שמות רבה כז ט
ט. [ עריכה ]
דבר אחר "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" - הדא היא דכתיב (ירמיה ב, ד) "שמעו דבר ה' בית יעקב":
זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי ו, א) "בני! אם ערבת לרעך". אמר רבי נחמיה: נאמרה על החברים, כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו, נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר 'לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור' אלא כל טורח הצבור עליו, אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו, ורוח הקדש צווחת "בני! אם ערבת לרעך" אתה ערב עליו;
"תקעת לזר כפיך" - אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה הכנסת עצמך לזירה, ומי שהוא מכניס עצמו לזירה - או ניצוח או נוצח. א"ל אמר ליה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני ואתה עומדים בזירה, או נצחת או נצחתי.
"נוקשת באמרי פיך" - אין אמרי אלא הוראת תורה, שנאמר (שם ז, א) בני שמור אמרי, וכן (שם ד, כ) לאמרי הט אזנך.
(שם ו, ג) "עשה זאת איפוא בני והנצל כי באת בכף רעך" - אלא תן רצונך לידע מה לעשות, והואיל והכנסת עצמך לערבות זה ליעשות ראש, לך התרפס באבק רגליהם של שרים וגדולים ממך, הדא היא דכתיב (שם) "ורהב רעך", ואין רהב אלא מלכות, שנאמר (תהלים פז, ד) אזכיר רהב.
ואם לאו - דמך בראשך כדם צבי ואיל, הדא היא דכתיב (משלי שם, ה) "הנצל כצבי מיד". (כמו שכתוב בפרשת ויגש בבראשית רבה (צג, א).
ורבנין אמרין: "בני, אם ערבת לרעך" - אלו ישראל, שהם ערבים בינן לבין הקדוש ברוך הוא. חביבים ישראל שנקראו רעים, שנאמר (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי. ומה היתה ערבותן? אלא בשעה שהקדוש ברוך הוא בא ליתן את התורה, לא קבלוה אחת מן האומות אלא ישראל.
משל למלך, שהיה לו שדה והיה מבקש למוסרה לאריסים. קרא לראשון ואמר לו 'תקבל אתה השדה הזו', א"ל אמר ליה, אמר לו אין בי כח, קשה הימני; וכן לשני ולשלישי ולרביעי ולא קבלוה ממנו; וקרא לחמישי ואמר לו 'תקבל אתה השדה הזו' א"ל אמר ליה, אמר לו 'הן'. 'על מנת לפולחה?' אמר לו 'הן'. משנכנס לתוכו הובירה. על מי המלך מקפיד - על אותם שאמרו 'אין אנו יכולין לקבלה', או על מי שקבלה עליו ומשקבלה עליו נכנס בה והובירה - לא על זה שקבלה? - כך, כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, לא הניח אומה שלא הרתיק עליה ולא קבלו עליהם לשמרה, וכשבא אצל ישראל אמרו (שמות כד, ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", לכך בדין הוא שתשמעו, הוי "שמעו דבר ה' בית יעקב", ואם לאו - תענשו בערבות, הוי "בני, אם ערבת לרעך".
דבר אחר "שמעו דבר ה'" - משל למלך שאמר לעבדיו 'שמרו לי ב' כוסות הללו', והיה דיאטריטא א"ל אמר ליה, אמר לו הוי זהיר בהם. עד שהוא נכנס לפלטין, היה עגל אחד שרוי על פתח הפלטין, נגח העבד ונשבר אחד מהם. והיה העבד עומד ומרתית לפני המלך. אמר לו למה מרתית? אמר שנגחני עגל ושבר אחד משני הכוסות. א"ל אמר ליה, אמר לו המלך א"כ אם כן דע והזהר בשני. - כך, אמר הקדוש ברוך הוא: שני כוסות מזגתם בסיני: 'נעשה' ו'נשמע'. שברתם 'נעשה' - עשיתם לפני עגל; הזהרו ב'נשמע'; הוי "שמעו דבר ה' בית יעקב".
דבר אחר "שמעו דבר ה'" - הדא היא דכתיב (ישעיה נה, ג) "שמעו ותחי נפשכם". היאך חביבים ישראל שהוא מפתה אותם! אמר להם 'אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטייה בראשו וכן בידיו וכן ברגליו ובכל אבריו נמצא כולו רטיות, אני איני כך אלא רמ"ח אברים באדם הזה והאוזן אחד מהם וכל הגוף מלוכלך בעבירות והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים, שמעו ותחי נפשכם'. לכך אמר "שמעו דבר ה' בית יעקב".
וכן אתה מוצא ביתרו, שעל-ידי שמיעה זכה לחיים, ששמע ונתגייר שנאמר "וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו וגו'":