שמות רבה כ יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


יא.    [ עריכה ]
"וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ" שלא נהג עמם כדרך כל הארץ היאך דרך כל הארץ מי שהוא קונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין אותו וסכין אותו ומלבישין אותו וטוענין אותו ומאירין לפניו אבל הקדוש ברוך הוא לא עשה כן לישראל אלא לא נחם אלהים כדרך כל הארץ אלא שהיה מרחיצן שנאמר (יחזקאל טז, ט) וארחצך במים וסך אותן שנאמר (שם) ואסוכך בשמן והלבישן שנאמר (שם שם, י) ואלבישך רקמה ונשאן שנאמר (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים ומאיר לפניהם שנאמר (שם יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם לכך נאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ וגו'. ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים למה אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא ולמה נהרגו שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים וטעו ל' שנה שנאמר (תהלים עח, ט) בני אפרים נושקי רומי קשת לולי שטעו לא יצאו מי היה חפץ להוציא אל הרג בניו אפרים שנאמר (הושע ט, יג) ואפרים להוציא אל הורג בניו והרגום פלשתים שנאמר (דה"א ז, כ-כא) ובני אפרים שותלח והרגום אנשי גת והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים שכבר היה להם ל' שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים אמר הקדוש ברוך הוא אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים למה הדבר דומה למלך שנשא אשה וביקש לילך למדינתו הושיבה באפריון ולא הספיק ליכנס למדינה עד שמתה אשתו קברה על פתח המדינה ואחר כך נשא אחותה אמר המלך הריני מסבבה שלא תראה קברה של אחותה ותחזור לה מה עשה סיבבה מאחורי המדינה כך אמר הקדוש ברוך הוא יהיו מסבבים את הדרך כדי שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בדרך ויחזרו למצרים מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול שנאמר (ישעיה סג, ב) מדוע אדום ללבושך אמר הקדוש ברוך הוא איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים שנאמר ולא נחם אלהים: