שער הכוונות דרושי ראש השנה דרוש ו

<< · שער הכוונות · דרושי ראש השנה · דרוש ו · >>

דרוש ו':[עריכה]

מדבר בענין כונת העמידה בקיצור ואח"כ אחזור לבארם באורך בע"ה. וז"ל:

ברוך: הנה בתפילת יוצר עד גאל ישראל העלינו את המלכות עד היכל ק"ק דבריאה, והנה היא בבחי' נקודה א' כלולה מי', ואינה עדיין בבחי' פרצוף כי היא בסוד "לכי ומעטי את עצמך" מבלי היות בה בחי' פרצוף. ועדיין אף בהיותה בסוד נקודה היתה חסרה ממנה בחי' הדעת שלה (שהוא סוד ע"ב ק"ל כנודע). ולכן עתה אנו רוצים לתתו לה עתה במלת "ברוך", וזה כונתו, כי עתה ע"י "ריבויא דברכאן דאית בה" בנקודא זו שנכללה בכל היכלותי' (כנז' בס"ה בפ' פקודי) אשר לסיבה זו נק' ברוך. הנה גם אנו רומזים במלת "ברוך" אל יסוד דז"א הנקרא ברוך לפי שיורד בריבוייא דברכאן עילאין ונותן לה בחי' הדעת הנז' אשר הוא שם הויה (שהוא בגי' כ"ו) ובריבועו הפשוט (שהוא בגי' ע"ב) ובריבועו המלא במילוי אלפין כזה יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא (העולה בגי' ק"ל) אשר ג' בחי' אלו הם הדעת שבה, והם בגימ' כמנין ברוך שהם כ"ו ע"ב ק"ל.

אתה: הנה עתה ניתן בה כח הכ"ב אתוון שיש ביסוד כנודע כדי שבכח הזה תוכל להעשות אח"כ בחינת פרצוף שלם וזהו תיבת אתה -- א"ת ה' -- כי היא סוד אות ה' תתאה, ונמשכין בה כ"ב אותיות שיש מן אלף ועד תיו שהם א"ת. גם תכוין באות ה' של "אתה" אל ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות.

ידוד: עתה תכוין להעלות זאת הנקודה של המלכות עד מקום החזה דז"א באחוריו במקום שהיתה שם תחילה אצילותה:

אלקינו: עתה אנו ממשיכין כח בזו"ן כדי שעי"כ יחזרו אח"כ פב"פ וזה נרמז במלת "אל" של "אלקינו" כו' זה בקיצור [??? חסר כאן?? - ויקיעורך]

עוד ירצה באורך הדרוש הזה וכונתו היא מה שראוי לכוין בה ביום ר"ה בתפי' שחרית לבד והנה בתחל' נקדים לה הקדמה א' והיא כי אין שינוי וחילוק בין כונת ברכת אבות שבימי החול לימי ר"ה אלא בענין כונת הרי"ו שאנו מוסיפין לכוין ביום ר"ה בכל בחי' ובחי' בברכת אבות כמו שיתבאר אבל בכל שאר הכונות הם שוים, וטעם הדבר הוא לפי שעתה הם ימי הדין והגבו' ורי"ו הוא בגי' גבורה וכונתינו עתה אינה לבטל מציאותם אלא להמתיק ולבסם את הגבו' והרי"ו האלו.

ונתחיל בביאר הברכה.
ברוך: תכוין בזה כי נודע הוא במשז"ל שבברכו' יוצר אור עד סוף גאל ישראל העלינו את המלכות עד היכל ק"ק דבריאה הנה היא בבחי' נקו' א' כלולה מי' ואינה עדיין בבחי' פרצוף כי היא בסוד "לכי ומעטי את עצמך" וכונתינו עתה להעלותה עד מקום אצילותה שהוא כנגד החזה דז"א בסוד אב"א. ואח"כ נעשה אותה פרצוף שלם ונחזירנה פב"פ.

והענין הוא כי ד' בחינות יש אל המלכות כנ"ל בביאור משנת ד' ראשי שנים הם כו'.

הא' היא בחינתה בסוד קשר של תפילין של ראש תחת ג"ר שהם חב"ד דז"א ושם הניח' שורש א',
עוד יש לה שורש ב' תחת חג"ת דז"א ושם הוא מקום החזה.
עוד יש לה שורש ג' תחת נה"י דז"א תחת היסוד ושם הוא נקרא בסוד ה' אחרונה של הוי"ה,
עוד יש לה שורש ד' למטה בהיכל ק"ק דבריאה ושם היא בסוד "נקודה א' כלולה מי’", אבל אין בה בחי' פרצוף ואז נקרא שם אדנ"י.
ועיין (בפ' חיי שרה) בענין מערת המכפלה ותבין מה ענין ד' בחי' אלו היטב. והנה כונתינו עתה היא להעלותה ולהמשיכה אל שרשיה העליונים, הד' אלו הנז':

ונחזור לבאר מלת ברוך. הנה כונתינו להמשיך בה בתחיל' בחי' דעת ק"ל בבחי' היותה עדיין "נקודה כלולה מי’" כי עדיין היתה חסרה מן הדעת ק"ל, והמשכה זו אנו ממשיכין אלי' מן היסוד דז"א הנק' "ברוך". ונודע כי הדעת-ק"ל שבה היא בחינת עטרא דגבורה מב' עטרין אשר בדעת דז"א כי עטרא דחסד נחלקת לה' חסדים המתפשטים בה' קצוות דז"א מחסד עד הוד שבו ועיטרא דגבורה הנחלקת לה' גבו' המתפשטות בה"ק שבנקבה מחסד עד הוד שבה. ואמנם עתה עדיין הם עומדות ביסוד דז"א ומשם נמשכת וניתנים בדעת שבה ולכן צריך שתכוין במלת ברוך כי היא זו הנקו' של המלכות הנק' ברוך בכל הנהו ריבויין דברכאן שהם ההיכלות שלה שנכללו בה' וגם תכוין אל היסוד דז"א כי גם הוא נק' "ברוך" ומשם יורדת ההיא עטרא דגבו' בנקודה הזו הנקראת "ברוך" כנזכר, ועי"כ יש בה דעת ק"ל.

וצריך שתכוין כי הנה בתחי' ההיא עטרא דגבורה היא הוי"ה אחד פשוטה (שהיא בגי' כ"ו);
וכשניתנה בדעת של הנקבה מתחלקת לה' הויות שהם ה' גבורות והם בגי' ק"ל -- הרי עתה בחי' כ"ו ק"ל, וחסר ע"ב לתשלום ברו"ך.
וזה ענינם.
- הנה תכוין אח"כ כי המלכות בהיותה בסוד נקודה א' אין בה רק ג' קוים והיא ג' כלילן בג' (כי חב"ד שלה נכללת בחג"ת שבה, וגם נה"י שבה נכללת בחג"ת שלה ונמצא שאין בה רק הוראת ג' קוים). ולכן אע"פ שאלו הה"ג (שהם ה' הויות אשר בדעת שבה) הם עתידות להתפשט בה אחר היותה בחי' פרצוף בה' קצוותיה שהם מחסד עד הוד שבה, עם כל זה כיון שעתה היא נקודה א' בלבד (אשר לכן אין בה רק הוראת גילוי ג' קוים בלבד כנזכר) לכן אין מתפשטות בה רק ג' ההויו"ת מן הה"ג בחג"ת שלה, וב' הויות האחרות אינם מתפשטות עדיין.
- והנה ענין התפשטות הזה הוא כי מה שהיה עד עתה בדעת שבה (בבחי' ד' אותיות הויה) הם עתה בדרך התפשטות הזה -- י' י"ה יה"ו יהו"ה שהוא ענין ריבוע ההויה שהוא בגי' ע"ב. והרי עתה הם ג' בחינות -- כ"ו ע"ב ק"ל שהם בגי' ברוך.

וכבר ביארנו לעיל כי בכל בחי' ובחי' צריך לכוין בחי' רי"ו. והנה הרי"ו שצריך לכוין בכאן הוא בסוד ג' הויות הנז' המתפשטות בחג"ת שלה כנודע אשר כל א' מהם היא בגי' ע"ב כנז' והנה ג"פ ע"ב הם רי"ו גם תכוין אל רי"ו ב' באופן אחר. והוא כי תכוין במלת ברוך שהוא בגי' רי"ו ועוד י"ב והנה הרי"ו הם ג"פ ע"ב הנז' והי"ב הם י"ב אותיות שבמילוי אדנ"י במילואו כזה אלף דלת נון יוד. והנה הרי"ו הזה נמשך במל' הנק' אדנ"י כי כבר נודע לעיל כי שורש המל' היא תחת היסוד ושם עומד' בסוד ה' אחרו' של הויה אבל בהיותה בבריאה בבחי' נקו' נקר' שם אדנ"י והרי נתבאר ב' בחי' רי"ו. והנה עד עתה נתבאר הבחי' המתפשטת בנקו' ההיא ועתה צריך לכוין ע"י מי נמשכין אלו ההארו' וענין כונה זו היא בסוד ב' הכריעו' שצריך לכרוע במלת ברוך אתה כמבואר באורך בברכת אבות דתפי' שחרית. והנה הכריע' הא' היא לכרוע הגוף לבדו במלת ברוך והכריעה הב' היא לכרוע במלת אתה הראש כנז' בזוהר דבאתה גחין רישא וכונת אלו הכריעות הוא. דע כי ז"א יש בו הוי"ה א' שלימה הכולל את כולו והנה במלת ברוך תכוין בכריעה ההיא של גופך להוריד הב' בתחלה ו' לגבי ה' תתאה להאירה ולתת בה כח שתוכל המל' הנקרא אדנ"י בהיותה בסוד נקו' בבריאה להעלות למע' וזו הה' שאנו מורידין אות ו' לגבה היא שורש הג' של המלכות אותה הנק' ה' תתאה של הויה העומדת תחת היסוד דז"א. והנה בחי' הרי"ו שצריך לכוין בזה הוא זה כי ב' אותיות ו"ה הנז' נעשים רי"ו באופן זה כי ציור אות ה' ר"י ועם אות הו' הרי רי"ו. וענין רי"ו הזה הם ג' הויות דמלוי ס"ג ועם י' אותיות המילוי הרי ע"ג והנה ג"פ ע"ג הם רי"ו כי הא' המותרת בכל הויה מהם הוא בחי' הכללות שבה ותכוין כי ג' הויות אלו נמשכות מאות א' מאהיה דמילוי ההין שבבינה ותכוון כי גם א' ציורה הוא יו"ד כזה א' הרי רי"ו והרי ב"פ רי"ו אחרות:

אתה: עתה צריך לכוין כי אחר שכבר נמשך בה בחי' דעת ק"ל בהיותו עדיין בסוד נקוד' אנו צריכין לתת בה כח לעשות פר' שלם אח"כ והנה אין הפר' נעשה אלא ע"י האותיו' כנודע ולכן תכוין בכריע' הראש אשר במלת אתה להוריד לה כ"ז אותיו' שהם כ"ב דא"ב וה' היתירות של מנצפ"ך מן היסוד דז"א כנודע כי כל האותיו' הם ביסוד הנק' ברוך בסוד נגילה ונשמח' בך וזהו ענין מלת אתה א"ת ה' כי א"ת הם כ"ב אתוון שיש מן א' עד תי"ו בא"ב ואות ה' הם ה' אותיות מנצפ"ך היתירים וענין הרי"ו שיש עתה הם ג"פ רי"ו כמ"ש. הא' הוא כי תכוין כי אתה הוא בגי' ת"ו כמנין רי"ו צפ"ך והענין הוא כי כונתינו הוא להמתיק את המנצפ"ך של המל' ע"י הורדת זה המנצפ"ך הרמוז בה' של אתה כנז' ואמנם ב' הגבו' הנרמזות בב' אותיות מ"ן שבמנצפ"ך דמל' כבר נתמתקו במלת ופי יגיד תהלתך כנ"ל בתפלת שחרית דחול כי פי הוא בגי' מ"ן ולכן א"צ עתה להמתיק ולבסם אלא ג' גבו' צפ"ך. והנה בארנו כי אתה הוא בחי' רי"ו צפ"ך והנה הרי"ו הם בחי' הכ"ב אתוון הנרמזים בא"ת מן אתה והצפ"ך הם רמוזים בה' של אתה. וענין היות הכ"ב אתוון בחי' רי"ו הוא באופן זה כי הנה כל אות מהכ"ב אתוון כלולה מי"ס והם עשר פעמים כ"ב הם ר"ך ולהיות כי מספר ר"ך הוא ענין רכות ורחמים ולא קושי הדין לכן צריך לסלק מהם ד' אותיו' וישארו רי"ו שהוא כמנין גבו' והד' אותיות האלו שנסיר הם ד' אותיות גיכ"ק השרשיו' בלבד פי' כי כבר נת"ל כי כל אות כלולה מי"ס והנה הם מ' אותיות ואין אנו מסירין רק ד' אותיו' גיכ"ק השרשיות בלבד וטעם למה אנו מסירים ד' אותיו' אלו ולא אחרות וגם איך אלו הם ר"ך ורחמים יותר מן האחרו' הענין הוא זה כי הנה כ"ב אותיו' נמשכות מן חמש מוצאות הפה כנודע והנה הם נוצרים מן חיבור החיך והגרון שהם בחי' חו"ב והנה אותיו' גיכ"ק הם אותיות החיך שהם חכמה ומשם נתפשטו כל שאר האותיו' וניתנו בגרון שהוא בינ' ולפי שחכמ' הוא רחמים גמורים אין להכניס אותיותי' שהם גיכ"ק במנין לפי שיתבטלו הדינין לגמרי ואין כונתינו לבטלם אלא להמתיקם ולבסמם בלבד ואמנם ענין אותיו' צפ"ך אם תחבר עמהם הויה אחת פשוטה העולה בגי' כ"ו יהיה הכל רי"ו אחד באות ה' של אתה. אמנם שני רי"ו הנזכר הם רמוזים בשתי אותיות א"ת של אתה בבחי' ציורם והנה הם ב' רי"ו אחד באות א' של אתה בבחינ' ציור' כי א' היא ציורה יוד וא"ו ריש גם ת' היא ציור רו"י כזה ת' הרי הם ב' רי"ו הא' הוא כנגד כ"ב אותיות א"ב והא' כנגד אותיות צפ"ך. והרי"ו הג' הוא בהתחברות הכ"ב אתוון וה' אותיות מנצפ"ך בחיבור א' ולכן צריך לצייר מלת אתה בציור אהיה בזה האופן א"ה של אתה הם א"ה של אהי"ה אבל אות ת' של אתה ציורה הוא רי"ו כנ"ל והנה הר' והואו של הת' הנז' הם ציור ה' והיא ה' א' ועם אות יוד של התי"ו שבסופה הרי י"ה של אהי"ה ותכוין כי ת' זו של אתה היא רי"ו א' ותכוין כי זה הרי"ו הוא בחי' שם אהי"ה אשר הוא בגי' כ"א וכל א' כלול מי' הרי י"פ כ"א הרי ר"י ועם ו' אותיות שבמילוי אהי"ה זולת ד' אותיותי' הפשוטות הרי רי"ו והרי נתבארו ג"פ רי"ו במלת אתה.

ועתה נכוין ע"י מי נמשך כל הנז' והוא כי עת' בכריע' ב' שבמלת אתה שהיא כריעת הראש צריך לכרוע י' לגבי ה' א' אשר ב' אותיות י"ה האלו הם בחי' חו"ב דז"א עצמו כנודע. והנה ב' אותיות של י"ה הם סוד רי"ו אם תצייר אות ה' בציור כזה ר"ו ועם הי' הרי רי"ו. ותכוין בענין זה הרי"ו הנז' שהם ג' הויות דע"ב דיודין והנה ג"פ ע"ב הם רי"ו ואמנם ג' הויות אלו נמשכות מן אות א' של אהיה במילוי יודין שבבינה ותכוין כי גם א' היא ציורה רי"ו כזה א'. והנה ביארנו כי צריך לכוין בה"פ רי"ו בזה האופן ב' רי"ו במלת ברו"ך לפי שהב' האחרים שרמזנו בענין הכריע' הם הם הב' רי"ו שרמזנו במלת ברו"ך וג' רי"ו במלת אתה כנ"ל הרי הם ה"פ רי"ו. והכונ' היא שתכוין כי ע"י הה' הרי"ו האלו יש כח במל' לעלות אח"כ ע"י ב' זקיפות ה' עליות בה' מקומות אשר כ"א מהם הוא סוד שם יאהדונהי הנז' בס' התי' ד' ל' ע"ב ואלו הם יאהדונה"י א' במל' שתחת היסוד. יאהדונה"י ב' ביסוד עצמו. יאהדונה"י ג' בנצח והוד יהו"ה בנצח ואדנ"י בהוד. יאהדונה"י ד' בת"ת. יאהדונה"י ה' בחו"ג יהו"ה בחסד אדנ"י בגבו' והרי הם ה' מקומות בז"א שבהם עולה הנוק' ה' עליות. הד' מהן הם מן החזה ולמטה בז"א ע"י זקיפה א' ה' לגבי ו' ועליה הה' בחו"ג על ידי זקיפה ב' ה' לגבי י' כמו שיתבאר למטה שאינ' עול' אלא ע"י הזקיפות וכל זאת הכונה אשר בכריעו' אינה רק הכנה לתת בה כח שתעלה עליו' אלו אח"כ ע"י הזקיפ' וע"ש למטה וכל עליות אלו הם בסוד אב"א ובבחי' היותה עדיין נקו' קטנה בלי פרצוף:

ועתה צריך לבאר איך נרמזים ה"פ רי"ו הנז' בה' שמות יאהדונה"י הנז' הנה מקום הא' שהוא המל' שתחת היסוד דז"א יש שם יאהדונה"י שהיא בגי' צ"א גם יש בה שם אדנ"י בריבוע כזה א' אד אדנ אדני שהוא בגי' קכ"ו והנה צ"א וקכ"ו הם רי"ו ע"ה. אח"כ עולה ביסוד והנה נודע כי ן' שערי בינה הם והם נחלקים כ"ה בז"א וכ"ה בנוק' והביאור הוא כי בז"א ניתנים ה"ח וכל חסד כלול מכל הה' הרי הם כ"ה חסדים ובנוק' ניתנים ה"ג וכל גבורה כלולה מכל הה' הרי הם כ"ה גבור' הרי הם נ' ש"ב גם צריך שתדע כי בכל בחי' דז"א מז"ת יש כ"ה חוץ מן הת"ת והוא כי בדעת יש כ"ה ובחסד יש כ"ה וגבו' כ"ה ובנצח כ"ה ובהוד כ"ה וביסוד כ"ה ובמל' שביסוד כ"ה אבל בת"ת לא יש כ"ה לפי ששם נשלם היסוד של אי' כנודע ולכן הם למע' בדעת שלו. עוד טעם אחר והוא לפי שבתחי' היה ז"א מן ו"ק בלבד וכ"א מהם היה כלול מנו"ן ש"ב ואח"כ נתחלק כ"א מהם לב' ונעשו כ"ה וכ"ה כיצד החסד נחלק חציו לחכמה וחציו לחסד והרי כ"ה כ"ה וכן הגבו' נחלק' לבינה וגבו' הרי כ"ה כ"ה וכן הת"ת נתחלק לדעת ולת"ת הרי כ"ה כ"ה:

ונחזור לענין א' כי הנה יש בו ביסוד שם יאהדונה"י שהוא בגי' צ"א ונודע כי הוא כולל את ה"ק ולוקח ה"פ כ"ה של החו"ג והנה"י הם קכ"ה הרי רי"ו, ואח"כ עולה בנצח הוד ויש בו הוי"ה בנצח ואדנ"י בהוד ולוקח ה"פ כ"ה של הדעת חו"ג נ"ה הם קכ"ה ועם יאהדונה"י הרי רי"ו. אח"כ עולה בת"ת ויש בו שם יאהדונה"י שהוא בגי' צ"א עו' יש בו ג' הויות דע"ב ס"ג מ"ה הכלולות בו ובכל הויה מהם יש מ"ב אותיות בפשו' ובמילוי ובמילוי המילוי והנה ג"פ מ"ב הם קכ"ו ועם צ"א הנז' הרי רי"ו ע"ה. אח"כ עולה בחו"ג ויש בהם שם יאהדונה"י שהוא צ"א לוקחים ה"פ כ"ה שהם חו"ב ודח"ג שהם בגי' קכ"ה ועם צ"א הרי רי"ו ונמצא כי בג' מקומות בלבד לקחנו בחי' ה"פ כ"ה והם א' ביסוד והב' בנצח והג' בחו"ג אבל בעלות' בב' מקומות הת"ת והמל' שביסוד לא לקחנום שבת"ת ובמל' שביסו' אין הרי"ו שלהם נעשה ע"י בחי' הכ"ה הנז' ונמצא כי ג"פ קכ"ה שיש בג' מקומו' הנז' הם בגי' שע"ה והוא בחי' המלכו' העולה שם הנק' שע"ה כנודע בס"ה תי' ס"ט בסוד מזל שע"ה גורם גם תמצא כי בשעה יש תתר"פ חלקים כנודע והם ה"פ רי"ו הנז' שלוקחתם המל' והם בגי' תתר"פ:

ביאור ענין הכריעות[עריכה]

ונחזור עתה לבאר ענין הכריעות של י' לגבי ה' וו' לגבי ה' מה ענינה דע כי הכתר יש בו תר"ך אורות כמנין כת"ר ונחלקים לחצאין חציין נשארין לעצמו וחציין ניתנין באו"א והם ש"י אורות קנ"ה אורות לאבא וקנ"ה לאי' וז"ס קנה חכמה קנה בינה כו' האמנם אעפ"י שחלקה הם קנ"ה אורות צריך להוסיף לה ו' אורות אחרים כדי שיהיה בה כח להאציל את ז"א הכולל ו"ק ונמצא כי יש בה קס"א אורות וז"ס שם [ש' מאמרי רשב"י דף כ"א ע"ב] אהיה במילוי יודין אשר באי' העולה קס"א. והנה אלו הי"ש אורות שנותן הכתר לאו"א הם הם הש"ך ניצוצין דבוצינא דקרדינותא והם הם ג"כ ענין ל"ב אלקים דמעש' בראשי' כי להיותם בחי' דין וניצוצין נקראים אלקים והם הם ל"ב נתי' חכמה הנקרא ל"ב אלקים כי הנה כל נתיב מאלו כלול מי"ס הרי עשרה פעמים ל"ב הם ש"ך כמנין ש"ך ניצוצין הנז' ונמצא כי הם מתחלקים י"ו נתיבות באבא וי"ו נתי' באי':

והנה גם בזו"ן יש ל"ב נתי' נחלקים י"ו בז"א וי"ו בנוק' ובזה נבוא אל ביאור י' לגבי ה' ו' לגבי ה', ונתחיל מן ו' לגבי ה' שהיא כריעה א' כי הנה ה' תתאה ציורה הוא כך כי בתחלה נעשה בה קו א' והוא או' ו' א' משוכה ברוחב וממנה מתפשט ו' אחרת זקופה מעומד וב' ווין אלו מתחברים ונעשים אות ד' שבציור ה' וענין ב' ווין אלו הם סוד י"ב נתי' ואות ו' אחרת התלויה תחת אות ד' של הה'. ואמנם היא ו' זעירא בלי ראש וציורה אות י' א' נמצא שהרי הם כ"ב נתיבות י"ו של חלקה ועוד ו' היתירים שניתוספו בה כדי לתת בה כח ולהאציל את שית היכלין אשר למטה ממנה ולכן אנו מורידין ואו לגבי ה"א תתאה והכונה היא לתת בה כח ע"י אות ואו זה להוציא את שית היכלין דתחותה והנה גם ה' עילאה היא כך. ולהבין זה צריך שתדע מ"ש בס"ה בפ' ויקרא בד' י"א ע"ב בענין ס' כתיבת שם ההויה וע"ש איך בתחי' צריך לצייר בה' אות י' א' והוא סוד העוקץ שבאחורי הה"א ואח"כ ממנה מתפשטין ב' ווין שהם ו' משוכה ברוחב וו' אחרת זקופה מעומד בקו ימין כזה ציור הרי הם י' וב' ווין שהם בגי' כ"ב והם בגי' כ"ב נתיבות אשר בה י"ו של חלקה וששה היתירים הם שניתוספו לה להאציל את ז"א כלול מו"ק הנרמז באות ו' שלישי התלוי' בקו שמאל של אות ה' כי ו' זו צורת ו' ואינה צורת יוד כמו ה' תתאה כנ"ל. והנה לפי שכונתינו עתה לעשותה בחי' רי"ו שהוא כשנצייר צורת ה' בציור ר"ו כזה ציור ונמצא כי אותה הי' שבעוקץ אחורי ההא אינה שם עתה ולכן אנו צריכים להוריד יוד לגבי ה' זו כדי למתק הדינין אשר בה שהם בסוד רי"ו כנז'. ונמצא כי תכלית כל הנז' תכוין להוריד י' של הויה שבז"א וביוד זו נכללת הויה א' שלימה ולהורידה אל אות א' של אדנ"י כדי להעלות' עד החזה וג' אותיות דנ"י נכללין באות א' של אדנ"י ואינם ניכרים שם ותכוין כי יורד שם אהי"ה דיודין והא' זו של אדנ"י נעשית שם אהיה דאלפין וזהו כללות ב' תיבות ברוך אתה. ותכוין כי ה"פ שם יאהדונה"י הנ"ל הם בגי' תנ"ה והוא סוד אשר תנה הודך על השמים גם ר"ת אשר תנ"ה הודך הוא אותיות את"ה והענין הוא כמש"ל כי תי' אתה צריך לציירה בציור אהיה והנה כשתמלא שם אהי"ה הזה בג' מלויין שבו שהן יודין ההין אלפין יהיו בגי' תנ"ה. ותכוין כי על ידי אלו המילויין דאהי"ה העולים בגימטריא תנ"ה עולה הנקב' בה' שמות יאהדונה"י הנ"ל שהם ג"כ בגי' תנ"ה. ותכוין כי ה"פ יהו"ה הם סוד ק"ל וה"פ אדנ"י הם שכ"ה ניצוצין הנ"ל והרי כי כל בחי' הדינים הם מתמתקים ועולים למע'. גם תכוין כי ד' מקומות של יאהדונה"י שהוא עד החזה מתתא לעיל' הם עולים ע"י ה' לגבי ו' שבזקיפה א' והמקום הה' של יהו"ה אדנ"י שבחו"ג הוא ע"י ה' לגבי י' של זקיפה הב' כי אין עלייה כלל בזמן הכריעות אלא אח"כ ע"י הזקיפה כמ"ש עתה והוא כי צריך שתדע כי כל אלו הכונות הם הכנות לתת בה כח כדי שתוכל אח"כ לעלות העליות הנז' ע"י הזקיפות כי עתה על ידי הכריעות אינ' עול' כלל וזכור זה היטב ואל תטעה. ועתה כל אלו הבחינות שהורדנו ע"י הכריעות צריך להעלות ולזקוף אותם ע"י הזקיפות אשר בשם ההויה של הויה וזה ענינה:

דע כי הנה עתה אות א' של אדנ"י עולה ע"י י' של הוי"ה כנ"ל בסוד הכריעו' וז"ס כל הזוקף זוקף בשם ותחי' תכוין כי ב' אותיות הנז' שהם י' וא' במילו' הם בגי' קל"א והכונה היא לעלות עתה בחי' דעת ק"ל שהורדנו במלת ברוך. אח"כ תכוין כי בשם אדנ"י עצמו יש בו אות י' אחרת בסופו ותכוין לחבר הא' הנז' עם זו היו"ד והרי קל"א אחר וב"פ קל"א הם רס"ב שהם סוד רי"ו ועוד מ"ו יתירים שהוא סוד המילוי שם של ע"ב דיודין כי כמו שהכריע' היתה בשם אהי"ה דמילוי יודין גם העלי' תהיה ע"י הויה דמילוי יודין. גם תכוין כי הנה הם ב"פ י"א י"א שהוא סוד ר"ת ידוד אלקינו יהו"ה אחד והם בגי' כ"ב שהם בחי' הכ"ב אותיות שהורדנו במלת אתה. גם תכוין כי עיקרם של אלו האותיו' אינם רק א' אחד וב' יודין והם סוד אהיה אשר בבינ' כי האותיו' הם מן הבינה והם כ"ב אותיות. ואמנם עיקר מה שתכוין בהויה הזו הוא כי עד עתה ביארנו בענין ב' הכריעו' של ו' לגבי ה' ויוד לגבי ה' שהם בבחי' ההוי"ה הכוללת י"ס דז"א אבל בענין ב' הזקיפות אינם אלא בהויה פרטית אשר בת"ת דז"א בלבד הנק' הויה ושם אנו מעלין וזוקפין את נוק' המל' עד החזה שבת"ת. והנה הזקיפה הא' של גופך היא ה' לגבי ו' שהוא בחי' המל' אשר תחת היסוד ונכללת עמה ג"כ נקו' המל' שהית' בבריאה הנק' אדנ"י כנ"ל בענין ד' השרשים שבמל' וב' עולות יחד לגבי ו' שהוא גופא דז"א הנק' ת"ת ונק' הויה. ותכוין כי זו הה' עול' עד ראש אות ו' זו שהיא בחי' צורת י' א' שבראש אות ו' שהיא בחי' אות היוד שלו דהויה פרטית אשר בת"ת דז"א:

נחזור לעניננו והביאור הוא כי הנה ההויה הזו אשר בת"ת היא בג' כ"ו ואם תחלקנ' לג' שלישים אשר בת"ת נמצא כי מקום החזה אשר שם הוא עלית הה' הנק' מלכות היא מדרי' ו' מן כ"ו מדריגות הנז' בחשבונו אותם מתתא לעילא ונמצא כי מדרגה הי' הזאת היא סיום אות י' של זאת ההויה שבת"ת דז"א אשר י' זו היא ראשית אות ו' של ההויה הכוללת כל י"ס דת"ת דז"א גם תכוין בזו הזקיפה הא' ה' לגבי ו' לעשות בחי' רי"ו ע"ד הנ"ל כי אות ה' ציורה ר"י ועם אות ו' הרי רי"ו והנה בזקיפה א' הזו עלתה המל' ד' מדריגות של יאהדונה"י שיש מן המל' של היסוד דז"א עד החזה שבת"ת דז"א כנ"ל:

אח"כ תזקוף זקיפ' ב' שהיא זקיפת הראש והיא בסוד ה' לגבי י' שהוא עליית בינה דז"א אל החכמה דז"א וגם עתה תכוין לעשות ה' וי' אלו בבחי' ציור רי"ו ע"ד הנ"ל כי אות ה' ציורה ר"ו ועם י' הרי רי"ו, ותכוין כי עליית הבינ' לגבי חכמ' שבז"א הוא להעלות מ"ן לגבי או"א עילאין שהם ה' וי' עילאין של ההויה הכוללת כל עולם האצילות ועל ידי כן יורד מזווג זה הנעש' באו"א כח אל ז"א כדי לתקן את המל' לפי שכאשר נתמעט' המל' וירד' למטה בבחי' נקו' גם ז"א נתמעט אורו כמש"ה כן משחת מאיש מראהו וכו' ואין בו עתה כח לתקן פר' המל' וע"י מ"ן אלו גורמים זווג עליון באו"א ומורידים בו שפע וכח כדי שיוכל הוא לתקן את המל' בבחי' פר'. וצריך שתדע כי כאשר עולה ה' לגבי י' וגם יורד י' לגבי ה' אז הוא כדי לתת מוחים בזו"ן אבל עתה שאנו מעלין ה' לגבי י' לבד ואין אנו מורידין י' לגבי ה' הוא כי אין כונתינו רק לצורך הנוק' לבדה, והנה השפע היורד מזווג או"א הנעש' עתה בזקיפ' הב' הזו כנז' כדי שיוכל הז"א לתקן את המל' הענין הוא כי יורד משם שם ידוד ואהיה לצורך הנוק' וע"י אלו השמות אנו מעלים את המל' ג' עליות אחרו' שיש מן החזה עד הכתר דז"א ובתוך ב' שמות אלו הנז' יורד ומתלבש בתוכם הויה דמילוי אלפין לצורך שפע הז"א עצמו לחדשו ולתקן את עצמו כי גם הוא נמעט אורו כנ"ל. ונודע כי הויה דז"א היא דמילוי אלפין ובכח י' אותיות הוי"ה זו מתרבה אור הארת י"ס שבז"א עצמו ואז יכול לתקן את המל' כנ"ל. ונבאר עתה כל הז' מדריגו' שעול' המל' על ידי ב' הזקיפות הנז' והם ז' בחי' של חיבור הויה אהיה כי בב' הכריעות היו ה' בחי' יאהדונה"י כנ"ל וענין זה רמוז בס"ה בד' ל' ע"ב וע"ש היטב והנה הם נחלקות לב' בחי' כי בזקיפ' הא' עלתה ד' מדרי' עד החזה ובזקי' הב' עלת' ג' מדרי' עד כתר דז"א ואלו הם ד' מדרי' א' בתחי' עול' הנקו' שהית' בבריאה הנקרא אדנ"י עד המל' אשר תחת היסוד דז"א בסוד יהו"ה אהי"ה:

ואמנם ב' הם במילוי יודין העולים בגי' ע"ב קס"א שהם בגי' רג"ל ותסיר מהם רי"ו ישארו י"ז שהם י' אותיות של הויה דע"ב וז' אותיות של הוי"ה אהי"ה וע"ה הרי ח"י. אח"כ עולה ביסוד עצמו בשם יהו"ה אהי"ה והם הויה דיודין העולה ע"ב ואהיה במילוי ההין העולה קנ"א שהם בגי' רכ"ג תסיר מהם רי"ו ישארו ז' שעם הכללות יהיו ח' אותיות יהו"ה אהי"ה. אח"כ עולה בנצח והוד בסוד ידוד אהיה אשר בב' והם הויה דע"ב דיודין ואהיה דאלפין העולה קמ"ג אשר ע"ה עולים בגי' רי"ו. אח"כ עולה בת"ת בסוד ידוד אהיה ונודע כי הכתר שבה נעשה מן הת"ת שבו ולכן צריך לכוין עתה בב' בחי' האלה שהם הת"ת שבו והכתר שבה ותכוין כי הת"ת שבו הוא הוי"ה דע"ב דיודין ע"ד הנז' בכל שאר ספירותיו והכתר שבה הוא ריבוע שם הוי"ה דב"ן דההין העולה קד"ם כזה יו"ד יו"ד ה"ה יוד ה"ה ו"ו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה כנודע שהויה שבמל' הוא שם ב"ן דמילוי ההין והנה ע"ב קד"ם הם בגי' רי"ו. והרי ביארנו ד' מדריגות של עליות בזקיפ' הא' ואלו הם ג' מדריגות עליות אשר בזקיפה הב' ה' לגבי י' תחילה עולה בחסד וגבו' בשם יהו"ה אהי"ה והם הוי"ה דאלפין בריבוע העולה בגי' ק"ל ושם אהי"ה פשוט בריבועו העולה מ"ד ותחבר עמהם מ"א אותיות שיש בשם אהיה בפשוטו ובמילויו ובמילוי מילויו כנודע הרי הכל בגי' רי"ו אח"כ עולה בחו"ב בשם יהו"ה אהי"ה אבל בדעת אינה יכולה לעלות כי אין בחי' דעת נעשה בה עד אחר הזווג וזכור כלל זה והיא הוי' דס"ג בריבוע העולה קס"ו ושם אהי"ה מצויר בציור זה יו"ד ד"ו י' ד"ו והוא בגי' ן' הרי הכל בגי' רי"ו אח"כ עולה בכתר בשם ידוד אהי"ה אבל דע כי אינה יכולה לעלות עתה כל הכתר עצמו רק עד בחינת קשר של תפילין ש"ר בלבד כמ"ש בע"ה. ואמנם בכתר תכוין בכללות ד' הויות עסמ"ב העולים בגי' רל"ב תסיר מהם רי"ו ישארו י"ו אותיות הפשוטות שבד' הויות אלו ונמצא כי ז' מדרי' הנז' כולם בשם הוי"ה אהי"ה הם עולים שכ"ט שהם סוד הגבו' הנק' מנצפ"ך שהם בגי' פ"ר והנשאר מן שכ"ט הוא מ"ט שהוא בחי' השמות עצמן של יהו"ה אהי"ה הנז' אשר הם עם ב' כוללים שבהם עולים בגי' מ"ט. ותכוין כי כיון שאין המל' עול' עד הכתר עצמו כנז' רק עד מקו' קשר תפילין ש"ר אין כאן אלא מ"ט כי שער הן' שהוא הכת' כנוד' אינה יכולה לעלות וביאור ענין זה הוא בתחיל' בסוד ב' הכריעו' ע"י ה' מדריגות יאהדונה"י העלינו את הדינין של שכ"ה ניצוצין הנודעים שהם ה"פ אדנ"י שהם מתמתקים ומתבסמים ועולי' ועת' אנו מעלים גם את הגבו' של מנצפ"ך כנז' כנודע כי ב' בחי' הם של דינין והם פ"ר ושכ"ה כמבואר אצלינו בפ' בא אל פרעה דל"ח ע"ב בפ' כי יהיה נערה כו' וע"ש. גם אם נחלק ז' מדריגות הנז' של הויה אהי"ה לב' בחי' ד' דזקיפה א' עד החזה וג' דזקיפ' ב' עד הכתר יהיה באופן זה כי ד' המדרי' הם עולים בגי' קפ"ח והוא סוד אהי"ה דיודין העול' בגי' קס"א וכ"ז אותיות אשר במילוי מילויו הרי קפ"ח. והג' מדריגות הם בגי' קמ"א והוא בחי' אותיות מילוי שם אהיה דיודין העול' קס"א ואם תסיר ממנו ד' אותיות הפשו' העולו' כ"א ישארו קמ"א ע"ה והרי עד עתה עלתה המל' שהיא בבחי' נקו' קטנה אשר היתה בהיכל ק"ק דבריאה שהיא שם אדנ"י עלתה עתה עד הכתר דז"א בסוד אב"א ועדיין היא בסוד נקוד' ואין בה בחי' פרצו':

אלקינו וא"א הנה נתבאר כי המל' עדיין היא בסוד נקו' ועלתה עד כתר דז"א בסוד אב"א והנה כוונתינו עתה לתקן תחילה את ז"א כדי שיוכל הוא אח"כ לתקן את המל' לעשותה פר' בהיות' עדיין בסוד אב"א והנה מה שחסר מתיקון ז"א הוא בחי' אור המקי' של המוחי' הפנימי' והענין הוא כי הנה נתבאר אצלינו בביאור ק"ש דשחרית דימי החול כי ע"י הק"ש נעשין מוחין דא"פ אל ז"א דאצילות ונעשים מוחין דא"פ אל לאה הנקרא ד' דקשר דתפי' שבראש ונעשין מוחין דא"פ אל רחל נוק' דז"א אבל אינם נכנסין בה כי אז היא למטה בבריאה אבל נשארים למע' בלאה והנה כל המוחין הפנימים האלו הם מבחי' הפנימיות הנקרא נשמות ואינם מבחי' החיצו' הנק' עולמות כמ"ש ענין ב' בחי' אלו למע' בדרוש הב' של ב' י"ט דר"ה ונמצא כי עתה אנו צריכין להמשיך אור המקיף אל מוחין דא"פ דז"א עצמו מבחי' הפנימיות הנקרא נשמות כנז' ועי"כ יוכל ז"א לתקן את רחל נוק' לעשותה פר'. ואמנם כמו שלצורך ביאת המוחים הפנימים הוצרך זווג אבא ואי' ביחוד ק"ש של שחרית כנז' כן לצורך האור המקיף של המוחין צריך זווג אחר מחדש ואז הם יתנו וישפיעו אור המקיף דמוחין בז"א והנה זה הזווג נרמז עתה במלת או"א כמ"ש. וזה ענינו תכוין כי אלקינו הוא אי' עילאה ואלקי הוא אבא והואו של ואלקי הוא הדעת הידוע המזווג את או"א ואבותינו הוא בחי' אוה"מ של ד' מוחין דז"א. וטעם קדימת אימא לאבא הוא לפי שנא' כונן שמים בתבו' כי עיקר תיקון ז"א הנק' שמים הוא ע"י אימא. טעם ב' לפי שנה"י של אימא הם נעשים עצמות דז"א כנודע. טעם ג' כי צריך להקדים להעלות בתחי' מ"ן באי' כדי שאח"כ יתן בה אב' מ"ד. טעם ד' לפי שכוונתינו עתה לתת א"מ במוחין דז"א ונודע כי כל א"מ הוא משם אהיה הנק' אי' כי הוא הנקרא קו ירוק המקיף את העולם ולכך אנו מקדימין אותה. טעם ה' לפי שכוונתינו היא לעשות כתר דז"א בתיבת אלקינו ונודע כי כתר דז"א נעשה מחצי התחתון דת"ת דאי' ולכן אנו מקדימין את אימא במלת אלקינו ואח"כ את אבא במלת ואלקי כנז'. והנה כיון שהזווג הזה הוא לצורך אוה"מ דמוחין דז"א גם הזווג הזה דאו"א הוא נעשה בבחי' אור המקיף שלהם וצריך שתכוין בזה וא"כ צריך שתכוין עתה בג' תיבות או"א אל ג' שמות של אורות המקיפים באו"א ודעת. ואלו הם הויה דע"ב באבא ודס"ג באי' ודמ"ה בדעת ונרמזים באופן זה כי בב' אותיות א"ל מן אלקינו נרמז אל שם א"ל היוצא מן ג' יודין וא' שיש במילוי הוי"ה דס"ג שבאי' כנז' בר"מ בפ' פנחם בד' רמ"ו ע"ב:

והנה בהסירך אל מהויה דס"ג ישאר ל"ב והו' בחי' אור המקי' אל הל"ב נתיבות שבמוחין נשארו ד' אותיות הינו מן אלקינו והם בגי' ע"א שהם ענין ע"א סנהדרין שבאימ'. גם אם תסיר מהויה דס"ג חשבון הב"ל שהוא בחי' אור המקיף כנודע ישאר כ"ו ועם מ"ה שהוא בז"א הרי ע"א כמנין הינ"ו מן אלקינ"ו ובמל' ואלה"י תכוין כי הנה בתי' זו רמוזים אבא ודעת כנז' והנה אלקי רומז באבא כנ"ל והנה הוא בגימטר' מ"ו כמנין אותיות מילוי הוי"ה דע"ב דיודין. ואות ו' של ואלה"י הרומזת בדעת כנז' הנה פה נרמז הויה דמ"ה באופן זה כי אות ו' היא ו"פ ו' והרי הם ל"ו כמנין אלה של ואלקי ועם י' של ואלה"י הרי מ"ו ולפי שבמלת ואלקי נרמזו חיבור אבא עם הדעת שלו עצמו לכן אות י' של ואלקי עולה לכאן ולכאן כנז' והרי נתבאר ענין זווג אור המקיף דאו"א ודעת בג' תי' הנז'. ועתה נבאר איך נמשך זה האור המקיף של המוחין פנימיים דז"א ואיך נרמזין בג' תי' אלו הנה נודע כמ"ש בהקדמת ביאור אדרת האזינו ושם נתבאר ענין התפילין בארוכה איך במוחין דז"א יש ו' בחי' ג' מהם א"פ וג' מהם א"מ והבחי' ה' היא א"פ דמוחין פנימיים שבתוך ז"א עצמו ואח"כ יוצא מתוכם אור המקיף שלהם בסוד תפילין במצח דז"א ואלו התפילין הם בחי' הו' האחרון שבכולם ושם נתבאר אופן הוצאת התפילין בסוד אור המקיף בנצח דז"א איך היא:

והענין הוא כי נודע שז"א מלביש את או"א מן החזה שלהם ולמטה ואו"א מלבישין את א"א והנה נמצא כי ז"א מלביש את הא"א מחצי הת"ת שבו ולמטה אחר היות א"א מתלבש תוך או"א שנתפשטו נה"י שלהם בתוך ז"א כנודע והנה יש חד קוצא דשערי נמשך מן ראש א"א דרך אחוריו ומגיע עד רישי תרין כתפין דיליה בלבד ונודע כי אלו תרי רישי כתפין דא"א הם עצמם בחי' ב' עטרין דחסדים וגבורות שבדעת דז"א והנה על ידי ק"ש דשחרית נזדווגו או"א בבחינת א"פ ואז ירדו אותם ב' רישי כתפין דא"א מבחינת א"פ שלהם עד למטה ונוגע ברישא דז"א ונעשו בו ב' עטרין דדעת בבחי' א"פ דמוחין ועדיין בחי' א"מ נשאר למע' במקום ב' רישי כתפין דא"א וגם אותה הנימ' דקוצא דשערי דריש' דא"א אינה נמשכת רק עד שם לפי שגם היא היא בחי' א"מ כי כל שערות הם א"מ כנוד' ואח"כ חזרו או"א עתה בברכת אבות להזדווג ב' בבחי' א"מ שלהם עצמם ואז יורד גם אור המקי' של אותם ב' רישי כתפין דא"א למטה ברישא דז"א ואז ג"כ נמש' ההוא קוצא דשערי דרישא דא"א מאחוריו עד למטה בחצי הת"ת שבו המגיע באחורי ריש' דז"א במקום העורף שבו שהוא באחורי ב' עטרין דדעת דז"א ואז מכה שם במקום ההוא ובוקע אותו ונכנס הארת ההוא קוצא דשערי דרך אותה הבקיעה עד פנימיות מוחי' דז"א ועי"כ ניתוסף הארתם ובוקעת ויוצאת דרך הפנים לחוץ במצח דז"א ושם נעשים בו בחינת התפילין מבחי' אותו האור המקיף שירד מלמע' מזווג הב' דאו"א:

אמר הכותב צ"ע כי כבר ענין זה נעש' במצו' התפילין קודם התפלה ואיך נעשה עתה באחרונה ועוד כי הרי עתה בר"ה אינו זמן תפילין. והנה בדרושי התפילין נתבאר כי התפי' הם רשימו דמוחי' שקדמו מאתמול ועתה בתפילת שחרית דיום זה באים מוחי' אחרים חדשים פנימיים ומקיפים בעת ברכת אבות ושם בדרוש אחר נתבאר כי התפילין הם מבחי' המוחים שירדו בלילה בעולם הבריאה ואמנם בדרושים שכתבתי בסדר תיקון תפילת שחרית והתחלקותם בד' חלקים כנגד ד' עולמות אבי"ע שם ביארנו כי ע"י תפילין של יד שהיא בבריאה וע"י תפילין של ראש שהיא באצילות נעשין מוחין פנימיים דא"פ וגם באור המקיף שלהם אלא שהוא בבחינת חיצוניות העולמות אבל בק"ש ובברכת אבות אז נעשים מוחין פנימיים דא"פ ודא"מ בבחינת הפנימיות של העולמות שהם בחינת הנשמות כנודע והרי לפניך ב' טעמים חלוקים זה מזה וצ"ע:

והנה צריך שתדע כי בכל מקום שנמצא בתורה ב' אותיות נ"ו בסופי תיבות כגון אלקינו אבותינו וכיוצא בזה כולם הם בחי' גבו' וכנז' בענין פ' ויהי נועם שאומרים במ"ש. והטעם לפי שכל הגבו' נכללות בה' גבו' שהם אותיות מנצפ"ך העולים בגי' פ"ר ואם תחלקם לה' חלקים שהם ה"ג יהיה כל חלק מהם נ"ו כי ה"פ נ"ו הם בגי' מנצפ"ך ולכן כל מקום שתמצא אותיות נ"ו בס"ת הם דין וגבו'. ונודע כי ה"ג אלו הם ה' הויות העולים בגי' ק"ל וכל הויה מהם הוא במילוי כזה יו"ד ה"י ו"ו ה"ה העולה בגי' נ"ז והענין הוא כי ה"ג הם במנצפ"ך העולים פ"ר ואם תחבר עמהם אות ה' שהיא בבינה יהיו בגי' פר"ה שהם בגי' ה' הויות כל אחד במילוי הנז' וכל בחי' נ"ו הוא גבו' ודין כי כל גבו' מהה' גבו' היא הויה אחת העולה נ"ו כנז':

ונחזור לענין א' לבאר מה ענין נ"ו נ"ו ואלו הנרמזים במלת אלקינו ואלקי אבותינו והכונה הוא בב' בחי'. הא' היא כי הנה עתה יורד המקי' של ב' עטרין חסדים וגבו' דדעת דז"א כנ"ל והנה חו"ג נקראים הויה אלקים שהם בגי' יב"ק כמנין ב"פ נ"ו נ"ו שבמלות אלקינו ואלקי אבותינו ואע"פ שהעטרא הא' הוא חסד ואינה דין עכ"ז כיון שהיא בבחי' אה"מ שלו וכל א"מ הוא מן הבינ' שממנ' דינין מתערין כנ"ל לכן אפי' העיטרא דחסד האור המקיף שלה נרמז במלת נ"ו שהיא גבו'. הכונה הב' היא כי נודע כי לד' מוחין דא"מ של התפי' יש ד' מקיפים ואח"כ יש עוד מקיף א' לכל הד' והוא מצד הבינה ואח"כ יש עוד מקיף אחר לכל המקיפים הנז' והוא מצד התכמה וכנגד זה בעשיית התפי' יש ד' קלפים לבנים חלקים בלתי כתיב' לכרוך בהם ד' פרשיות התפי' כל קלף מקיף לפרש' א' ואח"כ כולם נתונים תוך הבית עצמו של תפיל' ש"ר אשר הוא א"מ על כולם והבית הזה הוא מצד הבי' כנודע בתחי' הקדמת ס' התי' דתפילין אימא על ברא. ואמנם כנגד אור המקיף אשר מצד החכמה אין בו רמז בעשיית התפי' כי הוא עליון מאד ואין לנו בו שום השגה. והנה אלו המקיפים כולם נרמזו במלות אלו כי אבותינו הם ד' מקיפי המו' הנק' אבות וב' אותיות נ"ו של אלקינו הוא המקיף מצד בינה המקי' כל ד' ונ"ו של אבותינו הוא המקיף על כולם מצד חכמה:

אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כבר למעלה נעשה זווג או"א בבחי' אור המקיף שבהם כדי להוריד את האור המקיף הנק' תפי' ש"ר אבל צריך שתדע כי אור המקיף הזה הוא תחתון והוא למטה מן מדרגת המוחין הפנימיים של ז"א כי זה המקיף הנק' תפילין יוצא אח"כ מתוך המוחין פנימיים לחוץ ואמנם יש עוד מקיף א' עליון למעלה ממדרגת המוחין פנימיים דז"א והם אותם המקיפים שנשארו למעלה בת"ת של אי' אשר ממנו נעשה הכתר דז"א ואח"כ נכנסו המו' ההם תוך נה"י דאי' ונתלבשו תוך רישא דז"א ונעשו שם מוחין פנימיים ואח"כ חוזרין לצאת בחוץ במצח דז"א בסוד א"מ תחתון הנקרא תפילין ש"ר והרי הם ג' בחינות ונודע כי הכלים אשר בתוכם נכנסי' המו' האלו הם נק' חב"ד אשר בראשונה היו בחי' חג"ת בהיות ז"א בן ו"ק חג"ת נה"י בלבד וכשהגדיל נתעלו חג"ת שבו ונעשו חב"ד שבו והם בחי' כלים לקבל בתוכם הג' מוחין ונמצא כי אלו הג' כלים הם נקר' ג' אבות אברהם יצחק ויעקב ואלו המקיפים שיורדים ונמשכים עתה מזווג הנז' דאו"א נק' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ובהיות אלו המקיפים יורדים למטה יש בהם ג' בחי' הא' הוא כשיורדים ופוגעים במקום אותם המקיפים הראשונים העליוני' שנשארו בת"ת של הבינה. ואח"כ יורדים עו' למטה במקו' המו' אשר נתלבשו בנה"י דאי' ונכנסו גו רישא דז"א. ואח"כ בצאתם לחוץ במצח דז"א בבחי' תפי' ש"ר כנז' ובכל בחי' מאלו ברדתם שם הם מקבלים אור מן המקום ההוא. ונמצא כי כפ"ז יהיה להם שם בפ"ע בכל בחי' מאלו הג' הנז' וכמ"ש עתה בע"ה. ולכן נבאר בתחי' מהיכן יצאו אלו המקיפים השניים הנה בתחלה ביחוד הק"ש ירדו למטה ד' מוחין דא"פ שהם מן חו"ב דאו"א וב' עטרין דדעת גם ירדו עמהם ד' מקיפין שהיו להם שם במקומם בתחי' ועתה חוזרים לרדת ד' מקיפים אלו התחתונים הנק' תפילין ש"ר ונמשכים ממקום יותר תחתון והוא מחג"ת דאי' כי הרי אלו המקיפים הם גרועים במעלה מן המו' דא"פ הנז' כי הנה ברדתם ממקומם מקבלים אור מהם ומכח אור זה שקבלו מהם הם יכולים לצאת ולהתנוצץ במצח בסוד תפילין כנז' ונמצא כי מוחין דא"פ עם המקיפים שלהם נמשכו מחב"ד דאו"א ואלו המקיפין הב' נמשכו מן חג"ת דאי'. והנה כבר נתבאר אצלנו כי בז"ת דאי' יש ז' הויות דס"ג ואותיות המילוי של כל הויה מהם הוא בגי' הבל כשתסיר אותיות הפשוטות. והנה אלו הם סוד ז' הבלים הנז' בפ' קהלת כי קהלת הוא בסוד הבינה ויש בה ז' הבלים אלו כנז' בס"ה כי שיר השירים וקהלת ומשלי אינון לקבל חב"ד. ונודע מ"ש בפ' פנחס בר"מ כי מהויה דס"ג יוצא שם א"ל מג' יודין וא' אשר בה ונמצא כי כשיורד א"מ התחתון דמוח חכמה יורד מן החסד דאימא ונק' א"ל וגם כשיורד משם במקום הד' מקיפים הא' ולוקח הארה משם כנז' הנה הוא לוקח ג"כ משם שם א"ל:

והענין הוא כי הוא לבדו לוקח הארה מכל הד' מקיפין ההם והארה הלוקח הוא שם א"ל באופן זה כי מג' מקיפין הא' לוקח ג' יודין ומן המקיף הד' דעטרא דגבו' לוקח אות א' ונעשה בו שם א"ל ונודע כי המקיף הא' הם ד' לפי שלא נתלבשו עדיין בנה"י דאי' אבל אלו המקי' השניים שירדו גם הם תוך נה"י דאי' נעשו ג' מקיפים לבד כי ב' המקיפים דב' עטרין נעשים מקיף א' כלול מב' ואינם נחלקים לד' מקיפים עד היותם יוצאי' בסוד התפילין ש"ר ואז נעשים ד' מקיפי' כמבואר באורך בדרוש התפילין. והנה כל מקיף מאלו הג' יש לו הבחי' הנז' של שם א"ל אור מקיף הא' לוקח שם א"ל מחסד דאי ואח"כ לוקח שם א"ל מכל הד' המקיפין הא' ע"ד הנז' וגם המקיף הב' לוקח שם א"ל בגבורה דאי' ואח"כ מכל ד' מקיפים הח' ע"ד הנז' וגם המקיף הג' לוקח שם א"ל מת"ת דאי' ואח"כ מכל ד' מקיפים הא' ע"ד הנז'. וז"ס ב' אותיות א"ל אשר באלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב אשר כבר נתבאר כי ג' מקיפים התחתונים האלו הם ג"פ אלקי אלקי אלקי. ועתה צריך לבאר כי כיון שאלו המקיפים הב' נמשכים משלש הויות ס"ג דחג"ת דאי' א"כ למה אינם לוקחים אלא שם א"ל שבהם בלבד ואינם לוקחים כל המילוי כולו של הויה דס"ג שהיא בגי' הבל כנז' כי הרי כל אור מקיף הוא בחינת הבל כנות אבל דע כי ודאי שכך הוא שלוקחים כל מילוי דס"ג שהוא בגימ' הב"ל לטעם הנז' אבל הענין הוא במה שנקדים לך הקדמה אחת בענין הדעת והיא זאת:

דע כי באלו המוחין פנימיים של ז"א ובכל פרטי מקיפיהם יש בהם ב' בחי' דעת ונק' ב' דיעות וז"ס מש"ה כי אל דעות ה' תרין כנזכר באדרת האזינו והם דעת א' מכריע למעלה בין שני מוחין דז"א הנקרא חו"ב ודעת ב' למטה מכריע בין ב' עטרין דחו"ג אשר אלו הב' עטרין בכללותם הם מוח א' הג' הנקרא דעת כנודע. והנה מוח הדעת דאימא מתפשט בו"ק התחתו' מחסד עד יסוד שבה כנודע כי סוד הדעת הוא אות ו' ונחלק לו' חלקים הנז' שהם ו' ווין וזו היא בחי' התוס' שיש באותיות המילוי דהויה דס"ג העולה בגי' הב"ל על שם א"ל היוצא ממנו כי א"ל עם אות ו' הוא בגי' הב"ל כי ו' זו היא מבחי' הדעת כנז' ואע"פ שב' ווין הם יתירים על ב' שמות א"ל אשר בב' הויות ס"ג דחסד וגבו' דאימא עכ"ז כיון ששרשם אינם רק ו' א' של הדעת אינם נחשבים אלא באות ו' א' ונמצא כי ב' שמות א"ל א"ל הם מקי' מוח חכמה דז"א ומקי' מוח בינה דז"א ואות ו' היתירה הנכללת מב' ווין הנז' הנשאר מחשבון מילוי הב"ל כנז' הוא מקיף מוח הדעת העליון דז"א המכריע בין חו"ב דז"א. אח"כ במקיף הג' דדעת דז"א הכולל ב' עטרין כנודע הנה הוא בחי' אל הג' דהויה דס"ג דת"ת דאימא ואו' ו' הנשארת לתשלום כל המילוי שהוא בגי' הב"ל כנז' היא בחי' המקיף אל בחי' דעת התחתו' הב' המכריע בין ב' העטרין דחו"ג. והנה בחי' ג' שמות א"ל כבר נרמזו בג"פ אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ובחי' אות ו' של הדעת נרמזה באות ו' יתירה של ואלקי יעקב ואע"פ שהם ב' ווין של ב' דעות עליון ותחתון שניהם נכללין בו' זו לפי שאלקי יעקב הוא המוח הג' הנקרא דעת הכולל ב' עטרין והוא בכללותו נק' דעת ולכן ב' ווין אלו שהם ב' הדיעות נכללין בו ביחד באות ו' של ואלקי יעקב כנז' ועוד כי הנה עיקרם אינה אלא ו' א' שבדעת שבבינה שנחלק לו כנז'. גם ו' זו של ואלקי יעקב רומזת כללות הכל שהם ד' מוחין וב' דעות הרי ו'. והרי נתבאר בחי' האור שקבלו אלו המקיפים הב' מן הבחי' א' שירדו שם שהם ד' מקיפים הא' והם ב' אותיות א"ל של אלקי כנז'. ומן הבחי' הב' שהוא ברדתם למקום המוחין הפנימיים ממש כי גם משם לקחו הארה. והנה היא אות ה' של אלה"י. ומן הבחי' הג' שהיא בעת צאתם לחוץ בסוד תפילין במצח גם אז לקחו הארה מהכאת נימא דשערי דא"א והוא אות י' של אלקי. ונמצא כי ג' ההארות שלקחו מכל ג' המקומות הם נקראים אלה"י א"ל ה' י' וע"ש נקרא אלו המקיפים הב' אלקי אלקי כנ"ל. וכבר נתבאר ענין ב' אותיות א"ל איך נלקחו ממקום המקיפים הא' וטרם שנבאר ב' אותיות אחרות שהם ה"י מאלה"י נבאר תחלה מה ענין אלו ההארות של א"ל ומה נעשה בהם:

דע כי הנה נמצא שיש בג' המקיפים האלו הב' ט' יודין וג' אלפין בג' שמות א"ל אשר בהם כנז' וט' היודין אשר נלקחו מג' מקיפין הא' שהם חו"ב ועטרא דחסד אחר אשר נתנוצצו ויצאו בבחי' תפילין במצחא דז"א נמשכו ונתפשטו ונעשו א"מ אל כל ט' ספי' דז"א בבחי' החיצו' הנז' שם בכל ספי' דז"א כנז' אצלנו בדרוש שמות הספי' בסדר אורות המקיפין וכנז' שם כי בכל ספירה יש ג' בחינות פנימי ואמצעי וחיצון וכולם בסוד א"פ וכנגדם ג' בסוד א"מ:

והנה הם מתחלקים בסדר הזה כי ג' היודין של המקיף דמוח חכמה אשר לקחם מג' המקיפים הראשונים שהם חו"ב ועטרא דחסד הנה הם מקיפים אל ג' ספירות קו ימין דז"א והם חח"ן שבו. וג' יודין דמקיף ב' של בינה מקיפים לג' ספירות קו שמאל שבו שהם בג"ה וג' יודין דמקיף ג' של עטרא דחסד מקיפים לג' ספירות קו אמצעי שבו שהם דת"י ונשאר עתה בחי' אות ו' הנשארת מתשלום חשבון מילוי הב"ל שהוא בחי' הדעת כנ"ל. ואמנם הם ג' ווין אשר בג' המקיפים מג' מילוי ס"ג שמהם נתפשטו ג"פ א"ל א"ל א"ל כנז' ומאלו נעשה בחי' הפה דז"א בחי' הב' השפתים והלשון שבו אשר הם בחי' נה"י שבפה. ואמנם ג' האלפין אשר בג' המקיפים הב' האלו אשר לקחום ממקיף הד' הא' הנק' עטרא דגבו' אלו הם מתפשטים בנוק' דז"א אשר היא עתה אב"א והיא בסוד נקודה בלבד ונמשכים בה ג' אלפין אלו כדי לתקנה ולעשותה פר' שלם מי"ס כנודע כי אין המלכות נבנית אלא מעטרא דגבו'. והנה זה סדר התפשטו' בה הנה א' הראשון נחלקת לג' חלקים והם ב' יודין וו' שהיא יו"י צורת א' כנודע ומן ב' היודין נעשין בחי' הפנים ונקראין ב' תפוחין קדישין ימין ושמאל ומן אות ו' נעשה החוטם שבה. ואלף הב' גם היא נחלקת ע"ד הנז' ומב' היודין נעשים ב' הידים שלה ומן אות ו' נעשה גופא דאמצעיתא דילה שהם חג"ת שבה. ואח"כ מן האלף הג' נחלקת ע"ד הנז' ומב' היודין נעשו ב' שוקין דילה ומן אות ו' נעשה היסוד שבה והרי הם נה"י שבה. והנה נתקנה ונבנית הנוק' בסוד פר' בהיותה אב"א ע"י ג' אלפין אלו. והנה כאשר חוזרת לעמוד עמו פב"פ אז לוקחת גם היא ג"כ הארת הט' יודין אשר נתפשטו בז"א כנודע ומאירין בג' האלפין אשר בה באופן זה כי הנה כל אלף מאלו הג' נתחלקו לג' חלקים כנ"ל שהם ו' וב' יודין יו"י נמצא כי גם הג' אלפין שבה הם תשעה אותיות ומאירים בהם תשעה יודין הנז' ט' בט' ועי"כ ניתוסף בה הארה יתירה מאד ואז נעשית היא בבחי' ג"פ א"ל א"ל א"ל שהם בגימטריא ג' אלפין וט' יודין וג"פ א"ל א"ל א"ל הם בגי' מג"ן והוא סוד מ"ש בתפילת שחרית דחול בענין מלך עוזר ומושיע ומגן אשר הוא בעת חזרתה פב"פ כנזכר שם וע"ש ואחר כל זה מתעלים ג' שמות א"ל א"ל א"ל הנז' אשר בה וכולם מאירים בסוד הפנים שלה א"ל א' בפן הימני וא"ל א' בפן השמאלי וא"ל א' בחוטם שלה והנה שם א"ל במילוי הוא קפ"ה ונמצא כי ב"פ אל אשר בב' תפוחין דילה הם בגימ' ש"ע כי הנה עתה יש בפניה אור כל הש"ע ריבוא נהורין אשר באנפין דא"א הנז' באדרת נשא אבל ז"א שאין בו רק הארת הט' יודין בלבד אין לו רק ק"ן ריבוא נהורין באנפוי כנז' באדרת נשא. וז"ס מ"ש רז"ל שאדה"ר לא היה יכול להסתכל בפני חוה אשתו והטעם הוא כי עתה בחזרת פב"פ עמו יש לה ש"ע ריבוא נהורין באנפאה והז"א אין לו אלא ק"ן ריבוא בלבד והטעם הוא מפני שהיא לקחה הארת הט' יודין שבו וג' האלפין שבה. והנה א"ל הג' אשר בחוטם שבה הנה הוא סוד ב' אותיות א"ל דואלקי יעקב שהוא בחי' הדעת המכריע בין ב' אנפין וכיון שמכריע ביניהם לוקח ב' כוחותיהם והם ב' שמות א"ל שבהם העולים ש"ע ולכן גם בחוטמא יש בו שע"ה ריבוא ארכא דחוטמא כנז' באדרת נשא ואמנם ב' נוקבא דפרדשקא הם בחוטמא וכ"א מהם ארכו שע"ה ריבוא שהוא בחי' ב' שמות א"ל הנכללין בהאי חוטמא להיותו מכריע בין ב' אנפין. ואמנם היות מספרם שע"ה כנז' עם שאינם רק ש"ע מב' שמות א"ל הענין הוא כמ"ש בס"ד ובאדרת נשא כי בכל נוק' מאלו ב' נוקבין דחוטמא יש בה אות ה' א' וכמבואר אצלינו בשער רוח הקדש בענין היחודים וע"ש:

גם נבאר קצת מענין זה למטה בג' ההין שיש באלקי אברהם אלקי יצחק אלקי יעקב. והנה אלו הג' אלפין אשר מתפשטים בנוק' דז"א כנז' אשר הם מתחלקים לט' חלקים שהם ט' אותיות יו"י יו"י יו"י שהם בגי' ג' הויות שהם בגי' לח"ם להורות כי עתה היא ראויה לזווג בסוד כי אם הלחם אשר הוא אוכל. גם ענין הג' אלפין אלו הם סוד מש"ה וידבר שלשת אלפים משל כי מאלו הג' אלפין שבה מתפשט פניה לש"ע ריבוא נהורין כמנין מש"ל כנז'. גם ז"ס כי לשלג יאמר הוי ארץ. כי ג' אלפין דמילויים הם בגי' שלג ומג' אלפין האלו העולים של"ג נתהוית ונעשית הנקבה הנק' ארץ וכשחוזרת פב"פ אז נהפכין בסוד נצבה שג"ל לימינך בכתם אופיר שהוא בעת חזרת' פנים בפנים וכאשר בעונות ישראל יש פגם למע' בעונות התחתו' והיא אובדת האורות של האלפין האלו אז כתיב בה ותרד פלאים הפך אלפים והרי נתבאר בחי' הארה הא' שלוקחים אלו המקיפים הב' ברדתם אל מקום מקיפים העליונים והם ב' אותיות א"ל שבאלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב:

ועתה נבאר בחינת הארה הב' שלוקחים ברדתם ובהכנסם בתוך המוחין הפנימיים עצמן דז"א והנה הוא סוד ג' ההין שיש בג"פ אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כנ"ל הנה המקיף הא' שבהם שהוא במוח החכמה כבר בתחלה בבחי' הא' לקח שם א"ל כנז' והוא סוד ג' יודין וא' שהם ד' אותיות לפי שהמקיפים הא' הם ד' כנ"ל לפי שלא נכללו תוך נה"י דאי' אבל המוחין הפנימיים שנתלבשו תוך נה"י דאי' הם ג' מוחין בלבד ולכן אלו המקיפים הב' כ"א מהם אינו לוקח הארה מן המוחין הפנימיים אלא ג' הארות בלבד והוא ג' ווין מג' מוחין חב"ד הפנימיים ואז המקיף הא' נצטיירו בו ג' ווין אלו ונעשו אות ה' שהיא נחלקת לג' ווין ו' עילאה חכמה ו' צד הימין בינה ו' התלויה ביניהם דעת וכעד"ז במקיף הב' והג' ואלו הם ג' ההין שבג"פ אלקי אלקי אלקי כנז'. והנה ענין היות ו' זו הג' תלויה תוך זו הה' ואינה מחוברת עמהם הענין הוא כי הנה ו' זו רומזת אל הדעת כנז' כמ"ש למעלה כי ב' דעות הם דעת עליון מכריע בין חו"ב דז"א ודעת ב' תחתו' מכריע בין ב' עטרין והנה הדעת העליון נעלם מאד ואינו ניכר ולכן לא נתחברה ו' זו הרומזת אל הדעת בכללותו אל ב' הדיעות עם ב' ווין העליונים שהם חו"ב אבל נשארה תלויה למטה להורו' כי אין ניכר רק הדעת התחתו' המכריע בין ב' עטרין. והנה אף שאמרנו כי בההארה הא' לקח כ"א מהם ד' אותיות ועתה לא לקח כי אם ג' אותיות שהם ג' ווין דציור אות ה' עכ"ז גם בה נרמזו ד' בחינות והוא במה שנודע במ"ש פ' בלק דר"ו ע"ב על אשורנו ולא קרוב ענין ההוא פסיעה לבר אשר בסוף רגל הו' התלויה תוך אות רגל ההא א' שבשם והוא בחי' עטרא דגבורה הניתנת למלכות והוא דוגמת אות א' דשם א"ל כנ"ל וג' הווין עצמן הן ניתנין לז"א כדמיון ג' יודין דאות ל' דשם א"ל כנ"ל:

ונבאר סדר התפשטותם הנה בג' ההין הנז' יש ג' ווין וג' פסיעות לבר ולפי שאלו הההין הם מן הארת המוחין הפנימיים דז"א כנ"ל לכן הארה זו אינה יוצאה לחוץ אבל משם ממש מתוך המוחין הפנימיים יורדין ג' ההין אלו דרך פנימיות ז"א עד מקום החוטם שלו אשר יש שם ג' קוים והם ב' נקבי החוטם ימין ושמאל וקו א' באמצעם ובג' קוי החוטם האלו שם ירדו ועמדו ג' ההין הנז' ה' דחכמ' לימין וה' דבינ' לשמאל וה' דדעת באמצע וז"ס הההין אשר בב' נוקבי דפרדשקא דחוטמא הנזכר באדרת נשא וכנ"ל בענין שם א"ל שנעשו שע"ה ריבוא בארכה דחוטמא עם ה' זו ואח"כ משם נתפשטו עוד למטה באופן זה. ג' ווין דה' א' נתפשטו בג' קוים דז"א ואותה הפסיעה אשר בזו הה' הא' נמצאת דבוקה ממש ביסוד דז"א ומשם מאיר' בנוק' כי ו' הג' נתפשטה בקו אמצעי דת"י והפסיעה היא אצל היסוד כנז'. וג' ווין דה' ב' נתפשטה בג' קוים דנוקבא דז"א. וג' ווין דה' ג' נשארה בסוד בחינת הדעת המחבר את זו"ן וגם שם הוא בציור ג' קוים והרי נתבארו ג' ההין של אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב:

ועתה נבאר בחינת ההארה הג' שלוקחים אלו המקיפים הב' בעת צאתם אח"כ לחוץ בבחינת תפילין במצחא דז"א כי הנה אינם יכולים לצאת שם אלא בכח הכאת קוצא דשערי דא"א הנמשך עד העורף דז"א ומכה שם ומרוב ההארה היוצא מסיום פיות דשערות ההם נכנסת לפנים בתוך המוחין הפנימיים ובוקע ויוצא במצח אלו המקיפים הב' כנ"ל במלת אלקינו ואלקי אבותינו והנה ההארה שלוקחים אלו המקיפים הב' מן ההוא קוצא דשערי הם ג' יודין שבג"פ אלקי אלקי אלקי והטעם הוא כי הנה השערות יוצאות מתוך הגומות שבעור הראש כנודע ובחי' הגומא היא צורת יוד עגולה ובחינת השיער הוא צורת ו' ארוכה ובחינת טפת האור היוצא דרך נקב השיער הוא צורת י' עגולה הרי הוא ציור ג' אותיות יו"י שהוא ציור אות א' ואמנם מה שלוקחים אלו המקיפים הב' הוא אותם טפות הארות היוצאים דרך נקבי השיער כנז' שהוא ציור יודין ולכן הם נרמזים בג' יודין שבג"פ אלקי אלקי אלקי כנז' כנגד ג' הארות שלוקחים אלו ג' המקיפים הב' בעת הכאת ההוא קוצא דשערי בעת צאתם לחוץ להעשות מקיפים בסוד התפילין כנז':

קצת כוונות התפילות של ר"ה[עריכה]

ביאור קצת כונות בתפילות ר"ה הנה נת"ל כי בר"ה לפי שנברא העולם ביום הזה לכן נעשה בכל שנה באלו הימים ככל מה שהיה בעת שנברא העולם והוא כי בתחילה חוזרים זו"ן אב"א וצריכים אח"כ נסירה וחזרת פב"פ וחיבוק ונישוק וזווג וכל אלו הבחינות הם נגמרים ביום ח' חג עצרת ואז מזדווגים יחד וכמ"ש בע"ה בתחלת דרוש חג הסוכות ובתחלת דרוש יוה"כ וע"ש בדרוש ג' דחג הסוכות בענין התפשטות החסדים דאימא בנוקבא דז"א ושם נתבאר טעם נכון אל אריכות הימים האלו משא"כ בזמנים אחרים ונמצא כי מיום א' של ר"ה עד סוף ליל חג עצרת כולם הם או זווג ישראל עם לאה או זווג יעקב עם לאה ולכן נק' ר"ה כי כן לאה היא ראש של רחל כנודע בסוד עקב ענוה יראת ה'. ומה שאנו מכוונים בכל תפלות אלו הימים הנז' בברכת אבות במלך עוזר ומושיע ומגן כו' להחזירה פב"פ אז הכל בסוד לאה ולא ברחל כי רחל אין נסירתה נגמרת אלא ע"ס י' ימ"ת ספירה א' בכל יום מהם אבל לאה ננסרת לגמרי ביום א' ובכל יום ויום וחוזרת פב"פ עמו ולזה תיקנו ענין זכרנו לחיים כו' קודם מלך עוזר כו' כי במלות אלו נרמז נסירת לאה. ולכן יש בזכרנו לחיים י"א תיבות וזה סדרם זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלקים חיים ולא יאמר אל מלך וגם לא יאמר אל חי וכ"כ בעל הטורים ז"ל:

וכבר נתבאר אצלנו שזהו סוד הנסירה ואינה נעשית אלא ע"י השינה והדורמיטא שהיא א' מס' במיתה לכן אנו אומרים שזכירה תהיה לחיים ולא למיתה. גם נתבאר אצלנו כי למענך אלקים חיים הוא בנה"י דז"א ונודע כי הם שיעור קומת הנוקבא וזהו למענך כי נסירת הנה"י היא למענך כי שם הוא קומתך. והנה הם י"א תיבות בסדר הזה והם כנגד עשר אחוריים שצריך לנסר ועוד בחי' אחרת שהיא חיות לכולם שעמה הם י"א ע"ד מ"ש בי"א סמני הקטורת הנאחזים בי"א אחוריים שלו ואע"פ שאין ננסר בכל יום ויום מן עשרת ימ"ת אלא ספירה א' עכ"ז צריך להוריד הדינין עד למטה. ונודע כי לאה היא באחורי ז"א מראשו ועד החזה ורחל היא מן החזה ועד סיום רגליו. והנה זכרנו לחיים הוא כנגד כתר דז"א אשר נקרא חיים בסוד התפי' העליו' שהם בחי' המקיפים העליונים הא' אשר על כתר דז"א כנ"ל בביאור ברכת אבות במלות אוא"א כו' כי יש מקיפים א' וב'. ונודע כי התפילין נק' חיים חיי המלך לפי שיש בהם כ"א אזכרות כמנין אהיה וד' פרשיות כנגד ד' אותיות הויה וד' בתים כנגד ד' אותיות אהיה והנה אהיה הויה אהיה הם בגי' חיים וזה תכוין בזכרנו לחיים שהוא מלת חיים הא' שבד"פ חיים הנז' כאן. ותכוין כי אלו התפילין שהם המקיפים העליונים נמשכים בז"א ע"י זווג או"א כנודע אשר בבחי' אור המקיף שלהם והנה או"א הם בבחי' הוי"ה דמילוי יודין דע"ב ואהי"ה דמילוי יודין העולה קס"א והנה ע"ב וקס"א הם בגי' רג"ל והם בגי' ד' אותיו' זכור אשר במלת זכרנו ועוד יש בו נ' יתירה לרמוז כי הנה אח"כ נמשכים אלו המקיפים היוצאים מן הזווג הנז' דרך נ' שערי בינה הנמשכים מן אורות דאו"א. גם ר"ת זכרנו לחיים הוא ל"ז וס"ת הוא מ"ו והם בחי' ב' מילויי ב' הויות ע"ב ס"ג לרמוז כי כ"ז נמשך ע"י זווג או"א הנקרא ע"ב וס"ג ואז יוצאי' בחי' המילויים שבהם לחוץ. גם תכוין כי ר"ת הוא ל"ז כמנין הב"ל לרמוז כי אלו התפי' הם בחי' א"מ הנקרא הב"ל כמבואר לעיל בברכת אבות ובהרבה מקומות והוא בבחינת ההבל היוצא ממילוי ס"ג שהוא בגי' הב"ל. והרי ביארנו טעם היות התיבות י"א ואמנם היות מספר אותיותיו מ"ח הוא לרמוז אל ב' שמות הויה אהיה שרמזנו במלת זכרנו כנז' והם בפשוטן בגי' מ"ח עם הכולל. אח"כ אנו אומרים מלך חפץ בחיים והוא למטה בתפילין דמקיפים תחתונים שבמצח דז"א שהם כנגד המוחין הפנימיים חב"ד וגם אלו התפי' נקר' חיים לטעם הנ"ל. והנה באחורי אלו התפי' יש שם קשר של תפי' אלו שבראש ז"א והוא סוד אות ד' כנודע והיא בחי' לאה מל' העליונה העומדת באחורי ז"א מן חכמה ולמטה וז"ש מלך חפץ בחיים כי זו המל' עילאה הנק' מלך לוקחת חפץ ורצון הנמשך מן מצח הרצון אשר בז"א אשר שם בחי' התפילין הנז' הנקרא חיים ומן הרצון הזה שלוקח מן התפי' הנקר' חיים נעשית ד' זו דקשר דתפילין מאחוריו הנק' מלך:

כתבנו בספר חיים הוא בחג"ת דז"א אשר הם סוד ב' ידים שבהם סוד הכתיבה והנה מל' הב' הנק' רחל ונקר' ספר כנודע היא יוצאת כאן באחורי החזה אשר בת"ת ושם נעשים בה ג"כ בחי' תפילין שבראש שלה הנק' תפילה של יד דז"א כמבואר אצלינו במקומו. וגם תפילין אלו נקר' חיים וזמ"ש כתבנו בספר החיים כי בחי' חג"ת דז"א הנקר' כתיבה יאירו במלכות הב' הנק' ספר אשר בו התפי' הנקר' חיים ויתקנו אותה:

למענך אלקים חיים הוא בנה"י דז"א כבר אמרנו למעלה כי הם שיעור קומת הנוק' וזהו למענך כלומר כי נסירת הנה"י הוא למענך כי שם הוא קומתך. והענין הוא כי יש כאן בחי' נה"י דז"א ובחי' נה"י דרחל נוק' העומדין כנגד הפרקי' תתאין דנה"י דז"א כנודע וכ"א מהם נק' אל חי בסוד היסוד הנק' כן בין בנה"י דז"א בין בנה"י דנוק' והתחברות ב' יחד נק' אלקים חיים בלשון רבים וכפי הכונה הזאת היה ג"כ צודק לומר כאן מלת אל חי כמו שיש גורסין אבל אין לומר אותו לפי שאין צורך להזכירו כיון שכבר הוזכר בלשון התחברות אלקים חיים כנז' ועוד כי אין להוסיף בזכרנו יותר מי"א תיבין כנז':

מלך עוזר ומושיע ומגן עתה הוא בחי' חזרת לאה עם ז"א פב"פ כנודע בתפלת שחרית דחול ובמלת מגן תכוין אל מש"ל בברכת אבות בענין אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואמרנו כי מן ג"פ אל אל אל שבג"פ אלקי אלקי אלקי נמשכה הארתם לנקבה ונעשית מג"ן. ושם נתבאר כי כל אל מהם נחלק לג' יודין ואלף ולכן כשנמשכין בנקבה נחלקין ג' יודין בחב"ד שלה וג' יודין בחג"ת שלה וג' יודין בנה"י שלה וכעד"ז ג' האלפין שבהם כל אלף צורתה יו"י כזה א' ומתחלקים ע"ד ט' יודין הנז' יו"י בחב"ד יו"י בחג"ת יו"י בנה"י שלה וע"י כל אלו ההארות נעשית מג"ן כנ"ל:

ברוך א"י מגן אברהם כבר נתבאר כי יש כאן ב' כריעות וב' זקיפות. והענין הוא כי ע"י הכריעה של הגוף בסוד ו' לגבי ה' במלח ברוך יורדת הארת חג"ת דז"א בחג"ת שלה אשר הוא בחי' אות ו'. ואח"כ ע"י כריעת הראש בסוד י' לגבי ה' יורדת ההארה הנז' באור יותר גדול ונמשך עד נה"י שלה ובשם ההויה ע"י הזקיפה ההיא אנו ממשיכין הארה בג' מוחין שבה ואז עולין ונזקפין ג"פ א"ל שנרמז במלת מג"ן שהם מתחלקים בג' קוים שבה ומתקבצים ומאירים באנפין שלה בסוד מגן אחר והוא ע"י החסד הנק' אברהם בסוד והוכן בחסד כסא וזמ"ש מגן אברהם ועלי' זו אל אנפין דילה נתבאר היטב למעלה בביאור ברכת אבות במלות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב וע"ש היטב:

אח"כ ברכת אתה גבור ותיקנו בה נוסח מי כמוך אב הרחמן כו' והם ח' תיבות ואלו הם מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו ברחמים לחיים ויש בין התפלות שינוי שבתפלות שחרית ומנחה וערבית תאמר אב הרחמן ובתפלת מוסף תאמר אב הרחמים וגם זה נוהג בתפי' יוה"כ עוד שמעתי מפי מגידי אמת מן החברים שלנו שאמר להם מוז"ל שגם במנחה של יום שבת יאמר אב הרחמים והדבר מבואר כי במנחה דשבת יש עליה דומיא דתפלת המוסף והוא פשוט. גם מצאתי כתוב במחזור של מורי זלה"ה שעשה הגהה כי גם בתפלת נעילה ביוה"כ יאמר אב הרחמים כמו במוסף וכן שמעתי מפיו כשהיה מתפלל:

והנה נוסח זה של מי כמוך אב הרחמן כו' יש בו ח' תיבות והם כנגד הארת ח' תיקוני דיקנא דכהנא רבא אשר כנגדם הם ח' בגדי כהונה אל הכה"ג ביוה"כ ונודע כי כהנא רבא הוא בע"ק א"א ולכן נק' רבא ולא זעירא אבל כהן הדיוט אינו צריך ח' בגדים ולפי שהם בעתיקא לכן הם בגדי לבן כנגד לבושיה כתלג חיוור הנאמר בעתיקא. ודע כי בכל י' י"ת צ"ל אב הרחמן שהוא בז"א אבל בתפלות המוספין דר"ה ויוה"כ ושבת שבנתים צ"ל אב הרחמים לפי שאז עולים עד או"א ונודע כי אבא עילאה נקר' אב לכל הרחמים כולם כי הוא ראשית קו הימין ולפי שברכה זו היא כולה גבו' כי לכן נקר' גבו' לכן אנו ממתקים אותם במלות אב הרחמן והענין הוא כי אב הרחמן הוא בגי' ש"ו מן אותיות שופר אשר ביארנו שם כי עם הי"ד פרקי אצבעות האוחזים בשופר נשלמים לש"ך ניצוצין הגבו' ואנו קוראי' אותם אב הרחמן למתקם בסוד רחמים וגם אב הרחמים הנז' בתפלת המוספין כנז' גם הם בחשבון אב הרחמן. ואמנם כונת ברכה זו היא כי ביום ר"ה נידונין כל הנשמות העתידות לחזור בגלגול בעוה"ז וזמ"ש זוכר יצוריו ברחמים לחיים ולא אמר זוכר אותנו ע"ד מ"ש זכרנו לחיים אלא זוכר יצוריו הם הנשמות הנז' שזוכר אותם ברחמיו ית' להחזירם לחיים ולחיותם בעוה"ז בסוד חזרתם בגלגול. וזמ"ש בתפלת המוסף בזכרונות אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם וכו' מי לא נפקד כיום הזה כו' והנה ע"י גלגול הנשמות האלו שחוזרים לחיות בעוה"ז בסוד הגלגול מזה ג"כ נתאמת אצלנו כי גם יהיה תחית המתים אל הגופים לעת"ל וזמ"ש אחריו ונאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש כי בראותנו אותך זוכר יצוריך ברחמים. לחיים שתחזור הנשמה בגלגול מזה נודע כי נאמן אתה להחיות מתים בגוף ונפש. וגם לסיבה זו נתקן תיקון מי כמוך וכו' בברכת תחית המתים כי כולו דוגמא א'. גם ר"ת ברחמים לחיים הם ל"ב נתי' גם ר"ת יצוריו ברחמים לחיים הוא שם בן מ"ב שהוא בחי' גבו' מעין ברכה זו הנק' גבו'. גם ר"ת זוכר יצוריו ברחמים לחיים הם מ"ט והם מ"ט שערי בינה:

לדור ודור המליכו לאל כי הוא לבדו מרום וקדוש. דע כי בעשרת ימי תשובה אין לומר כל סדר זה מן לדור ודור ע"ס הברכה דאתה קדוש עם ד"פ ובכן דאצטריכו למימר והם ובכן יתקדש וכו' ובכן תן פחדך וכו' ובכן תן כבוד כו' ובכן צדיקים וכו' ואין לומר סדר הזה כולו אלא בב' ימים דר"ה ויוה"כ בלבד אבל בימ"ת אין בחי' אלו מתגלים ולכן אין לאמרם אז זולתי זכרנו בברכת אבות ומי כמוך בתחיית המתים ואתה קדוש כסדר ימי החול אלא שחותם המלך הקדוש ואמנם כונת אלו המילות הם כי הנה יש בו ט' תיבות כנגד לאה ורחל שהם ב' דלתין וע"ה הוא ט'. וגם נקרא דור ודור ואנו ממליכים אותה עתה וזמ"ש לדור ודור המליכו לאל וכו' ומלת לאל הם ב' שמות אשר בדור ודור עצמם הנז' והוא כי אות א' אשר באמצע לאל תחברנו עם כל למד ולמד בראש ובסוף יהיה ל"א וא"ל והם ברחל ובלאה כי ברחל הוא הויה דס"ג שיש בה ג' יודין וא' כמנין ל"א ולפי שהויה מתחלת באות י' לכן היודין קודמין לאות הא' וזהו ל"א אבל בלאה הוא שם אהיה ביודין שגם יש בו ג' יודין וא' כמנין א"ל ולפי ששם אהיה מתחיל באות א' לכן הא' קודמת ליודין וזהו אל ואומרו כי הוא לבדו מרום וקדוש גם זה נחלק לב' מלות כי הוא לבדו הם ברחל ומלות מרום וקדוש הם בלאה כי היא למעלה ממקום רחל כנז' אצלנו בפ' ויצא בסוד יעקב משמש במרום וע"ש ושמעתי משם מוז"ל כי הוא לבדו הם בגי' שם מ"ב והוא ברחל:

שער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ו קצת כוונות התפילות של ר"ה_1 ביאור קצת כונות בתפילות ר"ה הנה נת"ל כי בר"ה לפי שנברא העולם ביום הזה לכן נעשה בכל שנה באלו הימים ככל מה שהיה בעת שנברא העולם והוא כי בתחילה חוזרים זו"ן אב"א וצריכים אח"כ נסירה וחזרת פב"פ וחיבוק ונישוק וזווג וכל אלו הבחינות הם נגמרים ביום ח' חג עצרת ואז מזדווגים יחד וכמ"ש בע"ה בתחלת דרוש חג הסוכות ובתחלת דרוש יוה"כ וע"ש בדרוש ג' דחג הסוכות בענין התפשטות החסדים דאימא בנוקבא דז"א ושם נתבאר טעם נכון אל אריכות הימים האלו משא"כ בזמנים אחרים ונמצא כי מיום א' של ר"ה עד סוף ליל חג עצרת כולם הם או זווג ישראל עם לאה או זווג יעקב עם לאה ולכן נק' ר"ה כי כן לאה היא ראש של רחל כנודע בסוד עקב ענוה יראת ה'. ומה שאנו מכוונים בכל תפלות אלו הימים הנז' בברכת אבות במלך עוזר ומושיע ומגן כו' להחזירה פב"פ אז הכל בסוד לאה ולא ברחל כי רחל אין נסירתה נגמרת אלא ע"ס י' ימ"ת ספירה א' בכל יום מהם אבל לאה ננסרת לגמרי ביום א' ובכל יום ויום וחוזרת פב"פ עמו ולזה תיקנו ענין זכרנו לחיים כו' קודם מלך עוזר כו' כי במלות אלו נרמז נסירת לאה. ולכן יש בזכרנו לחיים י"א תיבות וזה סדרם זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלקים חיים ולא יאמר אל מלך וגם לא יאמר אל חי וכ"כ בעל הטורים ז"ל: