב וו' אחרת זקופה מעומד בקו ימין כזה ציור הרי הם י' וב' ווין שהם בגי' כ"ב והם בגי' כ"ב נתיבות אשר בה י"ו של חלקה וששה היתירים הם שניתוספו לה להאציל את ז"א כלול מו"ק הנרמז באות ו' שלישי התלוי' בקו שמאל של אות ה' כי ו' זו צורת ו' ואינה צורת יוד כמו ה' תתאה כנ"ל. והנה לפי שכונתינו עתה לעשותה בחי' רי"ו שהוא כשנצייר צורת ה' בציור ר"ו כזה ציור ונמצא כי אותה הי' שבעוקץ אחורי ההא אינה שם עתה ולכן אנו צריכים להוריד יוד לגבי ה' זו כדי למתק הדינין אשר בה שהם בסוד רי"ו כנז'. ונמצא כי תכלית כל הנז' תכוין להוריד י' של הויה שבז"א וביוד זו נכללת הויה א' שלימה ולהורידה אל אות א' של אדנ"י כדי להעלות' עד החזה וג' אותיות דנ"י נכללין באות א' של אדנ"י ואינם ניכרים שם ותכוין כי יורד שם אהי"ה דיודין והא' זו של אדנ"י נעשית שם אהיה דאלפין וזהו כללות ב' תיבות ברוך אתה. ותכוין כי ה"פ שם יאהדונה"י הנ"ל הם בגי' תנ"ה והוא סוד אשר תנה הודך על השמים גם ר"ת אשר תנ"ה הודך הוא אותיות את"ה והענין הוא כמש"ל כי תי' אתה צריך לציירה בציור אהיה והנה כשתמלא שם אהי"ה הזה בג' מלויין שבו שהן יודין ההין אלפין יהיו בגי' תנ"ה. ותכוין כי על ידי אלו המילויין דאהי"ה העולים בגימטריא תנ"ה עולה הנקב' בה' שמות יאהדונה"י הנ"ל שהם ג"כ בגי' תנ"ה. ותכוין כי ה"פ יהו"ה הם סוד ק"ל וה"פ אדנ"י הם שכ"ה ניצוצין הנ"ל והרי כי כל בחי' הדינים הם מתמתקים ועולים למע'. גם תכוין כי ד' מקומות של יאהדונה"י שהוא עד החזה מתתא לעיל' הם עולים ע"י ה' לגבי ו' שבזקיפה א' והמקום הה' של יהו"ה אדנ"י שבחו"ג הוא ע"י ה' לגבי י' של זקיפה הב' כי אין עלייה כלל בזמן הכריעות אלא אח"כ ע"י הזקיפה כמ"ש עתה והוא כי צריך שתדע כי כל אלו הכונות הם הכנות לתת בה כח כדי שתוכל אח"כ לעלות העליות הנז' ע"י הזקיפות כי עתה על ידי הכריעות אינ' עול' כלל וזכור זה היטב ואל תטעה. ועתה כל אלו הבחינות שהורדנו ע"י הכריעות צריך להעלות ולזקוף אותם ע"י הזקיפות אשר בשם ההויה של הויה וזה ענינה:

דע כי הנה עתה אות א' של אדנ"י עולה ע"י י' של הוי"ה כנ"ל בסוד הכריעו' וז"ס כל הזוקף זוקף בשם ותחי' תכוין כי ב' אותיות הנז' שהם י' וא' במילו' הם בגי' קל"א והכונה היא לעלות עתה בחי' דעת ק"ל שהורדנו במלת ברוך. אח"כ תכוין כי בשם אדנ"י עצמו יש בו אות י' אחרת בסופו ותכוין לחבר הא' הנז' עם זו היו"ד והרי קל"א אחר וב"פ קל"א הם רס"ב שהם סוד רי"ו ועוד מ"ו יתירים שהוא סוד המילוי שם של ע"ב דיודין כי כמו שהכריע' היתה בשם אהי"ה דמילוי יודין גם העלי' תהיה ע"י הויה דמילוי יודין. גם תכוין כי הנה הם ב"פ י"א י"א שהוא סוד ר"ת ידוד אלקינו יהו"ה אחד והם בגי' כ"ב שהם בחי' הכ"ב אותיות שהורדנו במלת אתה. גם תכוין כי עיקרם של אלו האותיו' אינם רק א' אחד וב' יודין והם סוד אהיה אשר בבינ' כי האותיו' הם מן הבינה והם כ"ב אותיות. ואמנם עיקר מה שתכוין בהויה הזו הוא כי עד עתה ביארנו בענין ב' הכריעו' של ו' לגבי ה' ויוד לגבי ה' שהם בבחי' ההוי"ה הכוללת י"ס דז"א אבל בענין ב' הזקיפות אינם אלא בהויה פרטית אשר בת"ת דז"א בלבד הנק' הויה ושם אנו מעלין וזוקפין את נוק' המל' עד החזה שבת"ת. והנה הזקיפה הא' של גופך היא ה' לגבי ו' שהוא בחי' המל' אשר תחת היסוד ונכללת עמה ג"כ נקו' המל' שהית' בבריאה הנק' אדנ"י כנ"ל בענין ד' השרשים שבמל' וב' עולות יחד לגבי ו' שהוא גופא דז"א הנק' ת"ת ונק' הויה. ותכוין כי זו הה' עול' עד ראש אות ו' זו שהיא בחי' צורת י' א' שבראש אות ו' שהיא בחי' אות היוד שלו דהויה פרטית אשר בת"ת דז"א:

נחזור לעניננו והביאור הוא כי הנה ההויה הזו אשר בת"ת היא בג' כ"ו ואם תחלקנ' לג' שלישים אשר בת"ת נמצא כי מקום החזה אשר שם הוא עלית הה' הנק' מלכות היא מדרי' ו' מן כ"ו מדריגות הנז' בחשבונו אותם מתתא לעילא ונמצא כי מדרגה הי' הזאת היא סיום אות י' של זאת ההויה שבת"ת דז"א אשר י' זו היא ראשית אות ו' של ההויה הכוללת כל י"ס דת"ת דז"א גם תכוין בזו הזקיפה הא' ה' לגבי ו' לעשות בחי' רי"ו ע"ד הנ"ל כי אות ה' ציורה ר"י ועם אות ו' הרי רי"ו והנה בזקיפה א' הזו עלתה המל' ד' מדריגות של יאהדונה"י שיש מן המל' של היסוד דז"א עד החזה שבת"ת דז"א כנ"ל:

אח"כ תזקוף זקיפ' ב' שהיא זקיפת הראש והיא בסוד ה' לגבי י' שהוא עליית בינה דז"א אל החכמה דז"א וגם עתה תכוין לעשות ה' וי' אלו בבחי' ציור רי"ו ע"ד הנ"ל כי אות ה' ציורה ר"ו ועם י' הרי רי"ו, ותכוין כי עליית הבינ' לגבי חכמ' שבז"א הוא להעלות מ"ן לגבי או"א עילאין שהם ה' וי' עילאין של ההויה הכוללת כל עולם האצילות ועל ידי כן יורד מזווג זה הנעש' באו"א כח אל ז"א כדי לתקן את המל' לפי שכאשר נתמעט' המל' וירד' למטה בבחי' נקו' גם ז"א נתמעט אורו כמש"ה כן משחת מאיש מראהו וכו' ואין בו עתה כח לתקן פר' המל' וע"י מ"ן אלו גורמים זווג עליון באו"א ומורידים בו שפע וכח כדי שיוכל הוא לתקן את המל' בבחי' פר'. וצריך שתדע כי כאשר עולה ה' לגבי י' וגם יורד י' לגבי ה' אז הוא כדי לתת מוחים בזו"ן אבל עתה שאנו מעלין ה' לגבי י' לבד ואין אנו מורידין י' לגבי ה' הוא כי אין כונתינו רק לצורך הנוק' לבדה, והנה השפע היורד מזווג או"א הנעש' עתה בזקיפ' הב' הזו כנז' כדי שיוכל הז"א לתקן את המל' הענין הוא כי יורד משם שם ידוד ואהיה לצורך הנוק' וע"י אלו השמות אנו מעלים את המל' ג' עליות אחרו' שיש מן החזה עד הכתר דז"א ובתוך ב' שמות אלו הנז' יורד ומתלבש בתוכם הויה דמילוי אלפין לצורך שפע הז"א עצמו לחדשו ולתקן את עצמו כי גם הוא נמעט אורו כנ"ל. ונודע כי הויה דז"א היא דמילוי אלפין ובכח י' אותיות הוי"ה זו מתרבה אור הארת י"ס שבז"א עצמו ואז יכול לתקן את המל' כנ"ל. ונבאר עתה כל הז' מדריגו' שעול' המל' על ידי ב' הזקיפות הנז' והם ז' בחי' של חיבור הויה אהיה כי בב' הכריעות היו ה' בחי' יאהדונה"י כנ"ל וענין זה רמוז בס"ה בד' ל' ע"ב וע"ש היטב והנה הם נחלקות לב' בחי' כי בזקיפ' הא' עלתה ד' מדרי' עד החזה ובזקי' הב' עלת' ג' מדרי' עד כתר דז"א ואלו הם ד' מדרי' א' בתחי' עול' הנקו' שהית' בבריאה הנקרא אדנ"י עד המל' אשר תחת היסוד דז"א בסוד יהו"ה אהי"ה:

ואמנם ב' הם במילוי יודין העולים בגי' ע"ב קס"א שהם בגי' רג"ל ותסיר מהם רי"ו ישארו י"ז שהם י' אותיות של הויה דע"ב וז' אותיות של הוי"ה אהי"ה וע"ה הרי ח"י. אח"כ עולה ביסוד עצמו בשם יהו"ה אהי"ה והם הויה דיודין העולה ע"ב ואהיה במילוי ההין העולה קנ"א שהם בגי' רכ"ג תסיר מהם רי"ו ישארו ז' שעם הכללות יהיו ח' אותיות יהו"ה אהי"ה. אח"כ עולה בנצח והוד בסוד ידוד אהיה אשר בב' והם הויה דע"ב דיודין ואהיה דאלפין העולה קמ"ג אשר ע"ה עולים בגי' רי"ו. אח"כ עולה בת"ת בסוד ידוד אהיה ונודע כי הכתר שבה נעשה מן הת"ת שבו ולכן צריך לכוין עתה בב' בחי' האלה שהם הת"ת שבו והכתר שבה ותכוין כי הת"ת שבו הוא הוי"ה דע"ב דיודין ע"ד הנז' בכל שאר ספירותיו והכתר שבה הוא ריבוע שם הוי"ה דב"ן דההין העולה קד"ם כזה יו"ד יו"ד ה"ה יוד ה"ה ו"ו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה כנודע שהויה שבמל' הוא שם ב"ן דמילוי ההין והנה ע"ב קד"ם הם בגי' רי"ו. והרי ביארנו ד' מדריגות של עליות בזקיפ' הא' ואלו הם ג' מדריגות עליות אשר בזקיפה הב' ה' לגבי י' תחילה עולה בחסד וגבו' בשם יהו"ה אהי"ה והם הוי"ה דאלפין בריבוע העולה בגי' ק"ל ושם אהי"ה פשוט בריבועו העולה מ"ד ותחבר עמהם מ"א אותיות שיש בשם אהיה בפשוטו ובמילויו ובמילוי מילויו כנודע הרי הכל בגי' רי"ו אח"כ עולה בחו"ב בשם יהו"ה אהי"ה אבל בדעת אינה יכולה לעלות כי אין בחי' דעת נעשה בה עד אחר הזווג וזכור כלל זה והיא הוי' דס"ג בריבוע העולה קס"ו ושם אהי"ה מצויר בציור זה יו"ד ד"ו י' ד"ו והוא בגי' ן' הרי הכל בגי' רי"ו אח"כ עולה בכתר בשם ידוד אהי"ה אבל דע כי אינה יכולה לעלות עתה כל הכתר עצמו רק עד בחינת קשר של תפילין ש"ר בלבד כמ"ש בע"ה. ואמנם בכתר תכוין בכללות ד' הויות עסמ"ב העולים בגי' רל"ב תסיר מהם רי"ו ישארו י"ו אותיות הפשוטות שבד' הויות אלו ונמצא כי ז' מדרי' הנז' כולם בשם הוי"ה אהי"ה הם עולים שכ"ט שהם סוד הגבו' הנק' מנצפ"ך שהם בגי' פ"ר והנשאר מן שכ"ט הוא מ"ט שהוא בחי' השמות עצמן של יהו"ה אהי"ה הנז' אשר הם עם ב' כוללים שבהם עולים בגי' מ"ט. ותכוין כי כיון שאין המל' עול' עד הכתר עצמו כנז' רק עד מקו' קשר תפילין ש"ר אין כאן אלא מ"ט כי שער הן' שהוא הכת' כנוד' אינה יכולה לעלות וביאור ענין זה הוא בתחיל' בסוד ב' הכריעו' ע"י ה' מדריגות יאהדונה"י העלינו את הדינין של שכ"ה ניצוצין הנודעים שהם ה"פ אדנ"י שהם מתמתקים ומתבסמים ועולי' ועת' אנו מעלים גם את הגבו' של מנצפ"ך כנז' כנודע כי ב' בחי' הם של דינין והם פ"ר ושכ"ה כמבואר אצלינו בפ' בא אל פרעה דל"ח ע"ב בפ' כי יהיה נערה כו' וע"ש. גם אם נחלק ז' מדריגות הנז' של הויה אהי"ה לב' בחי' ד' דזקיפה א' עד החזה וג' דזקיפ' ב' עד הכתר יהיה באופן זה כי ד' המדרי' הם עולים בגי' קפ"ח והוא סוד אהי"ה דיודין העול' בגי' קס"א וכ"ז אותיות אשר במילוי מילויו הרי קפ"ח. והג' מדריגות הם בגי' קמ"א והוא בחי' אותיות מילוי שם אהיה דיודין העול' קס"א ואם תסיר ממנו ד' אותיות הפשו' העולו' כ"א ישארו קמ"א ע"ה והרי עד עתה עלתה המל' שהיא בבחי' נקו' קטנה אשר היתה בהיכל ק"ק דבריאה שהיא שם אדנ"י עלתה עתה עד הכתר דז"א בסוד אב"א ועדיין היא בסוד נקוד' ואין בה בחי' פרצו':

אלקינו וא"א הנה נתבאר כי המל' עדיין היא בסוד נקו' ועלתה עד כתר דז"א בסוד אב"א והנה כוונתינו עתה לתקן תחילה את ז"א כדי שיוכל הוא אח"כ לתקן את המל' לעשותה פר' בהיות' עדיין בסוד אב"א והנה מה שחסר מתיקון ז"א הוא בחי' אור המקי' של המוחי' הפנימי' והענין הוא כי הנה נתבאר אצלינו בביאור ק"ש דשחרית דימי החול כי ע"י הק"ש נעשין מוחין דא"פ אל ז"א דאצילות ונעשים מוחין דא"פ אל לאה הנקרא ד' דקשר דתפי' שבראש ונעשין מוחין דא"פ אל רחל נוק' דז"א אבל אינם נכנסין בה כי אז היא למטה בבריאה אבל נשארים למע' בלאה והנה כל המוחין הפנימים האלו הם מבחי' הפנימיות הנקרא נשמות ואינם מבחי' החיצו' הנק' עולמות כמ"ש ענין ב' בחי' אלו למע' בדרוש הב' של ב' י"ט דר"ה ונמצא כי עתה אנו צריכין להמשיך אור המקיף אל מוחין דא"פ דז"א עצמו מבחי' הפנימיות הנקרא נשמות כנז' ועי"כ יוכל ז"א לתקן את רחל נוק' לעשותה פר'. ואמנם כמו שלצורך ביאת המוחים הפנימים הוצרך זווג אבא ואי' ביחוד ק"ש של שחרית כנז' כן לצורך האור המקיף של המוחין צריך זווג אחר מחדש ואז הם יתנו וישפיעו אור המקיף דמוחין בז"א והנה זה הזווג נרמז עתה במלת או"א כמ"ש. וזה ענינו תכוין כי אלקינו הוא אי' עילאה ואלקי הוא אבא והואו של ואלקי הוא הדעת הידוע המזווג את או"א ואבותינו הוא בחי' אוה"מ של ד' מוחין דז"א. וטעם קדימת אימא לאבא הוא לפי שנא' כונן שמים בתבו' כי עיקר תיקון ז"א הנק' שמים הוא ע"י אימא. טעם ב' לפי שנה"י של אימא הם נעשים עצמות דז"א כנודע. טעם ג' כי צריך להקדים להעלות בתחי' מ"ן באי' כדי שאח"כ יתן בה אב' מ"ד. טעם ד' לפי שכוונתינו עתה לתת א"מ במוחין דז"א ונודע כי כל א"מ הוא משם אהיה הנק' אי' כי הוא הנקרא קו ירוק המקיף את העולם ולכך אנו מקדימין אותה. טעם ה' לפי שכוונתינו היא לעשות כתר דז"א בתיבת אלקינו ונודע כי כתר דז"א נעשה מחצי התחתון דת"ת דאי' ולכן אנו מקדימין את אימא במלת אלקינו ואח"כ את אבא במלת ואלקי כנז'. והנה כיון שהזווג הזה הוא לצורך אוה"מ דמוחין דז"א גם הזווג הזה דאו"א הוא נעשה בבחי' אור המקיף שלהם וצריך שתכוין בזה וא"כ צריך שתכוין עתה בג' תיבות או"א אל ג' שמות של אורות המקיפים באו"א ודעת. ואלו הם הויה דע"ב באבא ודס"ג באי' ודמ"ה בדעת ונרמזים באופן זה כי בב' אותיות א"ל מן אלקינו נרמז אל שם א"ל היוצא מן ג' יודין וא' שיש במילוי הוי"ה דס"ג שבאי' כנז' בר"מ בפ' פנחם בד' רמ"ו ע"ב:

והנה בהסירך אל מהויה דס"ג ישאר ל"ב והו' בחי' אור המקי' אל הל"ב נתיבות שבמוחין נשארו ד' אותיות הינו מן אלקינו והם בגי' ע"א שהם ענין ע"א סנהדרין שבאימ'. גם אם תסיר מהויה דס"ג חשבון הב"ל שהוא בחי' אור המקיף כנודע ישאר כ"ו ועם מ"ה שהוא בז"א הרי ע"א כמנין הינ"ו מן אלקינ"ו ובמל' ואלה"י תכוין כי הנה בתי' זו רמוזים אבא ודעת כנז' והנה אלקי רומז באבא כנ"ל והנה הוא בגימטר' מ"ו כמנין אותיות מילוי הוי"ה דע"ב דיודין. ואות ו' של ואלה"י הרומזת בדעת כנז' הנה פה נרמז הויה דמ"ה באופן זה כי אות ו' היא ו"פ ו' והרי הם ל"ו כמנין אלה של ואלקי ועם י' של ואלה"י הרי מ"ו ולפי שבמלת ואלקי נרמזו חיבור אבא עם הדעת שלו עצמו לכן אות י' של ואלקי עולה לכאן ולכאן כנז' והרי נתבאר ענין זווג אור המקיף דאו"א ודעת בג' תי' הנז'. ועתה נבאר איך נמשך זה האור המקיף של המוחין פנימיים דז"א ואיך נרמזין בג' תי' אלו הנה נודע כמ"ש בהקדמת ביאור אדרת האזינו ושם נתבאר ענין התפילין בארוכה איך במוחין דז"א יש ו' בחי' ג' מהם א"פ וג' מהם א"מ והבחי' ה' היא א"פ דמוחין פנימיים שבתוך ז"א עצמו ואח"כ יוצא מתוכם אור המקיף שלהם בסוד תפילין במצח דז"א ואלו התפילין הם בחי' הו' האחרון שבכולם ושם נתבאר אופן הוצאת התפילין בסוד אור המקיף בנצח דז"א איך היא:

והענין הוא כי נודע שז"א מלביש את או"א מן החזה שלהם ולמטה ואו"א מלבישין את א"א והנה נמצא כי ז"א מלביש את הא"א מחצי הת"ת שבו ולמטה אחר היות א"א מתלבש תוך או"א שנתפשטו נה"י שלהם בתוך ז"א כנודע והנה יש חד קוצא דשערי נמשך מן ראש א"א דרך אחוריו ומגיע עד רישי תרין כתפין דיליה בלבד ונודע כי אלו תרי רישי כתפין דא"א הם עצמם בחי' ב' עטרין דחסדים וגבורות שבדעת דז"א והנה על ידי ק"ש דשחרית נזדווגו או"א בבחינת א"פ ואז ירדו אותם ב' רישי כתפין דא"א מבחינת א"פ שלהם עד למטה ונוגע ברישא דז"א ונעשו בו ב' עטרין דדעת בבחי' א"פ דמוחין ועדיין בחי' א"מ נשאר למע' במקום ב' רישי כתפין דא"א וגם אותה הנימ' דקוצא דשערי דריש' דא"א אינה נמשכת רק עד שם לפי שגם היא היא בחי' א"מ כי כל שערות הם א"מ כנוד' ואח"כ חזרו או"א עתה בברכת אבות להזדווג ב' בבחי' א"מ שלהם עצמם ואז יורד גם אור המקי' של אותם ב' רישי כתפין דא"א למטה ברישא דז"א ואז ג"כ נמש' ההוא קוצא דשערי דרישא דא"א מאחוריו עד למטה בחצי הת"ת שבו המגיע באחורי ריש' דז"א במקום העורף שבו שהוא באחורי ב' עטרין דדעת דז"א ואז מכה שם במקום ההוא ובוקע אותו ונכנס הארת ההוא קוצא דשערי דרך אותה הבקיעה עד פנימיות מוחי' דז"א ועי"כ ניתוסף הארתם ובוקעת ויוצאת דרך הפנים לחוץ במצח דז"א ושם נעשים בו בחינת התפילין מבחי' אותו האור המקיף שירד מלמע' מזווג הב' דאו"א:

אמר הכותב צ"ע כי כבר ענין זה נעש' במצו' התפילין קודם התפלה ואיך נעשה עתה באחרונה ועוד כי הרי עתה בר"ה אינו זמן תפילין. והנה בדרושי התפילין נתבאר כי התפי' הם רשימו דמוחי' שקדמו מאתמול ועתה בתפילת שחרית דיום זה באים מוחי' אחרים חדשים פנימיים ומקיפים בעת ברכת אבות ושם בדרוש אחר נתבאר כי התפילין הם מבחי' המוחים שירדו בלילה בעולם הבריאה ואמנם בדרושים שכתבתי בסדר תיקון תפילת שחרית והתחלקותם בד' חלקים כנגד ד' עולמות אבי"ע שם ביארנו כי ע"י תפילין של יד שהיא בבריאה וע"י תפילין של ראש שהיא באצילות נעשין מוחין פנימיים דא"פ וגם באור המקיף שלהם אלא שהוא בבחינת חיצוניות העולמות אבל בק"ש ובברכת אבות אז נעשים מוחין פנימיים דא"פ ודא"מ בבחינת הפנימיות של העולמות שהם בחינת הנשמות כנודע והרי לפניך ב' טעמים חלוקים זה מזה וצ"ע:

והנה צריך שתדע כי בכל מקום שנמצא בתורה ב' אותיות נ"ו בסופי תיבות כגון אלקינו אבותינו וכיוצא בזה כולם הם בחי' גבו' וכנז' בענין פ' ויהי נועם שאומרים במ"ש. והטעם לפי שכל הגבו' נכללות בה' גבו' שהם אותיות מנצפ"ך העולים בגי' פ"ר ואם תחלקם לה' חלקים שהם ה"ג יהיה כל חלק מהם נ"ו כי ה"פ נ"ו הם בגי' מנצפ"ך ולכן כל מקום שתמצא אותיות נ"ו בס"ת הם דין וגבו'. ונודע כי ה"ג אלו הם ה' הויות העולים בגי' ק"ל וכל הויה מהם הוא במילוי כזה יו"ד ה"י ו"ו ה"ה העולה בגי' נ"ז והענין הוא כי ה"ג הם במנצפ"ך העולים פ"ר ואם תחבר עמהם אות ה' שהיא בבינה יהיו בגי' פר"ה שהם בגי' ה' הויות כל אחד במילוי הנז' וכל בחי' נ"ו הוא גבו' ודין כי כל גבו' מהה' גבו' היא הויה אחת העולה נ"ו כנז':

ונחזור לענין א' לבאר מה ענין נ"ו נ"ו ואלו הנרמזים במלת אלקינו ואלקי אבותינו והכונה הוא בב' בחי'. הא' היא כי הנה עתה יורד המקי' של ב' עטרין חסדים וגבו' דדעת דז"א כנ"ל והנה חו"ג נקראים הויה אלקים שהם בגי' יב"ק כמנין ב"פ נ"ו נ"ו שבמלות אלקינו ואלקי אבותינו ואע"פ שהעטרא הא' הוא חסד ואינה דין עכ"ז כיון שהיא בבחי' אה"מ שלו וכל א"מ הוא מן הבינ' שממנ' דינין מתערין כנ"ל לכן אפי' העיטרא דחסד האור המקיף שלה נרמז במלת נ"ו שהיא גבו'. הכונה הב' היא כי נודע כי לד' מוחין דא"מ של התפי' יש ד' מקיפים ואח"כ יש עוד מקיף א' לכל הד' והוא מצד הבינה ואח"כ יש עוד מקיף אחר לכל המקיפים הנז' והוא מצד התכמה וכנגד זה בעשיית התפי' יש ד' קלפים לבנים חלקים בלתי כתיב' לכרוך בהם ד' פרשיות התפי' כל קלף מקיף לפרש' א' ואח"כ כולם נתונים תוך הבית עצמו של תפיל' ש"ר אשר הוא א"מ על כולם והבית הזה הוא מצד הבי' כנודע בתחי' הקדמת ס' התי' דתפילין אימא על ברא. ואמנם כנגד אור המקיף אשר מצד החכמה אין בו רמז בעשיית התפי' כי הוא עליון מאד ואין לנו בו שום השגה. והנה אלו המקיפים כולם נרמזו במלות אלו כי אבותינו הם ד' מקיפי המו' הנק' אבות וב' אותיות נ"ו של אלקינו הוא המקיף מצד בינה המקי' כל ד' ונ"ו של אבותינו הוא המקיף על כולם מצד חכמה:

אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כבר למעלה נעשה זווג או"א בבחי' אור המקיף שבהם כדי להוריד את האור המקיף הנק' תפי' ש"ר אבל צריך שתדע כי אור המקיף הזה הוא תחתון והוא למטה מן מדרגת המוחין הפנימיים של ז"א כי זה המקיף הנק' תפילין יוצא אח"כ מתוך המוחין פנימיים לחוץ ואמנם יש עוד מקיף א' עליון למעלה ממדרגת המוחין פנימיים דז"א והם אותם המקיפים שנשארו למעלה בת"ת של אי' אשר ממנו נעשה הכתר דז"א ואח"כ נכנסו המו' ההם תוך נה"י דאי' ונתלבשו תוך רישא דז"א ונעשו שם מוחין פנימיים ואח"כ חוזרין לצאת בחוץ במצח דז"א בסוד א"מ תחתון הנקרא תפילין ש"ר והרי הם ג' בחינות ונודע כי הכלים אשר בתוכם נכנסי' המו' האלו הם נק' חב"ד אשר בראשונה היו בחי' חג"ת בהיות ז"א בן ו"ק חג"ת נה"י בלבד וכשהגדיל נתעלו חג"ת שבו ונעשו חב"ד שבו והם בחי' כלים לקבל בתוכם הג' מוחין ונמצא כי אלו הג' כלים הם נקר' ג' אבות אברהם יצחק ויעקב ואלו המקיפים שיורדים ונמשכים עתה מזווג הנז' דאו"א נק' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ובהיות אלו המקיפים יורדים למטה יש בהם ג' בחי' הא' הוא כשיורדים ופוגעים במקום אותם המקיפים הראשונים העליוני' שנשארו בת"ת של הבינה. ואח"כ יורדים עו' למטה במקו' המו' אשר נתלבשו בנה"י דאי' ונכנסו גו רישא דז"א. ואח"כ בצאתם לחוץ במצח דז"א בבחי' תפי' ש"ר כנז' ובכל בחי' מאלו ברדתם שם הם מקבלים אור מן המקום ההוא. ונמצא כי כפ"ז יהיה להם שם בפ"ע בכל בחי' מאלו הג' הנז' וכמ"ש עתה בע"ה. ולכן נבאר בתחי' מהיכן יצאו אלו המקיפים השניים הנה בתחלה ביחוד הק"ש ירדו למטה ד' מוחין דא"פ שהם מן חו"ב דאו"א וב' עטרין דדעת גם ירדו עמהם ד' מקיפין שהיו להם שם במקומם בתחי' ועתה חוזרים לרדת ד' מקיפים אלו התחתונים הנק' תפילין ש"ר ונמשכים ממקום יותר תחתון והוא מחג"ת דאי' כי הרי אלו המקיפים הם גרועים במעלה מן המו' דא"פ הנז' כי הנה ברדתם ממקומם מקבלים אור מהם ומכח אור זה שקבלו מהם הם יכולים לצאת ולהתנוצץ במצח בסוד תפילין כנז' ונמצא כי מוחין דא"פ עם המקיפים שלהם נמשכו מחב"ד דאו"א ואלו המקיפין הב' נמשכו מן חג"ת דאי'. והנה כבר נתבאר אצלנו כי בז"ת דאי' יש ז' הויות דס"ג ואותיות המילוי של כל הויה מהם הוא בגי' הבל כשתסיר אותיות הפשוטות. והנה אלו הם סוד ז' הבלים הנז' בפ' קהלת כי קהלת הוא בסוד הבינה ויש בה ז' הבלים אלו כנז' בס"ה כי שיר השירים וקהלת ומשלי אינון לקבל חב"ד. ונודע מ"ש בפ' פנחס בר"מ כי מהויה דס"ג יוצא שם א"ל מג' יודין וא' אשר בה ונמצא כי כשיורד א"מ התחתון דמוח חכמה יורד מן החסד דאימא ונק' א"ל וגם כשיורד משם במקום הד' מקיפים הא' ולוקח הארה משם כנז' הנה הוא לוקח ג"כ משם שם א"ל:

והענין הוא כי הוא לבדו לוקח הארה מכל הד' מקיפין ההם והארה הלוקח הוא שם א"ל באופן זה כי מג' מקיפין הא' לוקח ג' יודין ומן המקיף הד' דעטרא דגבו' לוקח אות א' ונעשה בו שם א"ל ונודע כי המקיף הא' הם ד' לפי שלא נתלבשו עדיין בנה"י דאי' אבל אלו המקי' השניים שירדו גם הם תוך נה"י דאי' נעשו ג' מקיפים לבד כי ב' המקיפים דב' עטרין נעשים מקיף א' כלול מב' ואינם נחלקים לד' מקיפים עד היותם יוצאי' בסוד התפילין ש"ר ואז נעשים ד' מקיפי' כמבואר באורך בדרוש התפילין. והנה כל מקיף מאלו הג' יש לו הבחי' הנז' של שם א"ל אור מקיף הא' לוקח שם א"ל מחסד דאי ואח"כ לוקח שם א"ל מכל הד' המקיפין הא' ע"ד הנז' וגם המקיף הב' לוקח שם א"ל בגבורה דאי' ואח"כ מכל ד' מקיפים הח' ע"ד הנז' וגם המקיף הג' לוקח שם א"ל מת"ת דאי' ואח"כ מכל ד' מקיפים הא' ע"ד הנז'. וז"ס ב' אותיות א"ל אשר באלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב אשר כבר נתבאר כי ג' מקיפים התחתונים האלו הם ג"פ אלקי אלקי אלקי. ועתה צריך לבאר כי כיון שאלו המקיפים הב' נמשכים משלש הויות ס"ג דחג"ת דאי' א"כ למה אינם לוקחים אלא שם א"ל שבהם בלבד ואינם לוקחים כל המילוי כולו של הויה דס"ג שהיא בגי' הבל כנז' כי הרי כל אור מקיף הוא בחינת הבל כנות אבל דע כי ודאי שכך הוא שלוקחים כל מילוי דס"ג שהוא בגימ' הב"ל לטעם הנז' אבל הענין הוא במה שנקדים לך הקדמה אחת בענין הדעת והיא זאת:

דע כי באלו המוחין פנימיים של ז"א ובכל פרטי מקיפיהם יש בהם ב' בחי' דעת ונק' ב' דיעות וז"ס מש"ה כי אל דעות ה' תרין כנזכר באדרת האזינו והם דעת א' מכריע למעלה בין שני מוחין דז"א הנקרא חו"ב ודעת ב' למטה מכריע בין ב' עטרין דחו"ג אשר אלו הב' עטרין בכללותם הם מוח א' הג' הנקרא דעת כנודע. והנה מוח הדעת דאימא מתפשט בו"ק התחתו' מחסד עד יסוד שבה כנודע כי סוד הדעת הוא אות ו' ונחלק לו' חלקים הנז' שהם ו' ווין וזו היא בחי' התוס' שיש באותיות המילוי דהויה דס"ג העולה בגי' הב"ל על שם א"ל היוצא ממנו כי א"ל עם אות ו' הוא בגי' הב"ל כי ו' זו היא מבחי' הדעת כנז' ואע"פ שב' ווין הם יתירים על ב' שמות א"ל אשר בב' הויות ס"ג דחסד וגבו' דאימא עכ"ז כיון ששרשם אינם רק ו' א' של הדעת אינם נחשבים אלא באות ו' א' ונמצא כי ב' שמות א"ל א"ל הם מקי' מוח חכמה דז"א ומקי' מוח בינה דז"א ואות ו' היתירה הנכללת מב' ווין הנז' הנשאר מחשבון מילוי הב"ל כנז' הוא מקיף מוח הדעת העליון דז"א המכריע בין חו"ב דז"א. אח"כ במקיף הג' דדעת דז"א הכולל ב' עטרין כנודע הנה הוא בחי' אל הג' דהויה דס"ג דת"ת דאימא ואו' ו' הנשארת לתשלום כל המילוי שהוא בגי' הב"ל כנז' היא בחי' המקיף אל בחי' דעת התחתו' הב' המכריע בין ב' העטרין דחו"ג. והנה בחי' ג' שמות א"ל כבר נרמזו בג"פ אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ובחי' אות ו' של הדעת נרמזה באות ו' יתירה של ואלקי יעקב ואע"פ שהם ב' ווין של ב' דעות עליון ותחתון שניהם נכללין בו' זו לפי שאלקי יעקב הוא המוח הג' הנקרא דעת הכולל ב' עטרין והוא בכללותו נק' דעת ולכן ב' ווין אלו שהם ב' הדיעות נכללין בו ביחד באות ו' של ואלקי יעקב כנז' ועוד כי הנה עיקרם אינה אלא ו' א' שבדעת שבבינה שנחלק לו כנז'. גם ו' זו של ואלקי יעקב רומזת כללות הכל שהם ד' מוחין וב' דעות הרי ו'. והרי נתבאר בחי' האור שקבלו אלו המקיפים הב' מן הבחי' א' שירדו שם שהם ד' מקיפים הא' והם ב' אותיות א"ל של אלקי כנז'. ומן הבחי' הב' שהוא ברדתם למקום המוחין הפנימיים ממש כי גם משם לקחו הארה. והנה היא אות ה' של אלה"י. ומן הבחי' הג' שהיא בעת צאתם לחוץ בסוד תפילין במצח גם אז לקחו הארה מהכאת נימא דשערי דא"א והוא אות י' של אלקי. ונמצא כי ג' ההארות שלקחו מכל ג' המקומות הם נקראים אלה"י א"ל ה' י' וע"ש נקרא אלו המקיפים הב' אלקי אלקי כנ"ל. וכבר נתבאר ענין ב' אותיות א"ל איך נלקחו ממקום המקיפים הא' וטרם שנבאר ב' אותיות אחרות שהם ה"י מאלה"י נבאר תחלה מה ענין אלו ההארות של א"ל ומה נעשה בהם:

דע כי הנה נמצא שיש בג' המקיפים האלו הב' ט' יודין וג' אלפין בג' שמות א"ל אשר בהם כנז' וט' היודין אשר נלקחו מג' מקיפין הא' שהם חו"ב ועטרא דחסד אחר אשר נתנוצצו ויצאו בבחי' תפילין במצחא דז"א נמשכו ונתפשטו ונעשו א"מ אל כל ט' ספי' דז"א בבחי' החיצו' הנז' שם בכל ספי' דז"א כנז' אצלנו בדרוש שמות הספי' בסדר אורות המקיפין וכנז' שם כי בכל ספירה יש ג' בחינות פנימי ואמצעי וחיצון וכולם בסוד א"פ וכנגדם ג' בסוד א"מ:

והנה הם מתחלקים בסדר הזה כי ג' היודין של המקיף דמוח חכמה אשר לקחם מג' המקיפים הראשונים שהם חו"ב ועטרא דחסד הנה הם מקיפים אל ג' ספירות קו ימין דז"א והם חח"ן שבו. וג' יודין דמקיף ב' של בינה מקיפים לג' ספירות קו שמאל שבו שהם בג"ה וג' יודין דמקיף ג' של עטרא דחסד מקיפים לג' ספירות קו אמצעי שבו שהם דת"י ונשאר עתה בחי' אות ו' הנשארת מתשלום חשבון מילוי הב"ל שהוא בחי' הדעת כנ"ל. ואמנם הם ג' ווין אשר בג' המקיפים מג' מילוי ס"ג שמהם נתפשטו ג"פ א"ל א"ל א"ל כנז' ומאלו נעשה בחי' הפה דז"א בחי' הב' השפתים והלשון שבו אשר הם בחי' נה"י שבפה. ואמנם ג' האלפין אשר בג' המקיפים הב' האלו אשר לקחום ממקיף הד' הא' הנק' עטרא דגבו' אלו הם מתפשטים בנוק' דז"א אשר היא עתה אב"א והיא בסוד נקודה בלבד ונמשכים בה ג' אלפין אלו כדי לתקנה ולעשותה פר' שלם מי"ס כנודע כי אין המלכות נבנית אלא מעטרא דגבו'. והנה זה סדר התפשטו' בה הנה א' הראשון נחלקת לג' חלקים והם ב' יודין וו' שהיא יו"י צורת א' כנודע ומן ב' היודין נעשין בחי' הפנים ונקראין ב' תפוחין קדישין ימין ושמאל ומן אות ו' נעשה החוטם שבה. ואלף הב' גם היא נחלקת ע"ד הנז' ומב' היודין נעשים ב' הידים שלה ומן אות ו' נעשה גופא דאמצעיתא דילה שהם חג"ת שבה. ואח"כ מן האלף הג' נחלקת ע"ד הנז' ומב' היודין נעשו ב' שוקין דילה ומן אות ו' נעשה היסוד שבה והרי הם נה"י שבה. והנה נתקנה ונבנית הנוק' בסוד פר' בהיותה אב"א ע"י ג' אלפין אלו. והנה כאשר חוזרת לעמוד עמו פב"פ אז לוקחת גם היא ג"כ הארת הט' יודין אשר נתפשטו בז"א כנודע ומאירין בג' האלפין אשר בה באופן זה כי הנה כל אלף מאלו הג' נתחלקו לג' חלקים כנ"ל שהם ו' וב' יודין יו"י נמצא כי גם הג' אלפין שבה הם תשעה אותיות ומאירים בהם תשעה יודין הנז' ט' בט' ועי"כ ניתוסף בה הארה יתירה מאד ואז נעשית היא בבחי' ג"פ א"ל א"ל א"ל שהם בגימטריא ג' אלפין וט' יודין וג"פ א"ל א"ל א"ל הם בגי' מג"ן והוא סוד מ"ש בתפילת שחרית דחול בענין מלך עוזר ומושיע ומגן אשר הוא בעת חזרתה פב"פ כנזכר שם וע"ש ואחר כל זה מתעלים ג' שמות א"ל א"ל א"ל הנז' אשר בה וכולם מאירים בסוד הפנים שלה א"ל א' בפן הימני וא"ל א' בפן השמאלי וא"ל א' בחוטם שלה והנה שם א"ל במילוי הוא קפ"ה ונמצא כי ב"פ אל אשר בב' תפוחין דילה הם בגימ' ש"ע כי הנה עתה יש בפניה אור כל הש"ע ריבוא נהורין אשר באנפין דא"א הנז' באדרת נשא אבל ז"א שאין בו רק הארת הט' יודין בלבד אין לו רק ק"ן ריבוא נהורין באנפוי כנז' באדרת נשא. וז"ס מ"ש רז"ל שאדה"ר לא היה יכול להסתכל בפני חוה אשתו והטעם הוא כי עתה בחזרת פב"פ עמו יש לה ש"ע ריבוא נהורין באנפאה והז"א אין לו אלא ק"ן ריבוא בלבד והטעם הוא מפני שהיא לקחה הארת הט' יודין שבו וג' האלפין שבה. והנה א"ל הג' אשר בחוטם שבה הנה הוא סוד ב' אותיות א"ל דואלקי יעקב שהוא בחי' הדעת המכריע בין ב' אנפין וכיון שמכריע ביניהם לוקח ב' כוחותיהם והם ב' שמות א"ל שבהם העולים ש"ע ולכן גם בחוטמא יש בו שע"ה ריבוא ארכא דחוטמא כנז' באדרת נשא ואמנם ב' נוקבא דפרדשקא הם בחוטמא וכ"א מהם ארכו שע"ה ריבוא שהוא בחי' ב' שמות א"ל הנכללין בהאי חוטמא להיותו מכריע בין ב' אנפין. ואמנם היות מספרם שע"ה כנז' עם שאינם רק ש"ע מב' שמות א"ל הענין הוא כמ"ש בס"ד ובאדרת נשא כי בכל נוק' מאלו ב' נוקבין דחוטמא יש בה אות ה' א' וכמבואר אצלינו בשער רוח הקדש בענין היחודים וע"ש:

גם נבאר קצת מענין זה למטה בג' ההין שיש באלקי אברהם אלקי יצחק אלקי יעקב. והנה אלו הג' אלפין אשר מתפשטים בנוק' דז"א כנז' אשר הם מתחלקים לט' חלקים שהם ט' אותיות יו"י יו"י יו"י שהם בגי' ג' הויות שהם בגי' לח"ם להורות כי עתה היא ראויה לזווג בסוד כי אם הלחם אשר הוא אוכל. גם ענין הג' אלפין אלו הם סוד מש"ה וידבר שלשת אלפים משל כי מאלו הג' אלפין שבה מתפשט פניה לש"ע ריבוא נהורין כמנין מש"ל כנז'. גם ז"ס כי לשלג יאמר הוי ארץ. כי ג' אלפין דמילויים הם בגי' שלג ומג' אלפין האלו העולים של"ג נתהוית ונעשית הנקבה הנק' ארץ וכשחוזרת פב"פ אז נהפכין בסוד נצבה שג"ל לימינך בכתם אופיר שהוא בעת חזרת' פנים בפנים וכאשר בעונות ישראל יש פגם למע' בעונות התחתו' והיא אובדת האורות של האלפין האלו אז כתיב בה ותרד פלאים הפך אלפים והרי נתבאר בחי' הארה הא' שלוקחים אלו המקיפים הב' ברדתם אל מקום מקיפים העליונים והם ב' אותיות א"ל שבאלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב:

ועתה נבאר בחינת הארה הב' שלוקחים ברדתם ובהכנסם בתוך המוחין הפנימיים עצמן דז"א והנה הוא סוד ג' ההין שיש בג"פ אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כנ"ל הנה המקיף הא' שבהם שהוא במוח החכמה כבר בתחלה בבחי' הא' לקח שם א"ל כנז' והוא סוד ג' יודין וא' שהם ד' אותיות לפי שהמקיפים הא' הם ד' כנ"ל לפי שלא נכללו תוך נה"י דאי' אבל המוחין הפנימיים שנתלבשו תוך נה"י דאי' הם ג' מוחין בלבד ולכן אלו המקיפים הב' כ"א מהם אינו לוקח הארה מן המוחין הפנימיים אלא ג' הארות בלבד והוא ג' ווין מג' מוחין חב"ד הפנימיים ואז המקיף הא' נצטיירו בו ג' ווין אלו ונעשו אות ה' שהיא נחלקת לג' ווין ו' עילאה חכמה ו' צד הימין בינה ו' התלויה ביניהם דעת וכעד"ז במקיף הב' והג' ואלו הם ג' ההין שבג"פ אלקי אלקי אלקי כנז'. והנה ענין היות ו' זו הג' תלויה תוך זו הה' ואינה מחוברת עמהם הענין הוא כי הנה ו' זו רומזת אל הדעת כנז' כמ"ש למעלה כי ב' דעות הם דעת עליון מכריע בין חו"ב דז"א ודעת ב' תחתו' מכריע בין ב' עטרין והנה הדעת העליון נעלם מאד ואינו ניכר ולכן לא נתחברה ו' זו הרומזת אל הדעת בכללותו אל ב' הדיעות עם ב' ווין העליונים שהם חו"ב אבל נשארה תלויה למטה להורו' כי אין ניכר רק הדעת התחתו' המכריע בין ב' עטרין. והנה אף שאמרנו כי בההארה הא' לקח כ"א מהם ד' אותיות ועתה לא לקח כי אם ג' אותיות שהם ג' ווין דציור אות ה' עכ"ז גם בה נרמזו ד' בחינות והוא במה שנודע במ"ש פ' בלק דר"ו ע"ב על אשורנו ולא קרוב ענין ההוא פסיעה לבר אשר בסוף רגל הו' התלויה תוך אות רגל ההא א' שבשם והוא בחי' עטרא דגבורה הניתנת למלכות והוא דוגמת אות א' דשם א"ל כנ"ל וג' הווין עצמן הן ניתנין לז"א כדמיון ג' יודין דאות ל' דשם א"ל כנ"ל:

ונבאר סדר התפשטותם הנה בג' ההין הנז' יש ג' ווין וג' פסיעות לבר ולפי שאלו הההין הם מן הארת המוחין הפנימיים דז"א כנ"ל לכן הארה זו אינה יוצאה לחוץ אבל משם ממש מתוך המוחין הפנימיים יורדין ג' ההין אלו דרך פנימיות ז"א עד מקום החוטם שלו אשר יש שם ג' קוים והם ב' נקבי החוטם ימין ושמאל וקו א' באמצעם ובג' קוי החוטם האלו שם ירדו ועמדו ג' ההין הנז' ה' דחכמ' לימין וה' דבינ' לשמאל וה' דדעת באמצע וז"ס הההין אשר בב' נוקבי דפרדשקא דחוטמא הנזכר באדרת נשא וכנ"ל בענין שם א"ל שנעשו שע"ה ריבוא בארכה דחוטמא עם ה' זו ואח"כ משם נתפשטו עוד למטה באופן זה. ג' ווין דה' א' נתפשטו בג' קוים דז"א ואותה הפסיעה אשר בזו הה' הא' נמצאת דבוקה ממש ביסוד דז"א ומשם מאיר' בנוק' כי ו' הג' נתפשטה בקו אמצעי דת"י והפסיעה היא אצל היסוד כנז'. וג' ווין דה' ב' נתפשטה בג' קוים דנוקבא דז"א. וג' ווין דה' ג' נשארה בסוד בחינת הדעת המחבר את זו"ן וגם שם הוא בציור ג' קוים והרי נתבארו ג' ההין של אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב:

ועתה נבאר בחינת ההארה הג' שלוקחים אלו המקיפים הב' בעת צאתם אח"כ לחוץ בבחינת תפילין במצחא דז"א כי הנה אינם יכולים לצאת שם אלא בכח הכאת קוצא דשערי דא"א הנמשך עד העורף דז"א ומכה שם ומרוב ההארה היוצא מסיום פיות דשערות ההם נכנסת לפנים בתוך המוחין הפנימיים ובוקע ויוצא במצח אלו המקיפים הב' כנ"ל במלת אלקינו ואלקי אבותינו והנה ההארה שלוקחים אלו המקיפים הב' מן ההוא קוצא דשערי הם ג' יודין שבג"פ אלקי אלקי אלקי והטעם הוא כי הנה השערות יוצאות מתוך הגומות שבעור הראש כנודע ובחי' הגומא היא צורת יוד עגולה ובחינת השיער הוא צורת ו' ארוכה ובחינת טפת האור היוצא דרך נקב השיער הוא צורת י' עגולה הרי הוא ציור ג' אותיות יו"י שהוא ציור אות א' ואמנם מה שלוקחים אלו המקיפים הב' הוא אותם טפות הארות היוצאים דרך נקבי השיער כנז' שהוא ציור יודין ולכן הם נרמזים בג' יודין שבג"פ אלקי אלקי אלקי כנז' כנגד ג' הארות שלוקחים אלו ג' המקיפים הב' בעת הכאת ההוא קוצא דשערי בעת צאתם לחוץ להעשות מקיפים בסוד התפילין כנז':

קצת כוונות התפילות של ר"ה[עריכה]

ביאור קצת כונות בתפילות ר"ה הנה נת"ל כי בר"ה לפי שנברא העולם ביום הזה לכן נעשה בכל שנה באלו הימים ככל מה שהיה בעת שנברא העולם והוא כי בתחילה חוזרים זו"ן אב"א וצריכים אח"כ נסירה וחזרת פב"פ וחיבוק ונישוק וזווג וכל אלו הבחינות הם נגמרים ביום ח' חג עצרת ואז מזדווגים יחד וכמ"ש בע"ה בתחלת דרוש חג הסוכות ובתחלת דרוש יוה"כ וע"ש בדרוש ג' דחג הסוכות בענין התפשטות החסדים דאימא בנוקבא דז"א ושם נתבאר טעם נכון אל אריכות הימים האלו משא"כ בזמנים אחרים ונמצא כי מיום א' של ר"ה עד סוף ליל חג עצרת כולם הם או זווג ישראל עם לאה או זווג יעקב עם לאה ולכן נק' ר"ה כי כן לאה היא ראש של רחל כנודע בסוד עקב ענוה יראת ה'. ומה שאנו מכוונים בכל תפלות אלו הימים הנז' בברכת אבות במלך עוזר ומושיע ומגן כו' להחזירה פב"פ אז הכל בסוד לאה ולא ברחל כי רחל אין נסירתה נגמרת אלא ע"ס י' ימ"ת ספירה א' בכל יום מהם אבל לאה ננסרת לגמרי ביום א' ובכל יום ויום וחוזרת פב"פ עמו ולזה תיקנו ענין זכרנו לחיים כו' קודם מלך עוזר כו' כי במלות אלו נרמז נסירת לאה. ולכן יש בזכרנו לחיים י"א תיבות וזה סדרם זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלקים חיים ולא יאמר אל מלך וגם לא יאמר אל חי וכ"כ בעל הטורים ז"ל:

וכבר נתבאר אצלנו שזהו סוד הנסירה ואינה נעשית אלא ע"י השינה והדורמיטא שהיא א' מס' במיתה לכן אנו אומרים שזכירה תהיה לחיים ולא למיתה. גם נתבאר אצלנו כי למענך אלקים חיים הוא בנה"י דז"א ונודע כי הם שיעור קומת הנוקבא וזהו למענך כי נסירת הנה"י היא למענך כי שם הוא קומתך. והנה הם י"א תיבות בסדר הזה והם כנגד עשר אחוריים שצריך לנסר ועוד בחי' אחרת שהיא חיות לכולם שעמה הם י"א ע"ד מ"ש בי"א סמני הקטורת הנאחזים בי"א אחוריים שלו ואע"פ שאין ננסר בכל יום ויום מן עשרת ימ"ת אלא ספירה א' עכ"ז צריך להוריד הדינין עד למטה. ונודע כי לאה היא באחורי ז"א מראשו ועד החזה ורחל היא מן החזה ועד סיום רגליו. והנה זכרנו לחיים הוא כנגד כתר דז"א אשר נקרא חיים בסוד התפי' העליו' שהם בחי' המקיפים העליונים הא' אשר על כתר דז"א כנ"ל בביאור ברכת אבות במלות אוא"א כו' כי יש מקיפים א' וב'. ונודע כי התפילין נק' חיים חיי המלך לפי שיש בהם כ"א אזכרות כמנין אהיה וד' פרשיות כנגד ד' אותיות הויה וד' בתים כנגד ד' אותיות אהיה והנה אהיה הויה אהיה הם בגי' חיים וזה תכוין בזכרנו לחיים שהוא מלת חיים הא' שבד"פ חיים הנז' כאן. ותכוין כי אלו התפילין שהם המקיפים העליונים נמשכים בז"א ע"י זווג או"א כנודע אשר בבחי' אור המקיף שלהם והנה או"א הם בבחי' הוי"ה דמילוי יודין דע"ב ואהי"ה דמילוי יודין העולה קס"א והנה ע"ב וקס"א הם בגי' רג"ל והם בגי' ד' אותיו' זכור אשר במלת זכרנו ועוד יש בו נ' יתירה לרמוז כי הנה אח"כ נמשכים אלו המקיפים היוצאים מן הזווג הנז' דרך נ' שערי בינה הנמשכים מן אורות דאו"א. גם ר"ת זכרנו לחיים הוא ל"ז וס"ת הוא מ"ו והם בחי' ב' מילויי ב' הויות ע"ב ס"ג לרמוז כי כ"ז נמשך ע"י זווג או"א הנקרא ע"ב וס"ג ואז יוצאי' בחי' המילויים שבהם לחוץ. גם תכוין כי ר"ת הוא ל"ז כמנין הב"ל לרמוז כי אלו התפי' הם בחי' א"מ הנקרא הב"ל כמבואר לעיל בברכת אבות ובהרבה מקומות והוא בבחינת ההבל היוצא ממילוי ס"ג שהוא בגי' הב"ל. והרי ביארנו טעם היות התיבות י"א ואמנם היות מספר אותיותיו מ"ח הוא לרמוז אל ב' שמות הויה אהיה שרמזנו במלת זכרנו כנז' והם בפשוטן בגי' מ"ח עם הכולל. אח"כ אנו אומרים מלך חפץ בחיים והוא למטה בתפילין דמקיפים תחתונים שבמצח דז"א שהם כנגד המוחין הפנימיים חב"ד וגם אלו התפי' נקר' חיים לטעם הנ"ל. והנה באחורי אלו התפי' יש שם קשר של תפי' אלו שבראש ז"א והוא סוד אות ד' כנודע והיא בחי' לאה מל' העליונה העומדת באחורי ז"א מן חכמה ולמטה וז"ש מלך חפץ בחיים כי זו המל' עילאה הנק' מלך לוקחת חפץ ורצון הנמשך מן מצח הרצון אשר בז"א אשר שם בחי' התפילין הנז' הנקרא חיים ומן הרצון הזה שלוקח מן התפי' הנקר' חיים נעשית ד' זו דקשר דתפילין מאחוריו הנק' מלך:

כתבנו בספר חיים הוא בחג"ת דז"א אשר הם סוד ב' ידים שבהם סוד הכתיבה והנה מל' הב' הנק' רחל ונקר' ספר כנודע היא יוצאת כאן באחורי החזה אשר בת"ת ושם נעשים בה ג"כ בחי' תפילין שבראש שלה הנק' תפילה של יד דז"א כמבואר אצלינו במקומו. וגם תפילין אלו נקר' חיים וזמ"ש כתבנו בספר החיים כי בחי' חג"ת דז"א הנקר' כתיבה יאירו במלכות הב' הנק' ספר אשר בו התפי' הנקר' חיים ויתקנו אותה:

למענך אלקים חיים הוא בנה"י דז"א כבר אמרנו למעלה כי הם שיעור קומת הנוק' וזהו למענך כלומר כי נסירת הנה"י הוא למענך כי שם הוא קומתך. והענין הוא כי יש כאן בחי' נה"י דז"א ובחי' נה"י דרחל נוק' העומדין כנגד הפרקי' תתאין דנה"י דז"א כנודע וכ"א מהם נק' אל חי בסוד היסוד הנק' כן בין בנה"י דז"א בין בנה"י דנוק' והתחברות ב' יחד נק' אלקים חיים בלשון רבים וכפי הכונה הזאת היה ג"כ צודק לומר כאן מלת אל חי כמו שיש גורסין אבל אין לומר אותו לפי שאין צורך להזכירו כיון שכבר הוזכר בלשון התחברות אלקים חיים כנז' ועוד כי אין להוסיף בזכרנו יותר מי"א תיבין כנז':

מלך עוזר ומושיע ומגן עתה הוא בחי' חזרת לאה עם ז"א פב"פ כנודע בתפלת שחרית דחול ובמלת מגן תכוין אל מש"ל בברכת אבות בענין אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואמרנו כי מן ג"פ אל אל אל שבג"פ אלקי אלקי אלקי נמשכה הארתם לנקבה ונעשית מג"ן. ושם נתבאר כי כל אל מהם נחלק לג' יודין ואלף ולכן כשנמשכין בנקבה נחלקין ג' יודין בחב"ד שלה וג' יודין בחג"ת שלה וג' יודין בנה"י שלה וכעד"ז ג' האלפין שבהם כל אלף צורתה יו"י כזה א' ומתחלקים ע"ד ט' יודין הנז' יו"י בחב"ד יו"י בחג"ת יו"י בנה"י שלה וע"י כל אלו ההארות נעשית מג"ן כנ"ל:

ברוך א"י מגן אברהם כבר נתבאר כי יש כאן ב' כריעות וב' זקיפות. והענין הוא כי ע"י הכריעה של הגוף בסוד ו' לגבי ה' במלח ברוך יורדת הארת חג"ת דז"א בחג"ת שלה אשר הוא בחי' אות ו'. ואח"כ ע"י כריעת הראש בסוד י' לגבי ה' יורדת ההארה הנז' באור יותר גדול ונמשך עד נה"י שלה ובשם ההויה ע"י הזקיפה ההיא אנו ממשיכין הארה בג' מוחין שבה ואז עולין ונזקפין ג"פ א"ל שנרמז במלת מג"ן שהם מתחלקים בג' קוים שבה ומתקבצים ומאירים באנפין שלה בסוד מגן אחר והוא ע"י החסד הנק' אברהם בסוד והוכן בחסד כסא וזמ"ש מגן אברהם ועלי' זו אל אנפין דילה נתבאר היטב למעלה בביאור ברכת אבות במלות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב וע"ש היטב:

אח"כ ברכת אתה גבור ותיקנו בה נוסח מי כמוך אב הרחמן כו' והם ח' תיבות ואלו הם מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו ברחמים לחיים ויש בין התפלות שינוי שבתפלות שחרית ומנחה וערבית תאמר אב הרחמן ובתפלת מוסף תאמר אב הרחמים וגם זה נוהג בתפי' יוה"כ עוד שמעתי מפי מגידי אמת מן החברים שלנו שאמר להם מוז"ל שגם במנחה של יום שבת יאמר אב הרחמים והדבר מבואר כי במנחה דשבת יש עליה דומיא דתפלת המוסף והוא פשוט. גם מצאתי כתוב במחזור של מורי זלה"ה שעשה הגהה כי גם בתפלת נעילה ביוה"כ יאמר אב הרחמים כמו במוסף וכן שמעתי מפיו כשהיה מתפלל:

והנה נוסח זה של מי כמוך אב הרחמן כו' יש בו ח' תיבות והם כנגד הארת ח' תיקוני דיקנא דכהנא רבא אשר כנגדם הם ח' בגדי כהונה אל הכה"ג ביוה"כ ונודע כי כהנא רבא הוא בע"ק א"א ולכן נק' רבא ולא זעירא אבל כהן הדיוט אינו צריך ח' בגדים ולפי שהם בעתיקא לכן הם בגדי לבן כנגד לבושיה כתלג חיוור הנאמר בעתיקא. ודע כי בכל י' י"ת צ"ל אב הרחמן שהוא בז"א אבל בתפלות המוספין דר"ה ויוה"כ ושבת שבנתים צ"ל אב הרחמים לפי שאז עולים עד או"א ונודע כי אבא עילאה נקר' אב לכל הרחמים כולם כי הוא ראשית קו הימין ולפי שברכה זו היא כולה גבו' כי לכן נקר' גבו' לכן אנו ממתקים אותם במלות אב הרחמן והענין הוא כי אב הרחמן הוא בגי' ש"ו מן אותיות שופר אשר ביארנו שם כי עם הי"ד פרקי אצבעות האוחזים בשופר נשלמים לש"ך ניצוצין הגבו' ואנו קוראי' אותם אב הרחמן למתקם בסוד רחמים וגם אב הרחמים הנז' בתפלת המוספין כנז' גם הם בחשבון אב הרחמן. ואמנם כונת ברכה זו היא כי ביום ר"ה נידונין כל הנשמות העתידות לחזור בגלגול בעוה"ז וזמ"ש זוכר יצוריו ברחמים לחיים ולא אמר זוכר אותנו ע"ד מ"ש זכרנו לחיים אלא זוכר יצוריו הם הנשמות הנז' שזוכר אותם ברחמיו ית' להחזירם לחיים ולחיותם בעוה"ז בסוד חזרתם בגלגול. וזמ"ש בתפלת המוסף בזכרונות אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם וכו' מי לא נפקד כיום הזה כו' והנה ע"י גלגול הנשמות האלו שחוזרים לחיות בעוה"ז בסוד הגלגול מזה ג"כ נתאמת אצלנו כי גם יהיה תחית המתים אל הגופים לעת"ל וזמ"ש אחריו ונאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש כי בראותנו אותך זוכר יצוריך ברחמים. לחיים שתחזור הנשמה בגלגול מזה נודע כי נאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש. וגם לסיבה זו נתקן תיקון מי כמוך וכו' בברכת תחית המתים כי כולו דוגמא א'. גם ר"ת ברחמים לחיים הם ל"ב נתי' גם ר"ת יצוריו ברחמים לחיים הוא שם בן מ"ב שהוא בחי' גבו' מעין ברכה זו הנק' גבו'. גם ר"ת זוכר יצוריו ברחמים לחיים הם מ"ט והם מ"ט שערי בינה:

לדור ודור המליכו לאל כי הוא לבדו מרום וקדוש. דע כי בעשרת ימי תשובה אין לומר כל סדר זה מן לדור ודור ע"ס הברכה דאתה קדוש עם ד"פ ובכן דאצטריכו למימר והם ובכן יתקדש וכו' ובכן תן פחדך וכו' ובכן תן כבוד כו' ובכן צדיקים וכו' ואין לומר סדר הזה כולו אלא בב' ימים דר"ה ויוה"כ בלבד אבל בימ"ת אין בחי' אלו מתגלים ולכן אין לאמרם אז זולתי זכרנו בברכת אבות ומי כמוך בתחיית המתים ואתה קדוש כסדר ימי החול אלא שחותם המלך הקדוש ואמנם כונת אלו המילות הם כי הנה יש בו ט' תיבות כנגד לאה ורחל שהם ב' דלתין וע"ה הוא ט'. וגם נקרא דור ודור ואנו ממליכים אותה עתה וזמ"ש לדור ודור המליכו לאל וכו' ומלת לאל הם ב' שמות אשר בדור ודור עצמם הנז' והוא כי אות א' אשר באמצע לאל תחברנו עם כל למד ולמד בראש ובסוף יהיה ל"א וא"ל והם ברחל ובלאה כי ברחל הוא הויה דס"ג שיש בה ג' יודין וא' כמנין ל"א ולפי שהויה מתחלת באות י' לכן היודין קודמין לאות הא' וזהו ל"א אבל בלאה הוא שם אהיה ביודין שגם יש בו ג' יודין וא' כמנין א"ל ולפי ששם אהיה מתחיל באות א' לכן הא' קודמת ליודין וזהו אל ואומרו כי הוא לבדו מרום וקדוש גם זה נחלק לב' מלות כי הוא לבדו הם ברחל ומלות מרום וקדוש הם בלאה כי היא למעלה ממקום רחל כנז' אצלנו בפ' ויצא בסוד יעקב משמש במרום וע"ש ושמעתי משם מוז"ל כי הוא לבדו הם בגי' שם מ"ב והוא ברחל:

שער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ו קצת כוונות התפילות של ר"ה_1 ביאור קצת כונות בתפילות ר"ה הנה נת"ל כי בר"ה לפי שנברא העולם ביום הזה לכן נעשה בכל שנה באלו הימים ככל מה שהיה בעת שנברא העולם והוא כי בתחילה חוזרים זו"ן אב"א וצריכים אח"כ נסירה וחזרת פב"פ וחיבוק ונישוק וזווג וכל אלו הבחינות הם נגמרים ביום ח' חג עצרת ואז מזדווגים יחד וכמ"ש בע"ה בתחלת דרוש חג הסוכות ובתחלת דרוש יוה"כ וע"ש בדרוש ג' דחג הסוכות בענין התפשטות החסדים דאימא בנוקבא דז"א ושם נתבאר טעם נכון אל אריכות הימים האלו משא"כ בזמנים אחרים ונמצא כי מיום א' של ר"ה עד סוף ליל חג עצרת כולם הם או זווג ישראל עם לאה או זווג יעקב עם לאה ולכן נק' ר"ה כי כן לאה היא ראש של רחל כנודע בסוד עקב ענוה יראת ה'. ומה שאנו מכוונים בכל תפלות אלו הימים הנז' בברכת אבות במלך עוזר ומושיע ומגן כו' להחזירה פב"פ אז הכל בסוד לאה ולא ברחל כי רחל אין נסירתה נגמרת אלא ע"ס י' ימ"ת ספירה א' בכל יום מהם אבל לאה ננסרת לגמרי ביום א' ובכל יום ויום וחוזרת פב"פ עמו ולזה תיקנו ענין זכרנו לחיים כו' קודם מלך עוזר כו' כי במלות אלו נרמז נסירת לאה. ולכן יש בזכרנו לחיים י"א תיבות וזה סדרם זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלקים חיים ולא יאמר אל מלך וגם לא יאמר אל חי וכ"כ בעל הטורים ז"ל:

וכבר נתבאר אצלנו שזהו סוד הנסירה ואינה נעשית אלא ע"י השינה והדורמיטא שהיא א' מס' במיתה לכן אנו אומרים שזכירה תהיה לחיים ולא למיתה. גם נתבאר אצלנו כי למענך אלקים חיים הוא בנה"י דז"א ונודע כי הם שיעור קומת הנוקבא וזהו למענך כי נסירת הנה"י היא למענך כי שם הוא קומתך. והנה הם י"א תיבות בסדר הזה והם כנגד עשר אחוריים שצריך לנסר ועוד בחי' אחרת שהיא חיות לכולם שעמה הם י"א ע"ד מ"ש בי"א סמני הקטורת הנאחזים בי"א אחוריים שלו ואע"פ שאין ננסר בכל יום ויום מן עשרת ימ"ת אלא ספירה א' עכ"ז צריך להוריד הדינין עד למטה. ונודע כי לאה היא באחורי ז"א מראשו ועד החזה ורחל היא מן החזה ועד סיום רגליו. והנה זכרנו לחיים הוא כנגד כתר דז"א אשר נקרא חיים בסוד התפי' העליו' שהם בחי' המקיפים העליונים הא' אשר על כתר דז"א כנ"ל בביאור ברכת אבות במלות אוא"א כו' כי יש מקיפים א' וב'. ונודע כי התפילין נק' חיים חיי המלך לפי שיש בהם כ"א אזכרות כמנין אהיה וד' פרשיות כנגד ד' אותיות הויה וד' בתים כנגד ד' אותיות אהיה והנה אהיה הויה אהיה הם בגי' חיים וזה תכוין בזכרנו לחיים שהוא מלת חיים הא' שבד"פ חיים הנז' כאן. ותכוין כי אלו התפילין שהם המקיפים העליונים נמשכים בז"א ע"י זווג או"א כנודע אשר בבחי' אור המקיף שלהם והנה או"א הם בבחי' הוי"ה דמילוי יודין דע"ב ואהי"ה דמילוי יודין העולה קס"א והנה ע"ב וקס"א הם בגי' רג"ל והם בגי' ד' אותיו' זכור אשר במלת זכרנו ועוד יש בו נ' יתירה לרמוז כי הנה אח"כ נמשכים אלו המקיפים היוצאים מן הזווג הנז' דרך נ' שערי בינה הנמשכים מן אורות דאו"א. גם ר"ת זכרנו לחיים הוא ל"ז וס"ת הוא מ"ו והם בחי' ב' מילויי ב' הויות ע"ב ס"ג לרמוז כי כ"ז נמשך ע"י זווג או"א הנקרא ע"ב וס"ג ואז יוצאי' בחי' המילויים שבהם לחוץ. גם תכוין כי ר"ת הוא ל"ז כמנין הב"ל לרמוז כי אלו התפי' הם בחי' א"מ הנקרא הב"ל כמבואר לעיל בברכת אבות ובהרבה מקומות והוא בבחינת ההבל היוצא ממילוי ס"ג שהוא בגי' הב"ל. והרי ביארנו טעם היות התיבות י"א ואמנם היות מספר אותיותיו מ"ח הוא לרמוז אל ב' שמות הויה אהיה שרמזנו במלת זכרנו כנז' והם בפשוטן בגי' מ"ח עם הכולל. אח"כ אנו אומרים מלך חפץ בחיים והוא למטה בתפילין דמקיפים תחתונים שבמצח דז"א שהם כנגד המוחין הפנימיים חב"ד וגם אלו התפי' נקר' חיים לטעם הנ"ל. והנה באחורי אלו התפי' יש שם קשר של תפי' אלו שבראש ז"א והוא סוד אות ד' כנודע והיא בחי' לאה מל' העליונה העומדת באחורי ז"א מן חכמה ולמטה וז"ש מלך חפץ בחיים כי זו המל' עילאה הנק' מלך לוקחת חפץ ורצון הנמשך מן מצח הרצון אשר בז"א אשר שם בחי' התפילין הנז' הנקרא חיים ומן הרצון הזה שלוקח מן התפי' הנקר' חיים נעשית ד' זו דקשר דתפילין מאחוריו הנק' מלך:

כתבנו בספר חיים הוא בחג"ת דז"א אשר הם סוד ב' ידים שבהם סוד הכתיבה והנה מל' הב' הנק' רחל ונקר' ספר כנודע היא יוצאת כאן באחורי החזה אשר בת"ת ושם נעשים בה ג"כ בחי' תפילין שבראש שלה הנק' תפילה של יד דז"א כמבואר אצלינו במקומו. וגם תפילין אלו נקר' חיים וזמ"ש כתבנו בספר החיים כי בחי' חג"ת דז"א הנקר' כתיבה יאירו במלכות הב' הנק' ספר אשר בו התפי' הנקר' חיים ויתקנו אותה:

למענך אלקים חיים הוא בנה"י דז"א כבר אמרנו למעלה כי הם שיעור קומת הנוק' וזהו למענך כלומר כי נסירת הנה"י הוא למענך כי שם הוא קומתך. והענין הוא כי יש כאן בחי' נה"י דז"א ובחי' נה"י דרחל נוק' העומדין כנגד הפרקי' תתאין דנה"י דז"א כנודע וכ"א מהם נק' אל חי בסוד היסוד הנק' כן בין בנה"י דז"א בין בנה"י דנוק' והתחברות ב' יחד נק' אלקים חיים בלשון רבים וכפי הכונה הזאת היה ג"כ צודק לומר כאן מלת אל חי כמו שיש גורסין אבל אין לומר אותו לפי שאין צורך להזכירו כיון שכבר הוזכר בלשון התחברות אלקים חיים כנז' ועוד כי אין להוסיף בזכרנו יותר מי"א תיבין כנז':

מלך עוזר ומושיע ומגן עתה הוא בחי' חזרת לאה עם ז"א פב"פ כנודע בתפלת שחרית דחול ובמלת מגן תכוין אל מש"ל בברכת אבות בענין אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואמרנו כי מן ג"פ אל אל אל שבג"פ אלקי אלקי אלקי נמשכה הארתם לנקבה ונעשית מג"ן. ושם נתבאר כי כל אל מהם נחלק לג' יודין ואלף ולכן כשנמשכין בנקבה נחלקין ג' יודין בחב"ד שלה וג' יודין בחג"ת שלה וג' יודין בנה"י שלה וכעד"ז ג' האלפין שבהם כל אלף צורתה יו"י כזה א' ומתחלקים ע"ד ט' יודין הנז' יו"י בחב"ד יו"י בחג"ת יו"י בנה"י שלה וע"י כל אלו ההארות נעשית מג"ן כנ"ל:

ברוך א"י מגן אברהם כבר נתבאר כי יש כאן ב' כריעות וב' זקיפות. והענין הוא כי ע"י הכריעה של הגוף בסוד ו' לגבי ה' במלח ברוך יורדת הארת חג"ת דז"א בחג"ת שלה אשר הוא בחי' אות ו'. ואח"כ ע"י כריעת הראש בסוד י' לגבי ה' יורדת ההארה הנז' באור יותר גדול ונמשך עד נה"י שלה ובשם ההויה ע"י הזקיפה ההיא אנו ממשיכין הארה בג' מוחין שבה ואז עולין ונזקפין ג"פ א"ל שנרמז במלת מג"ן שהם מתחלקים בג' קוים שבה ומתקבצים ומאירים באנפין שלה בסוד מגן אחר והוא ע"י החסד הנק' אברהם בסוד והוכן בחסד כסא וזמ"ש מגן אברהם ועלי' זו אל אנפין דילה נתבאר היטב למעלה בביאור ברכת אבות במלות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב וע"ש היטב:

אח"כ ברכת אתה גבור ותיקנו בה נוסח מי כמוך אב הרחמן כו' והם ח' תיבות ואלו הם מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו ברחמים לחיים ויש בין התפלות שינוי שבתפלות שחרית ומנחה וערבית תאמר אב הרחמן ובתפלת מוסף תאמר אב הרחמים וגם זה נוהג בתפי' יוה"כ עוד שמעתי מפי מגידי אמת מן החברים שלנו שאמר להם מוז"ל שגם במנחה של יום שבת יאמר אב הרחמים והדבר מבואר כי במנחה דשבת יש עליה דומיא דתפלת המוסף והוא פשוט. גם מצאתי כתוב במחזור של מורי זלה"ה שעשה הגהה כי גם בתפלת נעילה ביוה"כ יאמר אב הרחמים כמו במוסף וכן שמעתי מפיו כשהיה מתפלל:

והנה נוסח זה של מי כמוך אב הרחמן כו' יש בו ח' תיבות והם כנגד הארת ח' תיקוני דיקנא דכהנא רבא אשר כנגדם הם ח' בגדי כהונה אל הכה"ג ביוה"כ ונודע כי כהנא רבא הוא בע"ק א"א ולכן נק' רבא ולא זעירא אבל כהן הדיוט אינו צריך ח' בגדים ולפי שהם בעתיקא לכן הם בגדי לבן כנגד לבושיה כתלג חיוור הנאמר בעתיקא. ודע כי בכל י' י"ת צ"ל אב הרחמן שהוא בז"א אבל בתפלות המוספין דר"ה ויוה"כ ושבת שבנתים צ"ל אב הרחמים לפי שאז עולים עד או"א ונודע כי אבא עילאה נקר' אב לכל הרחמים כולם כי הוא ראשית קו הימין ולפי שברכה זו היא כולה גבו' כי לכן נקר' גבו' לכן אנו ממתקים אותם במלות אב הרחמן והענין הוא כי אב הרחמן הוא בגי' ש"ו מן אותיות שופר אשר ביארנו שם כי עם הי"ד פרקי אצבעות האוחזים בשופר נשלמים לש"ך ניצוצין הגבו' ואנו קוראי' אותם אב הרחמן למתקם בסוד רחמים וגם אב הרחמים הנז' בתפלת המוספין כנז' גם הם בחשבון אב הרחמן. ואמנם כונת ברכה זו היא כי ביום ר"ה נידונין כל הנשמות העתידות לחזור בגלגול בעוה"ז וזמ"ש זוכר יצוריו ברחמים לחיים ולא אמר זוכר אותנו ע"ד מ"ש זכרנו לחיים אלא זוכר יצוריו הם הנשמות הנז' שזוכר אותם ברחמיו ית' להחזירם לחיים ולחיותם בעוה"ז בסוד חזרתם בגלגול. וזמ"ש בתפלת המוסף בזכרונות אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם וכו' מי לא נפקד כיום הזה כו' והנה ע"י גלגול הנשמות האלו שחוזרים לחיות בעוה"ז בסוד הגלגול מזה ג"כ נתאמת אצלנו כי גם יהיה תחית המתים אל הגופים לעת"ל וזמ"ש אחריו ונאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש כי בראותנו אותך זוכר יצוריך ברחמים. לחיים שתחזור הנשמה בגלגול מזה נודע כי נאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש. וגם לסיבה זו נתקן תיקון מי כמוך וכו' בברכת תחית המתים כי כולו דוגמא א'. גם ר"ת ברחמים לחיים הם ל"ב נתי' גם ר"ת יצוריו ברחמים לחיים הוא שם בן מ"ב שהוא בחי' גבו' מעין ברכה זו הנק' גבו'. גם ר"ת זוכר יצוריו ברחמים לחיים הם מ"ט והם מ"ט שערי בינה:

לדור ודור המליכו לאל כי הוא לבדו מרום וקדוש. דע כי בעשרת ימי תשובה אין לומר כל סדר זה מן לדור ודור ע"ס הברכה דאתה קדוש עם ד"פ ובכן דאצטריכו למימר והם ובכן יתקדש וכו' ובכן תן פחדך וכו' ובכן תן כבוד כו' ובכן צדיקים וכו' ואין לומר סדר הזה כולו אלא בב' ימים דר"ה ויוה"כ בלבד אבל בימ"ת אין בחי' אלו מתגלים ולכן אין לאמרם אז זולתי זכרנו בברכת אבות ומי כמוך בתחיית המתים ואתה קדוש כסדר ימי החול אלא שחותם המלך הקדוש ואמנם כונת אלו המילות הם כי הנה יש בו ט' תיבות כנגד לאה ורחל שהם ב' דלתין וע"ה הוא ט'. וגם נקרא דור ודור ואנו ממליכים אותה עתה וזמ"ש לדור ודור המליכו לאל וכו' ומלת לאל הם ב' שמות אשר בדור ודור עצמם הנז' והוא כי אות א' אשר באמצע לאל תחברנו עם כל למד ולמד בראש ובסוף יהיה ל"א וא"ל והם ברחל ובלאה כי ברחל הוא הויה דס"ג שיש בה ג' יודין וא' כמנין ל"א ולפי שהויה מתחלת באות י' לכן היודין קודמין לאות הא' וזהו ל"א אבל בלאה הוא שם אהיה ביודין שגם יש בו ג' יודין וא' כמנין א"ל ולפי ששם אהיה מתחיל באות א' לכן הא' קודמת ליודין וזהו אל ואומרו כי הוא לבדו מרום וקדוש גם זה נחלק לב' מלות כי הוא לבדו הם ברחל ומלות מרום וקדוש הם בלאה כי היא למעלה ממקום רחל כנז' אצלנו בפ' ויצא בסוד יעקב משמש במרום וע"ש ושמעתי משם מוז"ל כי הוא לבדו הם בגי' שם מ"ב והוא ברחל:

ובכן יתקדש שמך וכו' דע כי ד"פ נזכרו בכאן מלות ובכן שלא כדברי הפוחתים ממנין זה וגורעים ומשנים כפי העולה בדעתם. והנה ובכן הוא בגי' ע"ב ונודע כי שם בן ע"ב הוא ג' ג' ג' אותיות ג"פ ע"ב ואח"כ נכללים בע"ב תיבין א"כ הם ד' ובכן. ואמנם ענין ד' ובכן אלו הם ד' הויות ע"ס מ"ב באופן זה כי הויה דע"ב הרי היא נודעת כי גם היא במספר ג' אותיו' בכן גם הויה דס"ג עם י' אותיותיה הם ע"ג כמנין בכ"ן ע"ה. גם הויה דמ"ה עם חשבון ד' אותיותיה הפשוטות הם כמנין ע"א וע"ה הרי ע"ב אמנם הויה דב"ן היא בבחי' ריבוע כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה שהיא בגי' ע"ב. וכבר נתבאר ענין זה בענין ויעבור וי"ג מדות דרחמי שבתפלת שחרית דחול כי ד"פ אלו ע"ב ע"ב ע"ב ע"ב הם סוד ע"ב רי"ו וכו' והנה אם תוסיף ו' של ובכן יהיה בגי' כמנין מזלא ולכן צריך לכוין להוריד בכל בחי' ע"ב מאלו הד' הויות תוריד ג' הויות עליונות אשר במזל העליון הח' דדיקנא דא"א שהם בגי' ע"ח כמנין מזלא וכמנין ובכ"ן ואמנם ב' ובכן הא' הם ללאה הא' בבחי' שמאלו תחת לראשי והב' הוא בחי' וימינו תחבקני וב' האחרות הם לרחל ע"ד הנז' בלאה:

ועתה נבאר כ"א מהן ובכן יתקדש שמך וכו' יש בו ח' תי' כנגד לאה ורחל הנק' ב' דלתין כנ"ל ולאה היא הנקראת שמך ה' אלקינו כי הנוקב' נק' שם כנודע ולאה נקר' שמך הגדול ואלקינו על ישראל עמך הם ברחל אשר תמיד עומדת עם ישראל בעוה"ז כנודע ולכן תכוין כי מלת יתקדש הם אותיות שד"י ת"ק שהוא בחי' שם שד"י כפשוטו ובחי' אותיות מילוייו בלבד העולים ת"ק. והענין הוא כי לאה ורחל שם הוא בחי' שם שד"י שבתפילין שהם ש' של בית תפלה ש"ר וד' דקשר תפלה ש"ר וי' דקשר תפלה של יד. ורחל ולאה הם נקר' מלכות וזהו מה שאנו אומרים בתפלת מוסף במלכיות לתקן עולם במלכות שד"י גם תכוין כי הנה זה ובכן הא' הוא הויה דע"ב דיודין אשר הוא בסוד החכמה הנק' קדש וזמ"ש ויתקדש. וגם טעם אחר כי בהויה דע"ב דיודין יש ד' יודין וכ"א כלולה מי' הם ד' מאות ועם עשר האותיות דהויה עצמה במילואה הרי ת"י כמנין קודש וכמנין קדוש וזמ"ש ויתקדש. ושמעתי משם מוז"ל כונות אלו כי ר"ת של יתקדש שמך ה' הוא בגי' יש"י כמנין ש"ך ניצוצין הנודעים וס"ת הנז' הם שכ"ה שהם ה' אלפים היתירים הממתקין את הש"ך דינים הנרמזים בה"פ די"ן של אדנ"י העולים בגי' ש"ך ובהם ה' אלפין למתקם כנודע. גם ר"ת של אלקינו על ישראל עמך הוא קנ"א כמנין אהיה דההין גם ס"ת הנז' הם פ"ו כמנין אלקים ע"כ שמעתי:

ובכן תן פחדך כו' צריך להגיה מלת כמו שידענו ולהסיר מלת כמו כנודע ואז יהיה מספר תיבות סדר ובכן הזה מ"ב תי' כנגד שם בן מ"ב כנודע שהוא בגבו' ובפחד כנודע. ומלת פחדך הוא בגי' יב"ק שהם שתי שמות יהו"ה אלקים והם ב"פ נ"ו נ"ו והם ב' גבו' מן החמשה גבו' מנצפ"ך כנודע שמתחלקו' לה' אלקים דכן וכל א' מהם הוא בגי' נ"ו נ"ו וכל ה"פ נ"ו הם ביחד בגי' פ"ר כמבואר לעיל בברכת אבות דר"ה במלת או"א כו' וע"ש הטעם. גם ב' תי' של תן פחדך הם בגי' תקס"ב כמנין ב"פ מנצפ"ך עם ב' הכוללים של ב' מנצפ"ך כי הם מנצפ"ך א' בבינה ומנצפ"ך א' במלכות והם בבריאה ובעשיה כי בהם בחי' הדינים שהם נקבות ולכן לא הוזכר בברכה זו עולם היצירה אלא בריאה ועשיה לבדם והוא אומרו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת. גם אומרו ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים:

ובכן תן כבוד לעמך כו' צריך להגיה ולומר ותקוה טובה לדורשיך וכמשחז"ל בס"ה בפ' וישלח ע"פ הצילני נא מיד אחי מיד עשו כו' כי צריך האדם לפרש ולבאר בלשון שאלתו בתכלית הביאור עד שלא יהא בה גמגום כלל פן ח"ו יתן מקום אל המקטרג לקטרג בלשון שאלתו ולכן צ"ל ותקוה טובה לדורשיך ולא ותקוה סתם. וביאור המלות הוא כי הנה אנו עתה בזה ובכן הג' שהוא בז"א כנ"ל שהוא בסוד הויה דמ"ה דאלפין ולכן צריך להזכיר בו ענין תקוה טובה הזאת והוא כי יש בו אותיות תי"ק ו"ה פי' כי היצירה והעשיה הם תי"ק ונרתק של ב' אותיות אחרונות ו"ה של ההויה וזהו ות"ק ו"ה. והענין הוא כי הנה אומות העולם אין להם בחי' רוח ומכ"ש נשמה רק בחי' נפש בלבד מעולם העשיה ואף נפש זו היא מן הקליפ' דעשיה הנק' רע ולכן אנו אומרים בימי החול בעמידה למינים אל תהי תקוה פי' שאנו מתפללים שלאומות העולם וגם למינים שלא יהיה להם שום חלק ותי"ק ו"ה שהם יצירה ועשיה ואפי' בנפש דעשיה מצד הקדושה לא יהיה להם שום אחיזה כלל. אבל עתה ביום ר"ה אנו מתפללים שאנו דורשיו ית' שיתן לנו תי"ק ו"ה מצד הטוב ר"ל שעל הפחות אם אין בנו מעשים לקבל הנשמה העליונה מכולם שהיא מן הבריאה לפחות אל יחסר לנו רוח ונפש מן יצירה עשיה הנק' תקוה מצד הקדושה שבהם הנק' טוב וזמ"ש ותקוה טובה. ונלע"ד ששמעתי ממוז"ל כי בזה ובכן הג' יש בו כ"ז תיבות חוץ ממלת ובכן והוא כנגד שם ההויה הזו שהיא הויה דמ"ה דאלפין כנ"ל. גם נלע"ד שאני הוא שאמרתי למוז"ל ענין זה ולא הודה בו ואני מסופק גם מ"ש וצמיחת קרן לדוד עבדך הוא ברחל הצומחת ממטה למעלה ואין בה רק ב' יחודים הויה אלקים הוי' אדנ"י שהם גי' בא"ר אבל ועריכת נר לבן ישי הוא בלאה שהיא כדוגמת הבינה העליונה ולכן יש בה ג"כ יחוד הג' של הויה אהיה אשר ג' היחודים הנז' יחד הם בגי' נ"ר וזמ"ש ועריכת נר לבן ישי שהיא לאה אשר ממנה יצא משיח בן דוד בן ישי:

קדוש אתה ונורא שמך, נלע"ד ששמעתי ממוז"ל במש"ה ויגבה ה' צבאות במשפט כי כל הזווגים שבימים אלו מר"ה ועד שמיני עצרת הם בלאה ולא ברחל ושאנו אומרים ויגבה שהם בחי' נה"י דאי' הנק' ידוד צבאות כנודע המלובשים בז"א הנק' משפט והם נגבהים למע' בלאה. עוד ירצה לפי שעתה הוא זמן הנסירה ובר"ה ננסרת בחי' הראש כי לכן נקרא ר"ה כנודע אצלינו ולכן היא צריכה להגביה עצמה למע' כדי ליקח הדינין הננסרין ממקום אחורי רישא דז"א וזהו ויגבה ה' וכו':

ברוך אתה ה' המלך הקדוש צ"ל המלך הקדוש בב' ההין א' של המלך היא בלאה הנק' מלך מלכות עילאה והיא נעשית עתה בחי' אות ה' והנה היא מקבלת הארה מן המוחין הפנימיים דז"א המלובשים תוך נה"י דאי' עילאה הנקר' הקדוש ה' קדוש. גם המלך המשפט שאומרים בעשרת ימי תשובה הוא ברחל מלכו' תתאה וגם ב' ההין אלו תכוין בהם אל הדרך שנתבאר בב' ההין דהמלך הקדוש אלא שהה' ראשונה דהמלך המשפט הוא ברחל כנז':

וכתוב לחיים טובים וכו' נלע"ד ששמעתי ממוז"ל כי אנחנו נמשלים אל הכותי הזה היודע לשאול שאלותיו בהדרג' ולכן בברכת אבות שאלנו זכרנו לחיים סתם ועתה הוספנו לשאול שיהיו טובים והכונה כפי הסוד הוא כי הנה עתה ברכה זו היא בהודא' שהיא ספי' ההוד ונודע כי נה"י דז"א נעשין מוחין לנוק' ואז נקר' טובים וכמ"ש בתפי' שחרית דחול בברכת אבות בענין גומל חסדים טובים וע"ש וזמ"ש וכתוב לחיים טובים:

מה שאומר במוסף ועקידת יצחק היום לזרעו ברחמים תזכור שמעתי בשם מוז"ל שזו הנוסחא היא האמיתית לומר לזרעו ולא כדברי הנוסחא האחרת לזרע יעקב:

היום הרת עולם וכו' הוא ענין התקבצות הדינין והגבו' ביסוד הנקבה שהם דינין דכורין ודינין נוקבין והם שכ"ה ניצוצין ופ"ר דמנצפ"ך וכולם בגי' הר"ת ולכן יום זה הוא יום הדין. והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולם וכו'. ענין א"מ שנתקן אחר העמידה בכל י' ימי תשובה באמרך א"מ קרע רוע גזר דינינו תכוין במלת קרע אל שם קר"ע שט"ן והוא שם השני דשם בן מ"ב ותכוין שע"י שם זה יקרע רוע גזר דין:


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ז (עריכה)

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש ז · >>

דרוש ז':[עריכה]

בענין תקיעות של ר"ה ובתחי' אבאר סדרם הנה הם ל' תקיעות תשר"ת תש"ת תר"ת ג"פ מיושב בעת ברכת שופר אחר קריאת ס"ת ול' תקיעות מעומד במוסף בלחש במלכיות זכרונות שופרות ומ' תקיעות בקדיש תתקבל שלאחר תפלת מוסף דחזרה באופן זה. בתחי' יתקע תשר"ת ג"פ תש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ הרי ל' תקיעות ויחזור לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת פ"א הרי מ' קולות ויכוין כי הם מאה קולות כנגד שם הויה דמילוי ס"ג ובאותיות מילויה לבדם שהם בגי' ל"ז והנה ס"ג ול"ז הם ק'. ובענין כונת השופר יתבאר היטב ענין ס"ג ול"ז אלו מה ענינם:

סוד תקיעת שופר ובתחיל' אכתוב ענין א' שנלע"ד ששמעתי ממוז"ל והוא זה כי ב' שופרות הם שופר הקטן ביום ר"ה והוא בתבונה ושופר הגדול לע"ל באי' עילאה הנק' בינה כמש"ה והיה ביום יתקע בשופר גדול מכלל דאיכא קטן וכן דרשו רז"ל גם נלע"ד ששמעתי כי תקיעות דמיושב הם בתבונה ושל המוסף הם באימא כי עד שם עולים זו"ן במוסף כנודע:

ועתה נבאר דרוש זה על מתכונתו בע"ה ובו יתבאר מי הוא השופר ומי הוא התוקע ומי הוא הפה של התוקע שבו תוקעים בשופר ומהו בחי' הקול היוצא מתוך השופר כבר נת"ל כי בימי ר"ה עומדים זו"ן אב"א ואנו צריכים לנסור אותם בימים האלו ע"י הדורמיטא דאפי' או"א בז"א גם נתבאר ענין הדורמיטא הזו כי היא העלאת פנימיות זו"ן בבחי' מ"ן בתוך אי' עילאה ואחר עלייתם בתוך אימא כנז' ע"י הדורמיטא אז אנו מעוררין אותם ומוציאין אותם מלמעלה מתוקנים עם מוחין הראויים לזווג ואמנם סוד השופר בעצמו שמעתי פעם א' ממוז"ל כי הוא כללות כל הגבו' והדינין כי הנה הוא בגי' תקפ"ו ותוקף להורות כי הוא בחינת הדינין תקיפין כולם והוא סוד ג' האלקים הא' הוא אלקים במילוי יודין העולה בגי' ש' דשופר והב' הוא אלקים בריבועו פשוט והוא גי' ר' דשופר והג' אלקים פשוט שהוא בגי' פ"ו דשופר.

אבל מה ששמעתי עתה נקשר עם הדרוש שהקדמנו והוא כי בחי' השופר הוא בחי' אור המקיף של ז' ספי' תחתו' דאימא ולכן נקרא שופר מלשון שפופרת של ביצה ושפופרת של קנה שהוא חלול מתוכו וכן הוא בחי' א"מ שהוא חלול מתוכו להלביש בתוכו את האור הפנימי. עוד נקר' שופר לטעם האדמת פני התוקע ביופי ושפרירות כמו שיתב"ל בע"ה. אבל דע כי האור הפנימי דז"ת דאימא הם ז' הויות דס"ג אבל אור המקיף אינו כן וכמ"ש.

והענין הוא כי הנה נתבאר במ"א כי יש דינין דכורין ויש דינין נוקבין והם שכ"ה נצוצין דבוצינא דקרדינותא ופ"ר גבו' דמנצפ"ך והנה אור המקיף נודע כי הוא בחי' דינין וגבורות כמבואר בהרבה מקומות ולכן הוא כולל ב' בחי' אלו של הדינין ולכן נק' שופר כי אותיות פ"ר דשופר הם ה"ג דמנצפ"ך שהם בגי' פ"ר וב' אותיות ש"ו מן שופר הם סוד הש"ך דינין דבוצינא דקרדינותא והם נשלמים לחשבון זו ע"י היד של אדם האוחזת בשופר לתקוע בו כי היא כלולה מן י"ד פרקין שבה' אצבעות היד עם ש"ו הרי ש"ך וה' אצבעות היד משלימין לה' גבו' מנצפ"ך שהם פ"ר ונעשין פרה אדומה והרי נתבאר ענין השופר וענין היד האוחזת בו ועתה נבאר בו מי הוא התוקע ומי הוא הפה:

דע כי התוקע הוא אימא עילאה כי היא תוקעת מתוך פיה ומוציאה את זו"ן דרך פיה לחוץ ואז יורדים משם ולמטה ונכנסים ועוברים תוך פנימיות אור המקיף בתוך חללו עד סיום ז"ת שלה שהם סוד השופר ואח"כ הם יוצאים מתוך פה התחתון של השופר הזה לחוץ. והנה גם הפה של אימא היא הויה דס"ג ועם הכ"ב אותיות הנמשכים שם בסוד אחה"ע בומ"ף כו' בתוך ה' מוצאות הפה הרי הם בגי' פה. ועתה נבאר מה הם הקולות שיוצאים מתוך השופר. הנה הודעתיך כי התיקון הז' דבי"ג תיקוני דיקנא דעתיקא הוא נק' ואמת והוא בחי' תרין תפוחין קדישין דעתיקא ושם נתבאר כי הם ז' הויות דס"ג שהם בגי' אמ"ת:

והנה המילוי של ס"ג הוא בגי' הב"ל ונמצא כי ז' המילויים שבז' הויות הנז' הם סוד ז' הבלים דקהלת וכולם הם בגי' ר"ס עם הכולל שלהם ולהיות כי כל בחי' מילוי הוא דין כי מילוי הוא בגי' אלקים לכן אלו הז' מילויים שהם ז' הבלים הנז' נמשכים מבינה שהיא בחי' דין ודינין מתערין מינה ונמשכין בז"ת שבה כי כבר הודעתיך כי שבעה הויות דס"ג הם בז"ת דאי' והנה הקולות שאי' תוקעת מתוך פיה אל תוך השופר הם בחי' ז' הבלי' אלו ואלו יוצאין מפיה התחתו' של השופר לחוץ והם סוד קול השופר והנה הם בגי' ר"ס כנז' וכשיוצאי' משם לחו' מתחלקי' חציים לז"א וחציים לנוק' וע"י הבלים אלו נתקנים זו"ן והנה בהתחלקם לחצאים היו שני פעמים ק"ל ק"ל.

והנה ז"א הוא אות ו' ונוק' היא אות ה' תתאה של הויה ואז ז"א הנק' ו' לוקח חציים שהם ק"ל ונעשים קול והנקב' הנק' ה' לוקחת חציים שהם ק"ל ונעשים קל"ה וזהו סוד קול השופר. ונבאר ענין האדם התוקע אשר פניו מתאדמים בעת שתוקע והוא כי בהיותו תוקע להוציא ז' הבלים וקולות אלו מחוץ לשופר אז מתעוררים שרשיהם ומקוריה' שהם ז' הויות דס"ג אשר בתרין תפוחין דעתיקא ומאירין ומתאדמין פניו. וז"ס הארת פני התוקע וגם לסיבה זו נקר' שופר מלשון שופריה דאדם וכיוצא בזה כ' ע"י השופר מתעורר יופי העליון של תרין תפוחין דעתיקא ומתגלית הארתם למטה בעת תקיעת השופר כאשר מתאדמים פני התוקע כנז'. ולהיות כי קול השופר הוא בחי' ההבל היוצא מן הויה דס"ג כנז' לכן צריך לתקוע ביום ר"ה ק' קולות כנגד שם ס"ג ומילויו העולה ל"ז. וס"ג ול"ז הם ק' קולות שנתב"ל היכן מקום תקיעתם:

ואחר שנתבארו כל הענינים דרך כלל נבאר עתה דרך פרט בענין התקיעות הנה תחלה צריך לכוין כי צורך התקי' זו היא לצורך נסירת הדינים דזו"ן הננסרים ביום זה ואנו ממתקין אותם ע"י תקיעת שופר והוא כי ע"י עלותם באי' והיותם שם בסוד העיבור בזמן הדומיטא ואח"כ אנו מוציאין אותם לחוץ בסוד ההבל הנז' היוצא מתוך השופר ועי"כ הם מתמתקים. וכלל זה יהיה בידך כי כל כפיית וביטול הדינין והתמתקו' אינם אלא על ידי שורשם ממש כי הגבורות והדינין העליונים הנה הם תמיד ממותקים ומבוסמים לכן הם עצמם כופים את הדינים הקשים ומבסמים אותם וממתקים אותם ולכן אל תתמה ממ"ש עתה בעזרת השם איך ע"י שרשי ומקורי הדין אנו מבסמים וממתקים את הדין:

ואח"כ תכוין בענין השופר בעצמו כי הוא קצר למעלה ורחב למטה בסוד מן המצר קראתי י"ה מקום המצר הוא מקום הקצר הנתון בפיו של התוקע ומקום רחב הוא למטה כי כן הוא בחי' המקור שלו שהוא הדיקנא דעתיקא אשר הוא הכופה ומבסם כל כחות הדין כולם כנודע.

והנה הדיקנא ההוא הנה היא מצר מלמעלה ולמטה מתרחבת יותר ויש בה ב' שמות י"ה הנמשכי' מב' שמות אלקים אשר בב' פאתי הראש שמשם נמשכת ויוצאת הדיקנא כמבואר אצלנו בביאור י"ג מדות של ויעבור בתפילת שחרית דחול ושם י"ה הא' העליו' הוא למעלה במצר ושם י"ה הב' התחתון הוא למטה במרחב. וזמש"ה מן המצר קראתי י"ה ולכן צריך שפיו הקצר והמצר יהיה למעלה בפיו של התוקע ופה הרחב יהיה למטה. ותכוין כי ע"י תקיעת שופר זה אתה מוריד אותם ב' שמות של י"ה י"ה העליון והתחתון שבמצר וברחב של הדיקנא כאן במקום הזה לאכפייא כל הדינין האלו כי שם הוא שורש ומקור כולם כנודע:

ואחר כך תכוין בענין הוצאת הקול והוא כי התחלת הקול הזה הוא הבל היוצא מן הגרון דאימא אשר בו מתחברים ב' שמות מ"ב א' מאבא וא' מאימא ושניהם כלולים בגרון דאימא והנה ב"פ מ"ב הוא סוד אחע"ה שבגרון כנודע וע"י אלו המ"ב נכפים הדינין כנ"ל.

גם תכוין באותיות גיכ"ק אשר בחיך דאימא הסמוך אל הגרון כי החיך הוא סוד חכמה המזדווג עם הגרון שהוא בי' ואותיות גיכ"ק ואחה"ע אשר בחיך וגרון הם בגי' רי"ו ותכוין כי זה הרי"ו הוא זווג או"א ע"י חיך וגרון בסוד אכלו רעים גם רי"ו אלו עם הכולל הם סוד רזי לי רזי לי כו'.

אח"כ תכוין בהויה דע"ב דיודין שבאבא לחיך ולהויה דס"ג שבאימא בגרון ותכוין כי ב' הויות אלו הם בגי' קה"ל ועם הכולל הם קול קו"ל בז"א קל"ה בנקבה וע"י שמות אלו נכפים הדינין שבהם.

אח"כ תכוין להעביר ולהוציא ב' קולות אלו שהם זו"ן מן הפה ולחוץ ע"י ב' הויו' דע"ב וס"ג הנז'.

והנה בתחילה הם יוצאים ועוברים דרך החניכיי' שבתוך הפה דאימא כי החיך הוא אותו העומק הסמוך אצל הגרון והוא סוד החכמה אבל החניכיים הם יותר לחוץ אשר שם תקועים השיניים ואלו אדרבה הם דינין והנה הם ב' חניכיים א' למעלה בלחי העליון בשרשי השינים העליונים וא' למטה בלחי' התחתון בשרשי השיניים התחתונים וב' חניכיים אלו הם ב' שמות אלקים וכל שם מאלו בבחי' ריבועם הוא ר' ואם תחבר ר' העליון עם י"ו שינים העליו' יהיה בגי' רי"ו שהוא גבו' וגם ר' התחתונים עם הי"ו שינים התחתוני' התקועי' בה יהיו רי"ו שני להורו' כי השיני' הם שורש הדינין והגבורות,

ועיין בדרושי יוה"כ לקמן בע"ה בביאו' מאמר רז"ל כל האוכל ושותה בט' וכו' ובסוף נתבאר היטב ענין החניכיים והשניים והשפתיים באר היטב ובהיות הקולות עוברים דרך אלו החניכיים הנקרא אלקים הם נעשים דינין ובצאת מן השיניים ושם הם נטחנים עם השיניים שהם אותיות זסשר"ץ ואז הם נמתקים ולכן צריך לבאר לך מהו ענין השינים. הנה השינים הם נרמזים באות א' והנה הא' יש בה ב' יודין ואות ואו באמצע וזה הו' היא כפולה כנז' בס"ה והנה ו' הא' מתחברת עם יוד עילאה ונעשי' י"ו שינים למעלה והו' הב' מתחברת עם י' תתאה ונעשים י"ו שינים למטה בלחי התחתון וצורתה כזה א' ואלו הם ל"ב שינים אשר בפה העליון דאי'.

הנה נת"ל כי הקול היוצא הוא בחי' ב' הויות ע"ב ס"ג אשר בחיך ובגרון והנה יש בהם ז' יודין והם מתחברים עם ב' יודין שבאות א' של השינים ונכללין עמהם והרי הם ט' יודין והם ב' אותיות מ"ן מן מנצפ"ך שהם כוחות הדין ואותם ב' הווין שבאות אלף שוכבות זה ע"ג זה כזה \\ והם רמז אל שני שורות השיניים ששוכבות זה ע"ג זה והם טוחנים ומהדקים כחות הדין.

ונקרא שחקים השוחקים מן לצדיקים. וענין השחיקה והטחינה הזו הוא כי בתחילה היו הדינין מתחברים יחד סוד היודין אשר בב' הויות ע"ב ס"ג וכדי למתקן צריך לפררן ולהפרידם כל יו"ד בפ"ע ואז הם מתחברין עם ב' יודין שבאות א' ונעשים ט' יודין שהם בגי' מ"ן דמנצפ"ך ובזה נמתקו ונעשו מ"ן שהם ב' אותיות של מנצפ"ך הכלולים בב' אותיות פ"ר של שופר כנז"ל ונהפכו מתוקים כטעם הדבש וכמש"ה וטעמו כצפיחית בדבש והם סוד ב' אותיות הנשארות שהם ש"ו מן שופר שהם בגי' דבש. ונודע כי הויה דמ"ה היא בז"א.

והנה ג' מלוים לבדם של ג' הויות ע"ב ס"ג ב"ן הם גי' ק"ט תסיר מהם מ"ן ישארו י"ט שהוא חשבון מילוי הויה דמ"ה ואינו נרמז ונזכר בפני עצמו כמו האחרים אלא מובלע בתוכם ע"ד הנז'. וז"ס ויקראו בני ישראל את שמו מ"ן כי לא ידעו מ"ה הוא להיות בחי' מ"ה מובלע בתוכו ולא נודע ולא ניכר בביאור כמו ג' מילויים האחרי' והרי נרמזו כאן ד' המילויים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.

והנה כל בחי' מלוי הוא דין כנ"ל והנה אלו הד' מלויים הם שרשי הדינין כדי לאכפייא דינין תתאין כנ"ל. והנה כבר נמתקו הדינין של קול הזה בעברם דרך השינים ונעשו רחמים ובעברם דרך השפתים אשר שם אותיות בומ"ף מתמתקים יותר והוא כי הנה ד' מלויים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הנז' הם בגי' קכ"ח שהם בגי' ב"פ דין ובעוברם דרך בומ"ף שגם הוא בגי' קכ"ח נמתקים שם יותר והרי עד עתה נמתקו ב' אותיות מ"ן מן מנצפ"ך ונשארו ג' אותיות צפ"ך והם בגי' ק"ץ והם נמתקים ע"י ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה הנ"ל שהם בגי' ק"פ ועם שרשם שהוא בחי' עשרה אותיות שבמילוי הויה שהוא בגי' ק"ץ כמנין צפ"ך המתמתקים ע"י. והנה אם תחבר שם הויה שהוא בגי' כ"ו עם אותיות צפ"ך יעלו בגי' רי"ו כמנין גבורה. והרי נתבאר מיתוק הדינין אשר בקול השופר עד צאתו מחוץ לפה דאי' ונכנס תוך השופר:


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ח (עריכה)

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש ח · >>

דרוש ח':[עריכה]

יבאר בו ענין התקיעות בעצמם מה הם ועתה צריך לבאר בחי' התקיעות עצמם שהם תשר"ת תש"ת תר"ת והנה כונתם נתבארו בס"ה בפ' אמור בדצ"ט ע"ב וז"ל סדרא קדמאה כו' סדרא תנינא כו' ובדברינו אלה יתבאר לפניך דברי המאמר הנז' היטב ובתחילה צריך שנחזור לבאר התעוררות קול השופר מה עניינו. הנה נתבאר למעלה כי כונתינו ביום זה הוא כי ז"א הוא בסוד השינה והתרדמה וכונתינו הוא לנסור את זו"ן להחזירם פב"פ. והענין הוא כי הנה נודע טעם דבוקם אב"א הוא לפי שאחורים של זו"ן הם דינין לפי שהם שמו' אלקים וכדי שלא יתדבקו החיצונים בהם נתדבקו הם אב"א ובעלות רצון המאציל להחזירם פב"פ הוצרך להפיל על ז"א תרדמה וע"י תרדמה זו ננסרי' כל הדינין אשר באחורי ז"א וניתנין אל הנקבה ובמקום הדינין שבאחורי הזכר באים במקומו חסדים בסוד ויסגור בשר תחתינה ואז יהיה ז"א כולו חסדים ונוק' כולה דינין ועי"כ אין להם דבקות יחד בסוד אב"א ויפרדו איש מעל אחיו ואח"כ יתבסמו הדינין שבנקבה וזה נק' חיבוק השמאל ואח"כ יחבקנה בימין ואח"כ יחזירנה פב"פ עמו לצורך הזווג והרי נתבאר כללות הענין בקצרה. ובדרוש א' של סוכו' נתבארו כל פרטים אלו בתכלית הביאור בקצרה ולכן צריך שתעיין שם בתחלה דרו' ג' וזה פרטי הדברים. הנה בהיות ז"א בתרדמה ההיא אשר נתבאר עניינה בפ' וישב בפ' ויוסף הורד מצרימה ושם נתבאר היטב ענין השינה והחלום והפתרון מה עניינם. והנה סודה היא הסתלקו' פנימיות שהם ד' מוחין שבו חו"ב ודעת כלול מתרין עטרין בהיותם מלובשים תוך נה"י דאי' כנודע באופן שיצאו המוחין הפנימיים הם ולבושיהם שהם הכלים דנה"י דאי' ויצאו ויחנו על ראש ז"א ונשארו שם בבחי' א"מ עליו ואז ז"א ישן כי נסתלקה ממנו חיותו הנז' באופן כי אור הפנימי שלו חזר לעלות ונעשה א"מ עליו. ונבאר תחילה מי הם הישנים ואח"כ נחזור לבאר מה נעשה מן המוחין אשר עלו ונעשו א"מ. הנה נודע כי טרם שבאו המוחין בז"א לא היה אלא בן ו"ק בלבד שהם חג"ת נה"י וכשבאו בו המו' נתעלו חג"ת שבו ונעשו חב"ד שבו שהם ג' חללי גולגלת' כדי שבתוכ' יתלבשו נה"י דאי' ובתוכם מלובשים המוחין כנודע וג' חלקי גולגלתא אלו הם הישנים עתה כי נסתלק מהם רוחניותם שהם המוחין הנז'. ונמצא כי אע"פ שהם עתה בחינת חב"ד שורשם היו חג"ת שהם ג' אבות אברהם יצחק יעקב ולאלו ג' חללי גולגלתא חב"ד דז"א הוא שמזכיר במאמר הזוהר הנ"ל בשם אברהם יצחק יעקב והבן זה. ונחזור לבאר ענין המוחין בעצמם שעלו ונסתלקו הנה מוחין אלו הם ד' והם חו"ב ודעת כלול מחו"ג והם מתלבשים תוך ג' לבושים דנה"י דאמא וכבר נתב"ל בביאור ברכת אבות דר"ה במילות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כי ב' דעות הם דעת א' בין ב' מוחין חו"ב והוא נעלם ודעת ב' נגלה ומכריע בין תרין עטרין דחו"ג שבמוח הדעת המלובשים תוך היסוד דאי' וזה דעת תחתון נק' ת"ת באופן כי במוח הג' הנק' דעת המתלבש ביסוד דאי' הוא כלול מן ג' בחי' שהם חג"ת ואלו הג' מוחין הכלולין במוח הדעת הם המוחין של ג' הכלי' הנ"ל הנק' אברהם יצחק יעקב ונקרא רישא דלהון שם במאמר הזוהר. אמר הכותב צ"ע כי לעיל בברכת אבות נתבאר כי חב"ד הם מוחין דג' הכלים הנקרא אברהם יצחק יעקב וכאן נר' להיפך כי המוח הדעת הנקרא חג"ת הוא ג' מוחין דג' הכלים הנקרא אברהם יצחק יעקב והרי הם ו' בחינות של מוחין חו"ב ודעת המכריע בינתים וחו"ג ות"ת שהוא הדעת הב' המכריע ביניהם, ואפשר לומר כי הנה נתבאר כי תרין פרקין עילאין מכל ספירה מאלו הג' דחג"ת דז"א הראשו' הם עלו ונעשו חב"ד דז"א וכפ"ז נמצא כי בב' פ' עלאין של כל א' מתלבשין המוחין הנק' חב"ד ובג' פ' התתאין מתלבשין הג' מוחין הנקר' חג"ת. ונמצא כי כפי האמת כל הכלי' נק' אברהם יצחק יעקב אבל יותר בפרטות הם שלשה פ' תתאין לפי שגם המוחין שבתוכם הם בחי' חג"ת כמותם. והנה נתבאר כי בתרדמת ז"א עלו המוחין שבו על ראשו בסוד א"מ ואמנם יש חילוק בזה כי ב' המו' הזכרים שהם חכמה ועטרא דחסד אלו נשארו בסוד א"מ על ז"א אבל תרין מוחין נוקבין שהם בינה ועטר דגבו' נסתלקו עם הנה"י דאי' לגמרי ולא נשארו עליו אפי' בסו' א"מ ואלו נכנסו תוך רישא דנוק' להגדילה בעוד שהז"א ישן בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע וכמו שנתבאר בדרוש הנסירה ובברכת המפיל חבלי שינה כו' וע"ש היטב. ובדרוש ראשון דחג הסוכות נתבאר יותר בביאור ובדרוש פורים יבואר כי גם המוחין ונה"י דאבא נכנסים בנוק' ונעשים בה ב' הארות אחרות יוצאו' ממנה יעקב מלפניה ורחל אחרת מאחוריה יע"ש:

ונחזור לענין הראשון כי הב' מוחין הזכרים נסתלקו מלבושיהם שהם נה"י דאי' ולא נכנסו בנוק' ונשארו בלתי התלבשות על ראש ז"א בסוד א"מ. וזמ"ש המאמר הנ"ל דצ"ט ע"א וז"ל ת"ח כד ההוא שופר עלאה דנהירו דכולה ביה אסתלק כו' פי' כי השופר הוא נה"י דאי' אשר אור פנימי דמוחין דז"א הנקרא נהירו דכולא הם בו בתוכו מלובשים וכד נסתלק ויוצא מתוך רישא דז"א ויצא למעלה כדין לא נהיר לבנין שהם זו"ן כי נסתלקה הארתם ונשארים ישנים. גם בזה תבין מ"ש כי אברהם לא אתדבק בההוא נהר כמו יצחק והענין הוא כי מוח החכמה והחסד שהם קו ימין הנקרא אברהם לא אתדבק בההוא נהר שהיא אי' להסתלק עמה אבל נסתלק מתוכו ונשאר הוא לבדו בסוד א"מ על רישא דז"א משא"כ ביצחק שהוא קו השמאלי בינה ועטרא דגבו' אשר נשארו מלובשים תוך נה"י דאי' הנק' נהר ונסתלקו עמה לגמרי כנ"ל:

והנה עתה נבאר ענין התקיעות כי הנה אחר התרדמה והשינ' הנז' אנו צריכין שיחזרו המוחין דז"א להתלבש בנה"י דאי' שהם בחי' השופר כנז' ויחזרו ליכנס ברישא דז"א כבראשונה ע"י תקיעת שופר כנז'. ונתחיל לפרש סימן תשר"ת. הא' היא התקיעה ונודע כי התקיעה היא באברהם וע"י תקיעותינו למטה עולה זו התקיעה היוצאת מפינו שהיא בחי' הבל היוצא שהוא מילוי הויה דס"ג ונודע כי כל הבל הוא אור המקיף ועולה ומטי עד לגבי אברהם פי' עד כלי החלל דגולגתא דז"א אשר בתוכו [היה] נתון ומלובש מוח עיטרא דחסד כנ"ל שזהו החסד הא' דו"ק דז"א שנתעל' ונעש' בחי' חללי דגולגת' ולכן נקרא אברהם. והנה הכלי הזה הוא ישן כנז' ומעורר אותו ואח"כ עולה זו התקיעה יותר למעלה עד רישיה דאברהם והוא ההיא עיטרא דחסד הנשאר בסוד א"מ ע"ג רישא דז"א כי ההיא עיטרא דחסד נקר' רישיה דאברהם שהוא הכלי אשר בו מתלבש ההוא עיטרא כנז' וכדין ההוא עיטרא דחסד הנק' רישי' דאברהם אתער גם הוא ואז הוא ממשיך אליו אותם תרין מוחין שהם בינה ועטרא דגבורה שנסתלקו עם נה"י דאי' [ועולים] למעלה ומורידן עד מקומו שהז"א עומד שם למטה בסוד א"מ ואז נמצאין כל הד' מוחין יחד שם בבחי' א"מ ע"ג רישא דז"א ונעשה עתה שם בחי' כסא של ד' רגלים. וזמ"ש ואתער הוא ואתקן לכורסיי' וז"ס והוכן בחסד כסא והבן זה. ולכן בבחי' הכלי עצמו אמר מטי לגבי ובבחי' המוח עצמו אמר ושריא ברישי' אמנם ביצחק ויעקב לא הזכיר לשון ושריא ברישא והטעם הוא לפי שעתה צריך שינוח שם ויתעכב עד שימשיך תרין מוחין בינה וגבורה למטה אצלו בסוד א"מ. אבל ביצחק ויעקב אין כונתינו שישארו שם בסוד א"מ רק שתכף ירדו ויכנסו תוך רישא דז"א בסוד מוחין פנימיים. והנה צריך לידע איך עליית תקיעה זה גורמת ירידת אותן תרין מוחין בינה וגבורה למטה והענין הוא כי הנה"י דאי' עם תרין מוחין דבינה וגבורה שנכנסו בנוק' והגדילוה מסתלקי' ממנה ואז חוזרין או"א להזדווג ע"י תקיעה זו ויורדין גם תרין מוחין הנז' למטה בסוד א"מ כנז' והענין הוא כי תקיע' הוא אותיות תקע יה ותקע הוא לשון זווג מלשון מ"ש ז"ל נפל מן הגג ונתקע ביבמתו וי"ה הם או"א. וענין קריאת הזווג הזה בלשון תקע הוא לרמוז כי עי"ז הזווג דאו"א נמשכים מן אבא למטה ב' מיני מנצפ"ך אשר ב' פעמים מנצפ"ך הם גי' תק"ס וכללות חשבון עשר גבורות אלו הם תק"ע והנה מנצפ"ך הא' נותנו אבא אל אימא בעת הזווג לצורך נקו' יסוד שבה והמנצפ"ך הב' לצורך יסוד המל' נוקב' דז"א. וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ ולא כתיב ברא ארץ או יצר ארץ אלא יסד ארץ. והענין הוא כי מן החכמה נמשכו ה"ג מנצפ"ך ביסוד המלכות הנק' ארץ ונתיסדה בהם ואע"פ שאבא הוא חסד והמנצפ"ך הם גבו' הענין הוא כמבואר אצלנו כי לעולם בכל מקום שרש החכמה הוא הגבו' כי החכמ' העליונה והקדומה מכולם שהיא חכמה סתימא' דא"א נתלבשה בתוכה הגבורה דעתיק יומין וזכור כלל זה. והנה ענין הורדת שני מנצפ"ך אלו הוא על ידי שני המוחין בינה וגבור' אשר נסתלקו למעלה כנז' וע"י מוח בינה יורד מנצפך באימא וע"י מוח עטרא דגבורה יורד המנצפך למל' כנודע כי עטרא דגבורה הוא לצורך המל' והרי ע"י התקיעה הא' שהוא אברהם ננסרו אלו הדינין דמנצפך למטה. אח"כ הם השברים והם ביצחק כנודע ועל ידי השברים יורדין אותם התרין מוחין בינה ועטרא דגבורה תוך רישא דז"א ממש בסוד מוחין פנימיים ואלו מקדימין לכנס בו טרם מוחין הנקר' חכמה ועטרא דחסד לפי שר"ה הוא יום הדין ולכן אלו השנים שהם דינין נכנסים תחילה. והנה כיון שעטרא דחסד נשארה עדיין למעלה בסוד א"מ אין יסוד דאימא יורד למטה ונשאר למעלה עם החסד כי אם גם חסד היה נכנס היה יורד היסוד דאי' ומלביש את התרין עטרין אבל עתה נשאר למעלה ולכן עטרא דגבו' אין לה לבוש והיא מתלבשת עם המוח בינה תוך ההוד דאימא ושניהם מלובשים בו. ונמצא כי ע"י תקיעת השברים נכנס הוד דאימא ובתוכו תרין מוחין שמאליים שהם בינה ועטרא דג' לתוך רישא דז"א והוד דאימא יש בו ג"פ כנודע ומתפשטים בג' ספי'. שבקו שמאלי דז"א שהם בינה וגבורה והוד ונודע כי מן ההוד דז"א נעשה מוח הבינה והגבו' דנוק' נמצא כי ע"י תקיעת שברים כבר התחיל להיות אל המל' בחי' מוחין כי גם הנה"י דז"א עצמם שהם ג' מוחין שבה עדיין לא נתפשטו מוחין בתוכם עצמם ועתה שהתחיל להתפשט בהוד דז"א גם ניתן מוח הבינה והגבורה במל'. וא"ת והרי הכתוב אומר ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם שהוא ז"א וא"כ אם גם בנוק' לא היו בה מוחין גם עליה נפלה תרדמה. אבל הענין יובן עם הנ"ל כי כשהפיל תרדמה על ז"א נסתלקו ממנו המוחין ואז אי' עילאה אשר הנה"י שלה היו תוך ז"א גם היא נסתלק' ממנו והאירו אל לאה שהיא סוף המל' של אחורים שלה עצמה ממש כנודע כי שם נפלה בעת מיתת המלכים ועומדת מן החזה ולמעלה באחורי ז"א ושם מלמעלה תאיר בה אור גדול בבחי' א"מ ומן לאה היתה נמשכת הארה אל רחל העומדת למטה ממנה בסוד מוחין ולא הית' ישנה לא לאה ולא רחל. אמר הכותב ולמה לא אמר כי נה"י דאי' עם ב' מוחין דבינה וגבורה היו נכנסים תוך לאה ורחל כנודע ולמה אמר שהיה בסוד א"מ בלבד. ואפשר שאין זה אלא אחר שחזרה ונסתלק' מתוכם טרם שחזר' ליכנס תוך ז"א כי אז עומדים המוחין בסו' א"מ ע"כ. ודע כי בענין תשר"ת ותש"ת ותר"ת שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר ואיני זוכרו היטב ואני מסופק בו כמה ספקות ואלו הם נלע"ד. ששמעתי ממנו כי תשר"ת הם בראש ז"א דאצילות ותש"ת בנוק' ותר"ת בראש הבריאה לפי ששם כבר נסתיים האצילות ולכן הוא מקום התקבצות הדינין שם ואעפ"י שמלשון המאמר הנ"ל דפרשת אמור משמע דסדרא תליתאה שהוא תר"ת אנו חוזרין להעלות למעלה הכונה היא כי כיון דתשר"ת ותש"ת היו בזו"ן שהם בסוף האצילות אעפ"י שעתה תר"ת הם בבריאה כיון שהם בראש הבריאה מקרי שפיר עליה. או אפשר ששמעתי ממנו כי תשר"ת אצילות ותש"ת בבריאה ותר"ת חוזר להיות באצילות. גם אני מסופק כי מה ששמעתי אינו בתשר"ת ותש"ת ותר"ת כי כל אלו שלשתם באצילות לבדו ומה ששמעתי הוא כי תשר"ת תש"ת תר"ת דמיושב הם בז"א דאצילות ושל מוסף בלחש הם בבריאה ושל החזרה הם באצילות. או אם עשרה ראשונות דמיושב הם בז"א דאצילות והאמצעיות דמוסף הם בנוק' והאחרונות הם בראש הבריאה כל אלו הספקות יש לי באיזה אופן מאלו הם ששמעתי ממורי ז"ל:

ואח"כ זכרתי כי שמעתי ממורי ז"ל כי שברים הם דינא קשיא והם בלאה ותרוע' דינא רפיא והיא ברחל וכונתינו היא להמשיך מוחין לשתיה' ולכן בתחי' אנו עושים סימן תשרת הכולל שברים ותרועה כנגד לאה ורחל ואנו תוקעים תשר"ת ג"פ א' באצילות וא' בבריאה וא' באצילות ואח"כ מפני הספק אנו עושים תחלה תש"ת לפי שאין לנו עתה בימים האלו המשכת המוחין אלא בלאה כי עמה הוא הזווג בימים אלו כנ"ל ואחר כך אנו עושים תר"ת מספק אולי כיון שתכלית הכונה אינה אלא לצורך רחל שתיכונן ותיתקן בימים אלו כדי שתהיה ראויה לח' חג עצרת. גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי תקיעה היא בגי' שופר עם הכולל וגם בגי' תוקף והוא בחי' ג' מוחין דאלקים א' במילוי יודין העולה ש' וא' אלקים דאחוריים בריבוע העולה ר' וא' אלקים פשוט העולה פ"ו הרי הכל כמנין שופר ותקיעה. גם נלע"ד ששמעתי ממוז"ל כי התקיעות דמיושב הם בתבו' ובמוסף הם בבינה עילאה כי הרי במוסף עולים זו"ן עד הבינה:


מתוך: שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ט (עריכה)

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש ט

דרוש ט':[עריכה]

בסוד השופר והתקיעות וכונתם אבל מעורב יחד ונעתיקהו מכונות שמסר הר' ז"ל להרב יעקב ארזין ז"ל וכתב מורי ז"ל נראה לע"ד שיש בו תערובות רבות שאינם ממורז"ל ועכ"ז אעתיקם כולם לפניך פה וז"ל תחלת הכל אסדרם כפי יכולתי. שופר הם ש"ו עם י"ד פרקי האצבעות האוחזין בשופר הם ש"ך ניצוצין דמתערי מבוצינא דקרדינותא ופ"ר הם ה"ג דמנצפ"ך דמתערי מן בינה ועם ה' אצבעות האוחזין בו הם פר"ה אדומה כי הה' אצבעות הם שורש הה"ג. ואחר שנתבאר ענין השופר עצמו נבאר עתה ענין תקיעתו בר"ה:

הנה ביום ר"ה עולה אור פנימי של חגת"ם בתוך הבינה כדי להמתיק לכל בחי' הדין בפה התוקע ובהבל היוצא מפיו נכנס בתוך השופר ופוגע בז' הבלים אשר בתוך בינה ומוציא ר"ס אורות כמנין ז"פ הבל ונחלקים ק"ל לז"א שהוא ו' ונעשו קול וק"ל לנקבה שהיא ה' ונעשית קל"ה בסוד דעתן של נשים קלה ויכוין בז' הויות דס"ג שהם בגי' אמת תיקון ז' דדיקנא דעתיק' הנקר' תרין תפוחין קדישין ותכוין להמשיך מאותם הפנים העליו' ש"ע נהורין שבהם ומנין אר"ך נשארים בהם וק"ן יורדים לז"א. פה התוקע הוא הויה דס"ג וכ"ב אותיות והבל היוצא מתוכו הוא בגי' ל"ז המילוי של הויה דס"ג הנז' שהוא בסוד הפה. השפתים הם בומ"ף שהם בגי' ד' מילויים של ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קכ"ח היוצא דרך השפתים. החיך הוא גיכ"ק והם ד' מילויים של ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קכ"ח ועם ד' כוללים שלהם והכולל לכולם הרי קל"ג. הגרון הוא אחה"ע שהם ב"פ מ"ב מ"ב. ותחבר אותיות החיך והגרון שהם אחה"ע וגיכ"ק ויעלה בגימטר' רי"ו עם הכולל:

כונת התקיעות הם בסוד קר"ע שט"ן שהוא בגי' תש"ל עם הכולל והוא בגי' אלקים דיודין ש' וה' אלקים פשוטים הם ת"ל הרי תש"ל. גם תכוין שהוא בגי' מצפ"ץ והוא שם הממתי' לה' אלקים פשוטים שהם ת"ל הרי תש"ל. גם צריך לשלב שם קר"ע שט"ן עם שם הויה כזה יקהרועה ישהטונה וניקודותיו הוא קיבוץ ופתח ושבא פתח וחולם וסגול ושבא וחירק. ונבאר התקי' עצמם:

תשר"ת הנה בתחלה היא התקיעה פשוטה ותכוין כי תקיעה היא בגי' עשר י"ה פי' שתמשיך ק"ן נהורין שהם בגי' עשר פ' י"ה מן אבא הנקרא י"ה אל ז"א ומשם אל נוק' והתקיעה היא שיעורה ט' טרמוטין וסוד הטרמוטין זהו ענינם. דע כי טרמוט הוא בגי' ג"פ אלפים והנה בתקיעה הא' יש ט' טרמוטין שהם כ"ז פ' אלקים והם בגי' ב' אלפים וג' מאות ועשרים ושנים שהם כ"ז פ' פ"ו והם האחוריים של אדנות עם האותיות של האחוריים וד' פשוטות וש"ך ניצוצין שהם ה"פ דין ויכוין להמתיקם בב' אהיה דיודין שהם בגי' שכ"ב. ונלע"ד חיים ביאור דברים אלו כי האחוריים המלואים של אדנות הם בגימ' אלף ותתקע"ח ומספר האותיות האלו הם ל' קי"א תקמ"ה תרנ"א תרע"א תסיר יוד אותיו' המילוי נשארו י"ח אותיות ונקרא אותיות של אחוריים נשארו י"ח תוסיף עליהם ד' אותיות פשוטות של שם אדנ"י על י"ח אותיות הנז' יהיו כ"ב אותיות ועם אלף תתקע"ח הנז' יהיו בגי' ב' אלפים תוסיף עליהם ש"ך ניצוצים ועוד שני כוללים והם כולל א' של אדנ"י וכולל א' של הש"ך ניצוצין יהיו כולם יחד בגי' אלפים ושכ"ב. אח"כ תמתיק כל זה בב' אהיה דיודין העולים בגי' שכ"ב והם קס"א קס"א והנה כל החשבון הנ"ל זולתי הכוללים הם ב' אלפים משם אדנ"י וש"ך ניצוצין ולכן ב' אהיה שהם בגי' שכ"ב הש"ך ימתיקו אל הש"ך ניצוצין והב' ימתיקו אל הב' אלפים של שם אדנ"י כנלע"ד. נמצא כי כל תקיעה היא ט' טרמוטין ע"ד הנז' ולכן בתקיעה הא' של תשר"ת תכוין להמתיק הט' טרמוטין שהם כ"ז אלקים הנז' ולהמתיק את האחוריים של אדני ע"י הש"ך דינין כנז' וכ"ז ע"י תקיעה הפשו' שהיא סוד הויה דע"ב דיודין שהיא בגי' חסד ובו תמתיק כל הדינין הנז' וסוד ההויה הזאת נרמזת במילת פשוטה שהיא בגי' ת' שהם ד' יודין שיש בהויה הנז' הרומז אל החסד ומתפשט וממתיק כל הדינין הנ"ל:

אח"כ בג' השברים הנ"ל תכוין כי הם סוד הדינין העומדים בגרון והנה השבר הוא שיעורו שלשה טרמוטין נמצאו ג' שברים ט' טרמוטין. והענין הוא כי שורש הדינין אשר בגרון הם שלשה אלקים שהם סוד טרמוט א' כנ"ל וכן גרון בגי' שלשה אלקים עם הכו' ולכן כנגדם הם ג' קולות ג' שברים ולא נתחברו בקול א' כמו התקיעה הכוללת כל הט' טרמוטין כנז':

ואח"כ מתפשטין ג' של ג' ג' שהם ט' טרמוטין ותכוין להמתיק אלו הדינין ע"י החסד שבגרון שהם אותיות אחע"ה שהם בגי' פ"ד שהם ב"פ מ"ב אותיות שיש בב' הויות דע"ב דיודי"ן שהם סוד תרין טיפין דמ"ב העומדין בבינה בבחינ' הגרון והם מבחי' הויה דיודין. ואח"כ בתקיעה אחרונה תחזור ותכללם ביחד כי תחילה נתפשטו בבחי' ג' קולות שברים כנז' ועתה נתחברו ונעשה קול א' של תקיעה פשוטה:

ונחזור לענין התקיעה כי הנה תכוין כי כל סוד התקיעות האלו הם בשם של כ"ב של ברכת כהנים כמו שנבאר. והנה תקיעה היא בגי' פסתם עם ד' אותיות והכולל. גם תכוין כי זה נק' תקיעה פשוטה וכבר ביארנו מלת תקיעה ומלת פשוטה. שברים הם ט' טרמוטין אחרים ועם הט' טרמוטין של התקיעה הרי ח"י. ומלת שברים היא בגי' ש' הוא אלקים דמילוי יודין ואחוריים פשוטין דאלקים ר' ונ"ב אותיות שיש בפשוט [ובמלא] ובמילוי המילוי הרי שברים ותכוין לכלול ב"ן זה של אלקים עם ב"ן של הוי"ה דההין כי בן דהוי"ה דההין הוא סוד הים העליון וב"ן אותיות של אלקים יורדים שם בסו' גלי הים ומתגעשים ומתרעשים שם והחיצונים הנקרא' אלה נאחזים באלה האותיות שיש בפשוט [ובמלא] ובמילוי המילוי של הוי"ה דב"ן שהם בגי' לאה והם סו' ל"ו טרמוטין שיש בסימן תשר"ת שהם ד"פ ט' שהם בגי' לאה. גם תכוין לשם פספסים דיונסים שהם בגי' תק"י וחבר עמהם מ"ב אותיות שיש בשם של מ"ב שהוא אבגית"ץ הרי בגי' שברים. תרועה היא בגי' תרפ"ז והיא עם ה' אותיות תרועה והכו' והם בגי' ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם רל"ב ושלשה אהיה א' דיודין וא' דאלפין וא' דההין שהם תנ"ה וסך הנז' הם תרפ"ז. גם הוא בגי' אדנ"י במילואו והוא תרע"א ועם ד' אותיו' הפשוטי' של אדנ"י וי"ב אותיות של המילוי הרי תרפ"ז. ובקונטרים אדם א' מצאתי כי מלת תרע"ה הוא חסר ו' והוא אדני במילואו שהוא תרע"א עם ד' אותיותיו הפשוטות הרי תרע"ה. ושיעור התרועה גם היא ט' טרמוטין. ומצאתי ג"כ נוסח אחר שנמחה עליו הדיו והעביר עליו הקולמוס וכתוב שם כי מלת תרועה היא אדני במילואו והוא תרע"א עם כללות ט' טרמו' והוא תר"פ גם תכוין כי הוא בגי' פסתם במילואו כזה פ"ה סמ"ך ת"ו מ"ם והנר' לע"ד חיים כי הוא יתר עשרה וכפ"ז צ"ל כי כך צ"ל כי פסתם במילואו הוא בגי' תרועה ועודפים עוד מספר עשרה תחברם עם שם אדני במילואו שהוא תרע"א ויהיו ג"כ בגימטר' תרועה כנלע"ד כפי כתבו. תקיעה אחרונה עם ה' אותיות והכו' הם בגי' אנקת"ם גם תקיעה זו בגי' פסת"ם כנ"ל בתקיעה הא'. כל מספר הטרמוטין שבסימן תשר"ת הם ל"ו טרמוטין כמספר ל"ו אותיות שיש בהויה דב"ן דההין בפשוטו ובמילוי ובמילוי המילוי כנ"ל. ג"פ תשר"ת הם ג"פ ב"ן. והנלע"ד חיים פירושו כי בכל פעם יש ל"ו טרמו' כמנין ל"ו אותיות הויה דב"ן דההין נמצא כי ג"פ תשר"ת הם ג"פ ב"ן והם ח"ק טרמו' בג"פ תשר"ת והם סוד כי חק לישראל הוא הנאמר בענין ר"ה יום הדין והנה מלת ח"ק בגי' ב' שמות הויה ס"ג מ"ה שהם אימא עילאה וז"א:

תשת תקיעה פשוטה הא' היא ע"ד תשר"ת כי תקיעה היא בגי' עשר י"ה ר"ל י"פ י"ה שהם להמשיך ק"ן נהורין מן אבא לז"א ומשם אל נוק' גם היא בגי' פסת"ם כנ"ל ופשוטה גם היא בגי' ת' שהם ד' יודין הויה דע"ב והם ט' טרמוטין:

שברים הוא אלקים דיודין ש' והאחוריים הם ר' וב"ן אותיותיו כנ"ל גם הוא פספסים דיונסים עם מ"ב אותיו' שם בן מ"ב כנ"ל הם ט' טרמוטין:

תקיעה אחרונה עם חמש אותיותיה והכולל והם בגי' אנקת"ם כל מספר הטרמו' של תש"ת הם כ"ז והם כ"ז אותיות של מילוי המילוי של אהיה. ובג"פ תש"ת יש ג"פ כ"ז טרמו' והם ג"פ כ"ז אותיות שיש בג"פ אהי"ה ב' דיודין וא' דאלפין סך הכל טרמוטין תש"ת דהיינו ג' תש"ת ג"פ כ"ז והם א"ף טרמו' ותכוין לבטל בהם את חרון אף הגדול וזה ע"י ב' שמות יה אדני עם הכולל שהם בגי' א"ף גם תכוין ליה"ו דאלפין שהוא בגי' ט"ל וגם מ"ב אותיות של הוי"ה דס"ג הרי ט"ל ומ"ב והם בגי' א"ף לבטל עמהם האף והחרון. תרת תקיעה א' פשוטה תכוין ע"ד הנ"ל להמשכת ק"ן נהורין ולשם פסתם וגם במילת פשוטה תרוע' תכוין גם כנ"ל. ז"ך טרמו' יש בתר"ת תכוין בהם כמו בתש"ת אבל יש בזה קצת שינוי והוא כי כשתחבר ג"פ ז"ך טרמו' שהם פ"א תכוין בהם כונה אחרת והיא זאת כי תש"ת הם שבריאה שהם דינא קשיא אף הגדול כנ"ל אבל תר"ת היא דינא רפיא ולכן תכוין למתק אותו האף הרך ע"י פ"א טרמוטין האלו וזה בכח הויה דמ"ה דאלפין ול"ו אותיות דמילוי המילוי של הויה דב"ן כנ"ל. גם תכוין אל יה"ו דאלפין ואל מ"ב אותיות שבהויה דמ"ה כי גם הם בגי' אף תחבר ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וג"פ תר"ת שהם ל' קולות דמיושב ובהם ר"ע טרמוטין ותכוין לבטל ע"י את יצה"ר של ע"ז. ור"ע טרמוטין שיש בל' קולות במוסף דלחש תכוין לבטל ע"י יצה"ר של גלוי עריות. ור"ע טרמוטין שיש בל' קולות דחזרת מוסף תכוין לבטל ע"י את יצה"ר של ש"ד. ועשר קולות אחרונות שלאחר התפלה בקדיש של תתקבל תכוין לבטל ע"י את היצה"ר של לשה"ר. כל מספר הטרמוטין של מאה קולות הנז' הם תת"ץ טרמוטין ותכוין לשם שדי במלואו ובשם אלקים פשוט ושניה' הם בגי' תת"צ. נלע"ד טעות חשבון וצריך להגיה כך מס' הטרמו' שבק' קולות הנז' הם תת"ק להיות שהם ג"פ ר"ע הם תת"י והי' קולות הם צ' הם תת"ק. וכן שם שדי במילואו כזה שין דלת יוד הוא בגי' תתי"ד ושם אלקים פשוט הוא פ"ו הרי כל האמור הוא בגי' תת"ק ויכוין לשדד כחות הדין של אלקים ע"י שם שדי במילואו. המאה קולות לבדם הם הויה דס"ג ומלואו ל"ז. ועתה נחלק הסימנין כל א' לבדו והנה הם י"פ תשר"ת שהם י"פ ל"ו טרמוטין והם בגי' ש"ס כמנין שטן עם הכולל ותכוין לבטל את כח השטן המקטרג ע"י שט"ן טרמו' אלו. ועשר פ' תש"ת יש בהם ר"ע טרמו' לבטל ע"י את כח היצה"ר הנק' ר"ע הממונה על הלאוין מצות ל"ת שהם דינין תקיפין תש"ת כנ"ל. וי' פ' תר"ת יש בהם ג"כ ר"ע טרמוטין ותכוין לבטל ע"י היצה"ר הממונה לבטל המצות עשה והם דינא רפיא כנ"ל. מצאתי בקונטרס לאדם א' וכתוב בו כך כי זה הרי"ו הנז' עובר בתוך השופר וממתק את הדין שהם מ"נ וצפ"ך הוא בגי' ק"צ והוא בגי' ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה עם עשרה אותיות המילוי הם בגי' צפ"ך וק"ץ וזה סוד ק"ץ שם לחושך כי אלו הק"ץ נתנים לשכינה ונק' חש"ך שהיא הויה דב"ן דההין ושם מתחברים ג' הויות הנז' דכורין והם בגי' ק"צ עם שם ב"ן דההין הנק' חש"ך והנה כשתוסי' מספר הויה עצמה פשוטה שהוא כ"ו והוא שורש לג' הויות המלאות הנז' יהיה הכל בגי' רי"ו וזה סוד הרי"ו של אחע"ה גיכ"ק. גם יש בחינת רי"ו אחר בסו' החניכים כמבואר אצלנו וע"ש והוא רי"ו בשינים העליו' ורי"ו בשינים התחתונים והם השוחקים מן לצדיקים והם סו' מ"ש למעלה כי מ"ן של מנצפ"ך נשחק ונטחן עם הצפ"ך העולים רי"ו עם ההויה פשוטה כנז':

הנה נודע כי במילת שופר נרמזים ג' אלקים והם אלו אלקים דמילוי יודין הוא ש' דשופר אלקים פשוט הוא פ"ו דשופר אלקים בריבו' הוא ר' דשופר והנה כדי למתק ג' אלקים הנז' צריכי' אנו לכוין בג' שמות של אהיה הנרמזי' ג"כ במלת שופר באופן הזה כי בשין דשופר תקח האו' האמצעית של הש' והיא י' ובאות הו' דשופר תקח האו' האמצי' והיא א' ואמנם באות פ' לא יש אמצעית ולא נקח ממנו כלום ובאות הר' דשופר תקח האות האמצ' והיא י' הרי נרמז שם יאי והוא שם אהיה ותמלא האהיה הא' ביודין ויעלה בגי' קס"א ותמלא הב' בההין ויעלה בגי' קנ"א והג' אהיה פשוט בגי' כ"א סך הכל בשלשתם בגי' של"ג. אח"כ תמנה עשר אותי' דשם אהיה דיודין ויוד אותיו' דשם אהי"ה דההין וד' אותיות דשם אהיה הפשו' הרי כ"ד אותי' תוסיף כ"ד על של"ג יעלו בגי' שנ"ז אח"כ תמנה סופי האותיות של שופר והם אות נון מהשין ואות וא"ו מהואו ואות א' מהפא ואות ש' מהריש והרי הם בגי' שנ"ז נמצא שג' שמות אהיה ממתקים את ג' שמות אלקים: